דרכנו

21/05/2008

רוח ערפילים,
נופחת בי חיים
על כן כי עוד יום אחד,
אראה את הנולד.

ומחפשת אני להסביר,
תחושותיי על הכביש המהיר,
של החיים החולפים ביעף,
בלי לדעת מה מספר הקלף.

לא קלה היא דרכנו,
אך בסופה נמצא את עצמנו,
נמצאים בתחנה,
עם מסה של כבודה.

בתרמיל ובמקל,
אשיר שירי הלל,
אהנה מהנסיעה,
כי כל יום הוא מתנה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il