דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
08/01/2015
קמתי בבוקר עם ראש כואב ועיניים נפוחות וצורבות, מגלה להפתעתי שכנראה בכיתי מתוך שינה. לא זכרתי על מה חלמתי אבל הרגשתי עייף כאילו במקום לישון עבדתי כל הלילה. הגוף ממש כאב לי ובקושי פתחתי את העיניים כשנגררתי למטבח להכין קפה.
מצאתי שם את ניצן שהתנחל לאחרונה אצל אמיר. עיצוב בית הקפה הסתיים, אבל לא נראה שניצן עומד להסתלק ומבחינתי זה היה בסדר גמור, הבחור בישל פשוט נהדר ומאז שהוא עבר לגור בדירה מעולם לא חסר לנו חלב או קפה והמקלחת הייתה תמיד נקייה.
"נו, אולי תתפייסו, רחמנות על הילד." חייך אלי והתחיל להכין לי נס קפה עוד לפני שאמרתי בוקר טוב.
"מה? איזה ילד?" בהיתי בו מבולבל.
"גיא? החבר שלך? הבחור היפה הזה שישן על הספה?" הסביר ניצן בטון האוחצ'י המצחיק הזה שבחורים מסוגו מדברים בו, ודחף כוס קפה מהביל לתוך ידי.
"אבל…" הצצתי לסלון, ממצמץ כמו ינשוף עיוור ורק אז הבחנתי ברעמת שערו הבהיר של גיא מפוזרת על מסעד הספה שהייתה קצרה מידי בשבילו גופו הארוך. הוא ישן בבגדיו והיה עליו לקפל את רגליו בתנוחה לא נוחה כדי להידחק לתוכה. הרגשתי אשם ודביל כשראיתי אותו ישן שם. "חשבתי שהוא נשאר לישון אצל נאור." מלמלתי, די בטיפשות, והסמקתי לנוכח מבטו הפיקחי של ניצן שלא החמיץ אף פעם כלום.
"אצל נאור, מה? החלטתם על יחסים פתוחים?" שאל, מרים את גבותיו בתנועה רבת משמעות שרמזה שהוא יודע דברים שאני עוד לא יודע.
"לא, מה פתאום? זאת אומרת… אנחנו כבר לא יחד כי… בקיצור, אין לנו שום יחסים פתוחים כי אנחנו לא ביחסים בכלל."
ניצן נד בראשו בשאט נפש לשמע ההסבר המגומגם שלי, "ילדים, ילדים." נאנח, "מה יהיה אתכם? אני מתאר לעצמי שזה היה הרעיון שלך שתיפרדו." הביט בי בהבעה ביקורתיות של דודה שמרנית שהלמה אותו מאוד למרות גילו הצעיר.
"כן." השפלתי את מבטי לתוך הקפה שלי ובחשתי אותו במרץ מיותר לגמרי, "ככה עדיף, לא?"
"לא." פסק ניצן, "נו, די כבר לבחוש את הקפה המסכן הזה, עוד תעשה חור בספל, לך תביא איזה פיקה ותכסה את הילד שלא יקפא לנו מקור, ותמרח משהו על הפנים שלך, הן נפוחות נורא, בעיקר העיניים, אתה נראה כמו ינשוף." הוסיף בעוקצנות.
"אני לא יודע מה קרה לי, שורף לי בעיניים, והיה לי שבוע ממש נוראי, וישנתי הלילה ממש חרא, אולי אני הולך להיות חולה?" שפשפתי את עיני שדמעו וצרבו עוד יותר.
"אתה באמת לא נראה טוב, רואים שלא ישנת טוב הלילה, העיניים שלך ממש אדומות ונפוחות." ריכך ניצן את טון קולו, "הנה, תמרח עליהן את המשחה הזו, היא תוריד לך קצת את הנפיחות." הושיט לי קופסת משחה עגולה וקטנה, מעוטרת כתובות באנגלית.
"מה זה?" ניסיתי לפענח את האותיות הזהובות שהסתלסלו על המכסה הלבן.
"לא חשוב, נו, לך כבר." הדף אותי ניצן מחוץ למטבח, תטפל בעצמך ואני אכין בינתיים משהו לאכול." הבטיח.
חזרתי למקלחת ובהיתי בפני שלא נראו במיטבם, וזה עוד בלשון המעטה, שטפתי אותם שוב, ומרחתי את המשחה על עפעפי הנפוחים. היה לה צבע ירוק שקוף וריח מנטולי נעים, ומגעה על עורי היה קריר ומרגיע.
בדקתי שוב את המכסה ועכשיו, אחרי שהצלחתי לפקוח את עיני יותר טוב עלה בידי לפענח את הכתובת על הקופסה והתברר לי לזוועתי שזו משחה נגד טחורים.
"ניצן!" צרחתי והסתערתי החוצה רק כדי להיתקל בגיא שבדיוק נכנס. לרגע עמדנו נבוכים זה מול זה, מביטים אילמים אחד בשני, "בוקר טוב." הצלחתי לפלוט לבסוף מפי, "מה שלומך גיא?"
"לא משהו, לא די שהחבר שלי זרק אותי בגלל שהוא חתיכת שרוט דפוק ביליתי את כל הלילה על הספה העקומה של אמיר, כולי תפוס וכואב."
"למה לא הלכת לישון אצל נאור כמו שאמרתי לך?"
"למה אתה אידיוט?" החזיר לי גיא בזעף, ולקח ממני את המשחה, "ולמה אתה מחזיק ביד משחה נגד טחורים?" הוסיף אחרי שקרא את מה שהיה כתוב על המכסה.
"זה לא שלי, ניצן נתן לי אותה." חטפתי ממנו את הקופסונת.
"ניצן, מה?" הוא חטף אותה בחזרה, "יש משהו שאתה רוצה לספר לי ג'ינג'י?" שאל בלגלוג.
"סתום כבר, טיפש אחד." ניסיתי לקחת ממנו בחזרה את המשחה, ופתאום היינו חבוקים בחזקה, ושוב בכיתי, והוא גם, ואחרי שהוא צחצח שיניים חזרנו יחד למיטה שלנו, נשכבנו זה לצד זה, וסוף סוף דיברנו כמו בני אדם מבוגרים.
ראשית הוא אמר שהוא ממש אוהב אותי, ושאל ישירות אם גם אני אוהב אותו, ופעם ראשונה שהודיתי שכן, אני אוהב אותו – כאילו, דה? הוא לא היה יכול להבין את זה בעצמו? אבל עובדה שהיה לו חשוב שאני אגיד את המילים המפורשות – ואחרי שהבהרנו את העניין הקטן וחסר החשיבות הזה כל אחד אמר לשני מה מציק לו בקשר שלנו.
שוב חזרתי והסברתי שאני קנאי וגם סיפרתי בקצרה למה – סיפור ארוך, משעמם ומכוער על הבחור הראשון שאהבתי בזמנו, סיפור שנגמר רע ושרט אותי ללא תקנה – והוא נזף בי שרק עכשיו אני מספר לו על העניין הכאוב ההוא, והודה שנכון, הוא לא יכול לא להסתכל על אחרים, ולפעמים גם לרצות אותם, אבל הוא אוהב רק אותי, ומה אני חושב שאפשר לעשות בנדון?
אמרתי שאין לי מושג, ושנינו הסכמנו שיחסים פתוחים זה גועל נפש שלא עובד אף פעם, ובגידות מאחורי הגב זה עניין גרוע עוד יותר שתמיד נגמר רע, ובמקרה כזה עדיף להיפרד ולא לחכות שהכול יעשה מגעיל ונוראי.
אחרי שגמרנו להסכים על העניין העדין הזה טיפלנו בהנאה אחד בזקפה של השני, ומסופקים ושבעי רצון ששוב גמרנו יחד התנשקנו, הודענו זה לזה שאנחנו גוועים מרעב והלכנו לאכול.
"מפגרים." אמר ניצן בתיעוב אחרי שהודענו לו מה החלטנו, ולקח ממני את המשחה הארורה שלו, שלמרבה הפלא עשתה את העבודה והחזירה את עפעפי הנפוחים למצבם הטבעי.
"אנחנו מפגרים? ומה אתך? מה פתאום נתת לי משחה נגד טחורים?"
"למה לא? עובדה שעכשיו אתה נראה בסדר, ותדע לך שכל הדוגמניות הכי מפורסמות משתמשות במשחה הזו כדי להיראות טוב בצילומים."
"וואלה? אם מישהו מחפש דוגמא לאינפורמציה מיותרת…" הצטחק גיא והגיש לי לחמנייה מרוחה בקוטג' עם פרוסות עגבנייה כמו שאני אוהב. לקחתי ממנו את הלחמנייה, והאצבעות שלי נגעו בשלו, יש לו אצבעות ארוכות אציליות כאלה… אני מעריץ אותן.
"תודה." אמרתי, מתאפק לא להשתפך ולהגיד לו שאני אוהב אותו, ואני אמות אם ניפרד, וליתר ביטחון נתתי ביס ענקי בלחמנייה, ממלא את פי עד אפס מקום באוכל כדי שלא אוכל לפלוט שטויות מביכות.
"בבקשה." חייך אלי גיא, וליטף את ברכי בחשאי מתחת לשולחן כדי שניצן לא יראה. לא שהוא היה שם לב, הוא היה עסוק בהתפעלות מהמשחה שלו, מסביר לנו שאנחנו לא מבינים כלום בטיפוח העור, ושאם נמשיך להזניח את עצמנו נצטער על זה מאוד כשנהיה בני ארבעים.
"לשניכם יש עור בהיר ולכן אתם צריכים להיזהר מאוד, בעיקר בקיץ." אמר ברצינות, והתחיל לטרוף ביצים לחביתה שהבטיח לי.
"גם גיא אוהב חביתה." הזכרתי לו, ולכדתי את כף ידו השובבה של גיא בין ירכי. הוא השאיר אותה שם ברצון, חייך ונשען עלי, מביט איך ניצן שובר עוד שני ביצים, מוסיף לבלילה תבלינים ופרורי גבינה צהובה וטורף הכול במרץ.
"ניצן, יום אחד תהיה אישה נהדרת לגבר בר מזל." העיר לו, מבודח.
"תודה שאתה סתם מקנא שאני כזה מוכשר." השיב ניצן בשביעות רצון, שפך את התערובת למחבת, ושאל אם יש לנו מושג מה התוכניות שלנו לעתיד.
"להמשיך לחיות בשיא העוצמה ולא להפסיק לאהוב אפילו יום אחד." אמר גיא, והשעין את ראשו על כתפי.
"ולמרוח כל בוקר קרמים על הפרצוף ."הזכרתי לו, וכרכתי יד על מותניו.
"וגם על התחת שלך, אם תחליט יום אחד לנוח קצת ולהשתחרר מהאקטיביות שלך." נישק גיא את צווארי.
"אתה קודם." צבטתי אותו.
"חס וחלילה, אני שומר את בתולי לבעלי בלבד." גיחך גיא שפחד מחדירות עוד יותר ממני.
"איחס, אולי תפסיקו להיות מגעילים כל כך על הבוקר." רטן אמיר שהשתרך למטבח לבוש תחתונים בלבד, שערו פרוע וסימן היקי ענקי מתנוסס על כתפו.
"מי שמדבר." ענינו לו שנינו בבת אחת, בלי לתאם מראש. זה היה מצחיק נורא, וכולנו צחקנו כשחיסלנו את כל הביצים, הגבינות והלחמניות שהיו בבית, ובעוד אנחנו עוזרים לניצן לפנות את השולחן התקשר נאור, ממורמר מאוד, וצעק שהגיעו המון בנות לראיון, והוא לא יודע את מי לבחור, ושמישהו יבוא מהר לעזור לו.
"איזה ראיון?" התפלאתי.
"למלצריות של בית הקפה." הסביר נאור, ודרש את ניצן לטלפון, ומיד!
ניצן ביקש בקול שקט מנאור לא להילחץ, מזכיר לו שאלו רק בנות שרוצות עבודה, לא פולשים אכזריים מהמאדים, ואחרי שהרגיע אותו הבטיח להגיע מיד עם גיא כדי לעזור לו לבחור את הבנות המתאימות ביותר להגשת קפה ועוגות ללקוחות של ורוד, ומיד אחר כך השנים הסתלקו בזריזות, משאירים אותי עם אמיר, ידידי הוותיק, האיש שבגללו הגעתי עד הלום.
"הכול באשמתך." אמרתי לו, והפעלתי את המדיח.
"אני יודע." אמר אמיר, "אבל אם זה מנחם אותך אז תדע שבכלל לא התכוונתי, סתם רציתי לזיין וליהנות, איך יכולתי לדעת שהכול יעשה פתאום כזה רציני?"
"רציני? למה אתה מתכוון רציני?" הבטתי בו, מופתע, "חשבתי שאתה לא עושה רציני?" קנטרתי אותו.
"גם אני חשבתי ככה, אבל אז הגיע ניצן ו… זהו, זה המצב."
"טוב, בסדר, ניפחת לי את הראש." הפסקתי בחיפזון את הוידוי שחשתי ממשמש ובא, "יאללה, תביא משהו לעשן כדי שנרגע קצת."
"אי אפשר, אין לי כלום."
"איך אין לך?" נדהמתי, "איך זה יכול להיות? לך תבדוק בפינה ההיא, בקצה הארון, אני בטוח שנשאר לך שם קצת."
אמיר נד בראשו, "לא, אין טעם, ניצן זרק את כל מה שהיה לי והבטחתי לו שאני לא אקנה יותר, ושמעכשיו אני לא נוגע יותר בעישונים, וזה מזכיר לי, איפה הספרים האלה של הפסיכומטרי?"
"למה לך אותם? מה, גם אתה מתכוון ללמוד?"
"כן." הנהן אמיר, "הבטחתי לניצן ש… מה אתה צוחק? אפשר לחשוב שאתה לא חורש על הלימודים רק בגלל שאתה רוצה לעשות רושם על היפיוף הבלונדיני שלך?"
"אתה צודק." הסכמתי, והבאתי לו את הספרים שלי, ואפילו ישבתי איתו קצת להסביר לו מה ואיך, ולהפתעתי המוח שלו עבד לא רע, הייתי בטוח שהוא יהיה מחוק לגמרי מכל העישונים והכדורים שהוא צרך בשנים האחרונות.
"איזה יופי, עדיין לא שרפת את כל התאים האפורים שלך, האמת אמיר שאתה לא טמבל כמו שאתה נראה." החמאתי לו.
"תודה." אמר אמיר בלי להתרשם מהמחמאות שלי, וסגר את הספר, ואני ידעתי שלא יעזור לי כלום, רוצה או לא אני עומד להתמודד עכשיו עם שיחת נפש, "תגיד עודד, אתה חושב שיש סיכוי שאני… שניצן… אתה חושב שיש לנו סיכוי?"
"למה לא? נראה שהוא נדלק עליך חזק, וגם אתה עליו, אז למה לא?"
"כי הוא לא יודע." אמר אמיר, וכדי להשתמט ממבטי הרכין את ראשו והשעין את מצחו על הספר.
"הוא לא יודע שאתה נשא?" נחנקתי מרוב פליאה, הרי אני מכיר את הפטפטנים האלה, אין מצב שניצן לא יודע.
"לא, את זה הוא כן יודע, וזה בסדר מבחינתו, אבל אני חושב שהוא לא יודע ש… אתה יודע, כל מה שהיה איתי בשנים האחרונות, והוא גם לא יודע שאני ואתה… לא סיפרתי לו עלינו."
"וואלה? טוב, אז… אז אולי עדיף שלא תספר לו? אני בטח שלא אספר, בשביל מה הוא צריך לדעת?"
"אין סיבה." הרים אמיר את ראשו והביט בי בדאגה, "וגיא יודע?"
הנדתי לשלילה, והפעם היה תורי להשפיל מבט.
"טוב, אז גם אני לא אספר לו שום דבר עלינו, ואם כבר מדברים על זה אז אני מבקש סליחה, לא הבנתי כמה אני פוגע בך, אני מתנצל עודד, הייתי אידיוט."
"טוב, מה עוד חדש?" אמרתי בסלחנות, אחרי הכול הסיפור שלי ושל אמיר נגמר כבר לפני כמה שנים, ומאז נרגעתי. נישקתי את לחיו השחומה, אמרתי לו להמשיך ללמוד והלכתי להחליף את מועלם וסמי בפיצוציה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il