הבלש זהבי – פרק כו'

17/07/2014

בסופו של דבר מנעו עיכובים בירוקראטיים את נישואיהם של ליאון ותמיר בקיץ והחתונה בקנדה נדחתה לאחרי החגים.
בכל זאת התעקש פרוספר לחגוג את מיסוד הזוגיות של ליאון הגדול ותמיר בחג האהבה דווקא.
המודעות כבר הודפסו, היחצנים נכנסו לפעולה, נעשו כל ההכנות לחגוג את חתונתם של השניים בט"ו באב הסביר לנו בישיבת הצוות, וחבל לבזבז את התאריך החביב הזה כי הקנדים, בגלל סיבותיהם העלומות, לא מסכימים לחתן אותם לפני חג האהבה היהודי.
לרווחתו של פרוספר השניים לא התנגדו למסיבה המתוכננת. "מה שחשוב זה שאנחנו אוהבים." אמר תמיר וקרן אל ליאון שחייך אליו בחיבה
שתקתי עד לסוף הישיבה ואז, ממש לפני הפיזור, קמתי ואמרתי שזו הפעם האחרונה שאני משתתף בישיבה ושאחרי המסיבה של ט"ו באב אני עוזב.
ראיתי שפרוספר לא אוהב את ההצהרה שלי וגם ליאון הביט בי במבט עקום, אבל התאפק ושתק.
לא היה אכפת לי מה הם חושבים, הרגשתי קצת לא נעים רק בגלל תמיר שנראה נעלב מדברי, אבל לא יכולתי אחרת, המראה שראיתי בערב הקודם לא נתן לי מנוח. חששתי שאם אשאר שם גם אני אדבק בצורת המחשבה הזו ואתחיל להתנהג כמותם והייתי נחוש להסתלק לפני שזה יקרה.
זה מה שאמרתי לפרוספר אחרי הישיבה כשהוא דחף אותי בלי גינוני נימוס למשרד שלו ודרש ממני הסברים.
"לא מתאים לי כל הקטע הזה של מסיבות פרוספר, ובמיוחד אני לא רוצה לעבוד יותר עם ליאון." אמרתי.
"למה? מה קרה? רבתם או משהו? הוא דווקא מחבב אותך מאוד."
"אני יודע, בעצם גם אני די מחבב אותו וזה מה שהופך הכול לגרוע עוד יותר."
"מה הוא שוב עשה?" נאנח פרוספר, "את מי הוא זיין הפעם?"
"אתמול, כשנתתי לתמיר טרמפ למועדון קפצתי בדרך לרגע הביתה ומצאתי אותו חוגג עם יובל ויוני במיטה שלי."
"תמיר ראה אותו אתם?" נחרד פרוספר.
"לא. מזל שהוא נשאר באוטו. אני לא יודע מה היה קורה אם הוא היה רואה את ליאון עם הילדים."
"הם לא ילדים גולדי הם…"
"בחייך פרוספר, הם עוד לא בני שמונה עשרה והוא כמעט בן ארבעים!"
"אבל הוא לא הכריח אותם גולדי, נכון?"
"לא, בטח שלא. למעשה הם אלו שפיתו אותו כי הם הסתקרנו לראות את הזין המפורסם של ליאון הגדול בפעולה, אבל זה לא תירוץ פרוספר. הוא גבר בן כמעט ארבעים שעומד להתחתן בקרוב. בעוד יומיים נחגוג את הקשר שלו עם בחור נהדר שאוהב אותו מאוד. למה הוא לא מסוגל להתאפק ולהגיד לשני שמנדריקים שעדיין לא נגבו את החלב מהשפתיים שזה לא מתאים? אני לא יכול ולא רוצה לעבוד יותר עם בן אדם כזה."
"אני מבין." אמר פרוספר בקול שקט ונראה קודר וקצת מאוכזב. אולי ממני ואולי מהשותף שלו, לא יודע.
"ואני לא מבין." אמר ליאון מאחורי גבי, "ולדעתי אתה פשוט צבוע." הוסיף בכעס, " אני יודע שאתה וריקו הזדיינתם רק לפני כמה ימים, אז מה אתה מטיף לי מוסר? רק בגלל שהוא מבוגר מהם בחמש שנים? אפשר לחשוב שאתה לא מסתכל עליהם ומתלהב."
"כן." הודיתי, "אני גבר ואני בן אדם וגם אני מסתכל ונהנה, ומתרגש ומתחרמן. נעים לי להיות מוקף גברים צעירים שמתייחסים אלי יפה ופה ושם אפילו יותר מזה, אבל אני לא עומד להתחתן בקרוב, אני לא עומד לחגוג את הזוגיות שלי בחג האהבה עם בן זוג שמאוהב בי וסומך עלי בעיניים עצומות."
"בחייך, לתמיר לא אכפת. הוא יודע שאני כזה. זה רק סקס." אמר ליאון בקוצר רוח, "קדימה, תשאל אותו אם אתה לא מאמין."
"שאלתי. מיד אחרי שתפסתי אותך בוגד בו ביררתי מה דעתו על נאמנות ומונוגמיה והוא אמר בדיוק מה שאתה אמרת."
"נו, אתה רואה? אמרתי לך, הוא אוהב אותי ולא אכפת לו." צחק ליאון.
"כן." הסכמתי, "הוא באמת אוהב אותך, והוא באמת אמר לי שהיחסים שלכם פתוחים ולא אכפת לו, אבל…" משכתי בכתפיו והשתתקתי לרגע.
"אבל מה?" התעצבן ליאון מהפאוזה הדרמטית שלי.
הסתכלתי לו ישר בעיניים ודיברתי לאט בתקווה שמשהו מדברי ייקלט במוחו. "אם גם אתה אוהב אותו תקפיד תמיד לשים קונדום ליאון מפני שיום אחד הוא יגלה שהוא משקר לעצמו וכן אכפת לו מה אתה עושה כשהוא עסוק, ואז הוא יסתלק. חבל שתשאיר לו איידס למזכרת."
"אתה פשוט מקנא!" צעק ליאון, "תמיר אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני ורוצה להתחתן איתי למרות הכל וזה מה שאוכל אותך! אתה זקן וחולה איידס ולבד ובגלל זה אתה לא רוצה לראות אנשים אחרים נהנים מהחיים. תראה כמה בחורים שווים מסתובבים סביבך, אם היית פחות פולנייה שרוטה היית יכול להשיג לך כל יום זיון ולחגוג כל לילה על חור חדש, בדיוק כמוני!"
"אני יודע." אמרתי, "ובדיוק בגלל זה אני עוזב, כדי לא להיות כמוך."

המסיבה של ט"ו באב, מסיבת חג האהבה, הייתה המסיבה הרווחית והמוצלחת ביותר בתולדות ליין המסיבות של ואלרו. רק בשבע בבוקר למחרת נפטרנו מכל החוגגים ויכולנו לעשות ישיבת צוות מסכמת.
פרוספר חילק לכולנו בונוסים, נפרד ממני בכמה מילים חמות, ואפילו חיבק אותי קלות לפני שנתן לי את זכות הדיבור בפעם האחרונה.
אמרתי לכולם כמה נהניתי לעבוד אתם ושמעכשיו ריקו הוא הבוס ואיחלתי להם בהצלחה.
"בהצלחה גם לך גולדי." חייך אלי ריקו, "ועכשיו, לפני שכולם הולכים הביתה לישון אני רוצה לקבוע את התורנות לשבוע הבא. יוני ויובל אתם…"
"הם עוזבים איתי." אמרתי, "תמצא להם מחליפים במאגר קורות החיים שלנו ששמור במגרה התחתונה במשרד. סימנתי את הכי מוצלחים במרקר צהוב. קדימה ילדים הלכנו."
"אבל גולדי…" מחה יוני ופיהק, "תכננו לעבוד עד ספטמבר."
"אין מצב שאתם מסתובבים פה בלי השגחה שלי." אמרתי בתוקף, "שיהיה לכם בהצלחה בחורים." חייכתי אל שאר הצוות, נישקתי את ריקו על הלחי וגררתי את הבנים הממורמרים הביתה.
בדרך הם קיטרו והתלוננו כמו שעשו תמיד כשהייתי מנחית עליהם פקודות, אבל נכנסו לאוטו בלי ויכוחים, התיישבו במושב האחורי ואפילו חגרו ביוזמתם חגורות בטיחות תוך שהם מודעים לי בהחלטיות שאני לא מחליט עליהם, שהם כבר מבוגרים, ומה אני חושב לעצמי, שאני אתקן לבד את העולם? ולמה אני עושה סיפור מכל דבר?
"כי אני כזה, פולנייה שרוטה קשישה ומרת נפש שעושה סיפור מכל דבר. אני לא יכול לתקן את העולם, אני אפילו לא מנסה, אבל אתם בשבילי כמו הבנים שאין לי, החלטתי שאתם באחריותי ושאני צריך לדאוג לכם ולכן אני לא מוכן שתישארו שם בלי ההשגחה שלי. אתם יכולים לכעוס ולהתרגז, אבל זה לא יעזור, אני לא אשנה את דעתי."
הפניתי את ראשי לאחור מוכן לשמוע עוד מטח של טענות וטרוניות, אבל הם כבר ישנו שנת ישרים. מזל שסשה היה בבית ועזר לי לגרור אותם מהאוטו למיטות שלהם.
"תראה אותם, ישנים כמו תינוקות." אמרתי לו, ופתאום הרגשתי מותש לגמרי ושמחתי שזו הייתה המסיבה האחרונה שלי.
"אבל הם לא תינוקות." הזכיר לי סשה, "הם כבר כמעט גברים."
"כן, אבל רק כמעט, וזה הכי מסוכן. גופנית הם מבוגרים מספיק כדי להתנהג כמו גברים, אבל הם לא מספיק בוגרים להבין מה זה אומר להתנהג כמו אדם מבוגר."
"ומה זה אומר להתנהג כמו אדם מבוגר?" שאל סשה והתחיל לפתוח את כפתורי חולצתי.
"זה אומר להבין שסקס זה לא ספורט ולא משחק, לדעת שיש דברים שפשוט לא עושים, לא משנה כמה מתחשק לך, להפנים שצריך לחשוב על התוצאות של המעשים שלך גם אם אתה חרמן נורא וקצת מסטול."
"הם ילמדו את זה עם הזמן גם בלעדיך." כרע סשה למרגלותיי ופתח את שרוכי נעלי.
"אני יודע, אבל באיזה מחיר? הם פשוט צעירים מידי סשה. זה כבר לא העולם הפשוט שאני ואתה גדלנו בתוכו, הם עלולים לגרום לעצמם נזק לכל החיים אם לא ישגיחו עליהם."
"ואתה החלטת שזה התפקיד שלך בחיים?"
"כן." הודיתי וצנחתי מותש על המיטה. "כנראה שכן."
סשה חלץ את נעלי, משך מעלי את המכנסיים וכיסה אותי. "תמיד אמרתי שאתה אביר הזהב שלי." הצטחק, נישק את מצחי, אמר לי להתראות והלך לעבודה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il