דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
15/01/2015
"אני יכול להסביר." אמר גיא אחרי כמה שניות של שתיקה מתוחה, ופתאום, אין לי שום הסבר לזה, אבל לפתע שטף אותי גל של רוך וחיבה כלפיו ממוסס את גוש החשדנות הזועמת שתסס בתוכי מאז הפתעתי את אמיר עם גבר זר, ובמקום להתרגז שמעתי את עצמי אומר לו בשקט שזה בסדר, הוא לא צריך להסביר כלום, אני מבין, ובאמת הבנתי, או לפחות חשבתי שאני מבין.
אחר כך נשמע קול צחוק נשי מתגלגל מכיוון השירותים, ונאור יצא משם, חבוק עם בחורה אחת שהיה לה יותר מידי צבע על הפנים, ומעט מידי בד על הגוף, וחייך בהתגרות למראה פנינו המופתעות.
"מה, לא שמעתם על דו מיניים?" הרים לעברנו גבות לגלגניות, ונבלע יחד עם בת זוגו בתוך ההמון הגועש.
"נאור עושה גם בנות?" נדהמתי.
"יש אנשים שיכולים גם וגם." אמר גיא בעצב, "אנשים כמו בועז למשל, שיש לו אישה וילדים, וגם בחורים מהצד."
"בגלל זה נפרדתם?"
"כן, וגם כי… כי זה לא התאים יותר."
"בגלל שהוא הרבה יותר מבוגר ממך?"
"לא, בגלל שזה פשוט לא התאים." אמר גיא קצרות, והסתלק למטבח.
חזרתי לפיצוציה ושם סיפר לי מועלם שבועז הוא בעל הבית המסתורי שלנו, והפיצוצייה והקפה הם רק חלק קטן מעסקיו המגוונים.
"ככה הגיע גיא לעבוד בפיצוצייה." גילה לי את מה שכולם ידעו חוץ ממני, ואולי גם אשתו של בועז.
"אני די בטוח שגם היא יודעת, אבל נוח לה לא לעשות עניין כי הוא נדיב מאוד, ולמרות הכול גם אבא נהדר, ואל תתחיל להציק לגיא, אחרי שהם גמרו כל אחד המשיך הלאה. גיא לא רואה אף אחד חוץ ממך, ואני מקווה שתחזיר לו אותו יחס."
"וואלה? ממך מועלם לא הייתי מצפה לשמוע דבר כזה, מה עובר עליך?"
"סמי." הסביר מועלם, וחייך את החיוך הטיפשי הזה שהיה עולה על פניו כל פעם שהוא היה נזכר בבן זוגו.
"האמת, לא חשבתי שתחזיקו יחד כל כך הרבה זמן, הייתי בטוח שהוא בכלל לא הטיפוס שלך."
"הטיפוס שלי? מה זה בכלל הטיפוס שלי?" הרצין מועלם, "בטח, כמו כולם גם אני נהנה להסתכל על בחורים יפים וצעירים כמוך וכמו גיא, אבל בשביל להרגיש טוב עם מישהו הוא צריך יותר מעור חלק בלי קמטים, הוא צריך להיות גם בן אדם וסמי… טוב, סמי הוא סמי, הוא יחיד ומיוחד." הודיע לי, קורן משביעות רצון מעוררת קנאה.
"אז מה, זהו? מעכשיו אתה רק איתו?"
"מה זה נקרא רק איתו? אני חי איתו, ואני ישן איתו, ופתחנו יחד חשבון בנק, ואנחנו מחפשים דירה נורמאלית כי נמאס לנו מהחור הזה מעל הפיצוצייה, אז כן אני איתו, ואם נרצה לגוון נעשה את זה יחד, בלי לבגוד ולרמות, הפעם אני לא אחזור על השטויות שעשיתי ושבגללן הרסתי את הקשר עם אריק."
"ועם גרי."
"גרי, תזכיר לי מי זה גרי?" קימט מעולם את מצחו, ואחר כך צחק וטפח על שכמי, ואמר לי שאני ילד טוב, ואפילו הוסיף נשיקה על מצחי, מה שהצחיק מאוד את חבורת הסטלנים שנכנסו לחפש משהו מתוק לנשנש.
"בועז הגיע בדיוק כשהייתי צריך מישהו מבוגר יותר שידריך אותי, שיהיה קצת כמו אבא בשבילי." הסביר גיא אחר כך, אחרי המסיבה, "ובהתחלה נורא התלהבתי ממנו, הוא היה מקסים אלי, ריחפתי מרוב אושר איתו וחשבתי שאני מאוהב בו וזה ימשך לנצח, אבל אחרי כמה חודשים התחלתי להבין עם מי יש לי עסק, ואחרי שהבנתי שהוא גם נשוי…"
"מה? הוא לא סיפר לך?"
"לא, הוא טען זה לא נחשב שקר כי הוא אף פעם לא אמר לי שהוא רווק, ואפילו צחק ממני, והתפלא איך זה שלא ידעתי שיש לו משפחה, כי הרי כולם יודעים שהוא נשוי, ושהוא ואשתו מקיימים נישואים פתוחים."
"מגעיל." העוויתי את פני, "איך היא יכולה לסבול את זה?"
"עובדה שהיא יכולה ולא אכפת לה, בדיוק כמו שלבחורה הזו עם המחשוף הענקי לא היה אכפת להזדיין עם נאור בשירותים, למרות שכולם יודעים שהוא גם בעניין של גברים. אני רק מקווה שהיא השתמשה בקונדום, היא נראתה לי די שיכורה."
"אני לא מבין את הקטע הזה, איך אפשר גם עם גברים וגם עם נשים? כאילו… מה זה? מה הקטע הזה עם הדו מיניים?"
"אתה לא מבין כמו שיש כאלה שלא מבינים למה יש הומואים אבל הנה, עובדה שיש, ומי שטוב לו שייהנה משני העולמות, אבל בלי לרמות ולעשות דברים מאחורי הגב." אמר המלאך הבלונדיני התמים והמתוק שלי, ואחר כך הוסיף שהוא דווקא חשב לא פעם על חתונה עם אישה, "בתנאי שזה יהיה רק בשביל ילדים, וששני הצדדים ידעו הכול זה על זה."
"אתה רציני?" נדהמתי, "אתה רוצה ילדים?"
"כן, מאוד. אני מאוד מקווה שעד שאני אהיה בן שלושים וחמש כבר יהיו לי לפחות שני ילדים."
"מאיפה בדיוק אתה חושב שהם יגיעו?" תהיתי בקנטרנות.
"מהבטן של אימא שלהם."
"כן, אבל…"
"אני יודע, זה קצת מסובך, אבל יש פתרונות, צריך רק למצוא מישהי מתאימה, רצוי לסבית שיש לה בת זוג."
"לסביות הולכות לבנק זרע, בשביל מה הן צריכות גברים?"
"בשביל שלילד יהיה אבא." אמר גיא ברצינות, "ועדיף שנים."
"אז לילד המסכן הזה יהיו שני אבות, ושני אימהות, הוא יצא לגמרי מבולבל."
"לא, הוא יצא נהדר, ואהוב ומקסים." התעקש גיא, "ולמרות שהשעה הייתה מאוחרת ושנינו היינו עייפים הוא הדליק את המחשב והראה לי מחקרים על ילדים שגדלו אצל זוגות חד מיניים, ויצאו כולם מוצלחים ביותר.
"ברגע שאני מסיים את פרויקט הגמר ומקבל תואר, אני מתכוון למצוא עבודה נורמאלית ולהתחיל לעבוד על העניין הזה של ילדים." הודיע לי גיא, ושאל אם גם אני בעניין.
"של לקבל תואר? לא, האמת שלא. אני שונא ללמוד גיא, אין לי סבלנות לזה, ונמאס לי לחרוש על הספרים."
הוא צבט אותי, "אתה יודע שלא על זה דיברתי, אבל רגע, אם אתה שונא ללמוד אז למה עשית פסיכומטרי?"
"כדי לעשות עליך רושם." הודיתי.
"אידיוט." החמיא לי גיא, "ומה עם העסק של הילדים? בא לך לעשות עלי רושם גם בקטע הזה?"
חשבתי על זה קצת ובסוף אמרתי שכן, זה בטח יהיה פחות משעמם מללמוד משוואות במתמטיקה, ומילים משונות בעברית ארכאית, ואם כבר מדברים על זה אז במה לדעתו יתאים לי לעבוד בעתיד? או שהוא רואה אותי מוכר במבה ובירות עד סוף חיי?
"לא אכפת לי, אם זה מה שמתאים לך אז תעבוד בפיצוציה, העיקר שתהיה מרוצה, אתה מרוצה מהעבודה בפיצוציה עודד?"
"לא ממש. די נמאס לי ממנה, שונא לעבוד בלילה, ושונא את כל הפסיכים האלה שמסתובבים בלילות בתל אביב, האמת, גם את תל אביב אני כבר לא כל כך אוהב, אני מתגעגע הביתה."
"מה? לחור הזה בצפון?"
"אני יודע שקראתי לו חור, אבל לא היה לי רע שם, ואבא כל הזמן מספר לי כמה קשה לו להחזיק את הנגרייה לבד, ושואל מה יהיה."
"לאבא שלך יש נגרייה?" התפלא גיא, "לא ידעתי, ואתה יודע לעבוד בה? כאילו, אתה נגר?"
"בטח, יש לי אפילו תעודה מבית ספר מקצועי, רק שם הסכימו לקבל אותי עם הציונים הדפוקים שלי. אני טוב בלעשות דברים עם הידיים גיא." גיליתי לו והנחתי את ידי בין רגליו.
"כן, שמתי לב." הצטחק גיא, "מתי אתה מתכוון לקחת אותי לפגוש את ההורים שלך?"
"אתה בטוח שאתה רוצה להכיר אותם?"
"כן, הם יודעים עליך?"
"כן." נאנחתי, "לא מתלהבים במיוחד, אבל משלימים עם המצב, וההורים שלך?"
"אותו דבר, אבל לא משלימים. לא שזה אכפת לי במיוחד כי הם בין כה וכה עסוקים מידי בחיים שלהם, אבא עם הפרחות שלו, ואימא עם הקריסטלים שלה."
"קריסטלים?"
"כן, וטארוט, וגלגולי נשמות ו… עזוב, לא בא לי לדבר על זה. אז מתי נוסעים לבקר אצל ההורים שלך?"
"מתי שתרצה, אבל אל תבוא אלי בטענות אם תמות שם משעמום כי חוץ מעצים אין שם כלום."
"אני אוהב מאוד עצים." הבטיח לי גיא, "וגם נגרים, ועוד יותר אני אוהב בנים של נגרים." הצטחק, ומיד אחר כך הוכיח לי את דבריו בפועל.
שבועיים אחר כך, מיד אחרי שקיבלתי שש מאות שבעים וחמש בפסיכומטרי התקשרתי להורים לספר להם.
"זה ציון טוב?" שאלה אימא בהיסוס, "אתה נשמע מרוצה."
"זה ציון מעולה." התערב אבא בשיחה, "הבן דוד שלך, השחצן הקטן הזה, קיבל רק שש מאות ארבעים."
"גם זה לא רע, תגיד אבא, אפשר לבוא לבקר אתכם בסוף השבוע?"
"איזה שאלה." נחפזה אימא להשיב, "תבוא לבד או עם עוד מישהו?"
"אני אבוא עם חבר ו… אה… אימא, אני אישן איתו באותה מיטה."
השתררה שתיקה קלה, ואז אמר אבא בקול שהתאמץ מאוד להיות טבעי שזה בסדר, והוא רק מקווה שאנחנו נזהרים.
"מה נזהרים?" התפרצה אימא בקוצר רוח, "לא שמעת, הוא בא עם חבר, תינוק לא יצא מזה, זה בטוח."
"אימא!" צעקתי, "איך את מדברת?"
"אני אומרת מה שאני חושבת." ענתה אימא בנחת, מתעלמת מצחוקו של אבא.
"הם יחד מעל שלושים שנה ועדיין היא מצחיקה אותו." סיפרתי לגיא בדרך לבית הורי, אי שם בצפון הרחוק.
"ומה הוא עושה בשבילה?" חקר גיא.
"כל מה שהיא רוצה, האמת היא שאבא שפוט של אימא." היה עלי להודות, "לפעמים זה קצת מביך, אבל בדרך כלל די מתוק."
"בהחלט." חייך גיא, וליטף את ברכי, מנסה להסוות את עצבנותו.
"תרגיע, יהיה בסדר." ליטפתי אותו בחזרה, ומסתבר שצדקתי,
אחרי כמה דקות של מבוכה רצופה צחקוקים ושתיקות לא נעימות אימא הביאה עוגה ומיץ, אחותי והילדים שלה נכנסו עם הכלב שלהם, וכולם התיישבו ונרגעו.
אבא התאפק בערך שעה, אבל ברגע שאימא התחילה להסביר לגיא איך היא עושה את הקרם הזה של העוגה שיצא לא מתוק מידי, ולא דביק מידי, הוא הוביל אותי לנגרייה ושאל בהיסוס אם אני יכול לעזור לו קצת עם הרכבת הצירים של הדלתות האלה. אמרתי שכן ושנינו שקענו בעבודה כמו פעם, לפני שהתגייסתי, ואם אימא לא הייתה מקימה סקנדל לא היינו יוצאים מהנגרייה עד חצות.
"אבא זקוק לך עודד, הוא לא יודה בזה, אבל הוא לא נעשה צעיר יותר, וקשה מאוד למצוא מישהו רציני שישקיע את הנשמה בעבודה כמו שהוא רגיל, הוא כבר לא רואה כל כך טוב, וגם הגב שלו, והלב… אם לא תחזור נצטרך לסגור." המתיקה איתי אימא סוד כשעזרתי לה להכין ארוחת בוקר.
"אימא לא רוצה להתעלק עליך, ולא נעים לה להיות נודניקית, אבל היא מאוד מאוד מתגעגעת." גילה לי אבא בזמן שעבדנו בהרכבת הדלתות ההן, שיצאו ממש מוצלחות.
"ואתה לא?" עקצתי אותו.
אבא נאנח. "החבר שלך, הוא דווקא בחור נחמד, אבל הוא בטח לא יסכים לזוז מתל אביב."
"תתפלא." הצטחקתי, "אבל הוא בחור שמרני, הוא רוצה ילדים וחתונה, וכול זה."
במקום להזדעזע כמו שחשבתי אבא הסביר לי בכובד ראש שיש כיום ארגון שנקרא משפחה חדשה ויש חוזים אזרחיים שאפשר לעשות אם לא יכולים להתחתן, גם בין גברים, ואפילו, הוסיף קצת בביישנות, שילדים זה באמת שמחה, ונכדים עוד יותר.
כמה חודשים אחר כך, מיד אחרי שגיא קיבל את התואר שלו והתקבל לעבודה במפעל קטן ומתפתח באזור התעשייה גמרנו לצבוע ולשפץ את הבית ששכרנו בזיל הזול (יחסית למחירים בתל אביב, כן?) ליד הורי, ואחרי שגזמנו את הדשא שגדל פרא, ותיקנו את הגדר והשבילים, הזמנו את כל החברים מתל אביב למסיבת החתונה שלנו.
היה פשוט מקסים, כולנו התרגשנו מאוד. סמי בכה כמו ילד, ואפילו מועלם, שהכריז קודם שחתונות לא עושות לו את זה ושהיה לו מספיק מהן, מחה דמעה בסתר, וניצן צילם את חוזה הנישואים שלנו, והבטיח שהוא ואמיר הבאים בתור.
בתום הטקס המרגש כולם ברכו אותנו מקרב לב, אימא אמרה שהיא מאושרת ושהיא מרגישה שזכתה בעוד בן, ואבא איחל לנו שנגשים את כל משאלותינו, אבל לא הרשה לי לשתות כי עד סוף השבוע הייתה לנו הזמנה ענקית והוא היה צריך אותי בכושר, ואחותי בירכה אותנו בברכה מקסימה בחרוזים ובסוף גם הוסיפה מצחקקת שהיא תשמח לתת לנו להתאמן בהורות כאוות נפשנו על הילדים שלה, ושניקח גם את הכלב בתור בונוס.
"אני הייתי לוקח את בעלה, ומשאיר לה את הילדים." לחש לי נאור, והתחמק לפני שהספקתי להחטיף לו מנה אחת אפיים, כראוי לו.
לא נורא, בשבוע הבא נגיע לורוד כדי לפגוש זוג בנות שרוצות להביא ילדים, ואולי גם לעבור מתל אביב שנעשתה ממש מגעילה לאחרונה, ואז אני כבר אתפוס אותו, את החצוף הזה, ואראה לו מה זה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il