דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
28/04/2014
בדרך לבית תיאו שנמצא באחת מערי הלוויין המקיפות את תל אביב (גבעתיים אם אתם מתעקשים לדעת) ניסיתי להיזכר מתי ראיתי לראשונה את סאני ודי נחרדתי לגלות שאני מכיר אותו כבר למעלה מעשרים שנה.
כשנפגשנו נקראתי עדיין גולדברג וגם כששיניתי, בלחצם המשותף של עוזי והמפקד שלי דאז, את שמי לזהבי סאני המשיך לקרוא לי סמל גולדברג ואחר כך כשקיבלתי דרגות קצונה הפך אותי לפקד גולדי ועשה זאת תמיד בחן כה רב ובחיוך כל כך נחמד עד שמעולם לא יכולתי באמת לכעוס עליו.
למרות שהוריו העניקו לו את השם מקסימיליאן איש לא קרא לו מעולם בשם זה מלבד אלכס הקווקזי – הבוס שלו – וגם זה רק כשהציג אותו בפני לקוחות שרצו גבר חזק ואדנותי שישלוט בהם.
"אתה לא יכול להיות שולט עם שם כמו סאני." גילה לי פעם כשעצרתי אותו שיכור בגן העצמאות. הוא היה שיכור חביב מאוד, טוב מזג ונוח לבריות, ומזל שנהג להשתכר לעיתים רחוקות מאוד מאוד כי כשהיה שיכור נהג לחלק את כספו וחפציו לכל מי שפגש. אפילו את בגדיו הוא היה מוכן לפשוט מעליו ולחלק לסובבים אותו.
למרות שהיה גבר רחב וגבוה עם פנים גבריים נאים ועזי מבע וגוף שרירי מהסוג שנראה נהדר בבגדי עור אוחז שוט בידו הרי בתוכו פנימה היה בחור נחמד, טוב לב ועדין הליכות, והתקשה מאוד להתעמר בקליינטים שלו כפי שדרש ממנו לפעמים התפקיד.
"להיות זונה זה כמעט כמו להיות שחקן." סח לי פעם, "אבל זה קל יותר כי הקהל קטן וחרמן עליך והשכר גבוה בלי שום יחס למאמץ, ובכל זאת חבל שבחרתי בקריירה הזו."
האמת היא שהוא לא בחר מרצונו לעבוד במקצוע העתיק ביותר בעולם, אלא נסיבות חייו גרמו לו להיות נער ליווי (או זונה כמו שהוא אמר בפשטות, מילים מכובסות לא תאמו את הסגנון הישיר שלו). למזלו הוא פגש עוד בתחילת דרכו ברחוב את אלכס הקווקזי שפרס עליו את חסותו, הגן עליו, לימד אותו ואימן אותו עד שנעשה נער ליווי יקר ומבוקש.
אולי בזכות אלכס ששמר עליו מהידרדרות לסמים ולשכרות הוא נשאר במקצוע השוחק הזה זמן רב מכפי שמקובל בדרך כלל והצליח לנהל חיים די שפויים. השמועות סיפרו שהוא אפילו חי זמן מה עם זוג נשוי וישן עם שניהם ביחד.
אחרי שחלה באיידס הוא פרש מהזנות, והתחיל לחיות עם תיאו שגם הוא היה נשא איידס ובן למשפחה עשירה ומבוססת מאוד. גם אחרי שגרושתו מצצה ממנו את רוב כספו נותר לו די רכוש להוריש לסאני שנשאר איתו וטיפל בו עד יום מותו.
ככה הפך סאני לבעל הבית שאותו הפך לבית מחסה לנוער ולמרבה הפלא מי שתמך בו כספית היו בנו של תיאו ואלכס הקווקזי שפרש גם הוא מעסקי מכוני הליווי והפך למעין עסקן פוליטי שפעל במרץ לקידום בני עדתו.
בפעם הראשונה שפגשתי את סאני – אלכס הציג אותו בפני כשסיירתי בגן החשמל – הוא היה נער צעיר כבן שמונה עשרה, רזה ובהיר, בעל עיניים כחולות שער בלונדיני קצוץ קצר וחיוך מתוק. עם השנים הוא התפתח לגבר מרשים מאוד והשמועה אמרה שהוא פעיל גם עם נשים והוא מבוקש מאוד אצל זוגות שחשקו לעשות שלישיות עם עוד גבר.
מאז שחלה ופרש לא ראיתי אותו יותר ותהיתי איך הוא נראה כעת. בטח רזה יותר, אולי אפילו בכסא גלגלים? ואולי הוא גם… אומרים שלפעמים המחלה הזו פוגעת במוח… לבזבז את כל הכסף שירשת על הקמת מעון לילדים שברחו מהבית לא מעיד על יותר מידי שפיות, נכון?
בעזרת מפה מרוטה שהתגלגלה אצלי באוטו ועזרה מכמה עוברים ושבים הגעתי סוף סוף לבית תיאו שעמד בקצה רחוב שקט, מוקף עצי הדר. זה היה בית מוצק ורבוע בין שתי קומות, קירותיו צבועים צהוב לימון, משקופי חלונותיו כחולים, סורגי החלונות לבנים ודלתו, דלת מתכת עבה צבועה כחול ובמרכזה חלון עגול מסורג.
החצר סביב הבית הייתה מוקפת חומה גבוהה וכשהצצתי דרך שער המתכת הכחול ראיתי עצי פרי שגזעיהם מסוידים לבן ושביל חצץ מגורף ונקי מתפתל דרכם לעבר הבית.
ניסיתי להיכנס וגיליתי שהשער נעול, צלצלתי בפעמון ומיד הופיע נער אחד, אתיופי דק וחייכני ושאל מה מבוקשי.
"אני רוצה לדבר עם סאני, תגיד לו שזה גולדי, אבל קודם תגיד לי אם יש אצלכם מישהו בשם מישה?"
"יש אצלנו שלושה מישה." חייך הצעיר וחפז חזרה לבית. כמה דקות אחר כך הופיע סאני ופתח לי את השער.
"פקד גולדי." לחץ את ידי, מחייך אלי את חיוכו הטוב והמוכר. הוא כמעט שלא השתנה – שערו הבהיר הלבין כמעט לגמרי, אבל נשאר צפוף והיה קצוץ קצר כמו בנעוריו. עיניו הכחולות היו צלולות לגמרי למרות שכיום היו מוקפות רשת קמטים עמוקים כמעט כמו שלי. בניגוד אלי שגידל בשנים האחרונות כרס עגלגלת מעל החגורה סאני נשאר קל תנועה כנער. גבו היה זקוף, כתפיו רחבות וכל כולו קורן בריאות ושמחה.
"אני רואה ששמרת על כושר סאני." טפחתי על גבו, "מה הסוד שלך?"
סאני חייך. "אני עסוק, מביא תועלת, חי חיים טהורים, לא שותה, הולך לישון מוקדם וחוץ מזה…" ואז יצא לקראתנו צעיר אדמוני ודק גזרה, חייך, הציג את עצמו כארי ובעודו לוחץ את ידי הניח יד על שכמו של סאני שליטף קלות את שיפולי גבו.
לא היה צורך יותר בהסברים, ברור היה שסאני הצליח למצוא לו בן זוג חדש, צעיר ממנו בחמש עשרה שנים, אם לא יותר, ומאוד מאוהב בו.
מסתבר שהסוד לחיים טובים הוא גבר צעיר התולה בך עיניים כחולות מאוהבות ומקפיד לרמוז רמז עבה לחבר ותיק שבא לביקור שאתה תפוס מאוד.
"ברכותיי, הוא חמוד מאוד." אמרתי לסאני ברגע שנשארנו לבד במשרדו – חדר קטן ומבולגן להפליא שנחבא מתחת למדרגות המובילות לקומה השנייה.
סאני הצטחק וסומק קל עלה בלחייו. "כן, ארי ואני… הוא הגיע לכאן לפני שנתיים עם חבר שלו שהיה חולה, בדיוק אז תכננו להוסיף עוד קומה לבית, בהתחלה הוא עזר לטפל בחבר שלו ואחר כך באנשים אחרים ואז התחילה הבנייה והוא עזר לי עם כל הבלגן והוריד ממני את ההתעסקות עם הבירוקרטיה, ופתאום, לפני שהבנתי מה קורה, אי אפשר היה לעשות פה כלום בלי ארי. החבר שלו עזב, אבל הוא נשאר, לא רצה ללכת עד שתגמר הבנייה, ואחרי שהבנייה נגמרה עשינו מסיבה קטנה, שתיתי קצת ופתאום אני מתעורר בבוקר והילד לידי במיטה… עשיתי הכול כדי לגרש אותו, ממש הכול, דיברתי, צעקתי, אפילו שתקתי, אבל הוא התעקש. לא אכפת לו שאני נשא, שאני זקן שאני… אתה יודע, שיש לי עבר שלא נעים לדבר עליו… הוא יודע הכול ולא אכפת לו. לא משנה לו אפילו שיש לי את הילדה. מה? לא סיפרתי לך? לפני שחליתי חייתי כמה שנים עם זוג, בעל ואישה, נחמדים מאוד, חברים טובים שלי. חליתי קצת אחרי שהיא ילדה ועזבתי, אבל הם חיפשו ומצאו אותי… טוב, בעצם אלכס גילה להם איפה אני והם התעקשו שהם עדיין המשפחה שלי, הם והילדה שלהם. היא קוראת לי דוד סאני, לא בטוח שהיא שלי, לא חשוב, היא נהדרת, אוהבת אותי מאוד ומשתגעת על ארי. אתה יודע גולדי, כשחליתי חשבתי שזהו, נגמר, אבל אז פגשתי את תיאו… טוב, בעצם גם זה היה סידור של אלכס, ואחרי שתיאו המסכן הלך שוב הייתי בטוח שאני עם אהבה וסקס גמרתי, הפרק הזה הסתיים אצלי, אבל אז הופיע ארי… אם אתה רק מרשה להם החיים לא מפסיקים להפתיע אותך, אבל הנה, אני מקשקש כל הזמן ואתה עוד לא פתחת את הפה. לפני כמה שנים אורי נפטר? חמש? איך שהזמן רץ, ומה אתך? שמעתי שאתה חוקר פרטי, רץ אחרי זוגות של בוגדים."
"פעם רצתי, עכשיו כבר לא. נמאס לי מבוגדים. היום אני מתפרנס מלחפש אנשים שהלכו לאיבוד."
"אם ככה הגעת למקום הנכון, כל מי שגר פה הוא קצת אבוד, את מי אתה מחפש?"
"אחד בשם אנג'י דולצ'ה, דראג קווין שהופיע בקיץ שעבר ב'לה קט' בכינוי אנחליטו נגרו."
"בחור צעיר, יפה, עם תלתלים שחורים, שחום כזה, עדין כמו ילדה?"
"כן."
סאני נאנח. "פספסת אותו. הוא עזב בשבוע שעבר, היה פה רק יומיים, בא לבקר את מישה לווין. כשראיתי עם מי הוא מתכנן להסתלק נבהלתי. הצעתי לו שיישאר אצלנו למרות שהוא לא חולה ולא קטין ויש לו איפה לגור, אבל הוא התעקש, אמר שהוא רוצה להיות עשיר ומפורסם, רוצה לשיר. ילד טיפשון ותמים. יאני היווני ינצל אותו, יסחט אותו ויזרוק לרחוב, אם עוד יישאר את מי לזרוק, אבל לך תסביר דבר כזה לילד."
"יאני היווני?" הרגשתי איך קיבתי מתכווצת מתיעוב ופחד, "סאני, הוא רק ילד, איך יכולת לתת לו ללכת עם החולירע הזה?"
סאני החווה תנועת אין אונים. "מה יכולתי לעשות גולדי? הוא לא אחד מהבחורים שלי, אני יכול לעזור, לסדר, לתת עצה, אבל לא להכריח אף אחד. מי שבא לפה הוא לא אסיר, החומה והשער זה בשביל להגן עלינו, לא בשביל לכלוא את הבחורים בפנים. מי מחפש אותו, ההורים?"
"אין לו הורים. האבא הסתלק מזמן והאימא מתה."
"אז מי? החבר?"
"כן, סוג של חבר, דואג לו, אבל נשוי ובארון."
"זאת אומרת שאי אפשר לערב את המשטרה?"
"לא, חס וחלילה. הכסף של הקליינט שלי מגיע מהמשפחה של אשתו, וחוץ מזה הרי אנג'י הלך עם יאני מרצונו הטוב."
"נכון, למרות שאני בטוח שהיום הוא כבר בטח מצטער על זה."
"אז מה עושים סאני? צריך להציל אותו, הבטחתי ל… לגברת אחת שאני אשמור לה עליו."
"גברת?" התפלא סאני וזווית פיו התרוממה בחיוך קונדסי.
"זה לא מה שאתה חושב סאני."
"אני?" היתמם סאני והמשיך לגחך בחוצפה, "ממתי אני חושב בכלל? אנשים במצב שלי לא יכולים להרשות לעצמם לחשוב יותר מידי."
סאני הזה… איזה טיפוס! כמו כל הביסקסואלים הוא היה בטוח שאם הוא נמשך לפעמים לנשים גם אחרים יכולים.
"זו חברה של אימא שלו ז"ל. הוא גר אצלה לפני שברח. היא נתנה בי אימון סאני, עזרה לי, הרשתה לי לבדוק את החדר והמחשב שלו ובתמורה הבטחתי לה שאגן על הילד."
"אתה לא יכול להגן על מי שמתעקש להרוס את עצמו."
"נכון, אבל אנג'י לא ידע לאן הוא הולך. אם הוא היה יודע מי זה יאני ומה הולך לקרות לו…"
"אני הזהרתי אותו! לא הסתרתי ממנו כלום פקד גולדברג."
"אני יודע שלא סאני, ואני כבר מזמן לא פקד ולא גולדברג. היום אני עדין זהבי, חוקר פרטי, מומחה לאיתור נעדרים."
"אם אתה כזה מומחה אז תאתר את הילד ותברר מה קורה איתו."
"אבל איך? זה יאני היווני! מאז שעזבתי את המשטרה הכול השתנה, אז לא היו לנו טיפוסים כמו יאני, ולא היו כל הסמים שיש היום וכל… כל הלכלוך הנוראי הזה."
"תמיד היה, פשוט לא ידעתם, וגם עכשיו המשטרה לא יודעת כלום."
"אז מי כן יודע?"
"אלכס הקווקזי בטח ידע, הנה מישה מגיע, תדבר איתו ואני אלך להתקשר לאלכס ואבקש ממנו שיברר ויגשש קצת. הוא שונא את יאני והוא ישמח לקלקל לו. אחיך עדיין שוטר?"
"כן, וגם הבן שלו ושני הבני דודים שלי."
"טוב, טוב מאוד. זה יעזור."
שוחחתי עם מישה שהיה צעיר שמנמן וחביב. קל דעת ושופע חיוכים בדיוק כמו שציירתי לעצמי את דמותו לפי המכתבים שכתב לאנג'י.
הוא נפגש עם אנג'י לראשונה לפני כשנתיים כשמילצר במועדון 'לה קט' ומאז הם שמרו על קשר.
מישה התחמק בזריזות חייכנית מלספר לי למה הוא הגיע לבית תיאו, והחיוך סר מעל פניו רק כשהתחלתי לתאר לו את שיטות העבודה של יאני ואיך הוא נוהג לנצל ולסחוט את העובדים שלו כאילו היו עבדים.
"זה גם מה שסאני אמר, אבל אנג'י לא האמין. הוא אמר שנימאס לו מזקנים שרוצים לכלוא אותו ולמנוע ממנו לשיר."
"אני בטוח שלסאני לא אכפת אם אנג'י ישיר וירקוד כמה שמתחשק לו, אבל שיעשה את זה מרצונו וירוויח כסף בשביל עצמו, לא בשביל יאני."
"החבר הקודם שלו לא הרשה לו להופיע. הוא היה נורא קנאי למרות שהיה נשוי. אנג'י אמר שהוא ממש חנק אותו."
"אני חושב שאחרי כמה ימים עם יאני הוא יתגעגע לחבר הקודם שלו, אני רק מתפלל שהוא עדיין בריא ושלם."
"אתם תצילו אותו." תפס מישה בשרוולי, "נכון שתצילו אותו?"
"אני נראה לך סופרמן מישה? ליאני יש כנופיה שלמה של בריונים. ברגע שאנג'י הלך איתו הוא נעשה אסיר שלו. יאני לא ייתן לו להופיע במועדון רגיל שכול אחד יכול להיכנס לתוכו."
דמעות צצו בעיניו של מישה. "אנג'י המסכן."
"נכון." הסכמתי ואז סאני חזר, שילח משם את מישה נפול הפנים ובישר לי שבעוד יומיים יופיע אנחליטו נגרו בהופעת דראג מיוחדת שתסתיים במופע חשפנות בוילה מבודדת אחת בקיסריה.
לפי המידע של אלכס הקווקזי המופע עומד להיות אירוע פרטי שרק מוזמנים נבחרים מאוד שישלמו הרבה מאוד כסף תמורת כרטיס כניסה יוכלו להגיע אליו. המסיבה הזו נועדה להסתיים באורגיה של המוזמנים עם הבחורים של יאני. משקאות וסמים יסופקו כיד המלך על חשבון בעל הבית ובתמורה על נדיבותו הוא יקבל את המלאך השחור לרשותו למשך יממה שלמה.
"לפי מה ששמעתי הוא אחד מהטיפוסים האלו שלא מצליח להעמיד את הזין בלי להרביץ קודם לפרטנר שלו." אמר סאני ביובש, אבל פניו היו חיוורים ורציניים מאוד.
נזכרתי בפניו העדינות של אנג'י, בפרקי ידיו הדקים, וחשתי בחילה.
"סאני, אנחנו חייבים לעשות משהו."
"אני מסכים אתך, ולאלכס יש תכנית, אבל צריך לערב בזה את אחיך השוטר. אם גם בני הדודים שלך יבואו זה יהיה עוד יותר טוב."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il