גאה בעצמי – פרק ו' (ואחרון.)

30/12/2009

עבר כבר שבוע מאז אותו הלילה.
לא ראינו אחד את השני בכל השבוע המסריח והמדכא הזה, ספק אם הוא בכלל זוכר או חושב על זה כמוני.
החלטתי שזה ממש לא רציני מה שקורה פה, ושהוא חי בסרט טורקי אם הוא חושב שאני ככה אשכח מזה.

זה היה במוצ"ש כשנכנסתי למסנג'ר.
(מה שמזכיר לי שממזמן לא נכנסתי ל I.C.Q כי זה די מעפן ונדוש כבר)
בדקתי אם עדי מחובר ו…כן! "חתיך אש מגיל שש" אכן מחובר! איזה ילד קטן אלוהים ישמור…
בדקתי אם הוא מחובר כי הוא שומר שבת.
שוכב עם בנים, אבל מה? שומר שבת.
ישבתי מול הטלפון וכל חצי שנייה שיניתי דעה להתקשר, לא להתקשר, להתקשר, לא להתקשר, להתקשר, לא להתקשר.

"הלו?" עדי ענה, ואני בספק אם הוא הגה את האות ה' ב"הלו" או שזה היה "עלו?"
"אממ… היי" עניתי בביישנות.
עכשיו… פה קרה דבר מוזר.
"בוא לתחנת האוטובוס שליד דור", אמר.
הוא כאילו קרא את המחשבות שלי! עדי המתוק שלי קרא את המחשבות שלי! איזה שיגעון!
אמרתי לו "טוב" ומיד יצאתי לשם.
לא חשבתי בכלל לדפוק איחור, אם-כי אני אצא מה זה מפגר ופתטי אם אבוא מוקדם…
הלכתי לשם בהליכה מהירה עם חיוך לא מוסבר על הפנים. אולי זאת הייתה הדרך של המוח להגיד לעצמו, "תודה לאל שעכשיו אני הולך לקבל את ההסבר שכל כך חיכיתי וציפיתי לו."
הגעתי לתחנה וחיכיתי לפחות רבע שעה. רבע שעה ייבש אותי הבן זונה.
מרחוק ראיתי אותו בא, את הילד היפה הזה, עם בגד ים של בילאבונג וגופיית סבא לבנה.
הוא התקרב ולאט לאט התחלתי להריח את הריח שלו. הריח המשכר הזה.
הוא התיישב לידי שותק, הסתכלנו אחד על השני, האור של תאורת הרחוב האיר עליו באור חטוף, זה היה רגע כל כך רומנטי ומרגיע…
הוא חייך חיוך קטן ומבויש. ואני? אני הייתי מאוהב עד מעל הגג.

"אתה זוכר איך היינו חברים טובים פעם?" שאלתי אותו בנוסטלגיה מטורפת.
"חחח… נתן, זה מה שאתה רוצה לעשות עכשיו? להעלות זיכרונות כמו שתי סבתות?" צחקנו.
"טוב… אז בקשר… ל… זה… נו…" הוא חיפש את המילה המתאימה למה שהיה שם.
"לזיון" עניתי לו כדי לעזור לו.
הוא צחק קצת ואמר "חחח… כן,זה."
"אתה אוהב אותי? התכוונת למה שהיה שם, או שהיית סתם חרמן? או שאולי התנקמת בי ואין לי מושג על מה בכלל?" שאלתי אותו אובד עצות.
הייתה דקה שקט, הוא חשב מה לומר לי.
"תראה נתן…" אמר, בעוד שאני זוקף אוזניים כמו כלב ממושמע כדי לשמוע את ההסבר שלו, "אני לא הומו, לא מאוהב בך ולא נמשך אליך. סבבה?" בטח שסבבה. סבבה באמא של הסבבה.
"אין לי כל כך מה להגיד לך, אבל באותו הלילה הרגשתי משיכה מטורפת אליך. כאילו שאני רוצה אותך יותר מכל דבר אחר. וזה נעלם לי אחרי ששכבנו."
מצאתי את עצמי מבולבל ולא רק מהנטייה המינית שלי! חיפשתי דרך לעצמי לפרש את מה שהוא אמר לי עכשיו.
"או.קי, אני מבין אותך." אמרתי לו, כשבכלל רציתי להגיד לו שאני מאוהב בו ואני עומד על סף עילפון.
"אני אוהב אותך עדי." הפלתי עליו את זה. "אוהב אותך ונמשך אלייך, וכל כך רוצה אותך… רוצה אותך בתור האהבה הכי גדולה בחיים שלי!" יריתי לו כשעיניי נוצצות וזולגת לי דמעה על הלחי.
"אתה הומו?" שאל עדי.
"איכס… אני? בנים?" שאלתי בציניות, ואיכשהו שנינו צחקנו צחוק קל.
"אתה הומו? שאלתי גם אני אותו. הוא היה בשוק מוחלט. לא אמר מילה והעדיף לשתוק למשך זמן מה.
אחר כך, הוא התחיל לבכות כמו ילד קטן שלוקחים ממנו את הסוכרייה, התקרב אליי והתנקשנו.
התנשקנו, התנשקנו והתנשקנו. בלי שום ציוץ של אף אחד.
הנשיקה הזאת אמרה הכול!
אמרה את זה שהוא הומו.
אמרה את זה שאני מאוהב בו.
אמרה גם את זה שהוא רוצה אותי, ואת זה שאנחנו מתים כבר להיעלם מהעולם, ולהיות לבד, רק אני ואהובי עדי. כמו זוג יונים.

פתאום,
הוא הפסיק את הנשיקה ואמר בלחש מצמרר "אי אפשר נתן!"
הסתכלתי עליו במבט של אכזבה גדולה. אכזבה זה לא מילה חזקה מספיק למה שהרגשתי שם, צריך להמציא הגדרה חדשה לזה!
"למה?" שאלתי אותו בקול חנוק.
המסכן חיפש את התשובה הכי לא מבאסת שבעולם, והכי מעודדת שבעולם, גם יחד.
אבל לא וויתרתי לו (למרות שיכולתי, כי הוא זה שיזם את הסקס הבדוי הזה).
"מה אתה רוצה, נתן…? שאני אלך לחברים שלי הגבריים האלה, ואגיד להם שאני אוכל בתח.." עצרתי אותו מייד, ואמרתי לו שלא יעז לקרוא להומואים אוכלים בתחת!
הוא המשיך ואמר: "אין! זה בלתי אפשרי הזוגיות הזאת. אנחנו נצטרך להתחבא כל הזמן, ולהסתתר מכולם, ואני אצטרך לחיות בשקר אחד גדול. ולא באלי לחיות ככה!" תוך כדי שדיבר היה עצבני ובכה, בכה בטירוף.
ריחמתי עליו כל כך שהוא צריך לסבול את הדבר הזה… ורציתי כל כך לחבק אותו… עדי המסכן והאהוב שלי…
במקום זה הרגשתי כמו מניאק, כשהרצתי לי בראש משפט כזה: 'הוא יזם את זה. הוא יזם את זה. הוא יזם את זה'.
חיבקתי אותו והוא חיבק אותי חזרה בחוזקה.
היה לי ברור שהסיטואציה לא קרתה לשווא.
היה שם רגע קוסמי שלא רצינו שייגמר: שנינו יושבים בתחנה המעופשת הזאת.
שני הומואים מאוהבים, שני לבבות שרוצים להתחבר יחדיו לזוגיות מהשמיים. ורק בוכים. בוכים בשקט.
עדי בא לנשק אותי, אבל אני שמתי לו את היד על השפה, השפה הרכה שדרשה נשיקה אוהבת.
ברור שרציתי לזרום ולהתנשק איתו, אבל עצרתי את עצמי. כמעט שוויתרתי אבל הצלחתי לעצור את עצמי.
לחשתי לו, בזמן שפנינו היו קרובות ואני נשמתי את נשימותיו: "אל תעשה את זה יותר קשה עדי! כשתהיה שלם עם עצמך, תבוא. כי אני גאה בעצמי ואתה לא."
והלכתי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il