האיש שפשוט אהב – פרק ה'

22/11/2006

וי-באר

ככל שהזמן עבר, ככה יונתן חזר לאט-לאט להרגיש בנוח ליד אייל, אבל לא לגמרי. תמיד הייתה לו את ההרגשה שמשהו עוצר אותו. שהאהבה הזאת, האהבה הראשונה של אייל אליו, תפחיד אותו לעולם, וזה הרג אותו. באיזשהו שלב, גם הוא התמוטט נפשית מהמחשבה של 'איך אני עובר את הדבר הזה וממשיך הלאה?'

לאחר כחודש, יצאו החבר'ה מהבית למועדון. ה'וי-באר' בראשון לציון. את אותו ערב אייל בחיים לא ישכח. כולם נהנו, רקדו, השתוללו, שתו ושאר ירקות, עד אשר אייל ראה את יונתן מתחיל לרקוד עם איזה מישהי לא מוכרת, והוא מפלרטט איתה בחופשיות. אייל לא עמד בזה. הוא ברח מהרחבת ריקודים כל עוד נפשו בו. הוא לא ידע איפה להתחבא מרוב צער. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.

אחרי כמה זמן, אנשים התחילו לשים לב שאייל נעלם, והחלו לחפש אותו. הראשון שמצא אותו היה מוטי, חבר של אייל מאז החטיבה, שהיה כנראה החבר הכי טוב שלו. מוטי היה בחור טוב. הוא מעולם לא רב עם אייל, ומעולם לא האשים אותו בכלום. תמיד ידע להקשיב ולתת עצות, למרות שלפעמים הם לא היו הכי מוצלחות שבעולם. מוטי היה החבר הכי טוב של אייל, ואייל כמעט שלא הבין את זה בזמן.
"מה קרה שנעלמת משם? בוא תחזור לרקוד."
"אני לא יכול. אני לא עומד בזה יותר."
"עומד במה?" לא הבין מוטי. בכל מה שהיה קשור לאותו עניין, מוטי לא היה בעניינים. אייל פשוט לא רצה לערב אותו בדברים שאולי גם יערערו את היחסים ביניהם.
הם יצאו החוצה מהמועדון, ואייל סיפר לו את השתלשלות העניינים. לאחר כמה רגעים של שקט והלם, מוטי ענה לו.
"האמת? הייתה לי הרגשה שאתה… כזה."
"באמת?! איך בדיוק?" התפלא אייל.
"בכל פעם שהתחלתי לספר לך על מישהי או משהו באותו עניין, זה היה נראה כאילו זה לא עניין אותך כל כך."
"אני עד כדי כך שקוף, הא?" באותו ערב אייל הבין שמוטי תמיד היה ותמיד יהיה לצידו, לא משנה מה יקרה. מה שנקרא, חבר אמת.

השניים חזרו למועדון, והתחילו לרקוד שוב, ואייל ניסה להדחיק את מה שראה רק כמה דקות קודם בין יונתן לבין אותה אחת לא מוכרת. ואז, שוב, אייל ראה את יונתן רוקד עם אותה בחורה. אייל חשב שהוא עבר את העניין אבל שוב כל הרגשות שלו הציפו אותו, והוא לא עמד בזה. כשחזרו הביתה, ביקש אייל מיונתן שיוריד אותו אחרון בבית. כשהתחילו לנסוע לעבר הבית של אייל, שאל אותו יונתן כמו בשליפה מהמותן.
"מה קרה לך שנעלמת מהמועדון מהר? לא התנהגת כמו עצמך. אתה בסדר?"
"לא, אני לא בסדר."
לאחר כמה שניות של שקט והפתעה מצד יונתן, חזר ושאל: "זה בגללה?"
"בגלל מי?" העמיד פני תמים.
"בגלל ההיא שרקדתי איתה."
"כן."
"אה, הבנתי. תראה, אתה מבין שאני לא צריך לעצור את החיים שלי רק בגלל שאתה אוהב אותי, נכון?" אמר יונתן ברוגז.
"כן, אני יודע את זה, אבל עדיין מה שזה עשה לי שם, אתה בחיים לא תבין."
אייל לא ציפה שיונתן יתרעם ככה בגלל זה.

כשחזרו לבסיס לאחר יומיים, אייל גילה שיונתן החליף עם אותה אחת מספרי טלפון, והוא מנסה להתקשר אליה מדי פעם. כשראה את העניין, הוא התחיל לפחד. אייל נכנס לסרטים וראה את עצמו נשאר לבדו, כשיונתן הולך ממנו עם ההיא מהמועדון, ביחד, הלאה, ונעלמים באופק. והוא פחד מזה פחד מוות. הוא לא רצה שיונתן יעלם לו מהחיים. אייל כל כך לא ידע מה לעשות עם עצמו, עד שכאשר הופיעה בטלוויזיה בשק"ם, ההיא, רונה רמון (אשתו של), וקיבלה פרס כבוד באיזה טקס שהיה בטלוויזיה, אמר בעצבים: "יופי לך, רונה, לכי תדחפי אצבע!" ויצא מהשק"ם בסערה. כל אלה שישבו איתו מסביב (כולל יונתן), לא הבינו מה קרה באותו רגע, והתפוצצו מצחוק מכל העניין. הם לא הבינו מה קרה. הם לא ידעו שאייל נשבר מבפנים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il