דירה להשכיר – פרק י'

09/11/2015

העצה שנתן איתן לבן דודו הייתה שיירגע וילך לעבודה. "בערב תיפגשו שוב, תדברו, תתפייסו ותחשבו מה עושים הלאה."

"ומה אם לא נתפייס? מה אם הוא ירצה להיפרד ממני?" נלחץ דור.

"אם הוא לא ירצה להיות אתך יותר כי אתה לא סגור על עצמך, ולא תצליח לשכנע אותו שאתה באמת רוצה אותו, ושייתן לך זמן להתרגל ולהתאפס אז אין מה לעשות, פשוט תיפרדו." שמר איתן על טון רגוע, אבל תוך כדי דיבור בחן היטב את פניו של דור, מנסה לעמוד על הלך רוחו.

דור החוויר ודמעות צצו שוב בעיניו, "אתה חושב שהוא… לדעתך הוא יזרוק אותי רק כי אני…" נבוך בגלל דמעותיו הלא גבריות הפך את גבו לאיתן, מסתיר ממנו את פניו, והתייפח חרש, נסער ואומלל מאוד.

איתן קם והניח את כפות ידיו על כתפיו הרוטטות של דור, "אתה רוצה שאני אדבר איתו?" הציע.

"כן, לא, לא יודע… אולי… אתה חושב שזה יעזור?"

"אני מקווה, הרושם שלי הוא שגם נורי אוהב אותך מאוד, אבל פגעת בו, והוא חושש לצאת פראייר. מה שאתם צריכים זה לשבת ולדבר בגילוי לב, זו השיטה היחידה שעובדת בזוגיות." הוא לחץ קלות על כתפיו של דור, וטלטל אותו מעט, "די חמוד, תירגע, אין טעם להתרגש כל כך, לך לשטוף פנים ותתלבש, דווקא במצבי משבר חשוב מאוד לשמור על שגרה."

"כן, לשמור על שגרה." חזר דור על דבריו בצייתנות, והסתלק למקלחת.

איתן נחפז להתקשר לאפרת, וביקש ממנה לשוחח מהר ככל האפשר עם נורי, לספר לו שדור שבור לגמרי בגלל המריבה שלהם, ולהפציר בו לתת לקשר שלהם עוד סיכוי.

"אבל אמרת שהם אנשים מבוגרים ושעדיף לא להתערב." השתוממה אפרת.

"כן, כן, נכון, אבל שוחחתי עכשיו עם דור, לא תאמיני, אבל הוא ממש בכה, הוא נורא אומלל וממש מצטער, כן, אני יודע שהוא דיבר שטויות והעליב נורא את נורי אבל…"

"בכה, דור בכה?" השתוממה אפרת.

"כן, נשבע לך, הוא ממש בכה."

"הוא לא בכה כשאני עזבתי אותו." ציינה אפרת בקרירות נעלבת.

"טוב, תראי…"

"אם אני אעזוב אותך גם אתה תבכה?"

"השתגעת? מה אני, הומו? אני אפרק במכות את מי שינסה לקחת אותך ממני, ואחר כך…"

"ומה אם אני סתם אעזוב, לא בגלל אף אחד אלא כי סתם נמאסת עלי?"

"אפרתי, אפי, די, אל תגידי את זה אפילו בצחוק, את יודעת שאני חולה עליך, ומעריץ אותך, וכל זה, אז תעשי טובה, תדברי עם נורי ותשכנעי אותו שדור הוא אהבת חייו, ושאסור לו לוותר, אני בטוח שרק את תצליחי לשכנע אותו."

"טוב, בסדר, נראה, אני אנסה, אבל אני לא בטוחה שאני אצליח." אמרה אפרת בקול שעדיין נשמעו בו עקבות של עלבון.

"אני מת עליך חמודה, אין כמוך, ביי."

אפרת לא הצליחה להשיג את נורי בטלפון ולכן החליטה לעשות מעשה ולקפוץ לבקר אותו בחנות, ואולי, על הדרך, לקנות לעצמה משהו נחמד, פיצוי על כל הבלגנים שעשו לה שני האקסים שלה.

נורי קיבל את פניה בקריאת שמחה, והוסיף חיוך ונשיקה על הלחי, אבל היה לה ברור שמצב רוח הוא לא כתמול שלשום, ושליבו כבד עליו.

"בואי, שבי פה, ואני אביא לך כמה שמלות ממש מקסימות שאת פשוט חייבת למדוד." פטפט נורי בעליצות מתורגלת היטב, "הנה, תראי את השמלת תחרה המקסימה הזו, לא מדהימה?"

"שמלה נהדרת." הסכימה אפרת והניחה יד רכה על זרועו, "הכל בסדר נורי?"

"כן, זאת אומרת… הכל נהדר, חוץ ממה שלא, את יודעת איך זה." הוסיף נורי בחריצות עוד שמלה אחת לערמה שהכין בשבילה.

"נורי, עזוב רגע את השמלות, תקשיב שנייה, בקשר לדור…"

"לא רוצה לדבר עליו." נשמט חיוכו של נורי משפתיו, "באת לעשות קניות או לדבר?" פתח בפניה את דלת תא המדידה.

"גם וגם." הודתה אפרת, נכנסה לתא שקירותיו מראות, והחלה להתפשט, "אני יודעת שהוא נורא העליב אותך ודיבר שטויות איומות ונוראות, אבל…"

"למה שטויות? כל מילה שיצאה לו מהפה הייתה אמת, את חושבת שהייתי לוקח כל כך ללב אם הוא לא היה צודק לגמרי?"

"באמת? והוא בטוח שנורא נעלבת ושאתה כועס כל כך עד שאתה רוצה להיפרד ממנו." ריכלה אפרת, ויצאה מתא המדידה, מחליקה בעדינות על שולי שמלת התחרה הכחולה שבאמת הלמה היטב את קימורי גופה, והבליטה את כל יתרונותיו.

"איך את יודעת? דיברת איתו?" חקר נורי, "ואגב, השמלה הזו נראית עליך פשוט נהדר."

"מה שנכון נכון." הסתובבה אפרת כה וכה מול המראה, בוחנת את ישבנה, "התחת שלי לא נראה ענקי בתחרה הזו?"

"ממש לא, הוא נראה עסיסי ומפתה." החמיא לה נורי.

אפרת חייכה, מרוצה מהמחמאה, וגילתה לנורי שמי שדיבר עם דור היה איתן שסיפר לה הכל, "הוא אמר שדור בכה והיה כל כך מדוכא עד שהוא בקושי הצליח לשכנע אותו ללכת לעבודה."

"בכה בגללי?" התרחבו אישוניו של נורי.

"בגלל שהוא פוחד שאתה רוצה להיפרד ממנו." ביארה אפרת שחזרה לתא המדידה, השתחלה מהשמלה הכחולה, והחליפה אותה בחליפת מכנסיים ורדרדה.

"יפה עלי, לא?" התייצבה מול המראה.

"החליפה מונחת טוב, אבל הוורוד הזה לא טוב לך, מוציא לך את כל הצבע מהפנים, את צריכה צבעיים חיים יותר." פסק נורי, והגיש לה חליפה בירוק בוהק מעוטר בפסים צהובים.

"איזה יופי." התלהבה אפרת, וחזרה לתא המדידה, "אתה מתכוון להיפרד ממנו?"

"ממי, מדור?" נורי נאנח, "לא יודע, אני מתלבט, מה דעתך?"

"דעתי שתיתן לו עוד צ'אנס." הציעה אפרת, והתייצבה מול הראי בחליפה הירוקה. "נהדר, פשוט נפלא." התמוגגה למראה דמותה.

"הולם אותך מאוד." הסכים נורי, "טוב, אני אחזור הביתה הערב, ואז נראה." סיכם והפנה את אפרת למחלקת הנעליים כדי שתקנה זוג סנדלים מדהימים שילכו נפלא גם עם השמלה הכחולה וגם עם החליפה הירוקה.

בערב חזר נורי הביתה ומצא את דור יושב על הפטיו ומשחק עם מישמיש בכדור. "שלום, מה קורה? מה שלומך?" הפטיר נורי והתיישב לצידו, מניח למישמיש המאושר לקפוץ על ברכיו.

"אני בסדר גמור, מה אצלך?"

"ככה… יכול להיות יותר טוב, למה אתה יושב בחוץ?"

"כי אפרת עושה לאיתן תצוגת אופנה של כל מה שהיא קנתה היום, וכמו שאני מכיר אותו, אחרי שהוא יגמור להתפעל ממה שהיא לובשת, ויירגע מהמחיר, הוא ינסה להפשיט אותה." דור עיווה את פניו במורת רוח, "אני מעדיף לא להיות בבית כשזה קורה."

"כן, אני מבין אותך, בא לך לטייל קצת איתי ועם מישמיש בפארק?"

"למה לא? יאללה, בוא נלך."

הם הלכו בשתיקה עד שהגיעו לפארק, ושם התירו את החגורה של מישמיש והניחו לו להתגלגל על הדשא, ולשחק עם עוד כלב שהתרוצץ בפארק בעוד הם יושבים על ספסל ומביטים בו.

"תשמע נורי," פתח לבסוף דור ואמר, "דיברתי המון שטויות הבוקר, ואני מתנצל ומבקש סליחה."

"בסדר, אין בעיות, כל מה שאמרת היה סך הכל נכון, חבל שאמרת את זה בצורה מעליבה כזו, אבל כל מילה הייתה אמת."

"נורי, בחייך…" דור לכד את כפו הקטנה והשחומה של נורי בכף ידו הגדולה יותר, "בסוף השבוע הזה אני נוסע לבקר את אימא שלי, אמרתי לה שאני צריך לספר לה משהו."

"אתה מתכנן לספר לה ש…"

"כן, הגיע הזמן."

"אתה לא חייב, ומה אם בסוף תחליט שאתה מעדיף בנות?"

"אני בספק אם זה יקרה, לא כשאתה בסביבה." חייך דור.

נורי החזיר לו חיוך, "הלוואי והייתי יכול לספר לך שגם אני מתכנן לספר להורים שלי, אבל כמו שכבר סיפרתי לך, הם די דתיים ולא צעירים כל כך וגם לא ממש בריאים, ואני לא חושב שיהיה בזה טעם, אבל אם אתה נוסע לאימא שלך בסוף השבוע אולי אני אסע להתארח אצל אחותי הגדולה, אני לא חושב שהיא תתפלא ממה שאני אספר לה, אבל הגיע הזמן שאני אגיד את זה למישהו מהמשפחה שלי."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il