הארון של האדון – פרק ב'

12/03/2015

בימים הראשונים היה גולי מודאג בגלל הספונטאניות הלא אופיינית לו בה קיבל את ההחלטה להכניס אדם זר לחייו. לכל הפחות, ניחם את עצמו, חומי היה צעיר פחות ממה שנראה במבט ראשון. הוא שירת בצבא, רק בחיל אויר, אבל בכל זאת שירות צבאי מלא, והיה בן עשרים וארבע, צעיר מגולי בארבע עשרה שנה. לפעמים היה מתעורר מודאג באמצע הלילה, מביט בפרופיל הנאה והשליו שנם בשלווה על הכר לצידו, מעלה כל מיני תסריטים מבהילים של רצח ובגידה, ואז מחייך לעצמו על טיפשותו, נכרך סביב הגוף החלק והחם שהתמסר תמיד לחיבוקו ונרדם שוב. למרבה פליאתו חייו, שהיו עד כה מושלמים בעיניו, השתפרו ללא הכר עם בואו של חומי לחייו. הוא מצא את עצמו נקשר יותר ויותר אל הגבר הצעיר והעדין הזה העמיד בראש מעייניו את הדאגה לשלומו, בריאותו ורווחתו. חומי בישל, ניקה, עשה קניות, כביסה וסידורים, לוקח על עצמו את כל טרדות היום יום כדי שגולי יוכל להתפנות לתחביביו – קריאת ספרים, טיולים, צפייה בסרטים, האזנה למוזיקה, וכמובן, התעלסות עם חומי שתמיד תמיד היה פנוי, להוט, מוכן ומזומן לסקס עם אדון גולי, כפי שכינה אותו בשעות אלו של אינטימיות.

מתכונת היחסים שנקבעה בהתעלסות הראשונה שלהם לא השתנתה אלא העמיקה – גולי היה האדון השליט שקבע את התנוחה והקצב וחילק פקודות לחומי שציית להן בלהיטות מחניפה, וכשמידי פעם נכשל בהבנה או בביצוע אחת ההוראות נענש בסטירות על עכוזו. גולי, הנבוך מיחסי האדון והעבד הללו, ניסה מידי פעם לדון במצב עם הצעיר שהצליח תמיד להסיח את דעתו ולהסיט את השיחה לנושא אחר. גולי היה הראשון להודות שהוא לא ממש התעקש לדון בנושא מביך זה. הוא היה נבוך מידי, לא ידע למצוא מילים, לא ידע איך להסביר, אולי להתנצל, על הסטירות המבישות הללו שחומי קיבל בהתמסרות כל כך מרטיטה.

זה רק משחק מיני, זה בכאילו, ניחם את עצמו, הוא ילדון נבון כל כך, הוא מבין שזה רק שעשוע לא מזיק. בלי שום הסברים הוא הבין מעצמו שהיחסים הללו הם עסק פרטי וסודי, כשאנחנו עם אנשים זרים הוא קורא לי סתם גולי ולא משרת אותי בצורה כל כך בולטת, ורק כשאנחנו לבד… הוא נאנח והסמיק שכנזכר בעיסוי הנפלא שהעניק חומי לכפות רגליו. "ועכשיו חומי תגזור לי את הציפורנים." פקד על הצעיר שנחפז לגזוז את ציפורני רגליו וידיו, מלאכה שמאז ומעולם הייתה שנואה עליו. הכל הלך כשורה, חומי היה כדרכו יעיל זריז וחרוץ, אבל כשהגיע כמעט לסוף המלאכה וקצץ את ציפורן אצבעו הקטנה, עשה תנועה לא זהירה ושרט קלות את קצה אצבעו של גולי שצעק ומשך את ידו מכפו של חומי וסטר לו בחוזקה על פניו. חומי צנח על הרצפה לרגליו, ראשו כבוש בקרקע וישבנו מורם אל על כאותו מוסלמי במסגד, וביקש שוב ושוב סליחה על הנזק שגרם. "אני מגושם טיפש וכפוי טובה אדון גולי, מגיע לי עונש." התייפח.

"נכון מאוד." הסכים גולי ברצינות ושילב רגל על רגל להסתיר את האוהל שנוצר שוב במכנסיו, "ואיזה עונש מגיע לך לדעתך?"

הצעיר דהר לחדר האורחים, שם אכסן את הבגדים והחפצים המעטים שהביא איתו, וחזר עם חגורת עור רחבה משובצת ניטים חלודים ממתכת. "מגיעות לי עשרים הצלפות." הגיש לגולי את החגורה הכבדה.

"למה עשרים?" שאל גולי בסקרנות.

"אחת לכל אצבע." הסביר הצעיר והחל פותח את רוכסן הג'ינס החדש שגולי קנה לו לפני כמה ימים.

"בואי רוזי, תשכבי לי על הברכיים." משך אותו גולי אליו, "ואת התחתונים שלך תשאירי עליך. לא בא לי לראות את הדגדגן הורוד שלך מטפטף על השטיח."

בזמן האחרון הוא נהג מידי פעם להתייחס אל חומי כאל נקבה בשם רוזי, וקרא לזין היפה שלו דגדגן, לא חוסך מרוזי העלובה כינויים מעליבים כגון – כוסית, או שרמוטה.

אחר כך היה מתחרט מרה, כועס על עצמו, לא מבין מאיפה בכלל באה ההתנהגות המבישה הזו שכלל לא הלמה אותו, אבל הוא לא יכול היה להתאפק.

זה היה כל כך מגרה, כל כך חשאי, מלוכלך וסודי. גם חומי נורא נהנה מזה, אמר לעצמו ושלח יד מנוסה למשש את אברו הזקוף של חומי שבלט מבעד לתחתוני הטנגה החדשים שנקנו עם הג'ינס החתיכיים.

הוא הצמיד את רגליו, מועך את הזין הנוקשה של חומי בין ברכיו והמשיך להצליף על העכוז המחוטב שהיה שרוע על ירכיו. הוא הכה וחומי ספר בקול חרישי ורוטט, גונח חרש בין מכה למכה. גופו רעד כאילו ספג מכות חשמל ורק הזין הזקוף שלו, המעוך בין ברכיו הגרמיות של גולי, העיד על הנאתו העצומה.

במכה התשעה עשרה הוא החל לפרכס ולהתפתל ובמכה העשרים הוא גמר בגניחה ונפל לרצפה, מגלה כתם גדול מתנוסס בחזית תחתוניו.

"לך תזרוק את התחתונים לכביסה ותחזור הנה עם הכחול." פקד גולי והחל לפשוט את מכנסיו.

"כן אדוני!" דהר חומי לחדר האורחים, שם, בארון הישן, שמר גולי ערמה, שגדלה והלכה מאז בואו של חומי אליו, של אביזרי מין שונים ומשונים. אזיקים, דילדואים, צובטני פטמות וכל מיני משחות משונות שנועדו להאיט שפיכה ולהגביר תאווה.

הכחול היה דילדו חדש עשוי סיליקון כחול שקוף שרכש לא מזמן. חפץ יפה מעוצב להפליא בעל שתי קצוות, אחד עבה ואחד דק, ארוך וגמיש ומכאיב מאוד ששימש כשוט לעת מצוא.

הצעיר חזר, נושא בידיו את הדילדו הכחול ונחפז לעזור לגולי להוריד את תחתוניו. גולי נשכב על המיטה, כרית מתחת לבטנו, מבליט את עכוזו, מפסק את רגליו ופקד על חומי להכין את החור שלו לחדירה.

"תכניס לי את הקצה העבה." פקד, "ואם תכאיב לי גם הפעם תקבל הצלפות עם הכחול על כפות הרגלים."

"כן אדון גולי. אני אזהר מאוד אדון גולי. תסלח לי בבקשה אדון גולי." מלמל חומי בהכנעה ושיקע את פניו בחריץ ישבנו של אדונו שגנח בהנאה.

הצעיר ליקק אותו בלשון חרוצה להפליא, שימן אותו בזהירות ואחר החדיר מתון מתון את הדילדו לחור התחת שלו. "אם תואיל להתהפך אדון גולי." ביקש חרש ביראת כבוד, "אני אהיה מאושר אם תואיל להניח לי למצוץ את הזין הנהדר שלך."

"אני אשכב על הצד ואתה תכרע ברך על הרצפה." חתך גולי את המלמול המתנצל של מאהבו, וכך היה.

הוא שכב על צידו, מניח לחומי לינוק את אברו לפיו החם ולשחק באשכיו, תוך שהוא דואג באותה עת לא להזניח את הדילדו שבעכוזו, והתפתל בהנאה, נאנח וצועק, עד שגמר, רועד ומתנשף בתוך פיו המשתוקק של חומי ששתה עד תום את כל הזרע שלו, ואחר שלף בזהירות עצומה את הדילדו מישבנו וטס איתו למקלחת, נחפז לרחוץ אותו היטב ולהחזירו למקומו בארון הישן.

"למה אתה אף פעם לא מנסה לזיין אותי בתחת חומי?" שאל אותו פעם בתחילת יחסיהם, כשעוד לא שקעו כל כך עמוק במשחק הזה של אדון ועבד.

הצעיר הביט בו מבועת והתכווץ מבהלה, "אני אציית לכל פקודה שלך כמובן אדון גולי." השפיל ביראת כבוד את עיניו, "אבל ככה, בעצמי, בלי פקודה, זה לא יאה לעבד. אסור. אני לא יכול. אני לא מסוגל. סלח לי אדון גולי," מלמל ומרוב בהלה כמו התקפל סביב עצמו. "אני כל כך אוהב אותך, אני כולי שלך, אני שייך רק לך, אני לא יכול… " ומרוב מבוכה ובהלה נאלם דום ועצם את עיניו..

"רק לי?" הצטחק גולי, "אבל ילדון טיפשון," הוא אף פעם לא הצליח להביא את עצמו לקרוא לחומי עבד, והתחמק מכך בכינויים מלאי חיבה מזלזלת כגון, ילד מתוק שלי, או גמדון, או סתם חמודון קטן.

"אין לך איזה חבר חמוד במכללה למחשבים שלוקח אותך לסיבוב בשירותים?" חקר בחביבות.

"אדון גולי." לחש חומי בתוכחה מזועזעת, "לא! חלילה! מה פתאום? חס וחלילה! אני שייך רק לך, נכון?" הביט בו במבט מלא מצוקה ודמעות נתלו בריסיו הזהובים.

"ואם אני אגיד לך להזדיין עם אחד מהמכרים שלי, או סתם עם אחד מהרחוב." התגרה בו גולי.

"אני אעשה כל מה שתפקוד עלי אדון גולי." מחה חומי את דמעותיו והישיר אל אדונו מבט כחול ושליו.

"הכל, הכל? באמת?" סנט בו גולי וליטף את התלתלים היפים שהצעיר טיפח לפי דרישתו.

"כן, הכל. אני אשכב עם מי שתרצה ואני אמצוץ לכל מי שתגיד לי, ואני אשתה את השתן שלך ואוכל את החרא שלך אם תגיד, ואפילו ארד לאישה אם תפקוד עלי אדון גולי."

"טוב." נרעד גולי, "את הקטע עם השתן והצואה אתה יכול לשכוח כבר עכשיו. זה מגעיל. ובנשים אני בכלל לא מעוניין, לא בצורה כזו בכל אופן, וכל החברים שלי יודעים שאתה גר אצלי, אף אחד מהם לא יחלום בכלל לעשות אתך סקס."

"כן אדוני." אמר חומי וחיוך ממזרי ריצד בזויות פיו.

"מה? מה מצחיק אותך? שד קטן שכמוך."

"סלח לי בבקשה." כרע הנער על הרצפה, מסמיך את מצחו אל המרצפות, "הייתי צריך לספר לך קודם, אבל פחדתי. אני כל כך טיפש, אנא סלח לי אדוני."

"לספר לי מה?" השתומם גולי ושלח את ידו ללטף את שערו הרך של חומי שהתפזר על הרצפה סביב ראשו הרכון.

"אדון גולי, הכל היה באשמתי, אנא סלח לי. זה קרה בשבוע שעבר, כשערכת את ארוחת הערב ההיא לחברים הנכבדים שלך…"

"ארוחה שאתה ארגנת ובישלת חמוד מוכשר שלי." חייך גולי וכרך בחיבה קווצת שיער מבריקה וקרירה על אצבעו. "קדימה, תרים את הראש, אני רוצה לראות את העיניים היפות שלך כשאתה מדבר. בוא, שב לידי."

הנער ציית והתיישב על המיטה לצד חומי, מביט בו במבט מודאג, שפתיו הלחות והורודות פשוקות קמעה. "נו, תמשיך," עודד אותו גולי.

"כשגמרנו לאכול אדוני ואני פיניתי את הכלים, החבר שלך מהטכניון, ד"ר סגל הנכבד, הואיל לעזור לי עם הפינוי, וכשהיינו לבד הוא ניסה… הוא דחף לי ידיים למכנסיים וניסה…" חומי האדים ממבוכה השפיל את עיניו בשתיקה, מניח לגולי לנחש לבד מה קרה.

גולי צחק. שלמה סגל הנכבד, ידידו הוותיק, היה חרמן בלתי נלאה שגם בגיל חמישים המשיך לחמוד נערים צעירים ובהירים, ובזבז בלי בושה את כספי משפחתו העשירה על תענוגותיו. "הוא הציע לך כסף?" שאל בחיוך.

חומי הניד את ראשו ושוב מילאו דמעות את עיניו. "לא ידעתי מה לעשות אדוני, זה היה מצב כל כך מביך, חששתי לעורר מהומה ולא רציתי לפגוע באורח שלך, אבל כמובן שלא יכולתי להיענות להצעתו. ניסיתי להתחמק כמיטב יכולתי אבל…"

למה להתחמק?" הצטחק גולי בבדיחות דעת מהולה בשמץ רשעות. "הוא עשיר ובזבזן, היית יכול להוציא ממנו כמה אלפים טובים בעד החור המתוק שלך."

"אדוני? אדון גולי?" נרתע חומי ממקומו בבהלה, "אתה לא רציני?"

והוא פרץ בבכי מר וברח לחדר האורחים שהפך עם הזמן לחדרו הפרטי, המקום היחידי בבית בו הרשה לעצמו להותיר סימנים צנועים לנוכחותו.

בדרך כלל ישן עם גולי, אבל כשגולי חלה בשפעת ולא חפץ בנוכחותו במיטתו, ישן הנער בחדר הנזירי ההוא על מיטת היחיד הקשה, ואת בגדיו ומעט חפציו שמר בארון הבגדים הישן, מקפיד לא לערבב את חפציו עם חפצי אדונו.

גולי שמע את דלת הארון חורקת, נפתחת ונטרקת חזרה, ואחר השתררה דממה מעיקה.

הוא נשכב חזרה במיטתו, שואל את עצמו מה יקרה כעת. שום דבר לא קרה, ואחרי כמה דקות הוא החל להשתעמם והלך לחפש את חומי, תוהה בינו לבין עצמו איך בילה לבד את כל השנים הללו לפני שחומי הגיע אליו.

"לטוב מתרגלים מהר." מאוד נזכר בקולה המריר של אימו שרטנה תמיד על השירותים שנאלצה לספק לבעלה – "העצלן הזה, שלא מוכן להרטיב אצבע במים קרים." הייתה ממלמלת לנפשה כשהייתה מגישה לו עוד כוס תה ומנקה אחריו את המקלחת הרטובה. "נראה איך תסתדר כשאני אמות." הייתה רוטנת, ואוספת גרביים מלוכלכים, מגהצת ערמות של חולצות ותחתונים, מנקה מבשלת אופה ומכבסת וכל הזמן רוטנת.

נבואותיה לא התגשמו, אבא שלו לא נאלץ מעולם להסתדר בלעדיה, הוא נפטר לפניה, וכמה חודשים אחר כך גם היא הלכה לעולמה, כאילו כעת משמת לא היה עוד טעם לקיומה עלי אדמות. חומי, לעומת אימו מרת הנפש של גולי, שירת אותו בהתלהבות ובהתמסרות עולצת, והיה חרוץ נקי ומסודר הרבה יותר ממנה, וכמובן שגם היטיב מאוד לבשל, בעוד שאימא שלו, המסכנה, הייתה מבשלת איומה. גולי נכנס לחדרו של חומי ונדהם לגלות אותו ריק. החדר היה מסודר להפליא ורק ערמת ספרים קטנה שעמדה על שולחן הלילה העידה על בעליו.

גולי בחן את הספרים – רומנים של היינריך בל ואייריס מורדוק, ספר על הפילוסופיה של ניטשה, ומחקר מלומד על מיניות האדם מאת פרופסור קליין – כולם ספרים שהוא הזכיר כבדרך אגב בשיחותיו עם הנער, ממליץ לו לקרוא אותם. בדרכו האופיינית חומי התייחס להמלצות הלא מחייבות הללו כאל פקודות וקנה את הספרים הללו בכספו, דמי כיס נדיבים שגולי העניק לו כל שבוע למרות מחאותיו המגומגמות שאין צורך ויש לו די כסף.

גולי, שאילץ אותו להתפטר מעבודתו הבזויה כמלצר, התעקש לדחוף שטרות כסף לכיסיו, ומידי פעם היה יוצא איתו למסעי קניות, נהנה להלביש את גזרתו המושלמת בבגדים יקרים שהבליטו את יופיו. "אתה מתייחס אליו כאילו הוא בובת הברבי הפרטית שלך." העירה לו על כך ידידתו הותיקה, סילביה כהן, לסבית קשוחה שניהלה ביד רמה את לשכת דיקן הפקולטה בה לימד הנדסה ומתמטיקה גבוהה.

"הוא נהנה ואני איני חסר." הצטחק גולי, "אז מה רע בכך?"

"אין שום רע." נאלצה הפמיניסטית המושבעת הזו להודות, "אם שוויון אז עד הסוף. גם לגברים צעירים ויפים מותר לסחור בגופם הצעיר, בדיוק כמו שנשים צעירות עושות."

בזמנו הוא כעס ונכנס איתה לויכוח על שהיא מכנה את המתנות הנדיבות שהעניק לבן חסותו הצעיר אתנן. הם התווכחו מעט וכמעט שרבו, אבל לבסוף התפייסו, וסילביה נאותה להסכים בחצי פה שהערתה הייתה מעט בוטה.

"חומי? חומי? לאן הלכת?" שאל גולי, מביט סביבו בחדר הריק, ופחד פתאומי לפת את ליבו באצבעות קרח קפואות. הוא הלך, ברח ממני, נפגע מההלצה המטופשת שלי, חשב ופתאום חש חולשה ונאלץ לשבת על המיטה, משעין את גבו על הקיר. ליבו פעם במהירות וחשש מהתקפת לב תקף אותו. הוא כמעט בן ארבעים, זה בדיוק הגיל לדבר כזה, חשב ולפת את חזהו, מתנשם בכבדות. הוא עזב אותי, הילדון המתוק שלי, העבד הקטן והיפה שלי, חשב ודמעות סנוורו את עיניו. איך יכולתי להיות כל כך אטום? לא להבין כמה הוא רגיש? הוא לוקח כל כך ברצינות את המשחק הזה של עבד ואדון ואני, בגסות אטומה כזו… "אוי חומי שלי, איפה אתה?" נפלטה מפיו יבבת קינה שהחרידה אותו בעוצמתה.

אני אמות בלעדיו, אני פשוט אגווע מצער בלי היפיפה שלי לידי חשב, והחל להתייפח בלי מעצורים, מרגיש מיואש ועזוב כמו ילד יתום. דלת הארון חרקה בקול וחומי זינק מתוך הארון וכרע על ברכיו מול גולי המתייפח. "אני כאן גבריאל, לא הלכתי לשום מקום, רק התחבאתי לך. אני כאן אהובי, אדוני היקר, אל תבכה, אני אף פעם לא אעזוב אותך גולי, אני פה, לרשותך תמיד." חיבק בכוח את רגליו של גולי שמשך אותו אליו ונשכב עליו, מועך אותו בגופו הכבד, ספק מנשק ספק נושך את פניו וכתפיו.

"חשבתי שעזבת אותי." התייפח בהקלה וחיכך את זיפי זקנו בלחיו הרכה של אהובו.

"בחיים לא. אני שייך רק לך אדוני, סלח לי שהפחדתי אותך, בבקשה תסלח לי. מגיע לי עונש חמור."

"נכון." הסכים גולי, מחייך מבעד לדמעות, מגיע לך עונש, וזה מה שתקבל על הצער שגרמת לי, עבד קטן וסורר שכמוך."

הוא לקח את הנער למקלחת, הפשיט אותו מבגדיו וחבט בו במברשת שיער ישנה ורכה בעלת ראש כסוף, מנקד את עור ישבנו הבהיר בנקודות אדומות, ואחר מרח את פי הטבעת המתוק שלו במשחה מנטולית קרירה וחדר לתוכו בכוח תוך שהוא צובט באצבעותיו את פטמותיו הקטנות והרגישות ונושך את כתפיו. רק כעת הבין שהאהבה התגנבה אליו חרש, בלי ששם לב. הוא היה מאוהב עד למעלה מראשו בצעיר הזה שהעמיד את עצמו לרשותו כעבדו הנאמן ותוך כדי כך שלט בו ללא מצרים, משנה לחלוטין את כל עולמו, מנער את חייו, הופך אותו בעל כורחו לאדון גברי וקשוח הנאלץ להכאיב לאהובו כדי לרצותו ולספקו.

"נענשת מספיק?" שאל את חומי אחרי שהזיון הפראי הסתיים ושניהם צנחו מתנשמים על רצפת הפרקט של חדר האמבטיה.

חומי שתק ועצם את עיניו כאילו התנתק ונעלם לתוך עצמו. גולי כבר הכיר היטב את ההבעה הזו וידע מה פירושה, ככה היה אהובו מביע בלי מילים את מורת רוחו מהיד הרכה מידי של אדונו. הוא נאנח בתוך תוכו וסטר בכוח על לחיו של הצעיר שפקח מיד את עיניו והביט בו בדריכות להוטה.

"לא אדון גולי. זו הייתה רק ההקדמה, אני יודע את זה." לאט חרש כשהבעת יראת כבוד על פניו.

"אתה צודק לגמרי קטנצ'יק שלי, בפעם הבאה אני אשתמש במברשת הקשה, ואם תמשיך להיות חצוף אני אדחף לך אותה לתחת." איים על הצעיר שהנהן בלהיטות, "ועכשיו לפינלה," הכריז, "אני רואה שעוד עומד לך."

"כן אדוני. אני אף פעם לא אגמור בלי רשותך אדוני."

"טוב מאוד. ככה צריך להתנהג עבד." אישר גולי, לא מבין למה חילופי הדברים הטיפשיים הללו גורמים לאברו לשוב ולהזדקף.

"את בטח חושבת שעכשיו מגיע לך לגמור בסבבה, מה רוזי?" חקר ברשעות ולפת את רעמת השיער המתולתל על עורפו של חומי, מושך בה בגסות.

"כן אדוני, זאת אומרת לא אדוני, מה שאדוני יגיד." גמגם חומי, שברגע שהיה נכנס לדמותה של רוזי היה מתנהל באורח מהוסס ומטופש, מזמין התעללות.

"אז כדאי שתחשבי שוב רוזי!" גער גולי וניער את ראשו של הצעיר, מטלטל אותו בשערותיו כאילו היה בובה. "לכי תביאי את הליפה החדשה שרמוטה!" פקד בגסות.

חומי רץ להביא את הליפה הקשה והיבשה, ונחפז להגישה לגולי שנכנס לאמבטיה, השתין על הליפה, ואז פקד על חומי לשבת מולו ולשפשף את אברו הזקוף בליפה הלחה משתן עד שיגמור. "ואל תעיזי להפסיק עד שתגיעי לאורגזמה. לא אכפת לי שזה דוקר לך את הדגדגן העדין שלך. לא מגיע לך ליהנות הפעם, חתיכת שרמוטה מלוכלכת, יותר מהר, מספיק לחלום זונה, תעמדי על ארבע ותני את התחת, לא חטפת מספיק היום."

חומי מיהר לעמוד על ארבע, מהדק את הליפה בין ירכיו, מביט בהבעה מטופשת אל גולי. "תמשיכי, תשפשפי ביד אחת סתומה, אל תפסיקי!" נזף גולי שאברו שב לעמוד במלוא הדרו, מתעלם מהעובדה שרק לפני כמה דקות קיבל את שלו.

"עומד לך שוב אדון גולי." לא החמיץ חומי את המתרחש בין ירכי אדונו.

"אז מה? את, חתיכת מזדיינת, לא תקבלי את הזין שלי לכוס המלוכלך שלך, זה מספיק טוב בשבילך." דחף גולי את ידית המברשת לתחת של רוזי המייבבת.

"את בוכה שרמוטה? אני כבר אתן לך סיבה לילל." הוא הרטיב מגבת פנים קטנה, קיפל אותה לאורכה מספר פעמים והצליף בכוח בגליל הרטוב בעכוז המזדקר לפניו.

"תספרי בהמה!" פקד בקול גס. "קדימה!"

בהצלפה השתים עשר החל חומי לפרכס ולהתעוות. את מספר שלוש עשרה הוא החמיץ ולא ספר, ובמספר ארבע עשרה הוא הגיע לאורגזמה עזה כל כך עד שהתמוטט ונפל על הרצפה. ליבו של גולי קפץ בחזהו בבהלה.

"אוי! מה עשיתי?" צעק בחרדה ומיד נעלמה הזקפה המפוארת שלו כלא הייתה.

"חומי קום!" צעק ומשך את הצעיר המעולף ששכב רפוי על הרצפה.

בכוח שלא שיער שמצוי בו נשא אותו על כפיים והשכיב אותו בעדינות על המיטה, מביט מיואש בפנים הרגועים של אהובו הצעיר.

לשמחתו העילפון נמשך רק רגע קל ומיד אחר כך העפעפיים הסגלגלים רטטו, הריסים הזהובים הארוכים רפרפו מעדנות, מעין אדווה קלה חלפה לאורך הגוף הרזה והבהיר, האהוב כל כך, ואז הוא התעורר, מחייך כאילו קם משינה עמוקה.

"מה קרה? איפה אני?" שאל בתמימות, משל היה שלגיה שנושקה זה עתה על ידי הנסיך.

"התעלפת." הסביר גולי, "כל כך נבהלתי חומי. הפחדת אותי נורא גמרת והתעלפת חשבתי שאתה מת."

הוא השתרע לצד חומי וחיבק אותו בעדינות מרשה לעצמו, רק עכשיו, לחזור ולנשום.

"תשמע נחמיה, זה צריך להפסק, אני לא יכול יותר עם זה, אני פוחד. אתה סוחף אותי לדברים שאני לא יכול להתמודד אתם."

"אתה רוצה שנפרד?" נמחק החיוך מעל פני חומי ועיניו החלו להיגדש בדמעות.

"לא. מה פתאום להיפרד? חס וחלילה. אני רק רוצה ש… שנפסיק עם כל הדברים האלו, המכות והעונשים וכל זה, ושלא תקרא לי יותר אדון גולי ו… אני לא רוצה שתהיה העבד שלי יותר. אני רוצה שנהיה סתם… סתם זוג. אתה יודע למה אני מתכוון?"

"כן, אני יודע למה אתה מתכוון גבריאל." אמר חומי ביובש ופנה לצאת מחדר השינה, ידיו כרוכות סביב כתפיו כאילו היה מחבק את עצמו.

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il