גשם

01/03/2009

שוב גשם.
כבר לילות ארוכים אני מפלל לנפילתו,
לניקיון מצפוני על ידי טיפותיו.
כיצד יכולתי לדקור אותך
ולשלוף את הסכין
ולתקוע אותה שוב כדי לוודא הריגה?

טיפות בחושך.
טיפות של חושך קודחות על גגונים,
זועקות ומאשימות את ידיי המגואלות דם.
כיצד יכולת להכאיב כך
ולחזור ולהכאיב שוב
ושוב לחזור כדי להכאיב עוד יותר?

ואני יושב דומם,
מכסה את ראשי בשמיכה,
מנסה להסתיר את עצמי מפניהן
מנסה לברוח מהן שלא יראוני.
חושב עליך
על הכאב שגרמתי לך
על הדברים שאמרתי שדקרו כל-כך
על ההרגשה הטובה שזה עשה לי.

שפתיי מעלות חיוך.
לפעמים בחושך הגשם נראה מאיים
אך הוא בסך-הכול גשם.
הוא מחטא ומטהר בספרות,
אבל לא בחיים.
וכבעל-חי גם לי יש את הדחף לפגוע,
לפצוע את הנפש, את הנפש שלך,
כי גם אני המטרתי ממטרים לילות רבים.

כי כאשר אדם ממטיר גשם –
אין זה סתם גשם.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il