הבנים על הבנים – פרק יג'

31/07/2014

"אתה כועס עלי?" שאל נועם למחרת בבוקר והגיש לי כוס קפה.
"לא כועס, אבל לא רוצה יותר להיות יזיז שלך, לא אחרי שראיתי אותך עם לייבו."
"אבל לא עשינו כלום." התרגז נועם, "אתה סתם מדמיין."
"לא, אני לא. אותו אתה אוהב באמת, איתי אתה מזדיין סתם בשביל להרגיע את החרמנות שלך ואני לא רוצה שזה יהיה ככה, אני רוצה יחסים אמיתיים, רוצה אהבה."
"אז תחפש לך אישה כי אין דבר כזה אהבה אמיתית בין גברים."
"לא נכון." התעצבנתי, "למה אתה מדבר ככה?"
"כי זו האמת. אחרי שהחרמנות נגמרת גברים יכולים מקסימום להיות חברים טובים, זה הכול."
"אבל נועם, יש הרבה זוגות של הומואים שחיים באהבה גדולה כבר שנים."
נועם צחק ואמר שאני חי באשליות, שהם חיים יחד רק כי יש להם רכוש משותף, ושאף זוג גברים שחי יחד יותר משנתיים שלוש לא מזדיין יותר זה עם זה.
"לא נכון." עלו דמעות תסכול בעיני, "אני בטוח שאתה טועה. הנה, תראה את לייבו ואשר."
"הם יחד רק שנה, בקושי, עם הפסקות, ובקרוב כל אחד מהם יתחיל לזיין מהצד. אתה פשוט לא מבין מה זה הומואים ילד." גיחך אלי נועם ברשעות, "וחוץ מזה, למה אתה מערבב בין סקס לאהבה? מה בכלל הקשר בין שניהם?"
לפני שהספקתי לחשוב על תשובה הולמת הקיש אשר בדלת ושאל אם מתאים לי לבוא עכשיו למשרד כדי שנוכל לדבר על העבודה החדשה.

"איזה עבודה חדשה?" השתומם נועם.
"החלטתי לעזוב את העבודה במלצרות ולנסות לעבוד אצל אשר. הוא צריך מישהו שיארגן לו את המשרד, יענה לטלפונים וכזה."
"אני מקווה שתצליח בזה יותר מאשר במלצרות." הצטחק נועם, "כי האמת שבתור מלצר אתה על הפנים."
"אני יודע." הודיתי, "ואני חושב שגם במחשבים אני לא אצליח במיוחד. זה משעמם אותי נורא."
"אז למה הלכת ללמוד את זה?"
"כי זה מה שסבתא רצתה, אבל עכשיו אני חושב שאולי זו הייתה טעות."
"טוב, תעשה מה שאתה מבין." משך נועם בכתפיו, "שיהיה לך בהצלחה." הוסיף בקרירות.
"מה קורה אתכם, רבתם?" שאל אשר בדרך למשרד שלו.
"לא ממש רבנו אבל יש לנו חילוקי דעות על אהבה, הוא חושב שאין דבר כזה, אהבה בין גברים."
"יש, אבל זה די נדיר."
"והוא בטוח שכולם בוגדים."
אשר נאנח. "תגדיר בגידה."
"כששוכבים עם מישהו אחר."
"כשאתה חי עם אישה זה נחשב בגידה, אבל כשיש שני גברים יחד זה… זה שונה."
"גם אתה אשר?" התאכזבתי.
"זה לא אני פוגי, אלו החיים."
"אז אתה ולייבו, אתם… אתם גם עם אחרים לפעמים?"
"אני לא יודע בקשר אליו, אבל אני לא, זאת אומרת לא בפועל, אבל בראש אני מדמיין… וזה לא אומר שאני לא אוהב אותו ולא חושב שהוא מתאים לי וטוב לי איתו, אבל אחרי כל כך הרבה זמן יחד… אתה עוד צעיר ואתה לא מבין."
"על מי אתה מפנטז?"
אשר האדים, דחף את ראשו לארון וחיטט בתוכו כשהוא ממלמל משהו לא ברור.
"מה? לא שמעתי."
הוא הרים מעט את קולו, "על בחורים צעירים בעיקר."
"וואלה?" אמרתי בנימוס, לא ממש מופתע, אפילו מעט מעודד. "ולמה אתה לא עושה שום דבר בקשר לזה?"
"כי אני בן חמישים פלוס והם בחורים צעירים."
"יש צעירים שאוהבים מבוגרים."
"כן, שמעתי על זה, אבל אני אישית לא פגשתי כאלה. כל הצעירים שמוכנים להזדיין איתי רוצים תשלום במזומן, רצוי מראש."
"אני לא."
הוא הוציא את ראשו מהארון והביט בי, נדהם. "אתה צוחק עלי או שאתה פשוט לא רואה טוב?"
"אני רואה מצוין ואני מאוד רציני."
"אם בא לך על דמות אב לא עדיף שתלך על מישהו כמו לייבו?"
"אבל בא לי דווקא עליך אשר."
"טוב, טוב." העמיק הסומק על פניו, "מספיק עם השטויות האלו, בוא נתחיל לעבוד. הנה, פה החשבוניות שלנו, וכאן פנקס הקבלות, וזה…"
הוא הראה לי כל מה שצריך והסביר לי איך לקבוע פגישות, איך לתמחר עבודות הובלה ואיך העסק עובד. הקשבתי לו רוב קשב, מהנהן בנימוס וממתין לרגע שהוא ישתוק כדי שאוכל להמשיך לדון בנושא שעניין אותי יותר מהעבודה, אבל אז הגיעו המובילים ואשר הציג אותי לפניהם, ומיד אחר כך החל הטלפון לצלצל ואנחנו שקענו בעבודה ולא דיברנו יותר על סקס.
רק בלילה, כששכבתי לבד על הפוטון שלי וחשבתי על השיחה עם אשר עלה בדעתי שהיום סתרתי את עצמי בצורה בוטה מאוד. איך יכול להיות שמיד אחרי שהצהרתי לפני נועם על רצוני בבן זוג אוהב וביחסי זוגיות מונוגאמיים ניסיתי לפתות גבר שנמצא במערכת יחסים לעשות איתי סקס?
לא ידעתי מה התשובה לכך והתביישתי בעצמי. החלטתי שכנראה שהחרמנות בלבלה את דעתי וגרמה לי להתנהג כמו דביל ושיותר לא אעשה שטויות מבישות כאלו.
במשך כשבוע ניסיתי לעשות את מה שהייתי אמור לעשות לפי דעתי ולהתעלם מהרצונות והדחפים שלי. היה לי הרבה מאוד אימון בהדחקת התשוקות שלי ובדיכוי המיניות שלי, למרות שסבתא לא פיקחה עלי יותר הצלחתי בזה במשך כמה ימים, אבל אחרי כשבוע של התנזרות קפדנית שוב התחילו לענות אותי חלומות ארוטיים שבהם עשיתי סקס פרוע עם אשר ועם גברים אחרים שאת חלקם דמיינתי או ראיתי ברחוב. המשותף לכולם היה שהם היו מבוגרים ממני בהרבה, וכולם היו מלאי גוף, שעירים ובכלל לא יפים לפי קנה המידה המקובל, בטח לא יפים כמו נועם, או אפילו לייבו.
למרות ההסתייגות העקרונית שלי מפורנו ומאתרי הכרויות דוגמת אטרף לא הצלחתי להתאפק ופה ושם הצצתי קצת באתרים המשוקצים הללו. ממש במקרה נפלתי על פורום שנקרא חובבי דובים, ופתאום הבנתי שאני לא בודד בתשוקה המבישה שלי לסוג המסוים הזה של גברים, יש עוד סוטים כמוני בעולם.
למחרת הגעתי מאוחר יחסית למשרד ואחרי שהתנצלתי הבטחתי לאשר שאני אשאר מאוחר יותר כדי לפצות על האיחור שלי
"אתה לא צריך." הוא אמר בנדיבות, "אתה זריז ויעיל מאוד, אני בטוח שתספיק הכול למרות האיחור שלך."
"טוב, נראה." אמרתי ובמשך כל היום עשיתי כמיטב יכולתי כדי לא להספיק לסיים את העבודה.
סוף סוף המשרד נסגר כולם הסתלקו. נשארנו רק אני ואשר. הוא קם והתמתח, אמר שהגב שלו הורס אותו, הוא מתחיל להיות זקן מידי להתעסק בסחיבת ארגזים כבדים, הוא הולך הביתה.
"אין בעיות." הסתרתי את אכזבתי, "אבל מה דעתך על איזה עיסוי לפני שאתה הולך כדי שתרגיש יותר טוב?"
"לא תודה, זה בסדר." ניסה אשר להתחמק, אבל נכנע במהירות ברגע שהודעתי לו שאני מתעקש לפנק אותו במסג' טוב. אחזתי בזרועו, הושבתי אותו על הספה המרוטה שעמדה בפינה, נעמדתי מאחוריו והתחלתי לעסות את עורפו התפוס.
"אוי, זה ממש טוב פוגי, זה נהדר." גנח, "אולי במקום לטפל במחשבים מקולקלים תתחיל לטפל בשרירים תפוסים?"
"זה רעיון." חייכתי ופקדתי עליו להוריד את החולצה ולשכב על בטנו.
"אני לא בטוח שכדאי." פקפק אשר ושוב האדימו פניו ממבוכה.
העברתי את אצבעותיי על הקעקוע של פגאסוס שבצבץ מבעד לשרוול חולצתו. "בטח שכדאי, לך על זה אשר, עיסוי יעשה לך טוב."
הוא פשט את החולצה, חושף גוף גדול ועבה. חזהו ובטנו היו שעירים מאוד, אבל גבו חלק. "תשכב על הבטן." פקדתי עליו, מנסה לא להסגיר את התרגשותי, ואחר כך התיישבתי על ירכיו והתחלתי לעבוד על שריריו. למרות שמעולם לא למדתי לעסות בצורה מקצועית אני אוהב לעשות את זה וצברתי המון ניסיון בעיסוי. בצבא הייתי ידוע כאלוף העיסויים ותמיד שמחתי לפנק חברים ומכרים במסג' טוב. מוזר שרק עכשיו אני מבין למה הסכמתי בשמחה להעניק עיסוי לכל מי שביקש ממני.
אחרי שנים של עבודה פיזית קשה היו לאשר שרירים עבים וחזקים והזעתי כהוגן כשעבדתי עליהם. הוא נאנח בסיפוק ולא הפסיק להחמיא לי ולספר לי כמה זה נעים לו, אבל כשפשטתי את חולצתי מפאת החום נבהל והתיישב, מעיף אותי מעליו. "מה אתה עושה? תפסיק."
"אבל חם לי, תראה כמה אני מזיע."
"כן, אני רואה." אמר אשר והתחיל לקום, "תשמע פוגי, זה היה ממש אחלה, אבל אני חושב ש…"
"עומד לך." נכנסתי לדבריו, מציין עובדה שהייתה בולטת מאוד לעין מבעד למכנסיו הדקים.
החלפנו מבטים. "בבקשה." הנחתי יד על הבליטה הקשה שהזדקרה בין ירכיו. הוא קפא לרגע, מביט בידי המונחת על הזין שלו, מהסס, ואז קם וניגש לדלת. לרגע חשבתי שדפקתי הכול, אבל הוא נעל אותה, הוציא ממגרת השולחן שלו חבילת קונדומים וחזר אלי.
"תשים לי קונדום." הגיש לי ריבוע אחד קטן ונוקשה.
משכתי מעליו את המכנסים, העברתי יד חמדנית על הזין העבה והקשה שלו ואחר כך, קצת בצער, העטיתי עליו את עטיפת הגומי ההכרחית והכנסתי אותו לפי. כמה דקות אחר כך כבר שכבתי על בטני והזין שקודם היה בפי גישש בין ישבני אחרי פי הטבעת שלי.
"אתה כל כך הדוק ומכווץ." הוא אמר בפליאה.
"זו הפעם הראשונה שלי." הסברתי.
"אם זה יכאב תגיד ואני אפסיק."
"בסדר." הבטחתי, אבל למרות שבהתחלה כאב לי קצת, וככל שהוא חדר לתוכי כאב לי יותר, לא אמרתי כלום כי גיליתי, מופתע, שהכאב קרוב לעונג, כמו שהאהבה קרובה לשנאה.
הוא גמר ממש מהר והתנצל. "מאז שלמעיין התחילו לצמוח שיניים לייבו פחות או יותר גר אצל סיגי… לא זיינתי כבר כמעט חודש."
"זה בסדר." הבטחתי לו ונשכבתי עליו, מתחכך בעונג בגופו, מעביר ידיים חמדניות על החזה והבטן השעירים שלו. "אני בטוח שבפעם הבאה זה ייקח יותר זמן."
הוא חיבק אותי, מלטף את גבי ועכוזי בידיים קשות וחמות. "אתה בטוח שאתה רוצה שתהיה הפעם הבאה?"
"כן, אני בטוח. בוא הנה, תשכב עלי." דרשתי.
הוא התהפך, נשכב עלי מועך את גופי תחת גופו הכבד והחם והחל לנשק אותי על פי וללטף את הזקפה שלי. הוא היה נשקן מצוין והיד שאחזה בזין הזקוף שלי הייתה מנוסה ובוטחת מאוד. גמרתי בתוכה תוך כדי נשיקה וסוף סוף לא הייתי בתול עוד.

"אתה בטוח פוגי? אתה באמת רוצה שנעשה את זה עוד פעם?"
"מה עוד פעם? כבר שלושה ימים לא הייתי אתך לבד."
"כן, אבל… לא חשבתי שתרצה שנחזור על זה."
"טעית. אני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר."
"אתה צוחק פוגי?"
"נראה לך?"
"פוגי, אתה מבין שאני מבוגר מספיק להיות אבא שלך, ושאני חי עם… נו, די, מספיק, לא צריך בכוח. אם תמשוך את החולצה תקרע אותה, בסדר תירגע, אני אוריד לבד."
"אני מת על הגוף שלך, ובעיקר על השערות שיש לך כאן, וכאן, וגם כאן."
"גם אני אוהב את הגוף שלך חמוד, ובעיקר את התחת החמוד שלך, אבל פוגי… בטח שאני אוהב להתנשק אתך, אבל לא יעזור שתסתום לי את הפה בנשיקה כל פעם שאני אגיד את האמת."
"איזה אמת?"
"שאני מבוגר מידי בשבילך, ומגיע לך מישהו פנוי."
"שמעתי כבר את השטות הזו, אולי תשתוק ותן לי לשבת עליך?"
"בסדר, אבל בזהירות. אני לא רוצה להכאיב לך."
"אתה לא מכאיב לי."
"אתה בטוח? זה בטח כואב לך ככה."
"אוף, שתוק כבר. אני אוהב את זה ככה."
"אבל אני משאיר עליך סימנים, מה יגיד נועם?"
"מה זה עסקו? אמרתי לך כבר שאנחנו לא ישנים יחד."
"אתה בטוח?"
"לגמרי. למה, אתה מקנא בנועם?"
"אין לי זכות לקנא."
"גם לי לא ובכל זאת אני מקנא."
"מי, בלייבו? נו, בחייך, מה יש לך לקנא בו?"
"יש לי המון מה לקנא בו, לא די שהוא ישן אתך נועם מאוהב בו. אז כן, אני מקנא."
"איזה ילד טיפשון, אתה בחור יפה פוגי ואני בטוח שלא חסרים גברים ש…"
"לא רוצה גברים, רוצה אותך."
אשר צוחק, אני מתרגז, מכה אותו מכות שבקושי מדגדגות אותו. ברור שהוא לא לוקח אותי ברצינות, לא מבין מה אני באמת מרגיש, רואה בי סתם ילד חרמן. אולי אני באמת כזה, אבל אני חרמן רק עליו, רוצה רק אותו, וכואב לי להעמיד פנים שהוא רק הבוס שלי ושכן שלי כשאני משתוקק לחבק ולנשק אותו כל הזמן להגיד לכולם שהוא שלי.
אבל הוא לא שלך, אני מזכיר לעצמי, מנסה להתרגש מגברים אחרים ונרתע כשהם מנסים לגעת בי.
הוא אולי לא שלי, אבל אני שלו. מכור לגוף שלו, לריח, לטעם, למגע. מדהים אותי לגלות כמה אני מונוגאמי, לא חשבתי שאחרי שאתחיל לעשות סקס אמיתי עם חדירות לא ארצה יותר אחרים.
בתיאוריה רציתי להמשיך לחקור ולנסות. תכננתי שאחרי שאקבל קצת ניסיון עם אשר אתחיל להיות פרוע ונועז, אפילו קצת שרמוטה, אבל לא הצלחתי. אין לי את זה כנראה.
"מה יהיה ילד? עד מתי תתיש אותי." מצטחק אשר אחרי עוד ערב של סקס פרוע ומיוזע על הספה במשרד. אני כרגיל מתנפל עליו בנשיקות והוא מנסה לנזוף בי, להחדיר קצת מורת רוח לקולו, אבל הקראש שיש לי עליו מחניף לו מידי, קשה לו להסתיר את שביעות רצונו.
ברור שבאמת טוב לו איתי. אני מרגיש שהוא אוהב את מה שאנחנו עושים, שהוא נדלק מההתמסרות שלי אליו, מהתשוקה שלי לזין שלו.
"בסוף לייבו יקלוט מה קורה מתחת לאף שלו וזה ייגמר לא טוב." הוא מזהיר אותי.
"מה, הוא ירביץ לך בגללי?" אני צוחק.
"לא, בטח שלא, אנחנו בני אדם בוגרים, לא ילדים, אבל אם הוא יגלה הוא ייפגע מאוד."
"אבל אמרת שאתם ביחסים פתוחים."
"זהו, שלא ממש… זאת אומרת, אף פעם לא דיברנו על זה ברצינות, זה תמיד היה יותר מעין הבנה בלי מילים שאפשר לזיין מהצד בתנאי שהזוגיות שלנו לא תיפגע."
"נו, אז מה הבעיה? הרי אחרי שאתה גומר להזדיין איתי מהצד אתה חוזר לזוגיות שלך איתו." אני אומר בקלילות שנועדה להסוות את הכאב שהידיעה הזו גורמת לי.
אשר מניח יד גדולה וחזקה על סנטרי, מביט ישר בעיני. "אל תיתמם ילד, אני לא יודע איך לקרוא למה שקורה איתי ואתך, אבל זה כבר מזמן יותר מסתם זיון מהצד."
"ואתה כועס עלי בגלל זה? זה מפריע לך? אתה רוצה שנפסיק?"
"אני לא כועס ואני אוהב כל דקה אתך, אבל כן, הייתי מעדיף שנפסיק לפני שכל העסק יתפוצץ."
"אני לא מכריח אותך אשר. אם אתה לא רוצה להיות איתי אתה יכול ללכת."
הוא עוצם את עיניו, מניח ראש על החזה שלי, מלטף אותי. "לא, זה כבר מאוחר מידי פוגי, אני לא יכול."

בינתיים נועם ממשיך לגור איתי, אבל מתרחק ממני יותר ויותר, בקושי מדבר איתי, מתחמק ממני בעקביות. מבחינתי זה בסדר כי אני עסוק מעל הראש בארגון מחודש של חיי. החלטתי לעבוד בטיפול בבני אדם ולא בעשיית כסף מהייטק. למרות הפסד הכספים עזבתי את המכללה ואת לימודי המחשבים והתחלתי ללמוד פיזיותרפיה. אני אוהב כל דקה ונהנה מאוד מהלימודים, ואת הזמן הפנוי שלי אני מקדיש לעבודה במשרד ולאשר. חוזר מאוחר הביתה ובקושי רואה את השותף שלי לדירה.
הכול ממש בסדר עד שערב אחד אני חוזר מוקדם מהרגיל כי אשר הלך לבקר את גרושתו שחזרה לארץ והיא שוב מאושפזת, ומגלה להפתעתי שהדירה חשוכה.
בהתחלה אני משוכנע שאין אף אחד בבית, ואז מגלה אור קלוש בחדרו של נועם, מציץ ורואה את נועם ולייבו שוכבים ערומים במיטה שלו, ישנים כמו ילדים תמימים. זרועו של לייבו כרוכה סביב מותניו של נועם שחיוך מאושר שפוך על שפתיו, על הרצפה מתגוללת עטיפה של קונדום שמסבירה את הסיבה לחיוך המסוים הזה.
אני נסוג חרש לחדרי ושוקע במחשבות, מפתיע את עצמי בערמומיות שאני מגלה. האם זה יהיה לטובתי או לרעתי אם אשר ידע מה מעולל בן זוגו ושותפו לדירה ולחיים? ומה עדיף, שאני אספר לנועם שאני יודע מה הוא עושה בשעות הפנאי, או שאולי כדאי לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו?
אחרי לילה של מחשבה מאומצת אני מחליט לשתוק, עדיף לא לעורר גלים ולא לזעזע את המערכת הכול כך שברירית שנוצרה בין ארבעתנו, אבל יומיים אחר כך כשלייבו נכנס אלינו לדירה בפנים מאוד רציניות ושואל אותי אם הוא יכול לדבר איתי על משהו חשוב אני מחליט שאם הוא ינסה להטיח בפני את הבגידה שלי אני אספר לו שאני יודע שגם הוא בוגד, ושלא ינסה להעמיד פני צדיק תמים כי ברור לכל שהוא מעדיף את נועם על פני אשר, אבל מסתבר שהחיים מלאי הפתעות, לייבו רצה לדבר על משהו אחר.
"פוגי, אתה זוכר את המזוודה עם הבגדים של אסתי ז"ל שביקשת מאשר לסלק מהדירה שלך?"
"אהה, כן. המזוודה עם הבגדים של אימא. מה איתה?"
"אני התנדבתי למסור אותה לאיזה ארגון צדקה שמחלק בגדים לעניים וכשהם בדקו הם גילו שהיו בה גלויות ששלח יוסל'ה המשוגע לאימא שלך."
"גלויות? הוא שלח לה גלויות? אבל חשבתי שהוא מת."
"זה מה שסיפרו לך?"
"לא, הם לא ממש אמרו מת, אלא נעלם, אבל הנחתי שאם מישהו נעלם למשך עשרים שנה אז הוא בטח מת. הם דיברו עליו כאילו הוא כבר לא חשוב יותר, כאילו הוא נעלם מהעולם אז… אז הוא לא מת? מה הוא כתב לה?"
"שום דבר מיוחד, סתם דרישות שלום ושאלות עליך. מה שלומך? איך אתה מתקדם בלימודים? דברים מהסוג הזה."
"זאת אומרת שהיא ענתה לו?"
"לפי הגלויות אפשר להבין שכן."
"מאיפה הן היו? כמה גלויות היו בסך הכול? אני יכול לראות אותן?"
לייבו שלף מעטפה חומה גדולה ונתן לי אותה. בתוכה היו חמש עשרה גלויות שנשלחו מכל מיני מקומות בעולם. ארבעת האחרונות היו מאוסטרליה ויוסל'ה כתב בהן שהוא אוהב את מלבורן וחושב להשתקע בה.
בגלויה האחרונה הוא מספר שפגש גבר שמאוד מוצא חן בעיניו ושהוא עבר לחיות איתו ושואל אם אימא תסכים לשלוח אותי לבקר אותו בקיץ הבא וזהו, לא היו עוד גלויות.
"זו הגלויה האחרונה?" שאלתי בתסכול ושוב עברתי על ערמת הגלויות הצבעוניות, בודק אותן אחת אחת.
"כן, זו האחרונה." ענה לייבו.
"למה הוא הפסיק לכתוב?" דרשתי לדעת, "מה קרה?"
"אימא שלך מתה, זה מה שקרה."
"אבל איך הוא ידע את זה? ולמה הוא לא בא לראות אותי?"
"אני לא יודע פוגי, נשאל אותו כשהוא יבוא לבקר."
"על מה אתה מדבר? מי יבוא לבקר?"
"אבא שלך, יוסל'ה המשוגע. הצלחתי לאתר אותו בעזרת הכתובת על הגלויות, זה לקח זמן. למזלי יכולתי להיעזר במכרים שלי שגרים באוסטרליה. הם בדקו במרשם התושבים ועברו על ספרי טלפונים ישנים עד שמצאו אותו. הוא חי כיום בניו זיילנד והוא הופתע ושמח מאוד לשמוע שאתה חי. הוא רוצה מאוד לפגוש אותך, אתה מעוניין?"
"בטח שכן, למה הוא הופתע לשמוע שאני חי?"
"כי מסתבר שסבתא שלך גילתה שאימא שלך הייתה עדיין בקשר איתו ואחרי שהיא נפטרה היא סיפרה ליוסל'ה שהבת שלה נהרגה יחד עם הילד שלה."
"סבתא עשתה את זה?" נדהמתי, "אמרה שאני מת? לא יכול להיות? למה שהיא תעשה דבר נורא כזה?"
"כדי שהוא יפסיק לנסות לשמור אתך על קשר. היא בטח חשבה שהיא עושה לך טובה ושככה יוסל'ה יפסיק להטריד אותה ואותך. הוא האמין לה והיה בטוח ששניכם מתים."
"הוא בטח חטף שוק לשמוע ממך שעדיין יש לו בן."
"ראשית הוא חטף שוק לשמוע אותי. לא פלא, עשרים שנה הוא לא דיבר איתי ולקח לי זמן להסביר לו מי אני ואחר כך הייתי צריך לגלות לו שאתה עדיין חי… הוא היה המום לגמרי ומיד הודיע לי שהוא רץ לקנות כרטיסי טיסה לישראל. ביקשתי ממנו שיחכה קצת שייתן לי זמן לספר לך הכול, אבל גם אחרי עשרים שנה יוסל'ה המשוגע נשאר אותו דבר, ברגע שמשהו צץ לו בראש הוא חייב לבצע אותו מיד, בגלל זה באתי וסיפרתי לך הכול בבת אחת, בלי הכנה מראש, כדי שתדע שמחר בבוקר אתה עומד לפגוש את אבא שלך. אני מקווה שאתה מעוניין בזה."
התיישבתי ותפסתי את ראשי בידי מנסה לעכל את החדשות, זה לא היה קל, הרגשתי שכל העולם מסתחרר סביבי. "אני לא יודע מה להגיד. כן, אני רוצה לראות אותו, אבל אני גם פוחד קצת. מה הוא יודע עלי?"
"שום דבר. לא הספקתי לספר לו כלום, הוא אמר שהוא ממהר ושנדבר כבר בארץ וסגר."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il