דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
02/11/2015
קול יבבה דקיק העיר את דור משנתו ולרגע לא זכר איפה הוא נמצא, ואז ניסה מישהו לטפס עליו. הוא התיישב ומצמץ, מטושטש משינה, ואז קלט שהיבבן הקטן שמורט את שמיכתו הוא מישמיש, ושהוא שוכב לצידו של נורי, וששניהם ערומים.
ראשית פתח לפני הכלב את דלת הבית, ואחרי שמישמיש נחפז החוצה חמק דור חרש למקלחת, שטף את פניו והשתין, ואחר כך התעטף בחלוק המגבת של נורי שהיה תלוי שם ויצא גם הוא לחצר. הוא מצא את מישמיש משתעשע עם כדור קטן שנשאר זרוק בחצר, הכלב אחז בכדור בשיניו והביא אותו לדור שהבין את הרמז וזרק אותו לפטיו, מישמיש התלהב ורץ אחרי הכדור, תפס אותו והחזיר אותו לדור. הם שיחקו ככה כמה דקות עד שדור התעייף והתיישב על מיטת שיזוף מפלסטיק שנשכחה על הפטיו. האביב כמעט הסתיים, במשך היום היה חם למדי, וכל השדות כבר הצהיבו, אבל הלילות היו עדיין קרירים מעט, והוא התכרבל בחלוק, נהנה מהריח הנעים שנדף ממנו. "די כבר מישמיש, אני עייף." אמר לכלב שניסה לפתות אותו להמשיך לשחק, "רצת מספיק, שב פה בשקט לידי ותירגע."
מישמיש נאנח אנחה כלבית מתלוננת, אבל ציית, השתרע לרגליו והניח את ראשו הבהיר על כפות רגליו.
דור השעין את ראשו על הקיר ועצם את עיניו, אני צריך לחזור למיטה אמר לעצמו, אבל מאחר והמחשבה הזו הובילה לתהייה לאיזה מיטה בדיוק הוא רוצה לחזור, תהייה שבלבלה והביכה אותו, הוא העדיף להמשיך לשבת בחוץ עם הכלב ולנמנם במקום לעשות מעשה ולהחליט.
"דור, זה אתה?" העיר אותו קולו של נורי שיצא לחפש אותו, "כמה אתם חמודים." ליטף את ראשו של מישמיש והתיישב לצידו של דור, רגלו נוגעת לא נוגעת בזו של דור. "החלוק שלי נראה טוב עליך." העיר כבדרך אגב, והניח את זרועו על כתפו של דור, נשען עליו קלות, "הכל בסדר דורי?" שאל, נכשל בניסיונו להישמע קליל ומבודח.
"האמת שלא." אמר דור ולכסן אליו מבט מתנצל.
"אולי כדאי שתלך לישון, תרגיש טוב יותר אחרי כמה שעות שינה." הציע נורי.
"כן, אני יודע, אבל הבעיה היא שאני לא בטוח לאיזה מיטה ללכת."
"תלך לאיזה מיטה שבא לך, אתה יכול לישון איתי או לחזור למיטה שלך, זה תלוי רק בך, אני בהחלט אבין אם תחליט שלא מתאים לך."
"זהו, שאני לא מצליח להחליט, אני כבר כמעט בן עשרים ושש, ופתאום אני צריך להחליט אם אני מעדיף בנים או בנות, זה נורא מבלבל אותי."
"אתה רוצה להגיד לי שעד שפגשת אותי אף פעם לא חשבת על גברים בצורה כזו?"
"לא, אף פעם, והאמת שגם על בנות לא ממש חשבתי, זאת אומרת, לא עד שפגשתי את אפרת. הרבה זמן חשבתי שכל העסק הזה של אהבה וסקס וכל העניין הזה עם זוגיות זה ממש לא בשבילי, לא מושך אותי ולא מתאים לי."
"באמת?" הופתע נורי, "קשה לי להאמין שאף אחת לא חיזרה אחרי בחור יפה כמוך."
דורי חייך בעצב, "תודה על המחמאה, אבל רק לפני שנה ומשהו נעשיתי פתאום יפה, קודם הייתי כל כך שמן עד שאף אחד לא רצה להתקרב אלי, למרות שאם אני חושב על זה טוב אז בעצם היה בחור אחד…" הוא נרעד, "למרות שהקפדתי ללכת להתקלח כשהמקלחות היו ריקות, בדרך כלל נורא מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, הוא היה צץ שם כל פעם שהייתי הולך להתקלח, ולא הפסיק להגיד לי… הייתי בטוח שהוא צוחק עלי, ובסוף נמאס לי ואיימתי עליו שאני ארביץ לו אם הוא לא יעזוב אותי, ורק אז הוא הפסיק להציק לי, אבל לא הפסיק להסתכל."
"אני לא מבין, אמרת שהיית שמן?" הזדקף נורי והציץ בפניו של דור, "כמה שמן?"
"שמן מאוד, ממש שמן, רק אחרי שהורי התגרשו סוף סוף ואבא הסתלק התחלתי לרדת במשקל ולעשות ספורט, אני לא יודע כמה קילוגרמים הורדתי, אבל הייתי מידה חמישים וירדתי למידה ארבעים ושתיים."
"אני לא מבין, מה הייתה הבעיה עם ההורים שלך ומה זה קשור למשקל שלך?"
"ההורים שלי חיו רע מאוד מאז שאני זוכר את עצמי, אין לי מושג איך הם עשו אותי ואת אחותי, אבל כל מה שאני זוכר מהחיים אתם זה מריבות וצעקות וסכסוכים, וכמובן שהוא בגד בה כל הזמן, ובתמורה היא עשתה לו סקנדלים ומיררה את חייו כמה שיכלה, הם לא ישנו יחד, ובעצם חיו כמו שני זרים שלא ממש מחבבים אחד את השני, עד היום אני לא מבין למה הם לא התגרשו שנים קודם."
"ואתה חושב שהשמנת בגלל המצב הרע בבית?"
"זה מה שהפסיכולוג אמר, וכנראה שהוא צדק, עובדה שאחרי שאבא הסתלק ונהיה שקט בבית פתאום הדיאטה הצליחה לי וירדתי במשקל, ואחר כך אפילו נהייתה לי חברה… אם לא איתן אולי הייתי מתכנן עכשיו חתונה."
"וזה מה שאתה רוצה דור, להתחתן עם בחורה?"
"עד שפגשתי אותך חשבתי שזה מה שאני אמור לעשות, להתחתן עם בחורה נחמדה וסוף סוף לעשות לאימא קצת נחת, להביא לה נכדים, ולנסות הכל כדי שתהיה להם ילדות טובה יותר משלי."
"לא שאלתי מה אתה חושב שאתה אמור לעשות, שאלתי מה אתה רוצה לעשות?" התעקש נורי.
"אני לא יודע." אמר דור בעצב, וכבש את פניו בכפות ידיו, "אני כבר לא יודע כלום." הוא קם ונעץ מבט זועף בנורי, "איך נכנסת לי בכלל לחיים נורי? מה אתה רוצה ממני?"
"שום דבר." אמר נורי וקם גם כן, "ממש כלום, אני הולך לישון, לילה טוב דור." פנה להיכנס הביתה.
"רגע," רדף אחריו דור, "החלוק שלך."
"עזוב, תשאיר אותו אצלך, מתנה ממני," אמר נורי, "קדימה מישמיש, הולכים לישון." חיכה עד שהכלב יכנס פנימה ואחר כך סגר את דלת חדרו בפניו של דור.
במשך כמה ימים הם דיברו רק על ענייני הבית, והשתדלו להתרחק זה מזה, מניחים לאפרת ולאיתן שישן אצלה כמעט כל לילה לחצוץ ביניהם, אבל לפתע הגיע סוף השבוע, איתן ואפרת נסעו לבלות יחד עם הוריה של אפרת בצימר ברמת הגולן, והם נותרו לבדם, רק עם הכלב והחתולה.
כדי להתרחק מנורי לקח דור מעדר והתחיל לעבוד בגינה בעוד מישמיש מתרוצץ סביבו, חופר באדמה ונובח על ציפורים שריחפו מעליהם.
נורי ישב על מדרגות הבית, וליטף את החתולה, מביט בפניו החתומות של דור עד שלא יכול היה יותר לשאת זאת, נכנס למטבח, מילא קנקן במים קרים, הוסיף תרכיז של מיץ לימונענע שמצא במקפיא, הכין מגש עם כוסות, הוסיף גם כמה עוגיות, ויצא החוצה.
"הבאתי לך שתייה." ניגש אל דור עם המגש בידו, "תעשה הפסקה, תנוח קצת, תשתה משהו ואולי כדאי שתחבוש כובע?"
"תודה." לקח דור את הכוס ולגם, "טעים מאוד." אמר ושתה את שאר המיץ.
"קח עוגייה." הציע נורי.
"ברצון, תודה." הסכים דור, לקח לו עוגייה, התיישב על המדרגות ומזג לעצמו עוד מיץ, "העוגיות מאוד טעימות, תודה נורי."
"בבקשה." ענה נורי ולקח גם לעצמו עוגייה, "אתה עוד כועס עלי דור?" נגס בעוגייה.
"אני? מה פתאום? חשבתי שאתה זה שכועס."
"מה פתאום כועס? לא כעסתי, נעלבתי."
"לא התכוונתי להעליב אותך, אני פשוט… הייתי צריך זמן לחשוב."
"אני מבין." הנהן נורי בראשו בכובד ראש, ומזג לעצמו כוס מיץ, "מתי אתה חושב שתסיים לחשוב?"
"לא יודע, תגיד נורי, מתי ידעת שאתה הומו?"
"מאז שאני זוכר את עצמי," השיב נורי ללא היסוס, "אבל הרבה שנים העדפתי להדחיק, לא לחשוב על זה יותר מידי, כשהייתי ילד זה היה קל, אבל אחרי שהתבגרתי קצת זה נעשה ממש קשה, אני בא ממשפחה די שמרנית, אפילו מסורתית קצת, הורי אנשים טובים אבל עם דעות מאוד מיושנות, כשהייתי בתיכון קיוויתי שהעניין הזה פשוט יעלם עם הזמן, כמו פצעי בגרות, התאמצתי מאוד ללכת ליחידה קרבית כי חשבתי ש… טוב, הייתי רק ילד כמובן, והכי גרוע זה ששנים לא הצלחתי להתאהב באף גבר, רק בבנות. הייתי קרוב אליהן מאוד רגשית אבל הגעיל אותי לחשוב על סקס איתן, לקח לי זמן להבין שכדי להתמודד עם המשיכה שלי לגברים ניתקתי את הקשר בין סקס לרגש. הפסיכולוג שלי אומר שזו בעיה די נפוצה אצל הומואים, חלק מהם לא מתגברים על זה אף פעם וכל חיי המין שלהם מבוססים על סטוצים ויזיזים."
"באמת? זה נשמע נורא עצוב."
"בהחלט." הסכים נורי.
"מעניין מה הוא היה אומר עלי, הפסיכולוג שלך אני מתכוון."
"לא יודע, אבל תדע לך שלדעתו רובנו ביסקסואלים ומסוגלים לעשות סקס גם עם גברים וגם עם נשים."
"עזוב סקס." מחה דור "כשאני חרמן אני מסוגל לזיין כל דבר, אבל אני מדבר על אהבה."
"כן, גם אני." הסמיק נורי, וכדי להסתיר את מבוכתו משך אליו את מישמיש והחל להשתעשע איתו במשיכת חבל. הכלבלב הנרגש אחז בחבל בשיניו ומשך, מטלטל את ראשו ברצחנות, משעשעת אצל יצור קטן ופרוותי כמוהו, ונורי משך בקצה השני של החבל, גבו מופנה אל דור שהביט במחזה החביב בחיוך, ונדהם כשנורי פתח והתוודה פתאום, "העניין הוא דור שהתאהבתי בך, עד עכשיו כל מה שרציתי מגברים זה סקס ופתאום…" הוא הניח לחבל והביט בפניו של דור, פניו סמוקות ונרגשות ודמעות בעיניו, "אתה הגבר הראשון שאני מרגיש שאני אוהב." אמר בקול חרישי ומבויש.
"זאת אומרת שהלך עלי, לא יהיה יותר סקס." ליטף דור בעדינות את תלתליו הפרועים, הרכים.
"מה אכפת לך." טלטל נורי את ראשו בכעס, מנער מעליו את ידו של דור, "הרי בין כה וכה אתה לא רוצה."
"מי אמר שאני לא רוצה." אחז דור בעורפו ונישק את פיו.
נורי התמסר לנשיקתו, אבל אחר כך הדף אותו מעליו, "אתה אמרת שאתה צריך לחשוב ו… אתה כן רוצה?"
דור הנהן, ונישק אותו שוב, מצמיד אותו אליו בכוח, נהנה לחוש את זקפתו המתעוררת.
"אתה בטוח?" חקר נורי.
דור נאנח, "כרגע אני בטוח רק בדבר אחד, בוא אני אראה לך במה." קם והחל למשוך את נורי לחדר השינה.
"אתה סתם חרמן כמו כל הגברים." רטן נורי, אבל הלך איתו ברצון למיטתו, סוגר את הדלת בפני מישמיש המאוכזב שהשתוקק להמשיך לשחק.
בערב הם יצאו יחד לטיול עם מישמיש, משאירים את החתולה מנמנמת על הספה. אחרי כמה דקות מתסכלות הם ויתרו על החגורה, ירדו מהמדרכה לגן שעשועים שבשעה זו היה ריק מילדים, התיישבו על ספסל אבן שהיה חמים עדיין מהשמש, והניחו לכלב להשתעשע עם כדור מצפצף שנורי רכש בשבילו.
"זה לא שאני מנסה לעשות לך שיחת יחסינו לאן דור," פתח נורי בקול מתנצל, "אבל הלילה אפרת ואיתן חוזרים, והייתי רוצה לדעת מה אנחנו מתכוונים לעשות."
"לראות קצת טלוויזיה וללכת לישון?" הציע דור בשלווה, נורי נשף בקוצר רוח ועיוות לעומתו את פניו ברוגז, ובתגובה דור ליטף בעדינות את ברכו, "והכי חשוב להירגע." הוסיף.
"אני אירגע אחרי שתגיד לי איפה בדיוק אתה מתכוון ללכת לישון."
"במיטה שלי כמובן, אני זקן מידי בשביל הפוטון הזה."
"אהה! ואני לא?" נפגע נורי, ושוב עלו דמעות בעיניו היפות.
"נורי, די להיות כוסית כזו." אמר דור בחביבות שנטלה את העוקץ מדבריו, "תסלח לי שאני לא יורד על הברכיים ונותן לך טבעת יהלום, או שר סרנדה, או מה שלא נהוג לעשות ברגעים כאלה, אבל אם תפסיק להתעצבן תבין שכרגע הצעתי לך לבוא לישון איתי."
"הלילה או תמיד?" חקר נורי בחריפות.
"בוא נראה איך אנחנו עוברים את הלילה, ואחר כך נזרום." התחמק דור מתשובה.
"בסדר," נחה דעתו של נורי, "אבל מה נגיד לאפרת ולאיתן?"
"שילכו להזדיין? אה, הם כבר עושים את זה בין כה וכה…" צחק דור, וחיבק את כתפיו של נורי שפניו נותרו זועפות, "לא יודע מה נגיד להם, מה דעתך שנשתוק וניתן להם להבין לבד?"
"להבין מה? שאנחנו יחד?"
"כן, למה לא?"
"כי… לא יודע, כי זה מביך, מוזר, לא מקובל? תבחר אתה."
"לא רוצה." התמרד דור, "נמאס לי לנתח ולנמק כל דבר, מה שאני עושה במיטה זה עסקי בלבד, ואני לא חייב דין וחשבון לאף אחד, בטח לא לבוגדים האלה."
"או. קי. אני מבין." ענה נורי בטון מרגיע, "אבל תגיד דור, אתה בטוח שאתה לא עושה את כל זה רק כדי לנקום בהם?"
"במי, באפרת ובאיתן? להזדיין אתך כדי לנקום בהם?" הרהר דור בקול, "רעיון מעניין, אבל מה לעשות שהזין שלי לא עובד ככה, אני לא מוצא שום דבר סקסי בנקמה, רק בתחת החמוד שלך, אז יאללה, בוא נלך הביתה."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il