האפורה – פרק שני ואחרון

האפורה – פרק שני ואחרון

אוגוסט 6, 2023
נושאים: הומואים
סוג: אירוטי
מילות מפתח: אהבה, בדס"ם, גוגיי

09/09/2013

"מותר לי להציג אותך בפני אימא כבן זוג שלי?" שאלתי כשעסקנו בהכנות האחרונות למסיבת יום ההולדת.
הוא נדהם לרגע ואחר כך פרץ בצחוק. "רק אתה יכול לשאול שאלה מוזרה כזו איזי?"
"למה מוזרה?"
"אנחנו גרים יחד, ישנים יחד, עושים סקס כמו שפנים כל יום ופתאום אתה שואל דבר מוזר כזה?"
"אז כן?"
"כן, בטח טיפשון אחד, או שאני צריך לכרוע ברך ולבקש ממך חברות קודם?"
"שום כריעות ברך בשבילך." פסקתי בתוקף, "רק לי מותר."
"אתה בחור מוזר איזי." חייך מיקו והלך לפתוח את הדלת לרוזי, השותף שלו לעסק שהיה, כפי שהתברר לי מאוחר מידי, גם האקס שלו.
רוזי היה בחור נחמד מאוד ובנסיבות אחרות בטח הייתי מחבב אותו ואולי אפילו מנסה לפתות אותו לבלות איתי במיטה, אבל מאז שפגשתי במיקו הפסקתי לראות בגברים אחרים שותפים פוטנציאלים לסקס, התייחסתי אליהם אך ורק כאל איום על אושרי, ורוזי שנהג לחבק ולנשק את מיקו כל פעם שנפגשו או נפרדו היה איום רציני ביותר.
הרעיון שמיקו יגע במשהו אחר… יפשיט אותו… ינשק אותו… לא יכולתי לשאת את המחשבה על כך.
קנאתי בצורה מכוערת ומשפילה והתביישתי בכך עד עמקי נשמתי, אבל לא ידעתי מה לעשות בקשר לכך. מיקו הרחיק מעלי את האפורה, אבל המיט עלי כאבים ומועקות שלא סבלתי מהם מעולם לפני כן.
עם האפורה ידעתי איך להתמודד, אבל לא ידעתי מה לעשות נגד הפחד לאבד אותו ואיך לשאת את הקנאה הצורבת שחשתי כל פעם שנגע באחר.
לרוע המזל אימא החליטה להזמין עוד קרובי משפחה והמסיבה הקטנה והאינטימית שתכננתי הפכה לאירוע המוני מחריד.
רוזי הוזעק לעזרה כדי להתמודד עם כל האורחים ואחריו הגיעו גם דור וגל שגם הם זכו לנשיקות וחיבוקים… אין לי מושג איך שרדתי את הערב הזה. כולם אמרו שנורא נהנו ושהחבר שלי מקסים וטבח מעולה ושאני בן נהדר והרעיון לחגוג בצורה כזו היה פשוט נפלא.
זכיתי לשפע חיבוקים, מחמאות ותודות, אבל אין לי מושג מה היה טעם האוכל ובקושי שמתי לב מי היה שם, כל הזמן חשבתי על המחזה הנורא שראיתי בחטף – רוזי ומיקו עומדים מחובקים, ידו הגדולה של מיקו מלטפת את גבו של רוזי שנשען עליו, טומן את פניו בכתפו – ברחתי מהמטבח ברגע שראיתי אותם עומדים ככה ומרגע זה ואילך לא ידעתי את נפשי מרוב אומללות. רציתי רק שכולם ילכו כבר ואני אוכל להתחבא במיטה ולבכות.
מאוחר מידי לטעמי הסתלקו כל האורחים וסוף סוף רוזי עם שני המלצרים שהוא הביא איתו מהמסעדה ארזו את כל הכלים והלכו גם כן, לא לפני שרוזי שוב אימץ את מיקו בחזקה אל גופו ונישק אותו.
אחרי שהם הלכו מיקו חייך אלי חיוך ענקי וחיבק אותי. "היה נהדר, נכון? ממש נהניתי. גם אתה נהנית איזי?"
"היה נהדר." הסכמתי, "כולם אמרו לי שמזמן הם לא נהנו כל כך."
"אז למה אתה עושה פרצוף כזה?"
"אני לא עושה פרצוף, אני פשוט קצת עייף."
"לא נכון. אתה כועס. מה קרה?"
"אתה ורוזי, ראיתי אתכם."
"בטח שראית אותנו, היינו פה כל הזמן."
"ראיתי אתכם מתחבקים ואתה ליטפת אותו."
מיקו הניף את ידו בביטול, "אה זה, הוא נפרד אתמול מהחבר שלו והיה צריך חיבוק. מה, אתה מקנא?"
"כן."
מיקו צחק ואני כעסתי וניסיתי לבעוט בו. הוא תפס אותי והשליך אותי על המיטה ונשכב עלי, מנסה לרסן אותי, וכרגיל עשה את זה בעדינות שרק עצבנה אותי עוד יותר ו… כן, זה נגמר בסקס, כמו תמיד.
אחר כך בכיתי והוא התנצל, ואני אמרתי לו שהוא אידיוט ובמקום להגיב כמו שצריך הוא התנצל שוב…
אני אוהב אותך מיקו, אבל אתה פשוט מטומטם, חשבתי לעצמי, אבל בקול רק אמרתי שאני אוהב אותו והתנצלתי בחזרה.

אחרי שהוא נרדם כיסיתי אותו, נישקתי את כתפו החמימה והלכתי למרפסת.
ישבתי שם זמן מה מביט באורות העיר הקורצים מסביב וניסיתי להילחם בה, לשכנע אותה להניח לי, ללכת ולחנוק מישהו אחר.
"אני אוהב אותו כל כך." אמרתי לה, "לא אכפת לי שהוא עדין מידי ושהוא נוגע יותר מידי באחרים. מה זה משנה? אני אוהב אותו, רק אותו. אני לא רוצה שאף אחד אחר ייגע בי אף פעם."
היא הקשיבה לדברי בשקט ואז צחקה לי בפרצוף ונחתה עלי בכל כובדה, עוטפת אותי בלי התחשבות, חונקת, מגרדת ומציקה לי בכל פינה של גופי, מחשיכה את הנשמה, מציקה ומאמללת אותי עד לבלי נשוא.
נלחמתי בה שעה שלמה ובסוף הובסתי. שלפתי את הנייד שלי וחייגתי את המספר של המקום ההוא, המספר שהייתי צריך למחוק ברגע שפגשתי במיקו ולא מחקתי.
הם שמחו מאוד לשמוע ממני, ולא, אין שום בעיה שאין לי מקום משלי ושהשעה מאוחרת, יש להם חדר פנוי ומאסטר איקס ישמח לקבל אותי כבר עכשיו.

חזרתי בבוקר בלעדיה, היא נשארה שם, בחדר של מאסטר איקס שהתעלל בי בכישרון רב ובלי להתפלא כלל כשדרשתי ממנו לא להשאיר עלי אף סימן.
"אני חי עכשיו עם מישהו." הסברתי לו בשיחת ההכרות הקצרה שערכנו לפני הסשן, "והוא לא יודע שאני… אתה מבין?"
"אני מבין." הנהן המאסטר, "אל תדאג. יהיה בסדר." הבטיח והניח בזהירות את מסכת העור השחורה על פני, "אני אשתמש באזיקים המרופדים ואף אחד לא ידע כלום חוץ מאיתנו. עוד כמה שעות תרגיש הרבה יותר טוב." לחש באוזני, "תסמוך עלי."
סמכתי עליו והוא קיים את הבטחתו, מבחוץ לא ראו עלי כלום, אבל האפורה נעלמה כלא הייתה והכאב שחשתי בשרירי – בעיקר אלו של הירכיים והזרועות – היה תשלום זעיר בשביל ההקלה העצומה שחשתי כשנפטרתי ממנה.

"איפה היית?" קפץ אלי מיקו מהכסא וחש אלי, "לאן נעלמת? חשבתי שעזבת אותי."
הוא היה כל כך מודאג וכל כך חמוד… חיבקתי אותו והסברתי שסתם, לא הצלחתי להירדם ויצאתי לטיול. ביקשתי סליחה שהייתי קנאי כזה והוא ביקש סליחה שהוא עורר את קנאתי ונשבע לי שהוא אוהב רק אותי, ואני אמרתי שגם אני אוהב רק אותו והבטחתי להיות פחות קנאי מעכשיו, ואחר כך התנשקנו שוב, הלכנו למיטה ואהבנו זה את זה בעדינות כמו שמיקו אוהב, ואחר כך אכלנו יחד והלכנו לטיול וחזרנו, ושוב נכנסנו למיטה…

אנחנו יחד עד היום, מאושרים מאוד, אוהבים מאוד, קצת מקנאים, אבל בלי הגזמה. אני יודע שהוא סולד מסצנות וכבר לא עושה עניין מזה שהוא מחבק ומנשק את החברים שלו, והוא יודע שלפעמים אני מקבל מצב רוח קודר ואפרורי כזה וחייב להסתלק לכמה שעות, להיות עם עצמי ושאין מה לדאוג, אחר כך אני תמיד חוזר, מעט עייף, אבל תמיד מחייך ורגוע.

 

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il

ביקורות קוראים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ספרים דומים לספר זה

squash and stretch

אורלה

ליעד הגבר

אדם אדם

Dasone

koki roki

עידן95

תוכן דומה לספר זה

squash and stretch

אורלה

ליעד הגבר

אדם אדם

דילוג לתוכן