הגברים של גלי – פרק ה'

03/09/2015

את השבוע האחרון לפני המילואים הם בילו יחד זמן רב ככל האפשר, מנסים לחטוף כמה שיותר זמן זה עם זה.

גלי הפסיקה לנסות להביא אותם לידי החלטה על העתיד והניחה להם, מבינה בחוש נשי שאין טעם לתכנן תכניות כל זמן שמוחם טרוד במילואים.

דימה היה מוטרד ואומלל, וסבל מסיוטים ליליים, בעוד שבני התעקש לשמור על העמדת פנים של הכל כרגיל, למרות שכמו כולם גם הוא פחד משירות בלבנון.

"רק שלא יתקעו אותי שוב בבופור." הייתה ההתייחסות היחידה שהסכים לשחרר בנושא.

"ברגע שסטס יגיע אני מספר לו הכל." אמר דימה כשהם נחו, שטופי זיעה, בחדר שכבר התרגלו לראות בו את חדרם.

"אתה לא רציני," אמר לדימה, "גם אני חושב מידי פעם שדי, כבר נמאס ואני הולך לספר למשפחה הכול, אבל…"

הוא נאנח לתוך שקע כתפו של דימה, "ראית אותם, איך אני יכול להגיד לאחד כמו עובד שאחיו הקטן הומו ? וההורים שלי… מילא אימא, היא תקבל אותי בכל מצב, אבל אבא?"

הוא כבש את פניו בבית שחיו של דימה, מלקק את העור הרגיש ואת פלומת השיער האדמוני והרך, נהנה לשמע גניחותיו.

מעולם לא בילה זמן רב כל כך עם אדם אחר, לומד להכיר אותו, את ריחו, טעמו וצורת מחשבתו. אנחנו עושים אהבה עכשיו, לא סתם מזדיינים, חשב ונישק את קצה ראשו האדמוני של דימה שישן בזרועותיו.

הם לא דברו על אהבה או על העתיד אלא פשוט חיו את הרגע, מנסים למצות כל דקה. לפעמים שמע את דימה מדבר אליו רכות במולדבית, או אולי הייתה זו רוסית, אבל זה קרה רק מאוחר בלילה כשהיה כבר עייף ומנומנם ודימה דיבר בקול חרישי, כאילו לעצמו. בני העדיף לא להגיב ולא ביקש תרגום. אולי אחרי המילואים, חשב לעצמו, אחרי שאני אחזור נדבר על הכל, ונרדם גם כן.

בני עמד לעזוב ביום חמישי ולכן, ביום רביעי בלילה, ישבו שלושתם, אחרי שהשכיבו את הילד לישון ורחצו את הכלים של ארוחת הערב, ועברו על כל המשימות שעמדו לפניהם בשבועיים הבאים.

בני נתן לגלי את המפתחות ורישיונות הרכב שלו – סובארו עייף ומקרטע ששירת אותו כבר שנתיים, והוסיף את רשימת העבודות שהיה על הקבלן לגמור בטרם יקבל את התשלום הסופי ויפנה את הדרך לחשמלאי.

הדירה הייתה כבר כמעט גמורה ובסתר לבבה קיוותה גלי שהשניים יעברו לגור בה ויפנו לה את החדר בקומת הקרקע.

ברגעיים אופטימיים דמיינה את עצמה גרה אצל סטס וטניה כמין אומנת שתטפל בבנם בעוד היא משלימה את לימודיה בסמינר אורנים.

את דימה ובני העדיפה לצייר גרים רחוק ממנה, כך שלא תאלץ לראות אותם מביטים זה בזה, נוגעים אחד בשני, ומתנהגים כמו זוג מאוהב, מעצבנים אותה ומזכירים לה בעצם נוכחותם שהיא כבר כמעט בת עשרים ושבע ועדיין בודדה.

כשהעלתה את הרעיון בפניהם הם החליפו שוב את המבט הזה שאמר לה שהם זוג, בעוד שהיא לבד, מחוץ למעגל.

"אני מעדיף להיות אתך בדירה, ושדימה ימשיך לחיות עם אחיו וגיסתו." אמר בני.

זה כל כך כואב, חשב דימה, נשך את שפתיו וריכז את מבטו בכפות ידיו. מאז החל לחיות עם בני הפסיק באורח פלא לכסוס את ציפורניו. גם שערו שהתארך, חלק ואדמוני, נראה יפה. דבריו של בני עוררו בו רצון להכניס את אצבעו לפיו ולחזור למנהגו המעצבן. בני רכן ואחז בכפו, מפגין שוב את הכישרון המדהים שלו לקרוא במוחו של דימה את כוונותיו עוד בטרם הפכו למעשים.

"זה לא רעיון טוב בני." אמר דימה רכות, לפני שגלי תתחיל שוב לצעוק. כאמור, הוא שנא מריבות משפחתיות והיה מוכן להבליג ולמחול על עלבונו כדי להימנע מהן. "לא נוכל לישון יחד אם אתה תגור עם גלי, וחוץ מזה נצטרך לשקר כל הזמן וגם…" הוא נאנח, "תסלחי לי גלי, אבל כל זמן שכולם חושבים שאת עם בני… הרי את רוצה להתחתן יום אחד ולהביא ילדים לא?"

"דימה," אמר בני בקול שקט וקר, אוחז בכוח את פרק ידו, "תכניס לך את זה לראש, אני לא מתכנן לחיות אתך. אם גלי תסתלק אני אמצא בחורה אחרת. תבין את זה כבר ותפסיק לפנטז שאנחנו… חוץ מזה גם לך אין אומץ לספר לסטס."

דימה משך את ידו מלפיתתו של בני וקם, "כן. יש לי. תחכה ותראה. אם אתה תמשיך לחיות חיים כאלה של… של… רמאי ופחדן אני אמצא לי מישהו אחר. אל תחשוב שאני…"  יודע שעוד רגע יפרוץ בבכי הוא ברח החוצה וישב על הדשא שגזם רק אתמול, מניח לכלבה לקפץ סביבו וללקק את פניו.

"כל הכבוד בני." אמרה גלי בזעם, "סוף סוף מצאת אהבה אמיתית ואתה מחרבן אותה בגלל הפחדנות שלך, ועוד רוצה להרוס לבחורה אחרת את החיים. תתבייש לך."

"אל תדברי שטויות." התיז בני, "מה את בכלל מבינה?" ניסה למהול בוז בשאלתו, אבל הדאגה לדימה הפגוע הרסה את הרושם הקשוח שרצה להשאיר.

"אני מבינה שהוא אוהב אותך אהבת נפש ואתה אוהב אותו. לך תגיד לו את זה, אחרת הוא לא יחכה לך כאן כשתחזור מהמילואים."

בני כבש את פניו בכפות ידיו, "אני לא יכול להגיד דבר כזה לגבר." אמר בייאוש.

"אתה כן יכול," התעקשה גלי "ואם היית אומר את זה ליוני הוא היה מבין ולא היה נגעל ממך. הוא לא היה מטומטם כמוך, הוא היה חבר אמיתי."

"אני יודע," לחש בני, "חבל שלא מתי במקומו. אולי הפעם זה יקרה."

גלי קמה ממקומה ודחפה אותו בכעס. "אידיוט." אמרה בזעם ועלתה כועסת למעלה.

בני קם ממקומו וניגש לדימה, "אתה בא לישון?" שאל באדישות, כאילו כלום לא קרה.

דימה קם וחיבק אותו. "אני אוהב אותך." אמר.

בני השפיל את עיניו ושתק.

דימה הרים את סנטרו של בני וניסה להביט בעיניו, "בני?" שאל ברוך.

בני סירב לפגוש את עיניו, "אני לא יכול," אמר בקול חנוק, "בבקשה דימה, תבין אותי, אני לא יכול." לחש והסתלק, משאיר אותו לבד עם הכלבה.

דימה התכונן בכנות ללכת לחדר הקטן ולנסות את מזלו על הספה הסרבנית. בין כה וכה לא התכוון לישון הלילה, אבל איכשהו, אחרי שהציץ על איגור הישן, מצא עצמו בפתח חדרה של גלי. החדר היה גדול וכלל חדר ארונות מרווח, מקלחת פרטית ויציאה למרפסת קטנה ועגולה, שהצלה על הכניסה לבית.

גלי יצאה מהמקלחת לבושה כותונת דקה וקצרה שחשפה את רגליה. היו לה רגלים ארוכות וישרות וירכיים מלאות ומעוגלות. בטנה הייתה גבעה קטנה ורכה מתחת לבד הלבן השקוף למחצה של הכותונת, ודימה שאל את עצמו איך יחוש אם יניח את ראשו על כל החמוקיים המעוגלים והרכים הללו. בדרך כלל חש רתיעה מפני קימורים נשיים שכאילו איימו לבלעו, אבל לא היה שום דבר מאיים בגופה של גלי, ליבו התרכך מאהדה כשראה שריסיה רטובים מדמעות.

הוא פרש לקראתה את זרועותיו, מציע לה נחמה וחיבה, והיא נצמדה אליו כמו ילדה קטנה, לוחצת את שדיה הקשים אל חזהו. היו לה כתפיים דקות וצרות ושדיים קטנים וזקופים. הוא נהנה להחליק את כפותיו על גבה ומותניה הצרים. כשחש בקצות אצבעותיו את ההתעגלות הרכה של ישבנה ומותניה נרתע בנימוס. "די, די חמודה, לא צריך לבכות. הכל יהיה בסדר מתוקה." לחש לה במולדבית, "אם תמשיכי לבכות גם אני אתחיל לילל, ואז מה יהיה? עוד נטבע בדמעות שלנו. הכל יסתדר בסופו של דבר."

"אני כל כך עצובה," לחשה גלי, מניחה לו למשוך אותה למיטה. הם שכבו צמודים ודימה חש את פטמותיה דוקרות את חזהו. אחרי הכל היא לא הייתה באמת ילדה קטנה. למעשה, הזכיר לעצמו. היא הייתה מבוגרת ממנו בשנתיים.

"תרשי לי?" לחש, פותח בעדינות את הכפתור הראשון בכותנתה.

היא הנידה בראשה לאות הן ופתחה את הכפתור השני, וכך, אחד היא ואחד הוא, נפתחה הכותונת לכל אורכה, חושפת שדיים קטנים ומושלמים למראה עם פטמות ורודות גדולות ומעוררות תאבון. דימה לקח אותן בפיו אחת אחרי השנייה, "טעם של תותים בשמנת." אמר לה, דוחף את ידו בין ירכיה, נוגע ברטיבות המהבילה שהסתתרה בתוך סבך של תלתלים רכים שחורים ומבריקים.

ניסיונו של דימה בנשים היה מוגבל למדי וכלל זונה קשת יום וצנומה שהלהיבה אותו כמו דחליל עץ, ידידה של אימו, גרושה מרירה  שפלשה למיטתו ופחות או יותר אנסה אותו, משאירה שריטות על גבו וטעם מר של בירה בפיו ושתי נערות שיכורות שבקושי ידעו מה שמו. עד היום הוא בהחלט העדיף גברים, אבל בני פגע בו מאוד וגלי הייתה כל כך מתוקה ועדינה וצייתנית. טעם עורה היה כשל חלב מתובל בווניל, וההתגפפות אתה הייתה, עד כה, תמימה כמו משחק ילדותי.

"דימה, מה אנחנו עושים?" מלמלה ברוך באזנו, והמגע העדין של שפתיה בתנוך אוזנו גרם לו לשלוף קונדום מכיסו ולהעלות אותו בזריזות על אברו.

גלי נסחפה אחרי דימה בלי שום בושה, מגעו היה כל כך עדין, כל כך ידידותי ומרגיע. לחישותיו במולדבית רכה משכו אותה חזרה אל ילדותה, לפני שהגיעה לארץ הזו שהאור בה בוהק ולשפה צליל גרוני וקשה.

בהשפעת לטיפותיו ולחישותיו היא חזרה להיות ילדה טובה עדינה וצייתנית, לבושה גרבי תחרה ושמלה מעומלנת עם סרט מבריק בשערה.

היא משכה אותו בעדינות אליה, "מה אנחנו עושים דימה?" חזרה ושאלה בעברית, מנסה להתנער מהמקסם החושני התמים שדימה הטיל עליה.

"נלחמים בעצב ובדיכאון." ענה לה, וחסם את פיה בנשיקה עדינה. הם התגלגלו במיטה וגלי מצאה את עצמה יושבת בחיקו של דימה, אברו רוטט בתוכה, ושפתיו ממטירות נשיקות קטנות רכות ומגרות על שדיה כתפיה וצווארה.

הדלת נפתחה חרש ודימה מצא עצמו מביט בעיניו של בני שהציץ פנימה. פיו של בני ועיניו נפערו בעיגול נדהם, אבל הוא שתק, מופתע מכדי שיוכל לדבר.

דימה רמז לו בידו להיכנס לחדר, עיניהם נפגשו במבט ממושך ולרגע חשש שבני יסתלק, אבל פתאום הוא חייך ונכנס, נועל את הדלת בזהירות מאחוריו.

גלי הייתה כל כך מרוכזת בעצמה, מכווצת את שריריה הפנימיים סביב איבר המין שלו, כך שלא שמה לב למתרחש מאחורי גבה.

ככה מרגישים כשמגיעים לגן עדן חשב דימה, מתבונן בבני שהביט בו תוך שהוא מתפשט באיטיות למענו ומחייך אליו.

אברו נסחט ברכות בתוך אבר המין הקטיפתי של גלי שהיה חמים ולח ונעים בצורה מדהימה. אולי הסטרייטים צודקים חשב לעצמו דימה ונשק שוב את צווארה העדין שהריח כמו עוגיות הווניל שאפתה לו סבתו כשהיה ילדון.

כאשר חשה גלי בבני מתיישב לצידה, מלטף אותה בעדינות בין פלחי עכוזה, היא קפאה בתדהמה ואז, תוך שבריר שנייה, החליטה והתמסרה למגעו העדין, נמנעת מלהביט בו.

דימה עבר ממצב ישיבה למחצה למצב של שכיבה, מושך אליו את גופה של גלי, משכיב אותה עליו כדי להקל על בני. היה לו ברור מה בני רוצה לעשות והוא התכוון לעזור לו כל זמן שגלי לא תתנגד ולא תיפגע.

הוא העביר את ידיו על גבה של גלי ונישק את כתפה. "הכל יהיה בסדר." אמר לה בקול מרגיע,

לרגע שאלה גלי את עצמה אם הוא יחזיק בה בכוח במקרה שתתנגד, ומיד פסלה את הרעיון. לא, דימה לא יעשה דבר כזה, זה לא הסגנון שלו.

הוא יפתה אותה בעדינות, יפנק וירגיע את הילדה הקטנה והביישנית שנותרה עדיין בתוכה, מתחבאת מתחת למסכת הצברית הקשוחה ומהירת הלשון שהפכה להיות מאז הגיעה לישראל.

היא נצמדה אליו, מניחה את פיה על פיו, מפשקת את רגליה, חושפת את אחוריה למבטו של בני.

אם כי מעולם לא עשתה דבר כה נועז קודם, היא לא יכלה לטעון שלא הבינה, או לא תפסה מיד מה כוונתם של שני הגברים. למה דווקא דימה, עם פניו הילדותיים מנומשים ואצבעותיו העדינות, לחישותיו הרכות ועיני האיילה הקטיפתיות שלו, הצליח לגרום לה לחוש כל כך נינוחה ורגועה למרות המצב המשונה, שלא לומר המביך, בו נמצאה?

היא צפתה  לחוש את אברו העבה של בני נלחץ לאחוריה והכינה את עצמה לחוש כאב. במקום זה הופתעה הפתעה נעימה כשבני נגע בעדינות בלשונו בפי הטבעת שלה. מי יכול היה לדעת שזה אזור כל כך רגיש ומענג? למה אף אחד לא סיפר לה? זה היה נעים בצורה מטריפה את הדעת.

היא שמעה את עצמה גונחת ונאנחת, משמיעה קולות תאווה מדהימים, מפתיעה את בני ואת עצמה כאחת.

כשהוא הפסיק בסופו של דבר ללקק אותה, ונכנס לתוכה, זו הייתה כבר כמעט הקלה. הכאב שחשה היה מעורב לבלי הפרד בעונג חריף והיא גמרה אחרי כמה דקות, גופה רועד בפראות. אחר כך הסמיקה כשגילתה שידיה השאירו סימנים אדומים על עורו העדין של דימה.

שני הגברים חשו כאילו נסחפו לתוך מערבולת וגמרו מיד אחריה תוך שהם מביטים זה בעיני זה, כל אחד מהם חש את הפעימות המענגות של האורגזמה של רעהו דרך גופה של גלי, שהפריד ואיחד אותם בעת ובעונה אחת. הם התמוטטו על המיטה בערמה מבולגנת של ידיים ורגלים, ורק אחרי כמה דקות הצליח בני למצוא מספיק כוח כדי להתרומם ולהתיר את אבריו מהסבך. הוא קילף את הקונדום מאיברו של דימה והלך למקלחת, זורק לאסלה את שני הקונדומים המשומשים.

דימה אהב לשתות מים אחרי זיון. הוא הביא לו כוס מים פושרים בכוס החרסינה הצהובה שעמדה על השיש. דימה שתה חצי ואת השאר נתן לגלי, היא גמרה את המים וביקשה עוד. בני הלך להביא לה עוד ואחר כך שתה בעצמו שתי כוסות, עומד ומביט בעצמו בראי, מנסה למצוא מילים שיביעו את רגשותיו. הוא התקשה בכך. כל חייו עסק רק בהסתרת רגשותיו מפני עצמו ומאחרים וכעת היה עליו לעשות מאמץ מודע כדי לדעת מה הוא חש באמת. הדבר היחיד שעלה בדעתו היה שפניו אמנם נאים למדי אך רגילים מאוד, חסרי יחוד למעשה, ולפלא הוא איך בחור נאה רגיש ונבון כדימה מסוגל לראות בפנים כל כך רגילות יופי ואקזוטיות הראויים לאהבה.

הוא יצא מהמקלחת, מוצא את השנים יושבים ולוגמים יין לבן. דימה הגיש לו פחית בירה מכבי צוננת. הוא לקח את הפחית וחייך למראה דימה שהשתרע על המיטה, נינוח במערומיו, עורפו נתמך על הקיר וידו משתעשעת בשיערה של גלי שכיסתה את גופה בשמיכה ונראתה רדומה למחצה.

"אה… תראו, זאת אומרת…" התחיל לגמגם, "גלי, היית ממש מדהימה. אף פעם לא חשבתי ש… אני מתכוון." היא פקחה את עיניה והביטה בו בחיוך עצלני ומרוצה שלא ראה מעולם על פניה.

"גם אתה היית די מדהים בן ציון." אמרה, בעצלתיים וחייכה.

"אה, כן, תודה גלי. דימה, תראה, אני… בקשר למה שאמרתי קודם, אני…"

"היית שמוק." קטעה אותו גלי.

"נכון," הסכים בשפלות רוח. "אני שמוק פחדן. הלוואי ולא היה אכפת לי מה כולם חושבים עלי. הלוואי והייתי הומו גאה ומאושר, אבל אני לא. הומו בשבילי זו קללה. אני שונא את עצמי בגלל שאני כזה. אני מתבייש במה שאני וזו האמת."

עיניו חיפשו את עיניו של דימה לשווא, עיני האיילה החומות היו מושפלות ופיו של דימה היה קפוץ בחזקה. ברור היה שעליו לעשות את הצעד הראשון. "דימה, בבקשה." אמר בקול מתחנן וניסה לגעת בידו של חברו שמשך אותה ממנו.

"בבקשה מה?" הטיח בו דימה בקול קר, ולגם מהיין. ידו רטטה וכמה טיפות ניתזו על חזהו החלק והלבן. בני כרע על ברכיו וליקק את הטיפות מעל גופו של דימה.

"אתה כזה שמוק מטומטם," אמר דימה ברכות, "כזה פחדן עלוב." הוא הפך את בני על בטנו, מעמיד אותו על ברכיו, וחדר לתוכו בלי לטרוח לשים קונדום.

"קבלתי היום את התשובה השלילית השנייה. אין לי איידס," אמר, "ומאז שראיתי אותך לא נגעתי באף אחד אחר. לא יכולתי אפילו לדמיין לעצמי שאני נוגע בגבר אחר."

הוא המשיך לזיין את בני בפראות, מכאיב לו בכוונה, ומקפיד לא לגעת באברו הזקוף של בני שהזדקר, שחום ועבה וורידים כחולים פועמים לכל אורכו, מתחנן לליטוף.

"דימה בבקשה," התחנן בני, מנסה לגעת בעצמו, או לכל הפחות לחכך את אברו בסדין המקומט, אבל דימה מנע את זה ממנו באכזריות.

"קודם תרד לגלי עד שהיא תגמור שוב." פסק, "אתה חייב לה המון אורגזמות."

בני נאנק. "אני חייב? אני לא כל כך אוהב את זה." אמר בקול אומלל.

"אז לא." אמר בני ויצא מתוכו, "עוף מפה. לך לעשות ביד לבד. אני וגלי נעשה חיים בלעדיך."

גלי ישבה שקטה מאוד, חשה את הדופק פועם במהירות בין רגליה, ולא הבינה למה הסצנה המכוערת והאכזרית שהשנים הציגו לפניה מגרה אותה כל כך. בני כרע על ברכיו לפני דימה, "אל תגרש אותי," התחנן, מחבק את רגליו של דימה, "אני מסכים. אני אעשה כל מה שתגיד. בבקשה דימה, תן לי להישאר אתך."

"תשכב על הגב," פקד עליו דימה, "גלי שבי לו על הפרצוף ואל תרחמי עליו." כמו מתוך חלום מצאה עצמה גלי כורעת על ברכיה מעל פניו של בני שהפעיל בחריצות את לשונו, מתווה עיגולים סביב הדגדגן שלה.

ההתנהגות הרודנית של דימה רגשה אותה כל כך עד שברכיה רעדו. גם בני שכח כמדומה את סלידתו מטעמם של אברי מין נשיים והתחיל להתלהב מלטף את ירכיה וגונח.

דימה הרים את רגליו של בני והניח אותן על כתפיו, ושוב התחיל לזיין אותו כשהוא מלטף את שדיה של גלי ומנשק את עורפה. אברו של בני נותר תפוח ומתחנן למגע, אבל הוא שתק וליקק את דגדגנה של גלי בחריצות עד שנאלצה להפסיק אותו מפני שלא יכלה לעמוד בכך יותר.

היא חשה טיפות זיעה מחליקות במורד עורפה ובין שדיה ושאלה את עצמה אם אפשר להתעלף מרוב תענוג.

"אני אגמור אם הוא ימשיך עם זה," לחשה לדימה. ליבה פעם במהירות רבה ופטמותיה היו זקורות עד כאב.

"עוד לא," אמר דימה והלביש על אברו של בני קונדום. הוא סובב אותה עם הפנים אליו, מושיב אותה על הזין הזקור, וקילל כשכמה דקות אחר כך היא אבדה את השליטה על עצמה וגמרה שוב, סוחפת את הגברים אחריה.

זה היה נהדר, אבל מתיש מאוד. היא כמעט שנרדמה מרוב עייפות ויין כששמעה את הגברים מתלחשים חרש. בקושי רב פקחה את עיניה והביטה בהם. שניהם בכו, דימה ביקש את סליחתו של בני על שהכאיב לו, ובני התנצל שוב ושוב על דבריו, ונשבע לדימה שהוא אוהב רק אותו.

היא שוב נמנמה קצת וכשפקחה אחר כך את עיניה ראתה את הגברים יושבים זה מול זה בישיבה מזרחית על הרצפה, מלטפים אחד את פניו של  השני.

"כדאי שתלכו לחדר שלכם חמודים," אמרה בקול מנומנם, שואלת את עצמה אם אינה חולמת. "איגור תמיד בא למיטה שלי בשש בבוקר." הם קמו בצייתנות ונישקו אותה, דימה נישק אותה על פיה ובני נישק לפטמתה. זה היה נעים.

"רק אל תמות לי בלבנון מאמי." אמרה ונרדמה.

בני ודימה נשכבו על מיטתם וניסו לישון, אך לשווא. ההתרגשות בגלל המילואים, ובגלל ההתעלסות המשותפת עם גלי טענה אותם באדרנלין שלא הניח להם להירדם.

באותו לילה הם שוחחו בפתיחות ובכנות כפי שלא עשו מעולם. בני עשה מאמץ אמיתי לדבר על רגשותיו.

"אני אוהב אותך," חזר ואמר לדימה, "מגיע לך מישהו יותר טוב ממני. בן אדם יותר רגיש ומשכיל, אחד שקורא שירים וספרים כמוך. אחד שיודע שפות, שעשה דברים, שמסוגל להתנהג כמו שצריך בכל מקום. לא סתום כמוני."

דימה צחק חרש. "אתה יודע לתכנן בתים וגנים, ולתקן כל דבר. אתה מכיר את כל הברית הישנה עם כל הפירושים. אתה רובאי שבע, ואתה יודע את כל התפילות של היהודים. אתה הרבה יותר חכם ושווה ממה שאתה חושב בני." אמר, מתאפק לא לבכות.

בני כיסה את גופו בנשיקות, "תבטיח לי שלא תעזוב אותי." דרש, "אל תעזוב אותי. תבטיח."

"אני מבטיח," אמר דימה וחפן בעדינות את פניו של אהובו, מחליק בעדינות על תווי פניו, מנסה לחרוט אותם בזיכרונו באמצעות אצבעותיו הארוכות והעדינות. "אתה עדיין רוצה להתחתן עם גלי בני?" שאל.

"לא יודע, אני רק רוצה שהיא תהיה מאושרת."

"אם ככה אין מה לעשות, אני אהיה חייב להתחתן איתה," פסק דימה, "היא תהיה מאושרת רק אם היא תוכל להמשיך לטפל באיגור, ואם היא תהיה אשתי היא תהיה דודה של איגור וככה הכול יישאר במשפחה."

בני פרץ בצחוק והסתער עליו. הם התגלגלו במיטה, צוחקים ונאבקים זה בזה, ולבסוף גברה עליהם העייפות והם נרדמו.

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il