האור הארוך לפנות ערב

03/03/2016

אז בגלל מה, גיא שואל. כי קל לי יותר לחתוך עכשיו מאשר להמשיך בלי לדעת לאן, אבל את זה הג'ירף לא יכול להגיד. הוא רק נועץ בו עיניים ומקווה שהוא יבין.

הג'ירף התעורר מוקדם מדי. ואל תגידו לי שזה עניין יחסי. הוא התעורר מוקדם מדי. שם על עצמו את הבגדים מאתמול, כי אחרים לא היו, הסתובב בדירה, שפשף עינים, והתלבט אם מותר לו להתקלח. מצד אחד, זאת לא הדירה שלו. מצד שני, גיא אמר שמותר לו. נכון שזה היה אתמול בערב אבל בכל זאת. בסוף הוא התקלח, אבל קצר. עבר לסקור את המטבח. הוא ידע איפה הפינג'ן ואיפה הקפה, אבל היסס. או התבייש. או פחד. למרות שלא נראה שמפריע לגיא שמישהו מבשל לו קפה במטבח. בכל זאת הציץ שוב לחדר השינה ואמר בשקט בשקט, גיא. והוא לא זז. ואמר קצת יותר בקול, גיא. והוא ישן. הג'ירף לא העז להעיר אותו. בעצם לא כל כך ידע מה לעשות. אולי בכל זאת ללכת הביתה. אבל זה כמעט כמו בגידה. נכון שהוא לא הזמין אותו להשאר אבל. והוא שוב אמר, והפעם ממש בקול, גיא. והוא פקח עינים בקושי ואמר, תן לישון. ואז ראה אותו ואמר, מופתע קצת, אתה הולך. הג'ירף נעלב, משום מה. ובלי קשר, ממשיך מהלך קודם ולא רלוונטי, אמר, רציתי לבשל קפה אבל, ופתאום נראה לו כל כך טיפשי לבקש רשות בשביל דבר כל כך פשוט והוא לא מצליח לגמור את המשפט, אולי באמת היה צריך ללכת. וגיא אומר ברור, מה הבעיה, בשביל זה הערת אותי, ונרדם שוב.

אז הג'ירף התישב עם הקפה בסלון, שבעצם היה לובי, סוג של, שעבר הסבה. זאת לא היתה דירה גדולה. אבל היו שם שולחנון וספה וארון ספרים צנוע, והג'ירף מצא שם את חוג הסרטן והתחיל לקרוא וככה רוב הבוקר עבר. מתישהו בכל זאת הוא נעשה רעב. וגיא עדין ישן. ניסה שוב להעיר אותו, קצת יותר בתקיפות, והפעם הוא התרגז. מה, מה, הוא נוהם, מה קרה, מה אתה רוצה. הג'ירף נעלב, וגם מתבייש, וממלמל משהו על ארוחת בוקר ושכבר קצת מאוחר. גיא נושף. זה הלילה היחיד בשבוע שאני יכול לישון כמו שצריך, הוא אומר, אז בבקשה אל תפריע  לי. ואם אתה רעב אז תאכל. אל תחכה לי. ועכשיו לילה טוב.

אז הג'ירף הלך למטבח וסקר את המקרר וחשב שבעצם הוא לא יודע איך גיא והשותפים שלו מסתדרים מבחינת אוכל ובמה הוא יכול לגעת ובמה לא, ואם המקרר מחולק או משותף, ושאולי זה זמן טוב ללכת הביתה אבל בעצם לא, לא ככה. אחרי הכל הוא צודק. זה באמת לא עניינו כמה הוא ישן, הוא והחינוך הקיבוצי שלו. נכון, הוא לא היה צריך לנבוח עליו ככה. מצד שני, הוא לא צריך להטריד אותו ככה. בסוף הוא החליט שאף אחד לא יתרגש אם הוא ישתלט על שתי ביצים וכמה ירקות, ועם קצת חלה מאתמול זה יספיק לארוחה. ושטף וחתך וקיצץ ושבר וטרף והוסיף קצת חלב וחימם ושימן ושפך וקישקש את הביצים ואז גיא קם, אפוף למדי, ערום לחלוטין, הלך להשתין. והצליב עינים לשניה עם הג'ירף. והוא התמקד שוב בקשקוש, אבל היה חיב למצמץ חזק, ושמע את הזרם, חזק ושוטף, ועמד לו והוא רצה למות והרגיש שזה כבר יוצא לו. וגיא הוריד את המים ויצא ואמר, נשען על רגל אחת, משפשף עין אחת, אני מצטער. לא התכוונתי. והג'ירף בלע ואמר, זה בסדר. סליחה שהייתי נודניק. וגיא נפנף ואמר, עזוב שטויות. אני חוזר למיטה לעוד קצת. בתיאבון.

והג'ירף אכל. בלי חשק. אבל הוא כן היה רעב. וניסה לקרוא. ולא הצליח. ונשכב על הספה, וניסה לחשוב, ושום מחשבות לא באו לו. ובסוף נשכב ליד גיא, ככה כמו שהוא, חצי לבוש. המממ, גיא שאל. אתה לא ישן, הג'ירף אמר. לא, הוא אמר. אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה. הם ראש מול ראש עכשיו, והוא יכול להרגיש את הנשימה שלו כשהוא מדבר (וגם להריח אותה, אגב, וזה פחות נעים). הטיה קלה ושפתים יגעו בשפתים. אבל הוא לא יכול. רק להסתכל לו בעינים ולנסות לנחש מה הוא רוצה ולמה הוא מוכן. אבל הוא לא יודע (הוא אף פעם לא ידע), והוא לא מעז לנסות. ובסוף הוא אומר, אני חושב שהגיע הזמן ללכת הביתה.

אל תלך, גיא אומר מיד. ואז אומר, אם אתה צריך ללכת אני לא אעצור אותך. אבל אני רוצה שתשאר. מצטער שצעקתי עליך קודם. זה לא בגלל זה, הג'ירף אומר, למרות שזה לא לגמרי נכון. אז בגלל מה, גיא שואל. כי קל לי יותר לחתוך עכשיו מאשר להמשיך בלי לדעת לאן, אבל את זה הג'ירף לא יכול להגיד. הוא רק נועץ בו עינים ומקוה שהוא יבין. וגיא מחייך קצת, ומקרב את הראש קצת. רק קצת. והג'ירף גם. וגיא שולח יד אחת ומקרב אותו אליו. והג'ירף מתקרב. ושפתים נוגעות בשפתים, עדינות, חוששות, רכות. רק שפתים בשפתים. זה רך וחם וזהיר מאוד והג'ירף בקושי מעז לזוז. וגיא נצמד אליו, עם כל הגוף, והג'ירף תופס ומחבק אותו ומלטף את כולו, או לפחות עד לאן שהוא מגיע. וגיא אומר, אתה נעים. כן, הג'ירף אומר, זאת כבר הפעם החמישים שאתה אומר את זה.

ואז גיא עזר לו להשתחרר מהמכנסים והתחתונים, ושוב ישב עליו, ושוב הם התנשקו, והפעם אפילו עם הלשון. וגיא אמר, יש לך זין גדול. שזה לא מה שהיית מצפה מבחור כמוהו לומר בשום שלב, אפילו לא עכשיו. או לפחות הג'ירף לא היה מצפה. ואמר, תודה. אני לא יודע אם אני אוכל לקבל אותו, גיא אמר, והג'ירף רק אמר, אתה רוצה. גיא שתק, הרטיב אותו וניסה לדחוף אותו, והג'ירף אמר, בעדינות, למרות שהוא היה מת להכנס לתוכו כולו, בבת אחת, לחדור לתוכו ולגמור בתוכו, איתו, אבל הוא משתדל להתאפק ולא לדחוף ולא למהר את מה שצריך להיות לאט. וכל הזמן הזה הוא מסתכל על גיא שמסתכל עליו, והוא מתקרב אליו ובסוף משכיב אותו על הגב וגוהר מעליו וחודר לתוכו עוד. גיא משך אותו אליו בשתי ידים והעינים שלו בג'ירף, פקוחות מאוד, התנשם בפה פתוח מאוד והג'ירף חדר לתוכו לאט ועמוק ואז הוא גמר והתיז על עצמו והג'ירף בתוכו. ויצא לאט, ונשכב עליו, ונרדם.

הוא התעורר אחרי הצהרים. מאוחר אחרי הצהרים. שעה מוזרה. לא נעימה. תיכנס למקלחת, גיא אמר, תרגיש יותר טוב. אבל גם אחרי המקלחת הוא לא הצליח להתאים את עצמו והיתה לו הרגשה עקומה. לבש שוב אותם בגדים. התיישב בסלון שהוא לא סלון. השמש ירדה, הצללים התארכו. גיא הרתיח את הקפה מהבוקר. ברקע ארקדי דוכין מספר שהוא היה בדרך לאילת / וחזרתי / קמתי נפלתי שאלתי / לאן הולכים. אז מה, גיא שואל עם הקפה, מעכשיו אני הומו. הוא צוחק, אבל יש רובד קשה בקרקעית. אני לא יודע, הג'ירף מושך כתפים, אתה הומו. תגיד לי אתה, אתה יודע איך זה, גיא מחזיר לו את הכדור, אבל הג'ירף אומר שאין לו מושג. ומה זה משנה בכלל. טוב, אולי זה לא משנה, גיא מוותר. אבל ברור שהוא לא מרוצה. מה עושים עם זה, ארקדי שואל, כשזה בערב / מה עושים עם זה כשעם זה קמים. כלומר, גיא מנסה שוב, אני לא נמשך לגברים. לא נראה לי לפחות. ואיתך זה כל כך… נעים, הג'ירף משלים. וגיא מושך כתפים ומחייך. נראה לי שזה מספיק טוב, הג'ירף אומר.

האור מכתים, הצל מתארך, הכל במין הרגשה עקומה, לא מציאותית. אולי עוד לא התעוררתי לגמרי, הג'ירף חושב. הוא מסתכל בגיא שמסתכל בחלון, בשמש, בעמק המצלבה שמואר כל כך יפה עכשיו. השותפים שלי אמורים לחזור במוצ"ש, הוא אומר, כאילו לעצמו. ואז יהיה כאן צפוף, הג'ירף משלים לעצמו. ואז, או קצת לפני כן, הוא באמת יצטרך ללכת. וגיא לא יבוא אליו. הוא כבר הציע כמה פעמים והוא תמיד לא רצה אז הוא הפסיק לנסות. אז כשיחשיך הוא יצטרך ללכת, וזה בסדר. בינתים הם יכולים לשבת, ולא חייבים לדבר, ולהסתכל על האור הארוך שלפנות ערב.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il