דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
29/10/2015
"יש לי חדשות טובות וחדשות רעות." סימס נורי לדור לקראת הצהריים. "מה אתה רוצה לשמוע קודם?"
דור ניצל את הפסקת הצהריים וחמק למגרש החנייה של המפעל כדי שאיש לא ישמע אותו והתקשר לנורי, "ספר קודם את הטובות." ביקש.
"למישמיש אין שבב, והווטרינר חושב שהוא לברדור מעורב, כנראה עם כנעני, ושהוא בערך בן חצי שנה. הוא אמנם קצת רזה וטיפה מוזנח, אבל בריא וחכם ומתוק. הווטרינר אפילו הציע למצוא לו בית אם אנחנו לא רוצים אותו, אבל כמובן שאמרתי לו מיד שישכח מזה."
"טוב מאוד." שמח דור, ורק אחר כך עלה בדעתו שהוא שמח פחות בגלל הכלב, אלא בעיקר כי נורי שמח.
"הווטרינר נתן לו חיסונים ושם לו שבב, וקנינו לו אוכל ורצועה וקולר, וקולר נגד קרציות, וגם אמפולות נגד פרעושים, וגם כלי אוכל מנירוסטה ומיטת כלב ו…"
"רק רגע, מי זה אנחנו? ומאיפה היה לך כסף לכל הקניות האלה? ואם כבר מדברים על זה, כמה הכל עלה?"
"הכל עלה תשע מאות ₪ כולל הדיסקית עם השם של מישמיש ומספר הטלפון שלי ושלך, אבל היא תהיה מוכנה רק בשבוע הבא כי לוקח זמן להכין אותה."
"תשע מאות ₪." נאנח דור, תוהה איך יעמוד חשבון הבנק שלו בהוצאה הלא צפויה הזו.
"אל תדאג, איתן שילם הכל."
"איתן?" נדהם דור, "איתן הבן דוד שלי? מה פתאום?"
"הוא אמר שככה הוא ישלם לנו על ההוצאות שיהיו לנו על האירוח שלו. אני יודע שאתם קצת בכאסח דור, אבל האמת שלא הייתי יכול להסתדר בלעדיו, הוא הסיע אותי ואת מישמיש לווטרינר ממש מקסים שנתן לנו יחס של אחמי"ם, ואחר כך לחנות לאוכל של בעלי חיים ששייכת לחבר שלו וגם שם התייחסו אלינו כמו אל נסיכים ועשו לנו הנחה יפה." נורי הצטחק קלות, "אולי הוא לא בן דוד כל כך מוצלח, אבל הוא ממש מבין בכלבים."
ליבו של דור התחמץ מקנאה, שוב איתן עושה לו את זה, גונב לו את החברים ואת תשומת הלב ומשתלט על כל מה ששייך לו, קודם אפרת ועכשיו נורי… אבל רק רגע, מה נורי? הרי הוא רק…. הוא ניער את ראשו כמנסה לגרש את המחשבות המטרידות שזמזמו בו, ביקש מנורי להודות לאיתן על טרחתו, ושאל מה החדשות הרעות.
"אפרת הביאה חתולה, היא טוענת שזה סוכם עוד לפני ששכרתם את הבית, שתגדלו חתול והיא ממש עצבנית מזה שפתאום צץ לנו כלב בבית."
"אהה… החתולה… אבל חשבתי… חשבתי שבגלל שאנחנו כבר לא יחד היא תבטל את עניין החתולה." נאנח דור, מרגיש איך מתחיל להתפתח אצלו כאב ראש טורדני.
"מצטער, אבל היא לא חשבה ככה, ועכשיו יש לנו בבית חתולה סיאמית חמודה מאוד, ובחצר כלב סקרן ומלא מרץ, והיא לא מרשה לו להיכנס מרוב פחד שהוא יטרוף את החתולה, איתן מנסה להרגיע אותה ולהסביר לה שהיא מגזימה, ויש המון כלבים שמסתדרים עם חתולים, אבל היא לא מוכנה לקחת סיכון ודורשת שנסלק את הכלב."
"בשום פנים ואופן לא!" צעק דור.
"זה גם מה שאיתן אמר לה לפני שהוא הלך."
"הוא הלך? לאן?"
"למסעדה החדשה שלו כמובן, וגם אני, האמת, חייב ללכת עוד מעט לעבודה. יש מצב שתחזור הביתה קודם?"
"אני לא חושב שזה אפשרי, אולי תיתן לי לדבר עם אפרת?"
"בטח, אבל תיזהר, היא מה זה עצבנית."
אפרת לקחה את השפופרת והתפרצה בטענות שמה פתאום דור הביא כלב בלי לשאול אותה קודם? מה זה החוצפה הזו, ואיך הוא מעז להתעלם ממנה ולעשות לה דווקא?
"אפרת תקשיבי רגע, אף אחד לא מנסה לעשות לך דווקא, הכלב פשוט צץ לנו בחצר, זה לא היה מתוכנן, זה פשוט קרה, בדיוק כמו שהסיפור בינך לאיתן פשוט קרה." אמר לה דור בקול שקט ותקיף, בתקווה שאזכור העוול שעשתה לו ישקיט אותה.
זה עבד, היא סיננה שהוא נבזה ואין בכלל מה להשוות, אבל הסכימה לבסוף להניח למישמיש לשהות בחצר ובפטיו, ולהשאיר את החתולה נעולה בבית.
"תקפידי לסגור טוב את השער לפני שאת יוצאת, ושימי לב שיש לכלב מספיק מים." הזהיר אותה נורי, מפזר סביב מיטת הפלסטיק המרופדת של מישמיש צעצועי כלבים ועצם טעימה לכרסום.
"בסדר, בסדר, זה רק כלב, לא תינוק, מה, אתה לא קושר אותו?"
"לא. את לא יודעת שאסור להשאיר כלב קשור בלי השגחה? ובמיוחד גורים, אני פוחד שהוא יפתח חרדת נטישה, הלוואי והייתי יכול להישאר איתו עד שדור יחזור."
"אני יוצאת רק בעוד שעה, דור חוזר בעוד שלוש שעות, הכלב יהיה לבד סך הכל שעתיים, זה לא כל כך הרבה זמן." ניסתה אפרת להקל על דאגתו.
"זה הרבה זמן לגור." נזף נורי, "אני רק מקווה שאף אחד לא יגנוב לנו אותו, אולי נדבר עם השכנים שיציצו מידי פעם לבדוק שהוא בסדר?" הציע.
"מה שכנים? אני לא יכולה לבקש מהם דבר כזה, אני לא מכירה אותם בכלל וגם אתה לא."
"אז הגיע הזמן שנעשה הכרה." החליט נורי, התגבר על ביישנותו הטבעית ונכנס לחצר השכנים הצמודים לביתם, דפק על הדלת והציג את עצמו בפני מאיה, ילדה ממושקפת, שמנמונת וביישנית שהתלהבה ממישמיש והסכימה מיד לקפוץ מידי פעם לחצר ולהשגיח עליו.
דור חזר מוקדם מהרגיל אחרי שסיפר לבוס שיש לו כאב ראש נוראי והוא מרגיש חולה – הראש באמת כאב לו – וגילה לשמחתו את בת השכנים הצעירה משתעשעת עם מישמיש ועם חתולה סיאמית יפה להפליא בעלת פרווה בהירה עם שולי שוקולד, ועיניים כחולות מדהימות.
"היא עמדה בחלון וביקשה לצאת לשחק איתנו אז פתחתי לה את הרשת." הסבירה מאיה בתמימות, ושמחה מאוד כשדור לא רק הודה לה מקרב לב אלא גם נתן לה שטר של עשרים ₪ וביקש ממנה לשאול את רשות הוריה להפוך לשמרכלב וחתול הקבועה שלהם.
"אני בטוחה שהם יסכימו." צייצה מאיה, ודילגה הביתה, שמחה וטובת לב.
"חזרת כבר, הכל בסדר אצלכם?" סימס נורי לדור.
דור התקשר אליו מיד חזרה, "הכל מעולה," דיווח בשמחה, "מאיה פתחה את החלון ונתנה לחתולה לצאת, והיא שיחקה נהדר עם מישמיש, הם נעשו חברים ממש טובים. איזה מזל שמישמיש כזה נשמה, פחדתי שהוא ירצה לרדוף אחרי החתולה, אבל הוא מתייחס אליה יפה מאוד, וגם היא עוד לא שמעה כנראה שכלבים וחתולים לא מסתדרים, היא בכלל לא פוחדת ממנו, איך אפרת קוראת לחתולה?"
"לא יודע, אני חושב שהיא עוד לא החליטה על שם, לדעתי צריך לקרוא לה סאלי."
"סאלי…" הרהר דור, "כן, אתה צודק, השם הזה באמת מתאים לה." הסכים, "מתי אתה חוזר נורי?"
"אם איתן יקיים את ההבטחה שלו ויאסוף אותי עם המכונית שלו מהמרפאה אני אהיה בבית עד תשע. יש מצב שתכין משהו לאכול, איזה סלט או משהו בסגנון?"
"בכייף, להתראות נורי."
כולם חזרו הביתה בערך באותה שעה, ואחרי שאכלו את הסלט והטוסטים שהכין דור התיישבו לאספת הדיירים הראשונה בתולדותיהם. אפרת התלהבה מהשם סאלי, והם החליטו שזה יהיה שמה של החתולה ושהיא תגור בעיקרון בחדרה של אפרת, ותעשה את צרכיה בארגז החול שיונח בחדר הכביסה.
אחרי שהעניין הזה סודר הם פתחו את יומניהם והכינו טבלת תורנויות מסודרת כך שבכל יום אחד מהם יהיה אחראי על הקניות ועל הבישול, על הניקיון, על השקיית הגינה ועל האכלת בעלי החיים. אפרת הגדילה לעשות ואפילו ליטפה את מישמיש והסכימה שהוא בעצם חמוד מאוד ושיפה מצידו שהוא לא רואה בסאלי חטיף טעים, ונורי הסכים באדיבות שאולי זה רעיון טוב שתהיה למישמיש חברה בזמן שהם לא יהיו בבית.
הם החליטו פה אחד שהמיטה של מישמיש תוצב בחדרו של נורי, ושהוא יאכל בפטיו, ועל פי דרישתו התקיפה של איתן נשבעו, כל אחד לחוד, לא להניח לכלב לטפס על המיטות שלהם, ולא להגניב לו אוכל מצלחותיהם גם אם הוא יביט בהם במבט מתחנן ונורא ירצה ביס.
"חייבים לאלף אותו כבר מגיל צעיר ולקבוע לו גבולות ברורים." הסביר איתן בכובד ראש, "וזה בדיוק מה שצריך לעשות גם עם ילדים." הוסיף.
"זה מה שאתה מתכנן לעשות לילדים שלך, לאלף אותם?" העוותה אפרת את פניה במיאוס.
"התכוונתי להגיד שצריך לחנך אותם." ריכך איתן את דבריו, "לקבוע להם גבולות ולא לפנק אותם כי זה יזיק להם בסופו של דבר."
"בסדר." התרצתה אפרת, פיהקה, הכריזה שהיא עייפה עד מוות ופרשה לישון.
"גם אני עייף מאוד." קם איתן כדי להצטרף אליה, מחייך אל נורי ודורי שפינו יחד את השולחן. "המסעדה מתקדמת יפה מאוד." גילה להם, "ואם לא יהיו הפתעות לא נעימות אני חושב שתיפטרו ממני בעוד חודש בערך."
"כל כך מהר, כל הכבוד, איפה אתה מתכנן לגור?" שאל נורי.
"אני עוד לא בטוח, שמתי עין על בית אחד עם חצר גדולה שמאוד מוצא חן בעיני, אבל קודם אני צריך לקבל את האוקיי מהאישה." חייך איתן בזחיחות דעת.
"אתם מכירים בקושי שבוע וכבר אתם מדברים על חינוך הילדים ואתה מתייעץ איתה איפה לגור?" השתומם דור.
"כן, ראית מה זה? בקושי נפגשנו ואני כבר שפוט שלה." הצטחק איתן "ואל תדאגו, לפני שנעזוב אני אמצא לכם שותף שלישי במקום אפרת."
"תודה רבה לך, אבל אתה בטוח שאפרת רוצה לגור אתך?"
"כן, לגמרי, אני יודע שהכל קרה מהר מאוד, אבל כשזה זה, זה זה, ושנינו מסכימים שאין טעם לחכות, אנחנו לא רוצים להיות הורים מבוגרים." הפתיע אותם איתן, והסתלק, מחייך לעצמו בשביעות רצון.
"הוא פועל ממש מהר, הבן דוד שלך, הם בקושי נפגשו והוא כבר מדבר על חתונה? מה הלחץ?"
"שמעת מה הוא אמר, כשזה זה, זה זה." ציטט דור את דבריו של איתן.
"אולי אצל סטרייטים זה עובד ככה, אבל לא אצל הומואים." אמר נורי בעגמומיות, "אצל הומואים גם כשזה זה ויש אהבה והכל זה אף פעם לא מחזיק מעמד יותר מידי זמן."
"לא? למה לא?"
"לא יודע, אבל עובדה, יש מעט מאוד זוגות של גברים שמחזיקים יחד שנים."
"גם אצל סטרייטים זה מתחיל להיות נדיר, כולם מתגרשים בזמן האחרון, אצל הומואים לפחות אין ויכוח על הילדים והרכוש." ניסה דור לנחם את נורי, ואחר כך שאל, מעט בביישנות, אם הוא יוצא עם מישהו.
"לא, ולא סביר שזה יקרה בעתיד הקרוב." השיב נורי קצרות, כמעט בגסות, והסתלק לחדרו בפרצוף חמוץ.
דור ראה קצת טלוויזיה ואחר כך הלך לחדרו וניסה להירדם, אך לשווא, הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על טון קולו המרוחק של נורי כשענה לו ועל הבעת פניו העצובה כשפרש לחדרו, ולתהות אם העליב אותו באיזה אופן. המחשבה שדורי פגוע בגללו, אולי אפילו מתעב אותו, הטרידה אותו מאוד. אחרי כשעה נמאס לו להתהפך מצד לצד, והוא קם מהמיטה וניגש לדלת חדרו של נורי, פס אור דק שבצבץ מתחת לדלת נתן לו אומץ להקיש עליה
"כן." קרא נורי, ודור פתח את הדלת והציץ פנימה, "אני מקווה שלא הערתי אותך."
"לא, אני… אני סתם שוכב וחושב, מה קרה, למה אתה לא ישן?"
"ככה," משך נורי בכתפיו, "בוא, שב." טפח בהזמנה על קצה מיטתו, "הכל בסדר דור?"
דור התיישב, "כן, נלחצנו קצת בבוקר, אבל בסוף הכל הסתדר לא רע, נכון נורי?"
"כן, נכון לעכשיו הכל הסתדר מצוין." הסכים נורי.
"יופי, כי הייתה לי הרגשה שאתה איכשהו… כשדברנו קודם נעשית פתאום נורא רציני כזה, וקיבלתי רושם שהעלבתי אותך או משהו."
"לא, ממש לא, אבל יפה מצידך לשאול." חייך אליו נורי, וטפח קלות על ברכו.
דור לכד בכפו את כף ידו של נורי, מהדק אותה לברכו, "אתה יודע נורי, חשבתי עליך כל היום." התוודה.
"באמת?" הופתע נורי.
"כן, באמת, כל הזמן חשבתי איזה מתנה לקנות לך."
"מתנה, רצית לקנות לי מתנה, מה פתאום?"
"זה בדיוק מה שגם אני שאלתי את עצמי, למה מתחשק לי כל כך לקנות לך מתנה? בדרך כלל אני נתקף חשק לקנות מתנות רק למי שאני אוהב, ועד היום התאהבתי כמובן רק בנשים, כי, כמו שאתה בטח יודע, אני הרי לא הומו, אבל משום מה היום…" הוא השתרע לצידו של נורי וסיבך את אצבעותיו בתלתליו, "אפשר לנשק אותך?" שאל.
נורי גיחך, "תנסה ונראה מה יקרה."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il