הבנים על הבנים – פרק ה'

23/06/2014

"אני רוצה אותו." הצביע אשר באצבע עבה על פגאסוס עדין וחינני שרפרף בכנפיים דקיקות ככנפי פרפר.
"אתה בטוח?" התפלא שלומי אמן הקעקועים שהניח לפניו את דפדפת הדוגמאות שלו.
"כן. למה? מה לא טוב בסוס הזה?"
"זה פגאסוס, הסוס המעופף מהמיתולוגיה היוונית." הסביר שלומי, "והוא אה… הוא קצת… נשי כזה, לא?"
"בעיני הוא מוצא חן." התעקש אשר.
"אבל הוא מאוד קטן ועדין אשר." התערבתי, "אני בטוח שרק בחורות רוצות אותו והן בטח שמות אותו על הבטן או על התחת."
"נכון." אישר שלומי, "הוא יפה, אבל קטן ומתאים בעיקר לנשים."
"אי אפשר להגדיל אותו קצת?" המשיך אשר ללטוש מבטים חומדים בפגאסוס, "אני רוצה לקעקע אותו על היד שלי, הנה כאן." הצביע על זרועו העבה והשרירית.
"אפשר, בטח שאפשר, אבל אם אתה אוהב את פגאסוס יש לי פה עוד כמה ציורים שלו שאולי ימצאו חן בעיניך יותר." נחפז שלומי לדפדף קדימה, "הנה, הפגאסוס הזה נראה קצת יותר גברי." הצביע על סוס מכונף עם כנפיים קצרות ועבות וגוף שרירי, "והנה זה," מצא עוד פגאסוס מגודל וחזק. "זה פגאסוס עם בחורה שרוכבת עליו, תראה איזה ציצים יפים יש לה."
"לא מעניין אותי ציצים." אמר אשר בסלידה, "רוצה אותו." דפדף בחזרה אל הפגאסוס הענוג עם כנפי הפרפר.
שלומי נאנח והשלים עם רצון הלקוח העקשן שלו, ואחרי שעה עסוקה מאוד בשביל שלומי, מעייפת בשבילי, וכנראה שמכאיבה בשביל אשר שהתאפק וסבל בשתיקה את הדקירות של המחט התנוסס על זרועו פגאסוס עדין שבטש באוויר ברגלים דקיקות כרגלי בלרינה, מרפרף בחן בכנפי הפרפר צבעוניות שלו על זרועו של אשר.
הוא שילם במזומן – אשר לא האמין בכרטיסי אשראי או בצ'קים ותמיד הלך עם חבילה של כסף מזומן בכיסו – ואחר כך נסענו לדירה שלו ובדרך דיברנו.
"למה רצית דווקא את הסוס ההומואי הזה?" שאלתי, מוטרד קצת מההתעקשות שלו על הקעקוע העדין והנשי הזה.
"זה לא סוס, זה פגאסוס." תיקן אותי אשר.
"הוא נראה כמו מתחנגל, תראה איזה כנפיים של אוחצ'ה יש לו."
"מה, הן לא יפות? מה הבעיה שלך עם הכנפיים שלו?"
"הן נראות כמו כנפיים של פרפר."
"נו, אז מה? בעיני הן יפות. אל תהיה נודניק לייבו, הוא מוצא חן בעיני ודי."
"אבל בכלל לא עברת על כל הדוגמאות של שלומי." מחיתי, "אולי, אם היית בודק עוד קצת, היית מוצא משהו יפה יותר."
אשר משך בכתפיו. "אולי, אבל ככה אני, כשאני מוצא משהו שאני אוהב אני הולך על זה ולא מחפש יותר. הרי תמיד יש משהו יותר יפה, יותר גדול ויותר מוצלח. כמה אפשר לחפש? מרוב חיפושים אתה מתעייף ושוכח מה רצית למצוא. הדוגמא הזו מצאה חן בעיני אז הלכתי עליה."
"כן, אבל למה דווקא הדוגמא הזו?" המשכתי להציק.
"אני לא מבין מה הבעיה שלך עם הקעקוע שלי?" התעצבן אשר.
"לדעתי הוא נראה כמו קעקוע של כוסיות." עניתי, מוקנט מעט מהעקשנות שלו.
אשר שתק והמשיך לנהוג בפנים זועפות, שומר על שתיקה עד שעלינו לדירה שלו ורק אז, כשהתחלנו לארוז, הוא פצה את פיו. "אני כזה לייבו, אם אני נדלק על משהו אני ישר הולך על זה. החיים כל כך קצרים, חבל לבזבז זמן בהיסוסים ואני בגילי… בזבזתי כבר מספיק זמן והסוס המתחנגל הזה הוא… הוא אני, אתה מבין?"
סקרתי בספקנות את דמותו העבה והמגושמת. "פגאסוס זה אתה? וואלה?"
"אתה יכול לצחוק ממני אם אתה רוצה." נאטמו פניו, "אבל למרות שאני נראה ככה, כמו יצור, בלב שלי, בפנוכו שלי, אני נראה כמו הקעקוע הזה. אתה מבין?"
הסתכלתי בעיניו, הן היו חומות כהות, קצת עייפות, נוטות מעט כלפי מטה בזוויות החיצוניות שלהן, מה ששיווה להן הבעה עצובה, ובדרך מוזרה הבנתי למה הוא מתכוון.
"אשר, למה כתבת בכרטיס שלך באטרף…"
"כבר מחקתי אותו מזמן." נכנס אשר לדברי בחיפזון.
"אני יודע, אבל למה כתבת שם שאתה רוצה רק סקס, בלי שום דיבורים ורגש ובלי זוגיות."
"ככה, כי… כי ככה הרגשתי אז."
"ועכשיו אתה מרגיש אחרת?"
אשר שתק והמשיך לקפל בזריזות חולצות, דוחס אותן לארגז קרטון.
"נו." התרגזתי, "למה אתה לא עונה? מה הבעייה עכשיו?"
"אני רוצה לקנות אופנוע." הפתיע אותי האיש המוזר הזה, "גם עם זה יש לך בעיה לייבו?"
"בטח שיש לי." התעצבנתי, תמיד חלמתי על אופנוע, אבל אף פעם לא העזתי להגשים את החלום הזה ופתאום דווקא היצור הזה שמבוגר ממני באיזה עשר שנים… "מה פתאום אופנוע? ועוד בגילך, השתגעת אשר?"
"כן, קצת." חייך אשר בלי להתרגש מנזיפותיי, "ומה דעתך על זה שאני אתחיל להתאמן קצת בחדר כושר? או שגם לזה אני קשיש מידי?"
"דעתי שאחלה, חדר כושר זה מצוין, אבל תזכור שאתה כבר לא ילד ותיעזר במדריך שיתאים לך תוכנית שמתאימה לך."
"מה הייתי עושה בלעדיך לייבו? אם לא אתה עוד הייתי עוד עלול לשכוח שאני זקן, איזה מזל שאתה מזכיר לי כל הזמן את הגיל שלי, באמת תודה רבה לך." העיר אשר בנימה חמצמצה.
"על לא דבר." עניתי באותו הטון, ומרגע זה סתמתי את פי ולא פתחתי אותו יותר עד שהגענו הביתה.

הגענו לדירתי עמוסים בקרטונים ובשתי מזוודות כבדות שהיו מלאות ספרים. למרבה פליאתי הטעם של אשר בספרים כלל הרבה רומנים קלאסיים, מספר מילונים, את כל הספרים של פי. די. ג'יימס וחבילה עבה של עיתונים צבעוניים שהוא עטף בניר חום ולא הניח לי לעלעל בהם.
"טוב, אז לא." נעלבתי, "בין כה באינטרנט יש תמונות שוות פי מאה."
"אני יודע לייבו, אבל יש לי סנטימנטים לעיתונים האלו. אל תעשה פרצוף פולני כזה, זה מעצבן."
"עוד לא התחלנו לגור יחד וכבר אני מעצבן אותך?" נפגעתי.
הוא נאנח והזכיר לי שהחלטנו שברגע שאני אמאס עליו אני אגיד והוא ילך, ומיד התחרטתי על הפולניות שלי ואמרתי שזה בסדר ובוא נסחב הכול הביתה כי עוד מעט יהיה חושך.
התחלנו לגרור את הקרטונים במעלה המדרגות ופתאום יצא יורי מהדירה של סיגי וחש לעזרתנו.
יורי הוא מכר ותיק שלי. אני מכיר אותו שנים למרות שהוא לא ממש חבר שלי, אלא יותר חבר של סיגי. אין לי כלום נגדו אבל גם אין לי שום דבר בעדו, בעיקרון אנחנו ביחסים של שלום שלום ולא יותר. הוא בן שלושים ומשהו, נראה רוסי כזה, גבוה ובהיר, עובד נדמה לי בהיי טק. מהבחורים האלו שנמצאים תמיד בסביבה, אתה רואה אותם כל הזמן, אם לא פה אז שם, וכמובן שאתה יודע, כמו שכולם יודעים, שהוא הומו.
"תודה יורי, מה שלומך? מזמן לא ראיתי אותך? מה העניינים?" אמרתי וטפחתי על שכמו, אסיר תודה על עזרתו ואחר כך הצגתי בפניו את אשר כשותף החדש שלי לדירה.
יורי חייך בחביבות אל אשר, אמר לו ברוך הבא, ואפילו לחץ קצרות את ידו לפני שהמשיך לעזור לנו בחריצות.
אחרי שכל המטען היה מונח בדירה שלי הופיעה סיגי, נושאת מגש עם כוסות וכד מיץ, מזגה לכולנו ונישקה אותי על הלחי. "תגיד לנו מזל טוב." דרשה והקישה את כוסה בכוסי בעודה קורנת מאושר לעבר יורי.
"מזל טוב על מה? מה השמחה?"
"אנחנו מתחתנים." אמר יורי וחיבק את מותניה של סיגי שהתרפקה עליו.
"מה?" נדהמתי, "אבל… אבל יורי… אתה יודע שסיגי בהריון?"
"בטח שהוא יודע, טמבל. מי אתה חושב הכניס אותי להריון?"
אני מודה שהייתי מוכה תימהון. "אבל סיגי… זאת אומרת… יורי… זה יורי, את בטח יודעת שהוא בקטע של גברים."
"לא נכון, אני דו מיני." תיקן אותי יורי בהדרת כבוד.
"וואלה? דו מיני? ממתי אתה דו מיני?" גיחך מילי שצץ פתאום בדירה שלי – מעניין איפה הוא היה כשהיה צריך לעזור לסחוב את הקרטונים הכבדים?
"תמיד הייתי." התעצבן יורי, "אני אוהב גם נשים וגם גברים ובשבילי חשוב יותר הבן אדם, לא המין שלו."
"בחייך." הצטחק מילי, "זה אני, מילי. תפסיק לקשקש יורי."
יורי התרגז ונראה כאילו הוא רוצה להרביץ למישהו, ומאחר והוא בחור די מגודל… לפני שהספקתי להגיב נדחף אשר בין השניים והרים את השרוול שלו, "תראו איזה קעקוע עשיתי, לייבו אומר שיש לו כנפיים של כוסית, מה דעתך עליו מילי?"
"יש בזה משהו." אמר מילי בוחן את הקעקוע, "מה אתה חושב יורי?"
יורי הסתכל גם כן, הפסיק להיעלב ולכעוס והתחיל לצחוק, וסיגי התערבה ואמרה שאני אידיוט ושבעיניה הקעקוע ממש מקסים, ואיזה טעם מעולה יש לאשר, והתנדבה למרוח לו את הקעקוע במשחה אנטיביוטית.
נוצרה מהומה קטנה סביב אשר והקעקוע שלו ובעוד כולם רוכנים מעליו ולוטשים מבטים בפגאסוס שלו, מחווים עליו את דעתם ואחר כך חושפים את הקעקועים שלהם – למילי היה ציור חמוד של קופידון חרמן על התחת – נכנס לחדר נועם, האקס היפיוף שלי כשהוא לבוש רק במכנסים קצרים, נראה פרוע ומעט מנומנם, חייך אלי חיוך חמוד מעל לראשיהם של כל האנשים שעמדו וקשקשו באמצע הסלון שלי ושוב גנב לי את הלב.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il