גינג'י – פרק ז'

05/01/2015

אחד הפגמים באופיי, אחד מיני רבים, הוא הרכושנות שלי. אני קנאי בצורה מבישה. רק המחשבה על בן זוגי נוגע בגבר אחר מטריפה את דעתי וגורמת לי להתנהג כמו משוגע. זה מטופש מאוד, הרי אני יודע טוב מאוד שאין טעם לחפש נאמנות אצל גברים, ועוד פחות מזה אצל הומואים.

מן המפורסמות היא שכל הגברים בוגדים במוקדם או במאוחר, גם אני, ולכן לא פלא שאני בורח מזוגיות ומעדיף לא להסתבך עם העניין המעיק הזה שנקרא אהבה. ברגע שגיא התחיל לפרט בפני את מעלותיו של נאור ולהתפעל מרעיונותיו המזהירים ידעתי שזה יגמר בפיצוץ, ומפני שבניגוד לשיקול דעתי אהבתי אותו בכל ליבי ורציתי בטובתו ניסיתי להזהיר אותו, אבל גיא, כדרכו, לא הבין על מה אני מדבר, צחק ונישק אותי, ואמר שאני מבלבל את המוח, והיה כל כך יפה וחרמן עד שלא יכולתי להמשיך לדבר ועזבתי את זה.

הסוף כמובן היה רע, אבל הוא קרה בסוף, קודם היה דווקא די נחמד ומשמח כי אחרי היסוס ראשוני מועלם הסכים שלהצמיד בית קפה לפיצוציה זה רעיון טוב ושכנע די בקלות את בעל הבית לשכור את הפיצרייה הצמודה לפיצוציה, לשפץ אותה ולהפוך אותה לבית קפה. אפילו השם האידיוטי ורוד התקבל על דעתו בלי ויכוחים.

כדי לחסוך בהוצאות הוא שלח לנו פרח מעצבים צעיר ונשי שריחף כה וכה בפיצריה הסגורה, נופף בידיו בהתלהבות, ובו במקום התיישב ושרבט כמה שרטוטים, הוסיף הסברים בעל פה, וגייס את כולנו למלאכה המפרכת של הפיכת הפיצריה שכונתה בפיו ה'חלל' לבית קפה.

לחצתי על אמיר שיבוא גם הוא לעזור והוא הגיע בחוסר רצון, אבל ברגע שעיניו נחו על פרח המעצבים שעיכס הלוך ושוב ובדק את החלונות אורו עיניו והוא התחיל לחייך. המעצב הנמרץ שלנו שהציג את עצמו כניצן (אם כי מקורות מהימנים מסרו לי שהוא נולד כאיציק) הגיש חיש קל תוכניות עבודה מפורטות למועלם, והוא נדלק והתלהב מהן ומיד שכר אותו לעבודה בתנאי שיישאר איתנו ויפקח אישית על מלאכת העיצוב עד שבית הקפה יפתח.

ניצן הסכים בשמחה, ומיד דרש וגם קיבל את אמיר, גיא ונאור כעוזרים, וכל ארבעת הבחורים הצעירים האלה שקעו במרץ בישום תוכניותיו של ניצן, מזעיקים אותי לעזרה כל פעם שהיו זקוקים לעוד כוח אדם.

מהרגע הראשון ניצן הכריז שהוא מודאג מאוד ממצבו המדורדר של כדור הארץ האומלל והמנוצל שלנו ולכן הוא דוגל בשיטת עיצוב ירוקה שגורסת שצריך לנצל את מה שיש בשטח, להשתמש בחומרים קיימים, לא לבזבז ולזרוק מעט ככל האפשר כדי להיטיב עם כדור הארץ. כולנו הקשבנו להרצאה שלו, הנהנו בכובד ראש ואמרנו כל הכבוד, ורק מועלם רטן בשקט באוזני שגם סבא שלו, שעלה בלי גרוש ממרוקו ולא הקדיש מעולם דקה מזמנו כדי לחשוב על גורלו של כדור הארץ דגל בדיוק באותה השיטה, וכשפתח, שלושים שנה לפני שניצן נולד, מסעדה ובית קפה במחסן ישן גם הוא השתמש במה שמצא בשטח, לא בזבז כלום וקנה מעט ככל האפשר כדי לחסוך כסף.

העבודה הלכה מהר, כולם הקדישו זמן ומאמצים, הכול התנהל לפי התכנון וחודש אחרי שניצן נעמד באמצע הפיצריה הנטושה, נופף בהתלהבות בידיו והכריז שזה חלל נהדר ואפשר לעשות בו דברים נפלאים הכול היה גמור ונשאר רק לתלות את השלט. ניצן עיצב שלט מופלא, עשוי מצינור ניאון ורוד שהתעקל ברוב חן כך שיצר את אותיות המילה ורוד, וכשנתלה בערב שלפני הפתיחה מעל פתח בית הקפה נשטפה כל הכיכר באור ורוד רך. זה היה מראה מרהיב ומשמח לב, כולנו מחאנו כפיים, לגמנו כוס שמפנייה ורודה מאחד הבקבוקים שמועלם קנה במיוחד לכבוד הפתיחה וניצן הכריז שזה היום המאושר בחייו והוא מודה לכולם ובעיקר לאמיר ונישק אותו על פיו לעיני כולנו. "גם אנחנו מודים לך ניצן!" צעק נאור שכבר הספיק לטעום מהשמפניה עוד קודם, חיבק פתאום את גיא שעמד לידו ונישק אותו.

גיא החזיר לו חיבוק ונשיקה, ואחר כך פנה אלי וניסה לנשק גם אותי, אבל אני הפניתי אליו את גבי והלכתי משם חזרה לדירה של אמיר, רותח מכעס שהתחלף, עד שהגעתי לחדר שלנו, בעצב נוראי ומיד התיישבתי לכתוב לו מכתב, ואחרי ששפכתי על הנייר מה שהעיק על ליבי התחלתי לארוז.

שלום גיא
לא יודע למה חטפתי מרמרת כשראיתי אתכם יחד, הרי ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר, ואם זה לא היה האינדיאני זה היה מישהו אחר. זו לא אשמתם אלא אשמתי, כל העניין הזה של אינטימיות עם אדם אחר קשה לי מאוד, וברגע שמתערבב סקס בקשר העניין מסתבך ובמוקדם או במאוחר הכול נגמר בפיצוץ.

מהרגע שתפסת עלי בעלות והתנחלת לי בחיים ניסיתי להסביר לך שזה ייגמר בבכי, אבל אתה הוכחת שאתה באמת בלונדיני טיפשון וצחקת, והבטחת לי שיהיה בסדר, ובמשך כמה חודשים באמת היה בסדר. אני מודה שהצלחת לדלג מעל כל המלכודות, ולנטרל את כל המוקשים, נשארת תמיד סבלני ורגוע גם כשאני הזעפתי פנים וניסיתי לפצוח במריבות. 

היית כל כך טוב ונחמד עד שהרשיתי לעצמי לשכוח שאני לא טוב בקטע הזה של זוגיות, בעצם אני ממש גרוע בזה. לא יודע למה, אבל ככה זה אצלי, ברגע שמתחיל להיות לי אכפת ממישהו, ממש אכפת, אני יודע שזה ייגמר רע ושאני הולך לסבול ולכן אני מעדיף ללכת כבר עכשיו לפני שהכול ייהרס לגמרי. תודה לך על הכול, תהיה בריא גיא ותיזהר מהאינדיאני הזה, אחרי שהוא יעשה אותך הוא יעבור לבא בתור והלב שלך ישבר, תשמור עליו טוב חמוד.

 עודד

גיא תפס אותי באמצע האריזה, ודבר ראשון משך מידי את מכנסי הג'ינס שניסיתי לקפל והשליך אותם הצידה, ואחר כך הפך את המזוודה על הרצפה, וכשנשארתי אדיש לתעלוליו פרץ בבכי והטיל את עצמו עלי.

"נו, די, תפסיק. מי שצריך לבכות זה אני, לא אתה."

"אף אחד לא צריך לבכות." מחה גיא, "בבקשה, אל תלך." התחנן, "אל תעזוב אותי."

דחפתי לידו את המכתב, ועד שהוא קרא אותו כבר הספקתי לאסוף בחזרה הכול למזוודה ולסגור אותה.

"אתה ממש טועה ג'ינג'י, אין שום דבר ביני לנאור, אנחנו רק חברים."

"כן, בטח."

"מה, אתה לא מאמין לי?"

"אני מאמין לך חמוד, אבל אני לא עיוור, אני רואה איך הוא מסתכל עליך ואיך אתה עליו… עדיף שניפרד לפני שמשהו יקרה."

גיא נשך את שפתיו, מאמץ את מוחו בחיפוש תשובה, אבל הוא שקרן גרוע והוא התקשה להמשיך להכחיש את המשיכה הברורה כל כך בינו לבין נאור, "אני מודה שהוא ניסה… שלפעמים הוא… אבל שום דבר לא קרה, אני אוהב רק אותך."

"אני יודע גיא, אבל אני רואה איך הוא מחזר אחריך, ותודה שגם אתה נמשך אליו, שקוף שאתה מת להזדיין איתו, ולמה לא בעצם? הוא יפה וסקסי והוא רוצה אותך… האמת שאני במקומך לא הייתי מתאפק, אם רק הייתה לי הזדמנות הייתי מזיין בכיף מהצד."

"שקרן!" צעק גיא ודחף אותי אל המיטה. נפלתי עליה והוא זינק עלי, נשכב עלי, נישק אותי שוב ושוב, בכה וביקש שלא אלך כי הוא אוהב אותי והוא ימות בלעדי.

"שטויות, לא תמות ולא נעלים, אל תהיה דרמטי כזה גיא." ניסיתי לשמור על קור רוח, אבל גם לי היו דמעות בעיניים, "בבקשה, קום מעלי ותן לי ללכת."

"לא רוצה."

"גיא, באמת, תפסיק, אתה לא רואה שאני מנסה לסגור הכול יפה ובצורה מכובדת?"

"אבל למה?" צרח גיא, "למה?"

תפסתי את פניו היפות בידי והבטתי ישר בעיניים הכחולות, המדהימות, "כי אני מעדיף לפרוש בשיא." הסברתי לו שוב בקול שקט וסבלני, והוספתי נשיקה על מצחו.

השקט שלי הרגיע גם אותו, הוא הניח לי לקום והתיישב גם כן, "לאן תלך?" שאל וניגב את הדמעות מעל לחייו.

"לא יודע, אולי אני אתחלף עם נאור? הוא יישן אתך ואני אחזור לחדר שלו?"

"אבל יש לך מבחן בעוד שבוע, איך תלמד במקום הדחוס והעלוב הזה? תישאר פה, בבקשה, אני אלך."

"לאן?"

"לא יודע, מה זה משנה? אני אהפוך להומלס, בסדר?"

"שטויות, עדיף כבר שתלך לישון עם נאור."

"בסדר, אם זה מה שאתה רוצה, אבל תזכור שזה היה רעיון שלך, לא שלי." אמר גיא בהתרגשות, ולחייו האדימו בסומק ילדותי שעורר בי רצון לחבק אותו, ולהגיד לו שישכח הכול, שאני סתם דביל קנאי ואני אוהב אותו נורא ורק רוצה שניכנס למיטה, נתחבק ונאהב ונהיה יחד לתמיד, אבל לא הספקתי כי הוא כבר יצא, ושוב נשארתי לבד, ושוב הכול היה באשמתי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il