ג'יימס – פרק א'

18/05/2015

ג'יימס היה די מאיים בנוכחות שלו. גבוה, רחב ושרירי. שיער בלונדיני בהיר והבעה קודרת תמידית, כמו מחסל גרמני והוא ידע את זה.

המשרד ריק לגמרי. מנורות ניאון בהירות, וריח של סיגריות. עוד מייל אחרון? פיהוק אימתני אחז בג'יימס, מעקל את גבו הכואב אחורה, שולח את ידו הימנית אל בין רגליו. איזו חרמנות של סוף יום. ביד שלא  אחזה בחבילה הוא הזיז את עכבר המחשב. 22:30 זמן לעוף מפה. ולו רק כדי לשאוף אוויר. ג'יימס העביר יד בשיערו. תיכף זמן להסתפר.

יאללה. מפתחות, סיגריות, מצית ארנק. כולם לתוך כיס המעיל הפנימי. מעיל עור שחור. ג'יימס נעמד, התמתח לאחור, נהנה מהיותו  לבד סוף סוף, ומהעובדה שהוא יכל לעמוד וללכת כשהצינור העבה שלו ממלא את קדמת המכנסיים, בולט ותפוח כנגד הג'ינס.

אורות, מדרגות, והחוצה. גל קור הכה בפניו. הוא הכניס את ידיו למכנסים. מחמם, וככה הוא גם יכול לגעת בזין, ללוש אותו קצת עם קצות האצבעות תוך כדי הליכה. לא ממש ללוש, יותר ללחוץ עליו עם קצות האצבעות, לשמור אותו חצי עומד. הוא חייב לגמור. אנדריי? גל חרמנות עבר בו כשנזכר בפעם הקודמת ששילם לאנדריי.  אנדריי היה, כך קיווה ג'יימס, בן שמונה עשרה או יותר. היה לו תחת קטן רזה, שיער שחור חלק וגוף קטן ורזה. יום אחד ג'יימס חזר הביתה שיכור מאוד, כשלפתע התפקס מולו נער קטן, לבוש בסוויטשירט גדול ומכנסי טרנינג, כמו מעין סקייטרבוי של פעם. הוא היה מושך. רזה וקטן, אף סולד ושיער שחור חלק גלי. הנער אמר משהו, אבל ג'יימס לא ממש הבין. "מה?"

הנער חזר על דבריו, "חסרים לי כמה שקלים לנסיעה הביתה, אפשר כמה שקלים?"  דיבור איטי, מסומם ומעצבן. ואין סיכוי שזה בשביל נסיעה, הוא רוצה כסף לסמים.

"תשמע… לא יודע מה להגיד לך…" הנער התקרב קצת, מביט בו בהבעה מסכנה כזאת. לא הבן אדם המתאים, פרצופים עצובים לא ממש מזיזים לו. אבל הוא היה ממש חרמן ושיכור. "אני יכול לתת לך כסף, אם תבוא איתי מאחורי הבית הזה, ותעשה מה שאני אומר לך." פאק, הוא באמת שתה הרבה. מאיפה האומץ לעשות את זה. הוא זיין הרבה זונות בחייו, אבל זה בחיים לא היה ככה, ממש שידול לזנות. אבל הוא היה חרמן ממש, וכשג'יימס היה חרמן ממש שום דבר לא עצר בעדו. הרבה כסף והרבה שרירים עזרו בכך.

"למה אתה מתכוון?" עדיין דיבור איטי ומעצבן. מבטא רוסי, אבל מחרמן.

"אתה יודע."

"אני לא מוצץ לך, אם לזה אתה מתכוון." הנער עשה צעד אחורה, וכבר התחיל להסתובב.

"מאתיים שקל עכשיו."

"לא…" פחות ביטחון.

הרחוב היה מלוכלך, חשוך ונטוש.  "שלוש מאות שקל. זה מלא סמים בשבילך, זה מה שאתה רוצה, לא?"

הרוסי לא ענה. לא נראה שהוא היה מפוקס בכלל. ג'יימס עשה צעד קדימה, והרוסי עשה צעד אחורה. סטרייט, וג'יימס היה די מאיים בנוכחות שלו. גבוה, רחב ושרירי. שיער בלונדיני בהיר והבעה קודרת תמידית, כמו מחסל גרמני. הוא ידע את זה.

"מה בדיוק אתה רוצה שאני יעשה?"

"תתחיל מלמצוץ לי כמו ילד טוב."

"ארבע מאות שקל."

התקדמות. "שלוש מאות במזומן. עכשיו."

ג'יימס הוציא את הכסף. "אל תנסה לברוח עם הכסף, זה לא יגמר טוב."

הנער הסס. "איפה?"

"פה. נו כבר!"

"לא פה… אני סטרייט, יש לי חברה…"

"אז אצלך בדירה. לפני שאני הולך עם הכסף."

"כמה זמן אתה רוצה שאני… זה… לך?"

"שעה."

"שלוש מאות וחמישים."

"ביי." אמר ג'יימס, והסתובב. נמאס לו מזה, והראש שלו הסתחרר. צעד. שניים. שלושה.

"חכה!"

ג'יימס נעצר, גבו עדיין אל הנער. "בסדר, בוא נלך."

ג'יימס חייך לעצמו. חיוך מרוצה, קטן. מה שהוא רוצה קורה. הרוסי התחיל ללכת, וג'יימס הלך בעקבותיו. הם הלכו ברחובות הנטושים, עוברים על פני ספסלים, חנויות סגורות וגני משחקים. הם נכנסו אל תוך השכונות, הרחובות הפכו מגעילים ומסכנים יותר ויותר. בסוף, אחרי הליכה של כעשר דקות, הם הגיעו לבניין עלוב במיוחד. הנער נראה עצבני, והלך מהר, כאילו קיווה שאיש לא יראה אותם. הם עלו במדרגות, ונכנסו לדירה/ חדר מעופש ומבולגן. ג'יימס שנא בלאגן, ושנא סמים. אבל זה לא עניין אותו כרגע. הנער נעמד באמצע החדר, מבטו מופנה לרצפה. נראה שהוא רצה להתחרט. ג'יימס הוציא את ארנקו וממנו הוציא כמה שטרות. הנער לקח אותם, עדיין מביט לרצפה. שקט. טוב. ג'יימס פתח את כפתורי הג'ינס שלו, נותן לג'ינס משיכה לכיוון הרצפה. הזין העצום שלו התעקל בניסיון להתיישר מבעד לבוקסר. הנער המשיך לעמוד, מביט בזין הגדול בשילוב של גועל ופחד. "פשוט תמצוץ כבר."

הנער התקרב, התכופף, והוציא את הזין הלבן והגדול של ג'יימס מהבוקסר. שניה של היסוס, והזין היה בתוך פה רך וחמים. הנער מצץ את החלק העליון של הזין, ראשו זז קדימה ואחורה. לא בשביל זה אני משלם. ג'יימס תפס בראשו עם יד גדולה וחזקה, ודחף את ראשן קדימה. הנער השתנק, אבל עכשיו ג'יימס היה בשוונג. הוא דפק את הראש הזה, מכניס את כל הזין פנימה, מרגיש את הגרון הקטן סביב איברו הגדול.

"אהה". הנער דחף את ג'יימס אחורה, נחנק ומשתנק.

ראשו של ג'יימס הסתחרר עליו. "מה יש?" קולו נשמע לו מוזר, צרוד ומקוטע.

"לא מצליח… לא."

"אז תשכב על הספה, ותוריד את המכנסיים."

"אין מצב, אחי. אני לא הומו. נראה לי עדיף שתלך."

"נו כבר. אני מוסיף מאתיים שקל. זה חמש מאות שקל. שעה, אולי פחות."

"חמש מאות שקל." דקה אחרי זה הרוסי הרזה שכב על הספה, מכנסיים מופשלים עד נעליו, תחת לבן ורזה בחוץ, וג'יימס היה עם הברכיים משני צדדיו, מכנסיו מופשלים גם הם, זין עצום ולבן עומד כמו עמוד חשמל.  הוא ירק על כף ידו, ומרח את הרוק בחור התחת המכווץ. קונדום. רוק. והוא נכנס. הנער צווח בכאב, וניסה להתרומם ממצב השכיבה בו נמצא, אבל ג'יימס אחז בכח בכתפיו, והצמיד אותו לספה. ראשו הסתובב, והוא ראה כתמים שחורים באוויר. הנער התחיל לצעוק. לא טוב. יד אחת אחזה בפיו של הנער, ויד שניה אחזה בשיערו כדי להשאיר אותו במקום. ג'יימס דפק אותו ככה, חזק, עמוק, מתנגש בתחת הלבן הזה, נהנה מהמאבק של הנער לזוז. הנער היה בתול בתחת, והחור שלו נסגר סביב הזין בצורה מענגת. כעבור כמה דקות של תזוזה הנער נכנע, וכמו נפל קדימה, פניו על הכרית, כנראה נושך אותה, גופו עף קדימה כל פעם שג'יימס התנגש בו מאחורה, ומבפנים. נראה שהוא התרגל לכאב, או שהיה מסומם ממש. ג'יימס אחז בירכו, להחזיר אותו אחורה, וככה דפק אותו. ואז הוא הרגיש שהוא עומד לגמור. הוא נפל אחורה מהנער, משאיר אותו מעוך על הספה. הוא שלף את הזין מהקונדום, וחזר לנער. הוא לא אמר לו מה לעשות, מאחר והנער נראה חצי מעולף. הוא הושיב אותו, נעמד מולו, ודחף את הזין לפיו. הנער לא התנגד, פשוט נתן לזין להדחק לתוך הפה שלו. זה לא ממש היה מחרמן. ג'יימס החליט לאונן. הוא משך את הראש שלו, ממשיך לאונן, עד שגל השפיך החל לסחוף אותו. אז הוא דחף שוב את הזין שלו לתוך הגרון של הרוסי הקטן, ופקד עליו למצוץ כמו שצריך. הנער ציית, ותוך עשרים שניות גופו של ג'יימס הטלטל כששפיך התפרץ בזרמים מעיפים לתוך הפה של הרוסי. האחרון החל להחנק בשנית, אבל הפעם ג'יימס אחז בו בכח, מכריח אותו לקבל את השפיך עד הטיפה האחרונה, ואז הוא שחרר, והנער ירק את השפיך על הרצפה, ופשוט ישב ככה, המום. ג'יימס ניגב את הזין שלו על אחת הכריות. הוא ניגש למטבחון, מצא עט ודף, וכתב את המספר טלפון שלו. מתחת לזה כתב, "פעם הבאה שתצטרך כסף." והלך.

הוא היה צריך כסף שוב, תוך פחות משבוע הוא קיבל הודעה, "אדוני, אני צריך כסף." וזאת היתה השנה האחרונה. אנדריי, כך קראו לו, למד למצוץ כמו שצריך, החור שלו התרחב מהר מאוד, והוא שלח עוד ועוד הודעות כאלה. ג'יימס היה דופק אותו בכל הכח, שובר אותו, סוטר לו לתחת, משתין לו על הפרצוף, קושר אותו, ומשפיך לו לעיניים. הרבה פעמים אנדריי היה מתחרט באמצע, מבקש להפסיק, אבל לא היה סיכוי בעולם. ג'יימס שפך עליו כסף, הוא עשה בו מה שבא לו, ואנדריי תמיד יצר קשר. כמעט כל יום.  ג'יימס לא ממש סבל אותו. הוא היה בכיין, מסומם, עצלן ומבולגן, אבל הוא היה יפה, רזה, קטן וחלש. והיה לו תחת קטן ולבן, ושיער רך. ובעיקר, הוא עשה כל מה שאמרו לו. בלע שפיך, קיבל שתן לפרצוף, ולא התנגד לקבל סטירות לתחת ולעורף. בטח היה רגיל למכות מהבית.

בהחלט יכול להיות נחמד לדפוק אותו עכשיו, אבל מחר בבוקר פגישה מוקדם, החברה הגדולים. לא יהיה טוב להיות עייף… אבל הוא חייב לגמור… פורנו. אין ברירה. עדיף סתם להביא ביד. ארבע דקות הוא כבר עומד ונוגע בעצמו דרך הכיס. מונית הגיעה. ג'יימס נכנס, ונתן את הכתובת. הוא קיווה שהנהג לא יהיה מאלה החופרים. אבל מבט אחד דרך המראה הראה לנהג שג'יימס הוא לא מאלה שכדאי לספר להם באריכות על איך הילדים היו בהצגת סוף שנה בגן.

במשך שארית הנסיעה ג'יימס היה שקוע בזכרון של הפעם האחרונה עם אנדריי, אנדריי על הברכיים במקלחת, פנים למעלה בעיניים עצומות, והשתן הקולח והמהביל של ג'יימס מכה בפניו ונוזל על צווארו וחזהו, מרטיב את שערו הרך.

המונית נעצרה. ג'יימס שילם ונכנס לבניין שלו. עלה במדרגות, משתוקק כבר להוציא את הזין ולהביא ביד. הוא פתח את הדלת, והרגיש כאילו רגלו פספסה מדרגה. בחור צעיר, נער צנום, מחטט לו במגירה. שבריר שניה של הפתעה, וכעבור רגע הנער כבר היה על ברכיו, מביט באימה באקדח שכוון לו לפרצוף. זעם מילא את ג'יימס. בתוך הדירה שלו, מחטט לו בדברים. אף אחד לא נכנס לדירה הזאת. כבר שנים. זה היה הבית שלו. הדברים שלו. שאותם הרוויח בעבודה קשה. הוא בקושי ראה מרוב כעס. פלאק, צלצול, והפנים של הנער עפו לצד שמאל. "מה אתה עושה, הא? חרא קטן שכמוך!" פלאק, הראש מוטה לצד שני. "אני קורא למשטרה." אמר ג'יימס, ידו מוציאה את הפלאפון מכיסו.

"לא! לא המשטרה!" ג'יימס בהה בנער ילד הזה, ידו מורמת בכוונה להנחית סטירה נוספת, אבל תחושה חדשה, מפתיעה, נכנסה לזעם שלו. הנער ילד הזה היה הדבר הכי יפה שהוא ראה בחיים שלו. שיערו אמנם היה פרוע ומבולגן, אבל הוא היה רך  ובוהק, מונח בקווצות על פניו ועל צווארו כמו גל מתנפץ. השיערות שיצאו ממצחו ורקותיו היו דקות ובהירות יותר, וכך גם השיערות שתחמו את ערפו וצווארו. צוואר של פסל יווני, כתפיים דקות, אוזניים קטנות. חיוניות נעורים לוהטת ומזמינה.

"לא? אתה רוצה להשאר פה איתי, במקום לכלא?" קולו של ג'יימס ירד לנהימה עמוקה, טיגריס משתופף בדשא הגבוה, מוכן לזנק על הטרף. הנער הביט בו מלמטה, עיניו גדולות, שתי הסטירות אדומות על לחייו. הוא הנהן הנהון קטן עם הראש.

"כן? אתה רוצה להישאר פה איתי?" ג'יימס כבר היה ממש קרוב לנער, החבילה התפוחה שלו כעשרה סנטימטרים מפניו של הנער. ביד שלא החזיקה את האקדח הוא פתח את רוכסן מכנסיו, משך את הזין מחוץ לבוקסר, כך שהביצים היו עדיין מכוסות, אבל הזין שלו עמד זקוף ועבה.

"תמצוץ." הוא אמר. ממש כך. הנער הסתכל עליו למעלה, עדיין שותק כמו דג, עיניו מבוהלות.

כבר בערך סנטימטר מהפרצוף של הנער. "היום." אמר ג'יימס, והתקרב עוד צעד. הזין שלו היה עכשיו פחות מסנטימטר מפיו של הנער. הנער עשה תנועה מהוססת עם ראשו, כאילו הוא עומד לטעום מרק חם מדי. הוא חשק קלות את שפתיו ונישק את הכיפה של הזין העבה של ג'יימס.

"לא ככה." אמר ג'יימס, ודחף את האגן בכוח קדימה, כך שאיברו נכנס עמוק לפיו של הנער, וגרם לו להשתנק בקול. היה ברור שהוא מנסה להגיד משהו, אבל  ג'יימס לא ראה בעיניים. הוא תפס בבלורית של הנער, וזיין בכוח את פיו. הנער ניסה להזיז את ראשו, אך היד אחזה בשיערו בחוזקה. בנקודה זו הנער דחף אותו בכל כוחו. ג'יימס עזב את שיערו של הנער, ונתן לזין שלו להישלף מפיו. "מה הבעיה שלך?" שאל בקול רם, תקיף. האמת היא שהוא כבר לא הרגיש כל כך תקיף. עיניו של הנער מלאו דמעות,  כנראה כי הזין שדחף בגרונו גרם לו לאינסטינקט הקאה. הוא נראה די מסכן. "חזק לך מדי?"

הנער הנהן. "קום, תתפשט." הנער קם, והוריד את בגדיו, עד שנשאר עם בוקסר. "למיטה." אמר ג'יימס. הוא לא אהב לראות את הדמעות שעלו לעיניו בגלל הזין שלו, אבל  לא היתה לו שום כוונה לשחרר את הנער היפהפה הזה בלי לפתוח לו את התחת, ולגרום לו לשלם על מה שעשה. משום כך הוא לפת את ערפו של הנער, מתענג על תחושת הכח, על השיער הרך כמו משי מתחת לאצבעותיו. הוא נעמד מאחוריו, מרגיש את העכוז הקטן עם איברו, ובעזרתו הוא דחף את הנער קדימה, הולך צמוד מאחריו, וכך הם  הגיעו לחדר המיטות. "פה אתה נמצא מעכשיו. תמיד. עכשיו עוד קיץ, אין לך שום סיבה להתלבש. החוקים פשוטים. אני מזיין אותך מתי שבא לי, וכשאני לא מזיין אותך אתה מוצץ לי, עושה לי מסאג', מכין לי אוכל. זה על מה שעשית. ברור?"

"כן." ענה הנער בקול קטן.

"יופי." ענה ג'יימס, ונתן נגיחה עם איברו הגדול באחוריו של הנער. "לכמה זמן?" שאל הנער.

"מה?" ראשו של ג'יימס היה קרוב מאוד לאוזנו של הנער, והוא התענג על ריחו הנעים, על נשימותיו המבוהלות. זה היה כמו להחזיק בצבי צעיר, פראי.

"כמה זמן אתה תחזיק בי?" שאל הנער בקול שקט.

"כמה שיתחשק לי." ענה ג'יימס, והחל לדחוף אותו לכיוון המיטה. הנער החל להתנגד, אך ג'יימס תפס בביציו. "אל תתנגד, זה יהיה קל יותר. אם תתנגד הביצים שלך ישלמו את המחיר." הוא השכיב אותו על המיטה, קטן, בהיר ומפוחד, אך מושך יותר מהרואין למכור. ג'יימס עלה עליו, רגליו העבות משני צידיו, איברו מחוץ על התחת שלו, וידו אוחזת בעורפו בחוזקה.

"בחיים לא זיינו אותי, בבקשה אל תאנוס אותי, בבקשה!". הנער נשמע קרוב לדמעות.

"אל תתנגד, וזה לא יהיה אונס." אמר ג'יימס. בניגוד לסיטואציה, קולו היה חם, מרגיע. הוא החל ללחוץ את איברו ברווח בין הלחמניות של הנער. "תרפה את השרירים, וזה יהיה נעים." "בבקשה," לחש הנער, "אל תדפוק אותי חזק."

"די," אמר ג'יימס, קולו בוטח, נעים. "תירגע, יהיה בסדר."

הנער נרגע, ושכב, קצת רועד, בלי לזוז. ג'יימס החל לעסות את כתפיו של הנער. ידיו היו חמות תמיד, גם  בקור, והוא רצה שהנער יפסיק לסבול. הוא לא רצה לאנוס אותו. הפרחח עשה משהו מאוד לא בסדר, והיה עליו לשלם על כך. הוא עיסה את גבו, ערפו ושכמותיו של הנער. חזק וטוב. הפרחח התפתל שוב, אבל הפעם, ידע ג'יימס, מעונג. שוב הוא תפס לנער בשיער, הוא לא יכל להמנע מכך, זה היה כמו  חלום רטוב. בידו השניה הוא ירד במורד  גבו החלק והרזה, לכיוון התחת האגוזי הזה. בצער כלשהו הוא הרים את הזין מהעמק המושלם הזה, והתיישב על רגליו. הוא משך את הבוקסר של הפרחח במורד רגליו הרזות במאמץ מסוים, שכן הנער, שבדקות  באחרונות נראה שדי נהנה למרות הפחד, קפא שוב.

הוא עצר רגע, ופשוט הסתכל על התחת העגלגל הזה. ההוא הרגיש כאילו יש לו חום. הכיפה שלו כבר נדחפה פנימה, והנער זעק בבהלה וכאב. ג'יימס לקח נשימה, הוציא את הכיפה, ירק על כף ידו, ומרח את הרוק על איברו. ושוב, הפעם הוא ירק על החלק התחתון של כף ידו, במטרה לכסות כמה שיותר מהזין עם הרוק. שוב יריקה, הפעם את מרח את הרוק על פי הטבעת של הנער. עכשיו הוא נשכב עליו, חזהו הרחב על גבו, רגליו משחקות ברגליים הרזות שלו. הוא סידר את איברו שיהיה מכוון לחור ההדוק שמתחתיו, ודחף. שוב, הנער פלט גניחה, הפעם בלי ההפתעה. עוד דחיפה. הוא הרגיש את החור הדק, השרירי, נסגר על איברו, ואז נפתח כשהוא דחף חזק. אש בערה בו, ברגליו, והוא החל לדחוף, יד שמאל שלו מחזיקה בכתפו של הנער, משדכת אותו למזרון, ויד ימין שלו משחקת בשיערו, לעתים מעסה את ערפו. הנער צעק כל פעם שהזין הכה בבטנו מבפנים. כעבור כשתי דקות של דפיקה בצורה הזאת, ג'יימס לקח כרית, הרים בידיו את האגן הרזה, ודחף אותה מתחת לזיין של הנער. עכשיו התחת שלו היה למעלה, כמו בקליפ של ראפר לטיני. ג'יימס המשיך בזיון ככה, ודמו שצף בעורקיו. הוא לא יכל להאט, וכעת הוא הרגיש את הגמירה עולה כמו מים רותחים בסיר, כמו כספית במדחום במעלה איברו העבה והלבן. הוא אחז בכח בצוואר הטרף שלו, והגביר תאוצה, האגן שלו זז בכוח, ואיברו עמוק בתחת הקטן. הנער צעק וג'יימס רצה ללחוש אולי משהו באזנו, אבל אז גל שפיך דהר דרכו, וג'יימס גם הוא צעק בקול גבוה יותר מבדרך כלל, כאילו גם לו קצת כואב, והוא נשך את הנער בשריר בין הצוואר לכתף.  ג'יימס שכב ככה איזשהו זמן, מסדיר את נשימותיו, מרגיש את הגוף הרזה מתחתיו. "איך קוראים לך?" לחש.

שתיקה, ואז, "בנימין."

"בנימין." לחש הגבר הגדול באזני הנער, "בנימין… לילה טוב." הוא הוציא בתנועה אחת את הזין שלו מהתחת של בנימין, ומתעלם מהגניחה המופתעת שלו, התגלגל לצד השני ונרדם.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il