ג'ינג'י – פרק ג'

22/12/2014

כשרק התחלתי לעבוד בפיצוציה הודיע לי מועלם שהמקום פתוח כל שעות היממה חוץ משעה אחת בחודש, בבוקר יום שישי האחרון בכל חודש שתהיה מוקדשת לישיבת צוות.

למראה פרצופי המופתע הסביר שזה אומר שכולנו, כל העובדים בפיצוצייה, שמספרם נע בין ארבע לחמישה איש, תלוי במצב ובמזל, נפגשים במטבח שלו, שותים יחד כוס קפה, צוחקים, מתבדחים, מסכמים את החודש שעבר, מספרים חוויות על קליינטים מטורפים במיוחד, מאווררים כעסים וטינות שצברו במשך החודש, ובסופו של דבר מקבלים את תלוש המשכורת ומתכננים את המשמרות לחודש הבא, תוכניות שתמיד היוו בסיס לשינוי ולוויכוחים סוערים. בדרך כלל ישיבות הצוות היו אירוע רעשני ושמח, אבל לא הפעם, ישיבת הצוות האחרונה של המאה העשרים שבממש במקרה חלה ביום האחרון של דצמבר, כמה שעות לפני פרוץ המילניום החדש, הייתה אירוע מתוח ושתקני שלא כרגיל. אף אחד לא הסתכל לשני בעיניים, והייתה לי הרגשה לא נעימה שכולם חשים מבוכה, ומעדיפים להיות במקום אחר, ושאני הגורם לכך. מועלם חילק את תלושי המשכורת שהתקבלו הפעם בלי שום מחאות, או לחלופין קריאות שמחה, ובישר לשלושת עובדיו שהביטו בו בפנים קודרות שהלילה כולם מוזמנים למסיבת חנוכת הבית בדירה של אריק ובני שחזרו לפני כמה ימים מטיול סקי בחו"ל, ומשתוקקים לחגוג את פרוץ המילניום החדש בדירתם המשופצת, בחברת כל ידידיהם ומכריהם.

"מה פתאום השמן והרזה מזמינים אותנו אליהם?" שאל רפי בחשדנות, "אני בקושי מכיר אותם." הוסיף, והציץ בשעונו בקוצר רוח. לאחרונה הוא סירב להישאר בתל אביב בסופי שבוע ונסע כל יום שישי בבוקר להוריו בכפר ששכן אי שם על הר הכרמל, ותמיד היה לחוץ לסיים את הישיבה ולנסוע הביתה לפני שהכבישים יהיו פקוקים.

"הם קליינטים ותיקים שלנו." הזכיר לו מועלם, "וג'ינג'י וגיא עבדו אצלם בשיפוצים, הם היו מאוד מרוצים מהעבודה שלהם ורוצים לגמול להם, לדעתי זה מאוד יפה מצידם." ציין, ומיד אחר כך הסביר שבכל זאת אחד מאיתנו יהיה חייב להישאר בפיצוצייה כי אי אפשר לסגור לכל הלילה, בטח שלא בסילבסטר.

"תראו, אני הייתי נשאר פה ברצון ושולח אתכם לחגוג, אבל מאחר ואני חבר של אריק עוד מהצבא, ואנחנו מספקים למסיבה את השתייה וחלק מהכיבוד…" הוא משך בכתפיו בהבעה מתנצלת, מניח לנו להבין שאין ברירה, אחד מאיתנו יהיה חייב להישאר וזה לא יהיה הוא.

"אני לא מוכן להישאר." הכריז רפי בתוקפנות, "לא שאני מת על מסיבות, ועל הזין שלי הסילבסטר והמילניום גם יחד, אבל אני חייב להיות הערב בכפר כי ההורים של ארוסתי הזמינו אותי, והבטחתי להגיע."

"ארוסתך?" הרים גיא גבות בהירות בפתיעה, "אתה מתחתן?" שאל, בוהה בתימהון בפניו של רפי, "עם בחורה?" הוסיף באי אמון, ונעץ מבט משתומם ברפי שהתלקח מיד בעלבון, התפרץ בזעם מופרז, צעק בתוקפנות כמעט היסטרית שאין לו יותר סבלנות לכל השטויות האלה של הפיצוצייה, ואם לא נאה למועלם שיפטר אותו, ועל הזין שלו כל התל אביב וההומואים שלה, הוא חייב לצאת עכשיו, צרח, הרים את המזוודה שחיכתה לו בצד ופשוט הסתלק, משאיר אחריו את זעמו הלא מובן תולה מעל ראשינו כמין ענן של סירחון לא נעים.

אחרי שתיקה מעיקה שנמשכה כמה דקות לא נעימות מועלם התאושש וחזר לבעיה שטרם נפתרה – מי משנינו יישאר לעבוד הלילה?

"תחליטו לבד." אמר, מסרב להחליט, "לי זה לא משנה."

"טוב, אז אני אשאר." אמרנו, אני וגיא, בבת אחת, הגנבנו מבטים חטופים זה אל זה ומיהרנו להשפיל מבט.

"אולי תטילו מטבע." הציע מועלם פשרה.

"לא צריך." קמתי והתחלתי לאסוף מהר את הכוסות מהשולחן, "אני נשאר, וזה סופי."

"אפשר לשאול למה?" שאל גיא והעביר את אצבעותיו בשערו הבהיר,

"אני לא רוצה לפגוש שוב את אריק ואת בני." הכרזתי והישרתי אליו מבט, היו לו תלתלים ממש חמודים, וידיים כל כך יפות… אין ספק שבחור יפה כמוהו ימצא מהר מאוד אהבה אחרת במקומי, עם קצת מזל זה יקרה עוד הלילה, הוא והחבר החדש והמוצלח יותר שלו יוכלו לספר לנכדים איך הם נפגשו במסיבת המילניום, וכמה זה היה רומנטי להתנשק בפעם הראשונה לאור הזיקוקים…

"למה לא?" חקר גיא, ופניו היפים התקדרו, אבל בכל זאת נשארו יפים עד שברון לב. בהיתי בהם מזכיר לעצמי שרק אידיוט יסתבך עם בחור כל כך מדהים, אידיוט ומזוכיסט שנהנה לסבול כאב לב וקנאה. עדיף מועלם השתקן עם הזין הגדול שרוצה רק לזיין ולישון אחר כך בשקט, בלי שיבלבלו לו את המוח בחפירות על אהבה וזוגיות מאשר היפיוף הרגשני הזה.

"כי בפעם הקודמת שעבדתי אצלם בצביעה היה לי סטוץ עם אריק ובדיוק כשסיימנו בני נכנס." התוודיתי, מביט לגיא ישר בעיניים. הן שוב קיבלו את הצבע האפור עגום הזה… לא נורא, מיד אחרי שהוא יפגוש את אהבת חייו הוא ישכח אותי וחיי יחזרו לתקנם.

"אתה רציני ג'ינג'י?" התערב מועלם, "אתה ואריק, באמת?" שאל, ומין זיק של מורת רוח חלף על פניו הכהים שבדרך כלל היו אטומים מרגש.

"אתה לא יודע שג'ינג'י חולה על דובים שמנים ושעירים?" ניסה גיא להתבדח, ואפילו חייך, אבל עיניו נשארו עצובות.

להפתעתי מועלם חש במצב רוחו הרע של גיא וניסה לשפר אותו, "עזוב את הג'ינג'י החרמן הזה." הניח יד מנחמת על שכמו, "בוא נלך יחד למסיבה, שלפחות בסילבסטר האחרון של המאה העשרים יהיה לי בחור יפה להתנשק איתו." חייך אליו, וכרך קווצה בלונדינית משערו סביב אצבעו.

"אחלה." חייך אליו גיא בחזרה, ואמר שהוא ישמח מאוד לבוא איתו. החיוכים של שניהם היו מזויפים, ודי עלובים, אבל גם החיוך שלי היה כזה ככה שלא הייתה לי זכות להתלונן.

אחר כך הם הסתלקו, גיא הלך לענייניו, מועלם ירד לפתוח את הפיצוצייה ואני נשארתי לבדי, חופשי לעסוק בענייני עד הערב. הדלקתי את המחשב והחלטתי שמספיק כבר למרוח את הזמן, בזבזתי שנתיים תמימות מאז השחרור, אני חייב להתחיל לטפל בעניין הזה של המבחן הפסיכומטרי ויפה שעה אחת קודם. כל זמן שהמחשב התאפס על עצמו הייתי נחוש והחלטי, מלא מוטיבציה ושאפתנות, אבל המצב רוח הפרודוקטיבי הזה לא החזיק יותר מידי זמן, חצי שעה אחר כך כבר שיחקתי בצוללות במקום לברר איפה אפשר ללמוד למבחן הפסיכומטרי הארור וכמה יעלה לי התענוג.

בעודי שקוע בבזבוז זמן פושע נפתחה הדלת חרש ופנימה התגנב לו רפי שהיה אמור להיות בשעה זו על האוטובוס בדרך לצפון. "מה אתה עושה פה רפי? החלטת לוותר על כל השטות הזו של חתונה?"

"חתונה זו לא שטות, ואל תקרא לי רפי, שמי רפיק." ענה רפי והתיישב לצידי, מניח יד על ירכי.

"רפי, רפיק, מה זה משנה? העיקר שאתה פה." כיביתי את המחשב וניסיתי לנשק אותו, אבל הפעם הוא לא נעתר לי כרגיל.

"עודד, מספיק, תקשיב רגע, אני נוסע בעוד כמה דקות הביתה, ואני כנראה כבר לא אחזור יותר לתל אביב, רציתי להגיד לך שלום לפני שאני מסתלק."

"אבל… אבל… מועלם יודע?"

"לא, אני סומך עליך שתספר לו."

"הוא לא יאהב את זה, נשארנו רק שלושה ואנחנו נקרע במשמרות עד שנמצא מישהו שיחליף אותך, מה בוער לך כל כך לעזוב? אתה לא יכול לחכות עוד שבועיים שלושה?"

"לא." אמר רפי בפנים חמורות.

"למה לא?" התווכחתי.

"בגלל גיא."

"גיא, מה יש לך ממנו? הוא סתם ילדונת רומנטית, אל תיקח אותו ללב."

"לא יכול. אני אוהב אותו כל כך… אני לא יכול יותר לראות אותך ואותו…" הוא שחרר גניחה אומללה, וחבט בכתפי חבטה די מכאיבה, "למה אתה כל כך רע אליו?"

"מה רע? מה פתאום רע? אני רע?"

"פסיכי! אתה לא רואה שהילד היפה הזה חולה על התחת הג'ינג'י שלך, אם הוא היה אוהב אותי ככה…"

"אז מה? מה היית עושה? גם אם גיא היה מתאהב בך היית עושה בדיוק מה שההורים שלך אומרים לך לעשות ומתחתן."

רפי נפגע, חבט שוב בכתפי וקם, "אתה חרא של בן אדם עודד, פשוט חרא. לא פלא שאתה מסתדר כל כך יפה עם מועלם, שניכם אותו זבל."

"אולי, אבל לפחות אנחנו לא הולכים ומתחתנים עם בחורה תמימה ומסכנה שאין לה מושג לאיזה צרה היא נופלת."

"שום צרה, אני אתייחס לאשתי יפה מאוד, יהיו לה כמה ילדים שהיא תרצה ואני לא אציק לה במיטה כשהיא תהיה עייפה, וגם לא אקנא."

"לא, בטח שלא, תהיה עסוק מידי בלרדוף אחרי בחורים." לעגתי לו.

פניו של רפי האפילו בזעם, "אי אפשר לדבר אתך, אני הולך." פנה לדלת ופתח אותה, ואחר כך הסתובב ושב והביט בי, "אם גיא היה אוהב אותי… אם הוא היה רוצה אותי כמו שהוא רוצה אותך הייתי מוותר למענו על הכול, על ההורים והמשפחה, ועל האישה והילדים שיהיו לי, הייתי עוזב הכול."

"טיפש. אם היית עושה את זה היית מצטער כל החיים, כמה זמן אתה חושב שהוא היה אוהב אותך? שנתיים, שלוש, גג חמש, ואולי אפילו שבע, אבל בסוף זה היה נגמר, ומה היה נשאר לך? כלום. לא בית, ולא משפחה, שום דבר, היית מוצא את עצמך מבוגר יותר, ובודד יותר, ועם לב שבור. הדרך שלך עדיפה, תאמין לי שככה יותר טוב."

"לא נכון, לא טוב יותר, אבל אתה… אתה כזה טיפש." הוא ניגש אלי בשני צעדים מהירים, תפס בכתפי, נישק אותי חזק על הפה, אמר לי בערבית שאני אהבל ופחדן, דחף אותי מעליו בכוח, וברח, הפעם לתמיד. אחרי לכתו הדלקתי את המחשב, נרשמתי סוף סוף למכינה, ושלחתי את הפרטים שלי לכמה בתי ספר לפסיכומטרי, ואחר כך הלכתי לישון עד שיגיע הזמן שלי ללכת לעבודה.

מועלם חזר לפיצוצייה לפנות בוקר, שתוי ורעשני, וסיפר לי צוחק שגיא פלרטט לאורך כל המסיבה עם אריק, והדביל הזה הוקסם ממנו כל כך, בעיקר אחרי שהוריד חולצה, עד שכרכר סביבו כמו חרמן מצוי, גורם התקף קנאה נוראי לבני.

"את המסיבה הזו הם יזכרו עוד הרבה זמן." סיכם ופיהק, וביקש שאתן לו לישון קצת לפני שיבוא ויחליף אותי.

"אתה? אבל התור של גיא עכשיו, איפה הוא בכלל?"

"שמתי אותו במיטה שלך, שיתאושש קצת, אין מצב שהוא יצליח לעבוד אחרי כל כמויות האלכוהול שהוא שתה, עדיף שיישן."

"למה במיטה שלי? למה לא בשלך?"

"ככה הוא רצה, ואני בעיקרון לא מתווכח עם שיכורים." קרץ לי מועלם, והסתלק.

כמה דקות אחר כך נכנס סמי, אחד הקליינטים הוותיקים שלנו שאפשר היה לסמוך עליו שלא ינסה לפלח סחורה, או לשלוח ידיים לקופה, והסכים להחליף אותי לכמה דקות.

אמרתי לו שאני חייב לשירותים, ובאמת, קודם השתנתי ושטפתי את פני, ואפילו צחצחתי שיניים, ורק אחר כך נכנסתי לחדר השינה שלי כדי לבדוק מה שלום גיא שישן שינה עמוקה, נושם בשלווה, ונראה צעיר ותמים כמו ילד. נישקתי את מצחו, ואחר כך דהרתי חזרה למטה, נתתי לסמי קרמבו לאות תודה, והמשכתי במשמרת עד עשר בבוקר למרות שמועלם היה אמור להחליף אותי בשש.

"למה לא הערת אותי בזמן?" התרגז מועלם.

"מה אתה צועק? תגיד תודה שנתתי לך לישון, וחוץ מזה כדאי שכולנו נתחיל להתרגל למשמרות יותר ארוכות כי רפי הסתלק ולא יחזור יותר."

"איך אתה יודע?"

"יודע. יאללה, אני הולך לישון." עליתי לדירה ונתקעתי באמצע הסלון, מתלבט לאיזה חדר שינה לפנות. חדר השינה של מועלם היה הפוך ודי מסריח, והסדינים שלו היו מקומטים והדיפו ריח מגעיל, אבל בחדר השינה שלי שכב גיא היפה… באמת בחירה קשה, בסוף החלטתי ללכת לחדר של מועלם, סדינים לא נקיים זה לא מה שישבור אותי, אבל אז גיא יצא פתאום מחדר השינה, ערום לגמרי, עיניו עצומות למחצה, והתנודד לשירותים. עמדתי המום ומבולבל מחמת הופעתו הלא צפויה, והבטחתי לעצמי שאחרי שאראה אותו חוזר בשלום למיטה אני מסתלק למיטה של מועלם ובחיים לא מעיף לעברו יותר אפילו רבע מבט, בטח לא כשהוא ערום.

גיא השתין, הוריד את המים ושטף ידיים ואחר כך יצא מהשירותים כשעיניו פקוחות והוא ער לגמרי. "הנה אתה ג'ינג'י." אמר בשמחה, ומיד ניגש אלי, וכרך את ידיו סביבי, מניח את ראשו על כתפי.

"המסיבה הייתה איומה." התלונן, "הייתי ילד ממש רע, והתנהגתי נורא אל בני ואל מועלם, וגם שתיתי יותר מידי, והכול בגללך, כל כך התגעגעתי אליך עודדי, קח אותי למיטה." ביקש ונישק את לחיי, ואחר כך את פי, וכשהוא מנצל את עייפותי וחוסר האונים שלי משך אותי אחריו. וככה, למרות כל החלטותיי הנבונות רגליי פיתחו איכשהו רצון עצמאי משלהן, ושוב מצאתי את עצמי במיטה עם גיא.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il