דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
10/09/2015
"גלי, גלי, מה ללבוש? תעזרי לי."
"הנה חולצה כחולה ומכנס ג'ינס קצר, והנה תחתונים של צבי הנינג'ה."
"תלבישי אותי."
"לא. תתלבש לבד."
"החולצה הסתבכה. נו, אוף."
"לאט לאט, והציור מאחור, הנה כאן התווית, איפה שמים תווית?"
"לא יודע, תלבישי אותי, אני לא רוצה לבד."
"התווית תמיד מאחור איגור. ואם תתלבש לבד מחכה לך הפתעה למטה."
"איזה הפתעה?"
"אם אני אגיד זו כבר לא תהיה הפתעה. רגע, רגע, המכנס הפוך ולא שטפת פנים, קדימה למקלחת."
סוף סוף הילד יורד. לבוש בגדי קיץ נקיים, עורו ורוד מרחצת הבוקר ושערו המרדני מסורק ומסודר.
"פפה. פפה. חזרת." הוא טס לזרועותיו של סטס שהקשיב בחיוך לויכוח של בנו עם גלי, נהנה לשמוע איך היא נשמעת כמו אימא. מטפלת ועוזרת לילד, אבל גם דוחפת אותו בעדינות להיות עצמאי.
הילד נדבק אליו, מועך אותו מרוב שמחה וכבר השאלה מה הבאתי לי קופצת מפיו. סטס עזר לו להרכיב את הרכבת החשמלית עם התחנה הקטנה והסביר איך אפשר להרכיב את הפסים בצורת שמונה ואיך מסיטים את הקטר ממסילה למסילה. דימה הצטרף והם שיחקו ברכבות, צוחקים בהנאה.
בינתיים גלי הכינה כריכים בקופסאות לכולם ושלחה אותם כל אחד למקומו, דימה לבית החולים, איגור לגן, וסטס לראיון העבודה שלו.
הם נפגשו שוב בערב ולכולם היו חדשות טובות. לסטס שיחק המזל והוא התקבל לעבודה באותו היום שבו פנה לראיון כי רצה המקרה ובאמצע הראיון התפרצה למשרד מנהל בית הספר מורה נרגשת שהודיעה בבהלה על קצר והפסקת חשמל בחדר הטבע. סטס מיהר לשם בעקבות המנהל, השתלט בקלות על הבעיה, ומשם הוחש לטיפול בברז סרבן שסירב להיסגר ואיים להציף את השירותים, ועד שסיים לטפל בבעיות הדחופות הללו כבר היה ברור שהוא יהיה אב הבית החדש של בית הספר. לפני שיצא משם, עייף אך מרוצה, כבר הספיק להכין רשימת מטלות שתספק לו תעסוקה עד לסוף השנה.
גלי קבלה טלפון מבני שמסר דרישת שלום לכולם ובישר להם שמחר בערב הוא בא לחופשת סוף שבוע, ואילו דימה, מחייך באושר לשמע הבשורה, הודיע שעבר בהצלחה את הבחינה הקשה בכימיה שהוא חרד מפניה עוד מתחילת השנה.
ביום שישי אחרי הצהרים היה הבית מבריק מניקיון, והמאכלים החמים שהיו על הכיריים הדיפו ריחות טובים בכל הבית. איגור הלך לשחק אצל חברים, וסטס נח מול הטלוויזיה, קורא עיתון ברוסית. גלי שכבה על הספה מולו, קוראת גם היא בעיתון בעברית, מגניבה לעברו מבטים מידי פעם, גומעת את מראה פניו שהיה רגוע ונינוח, מתענגת על חיוכיו הנדירים.
היחסים בינה לבינו השתפרו מאז הפגישה הראשונה שלהם. סטס גילה שהוא מחבב אותה מאוד בגלל יחסה לילד שאהב אותה וגם בגלל הארוחה הטעימה שהגישה לו וגלי… היא הייתה פשוט מאוהבת, ולעת עתה הסתפקה בתחושה הנפלאה הזו של התאהבות שגרמה לה לרחף מאושר, לפזר חיוכים לכל הכיוונים ולהראות יפה מהרגיל.
מי שלא חייך, לא היה מאושר, ולא רצה לגעת באוכל היה דימה המסכן שנמק מגעגועים לבני ולא מצא לעצמו מנוח. הוא עבד בגינה, עין אחת על הצמחים שהשקה, והשנייה על השער, מציץ ללא הרף בשעון, חרד ומתוח. כשבני הופיע סוף סוף, עייף מטונף, כושל תחת משא הרובה והצ'ימידאן העמוס שלו הוא השליך מידיו את הצינור והסתער עליו בחיבוק. הם עמדו בפתח הבית מתנשקים בלהיטות, מתעלמים מכל הנעשה סביבם. לרוע המזל עובד ומישה שותפו החליטו שבדרכם לסיום המשמרת הם יעברו אצל גלי ויבדקו שהכל בסדר אצלה.
המחזה שנגלה לעיניהם – בני, אחיו הצעיר של עובד, עומד ומתנשק עם השותף לדירה הג'ינג'י שלו בעוד גלי וגבר זר להם צופים במחזה מפתח הבית, מחייכים חיוכים רחבים – זעזע אותם. עובד טרק את שער החצר ברעש. "מה אתה עושה בן ציון?" הרעים בקולו על אחיו ופסע לעברו בפרצוף מאיים בעוד מישה תופס את מרפקו ומנסה לעכב אותו, אך לשווא.
המום ממראה עיניו דחף עובד בכוח את דימה החיוור מעל אחיו הסמוק ממבוכה, וכמעט שהכה אותו. סטס נחפז להגן על אחיו הצעיר וכמעט שהתפתחה תגרה בין הגברים הנרגשים. גלי שתחינותיה לפניהם שיחדלו לא הועילו לקחה את הצינור, פתחה את הברז בשיא העוצמה והתיזה סילון חזק של מים קרים על ארבעתם בלי להפלות איש. הרוחות הצטננו חיש קל והם נפרדו ונעמדו מבוישים ורטובים, מביטים בה בתדהמה.
מישה התאושש ראשון. "עובד, תפסיק! אנחנו בתפקיד עכשיו." פקד על שותפו ושב לאחוז בו בחזקה לפני שעובד חם המזג יתפרץ שנית.
"מה בתפקיד?" ניסה עובד לנער מעליו את שותפו העקשן, "ראית מה הוא עשה לאחי הקטן?"
"הוא לא עשה לי כלום, דביל." צעק בני שהיה חם מזג לא פחות מאחיו. "הוא החבר שלי, אני אוהב אותו, לא ראיתי אותו כבר מעל שבוע, אני קרוע מרוב געגועים אליו." וחיבק את דימה שעמד קפוא ומבויש ולא העז להביט בעיני איש.
"מכות בטח שלא יעזרו פה." הוסיף סטס את תרומתו לשיחה.
"מי שאל אותך?" התפרץ עובד, "מי אתה בכלל?"
"אני אחיו הגדול של דימה, ומי אתה?"
"אחיו הגדול של בן ציון." התלהט עובד.
"אל תקרא לי בן ציון! אני שונא את זה." צעק בני לעברו.
"אתה תשתוק." התעצבן עובד, "ואת," פנה לגלי, "מה את צוחקת? לא אכפת לך מה קורה מתחת לאף שלך? אתם אמורים להתחתן."
"עובד תרגיע. אני ובני לא נתחתן בחיים. הוא הומו והוא מאוהב בדימה. נהיינו זוג רק בגלל יוני ז"ל."
"תכף תגידי לי שגם יוני היה הומו."
"לא, הוא לא היה, וגם אם כן, אז מה? זה לא פשע. תסתום כבר ולך מפה."
"אני לא הולך בלי אחי הקטן, אני חייב לסדר לו את הראש שיפסיק את התועבה הזו. רק זה חסר, שאבא ואימא ישמעו על זה."
"זו לא תועבה ואני אבוא להורים במוצאי שבת ואספר להם הכל." השיב בני בתוקף, "אני אולי אחיך הקטן עובד, אבל אני בן עשרים ושלוש, ואתה לא יכול לקחת אותי מפה לשם כמו פעם. אני בן אדם מבוגר עכשיו."
"וזה מה שיצא ממך בתור מבוגר? הומו מזדיין בתחת." התיז עובד בבוז.
"כן, זה מה שיצא ממני." ענה בני בשקט, "אני הומו, תמיד הייתי, רק לא ידעתי את זה בגלל החינוך הדפוק שקבלתי, ומזל שפגשתי את דימה שבזכותו…"
"מה בזכותו? מה בזכותו? בזכותו נעשית סוטה, שוכב משכב זכר. אוי ואבוי אם החבר'ה שלך בפלוגה ידעו על זה."
"לא אכפת לי מי ידע, אני לא מוכן להיות יותר בארון." הצהיר בני ונתן את ידו בידו של דימה, "אני מת להתקלח, בוא, תסבן לי את הגב." אמר והשניים נעלמו בתוך הבית.
שתיקה מעיקה השתררה אחרי לכתם. "אני מצטערת שהרטבתי אותך עובד." התנצלה גלי לפני עובד שספג את רוב זרם המים.
"זה היה דווקא רעיון מצוין." חייך אליה מישה. "בוא עובד, צריך לסגור את המשמרת. נו, בוא כבר. אז אחיך הומו, זה לא סוף העולם. לפחות הוא חי ובריא."
"אל תדבר שטויות." התפרץ עובד, "יותר טוב שהוא היה מת ולא…"
"שתוק, שתוק." נזף בו מישה. "אל תדבר ככה, בוא כבר." והם נעלמו מותירים את גלי וסטס לבד בחצר.
"תן לי לתלות את החולצה שלך לייבוש." הושיטה גלי את ידה אל סטס שפשט את חולצתו הרטובה וחייך אליה, "זה באמת היה רעיון מצוין גלי, כל הכבוד."
"תודה." הסמיקה גלי ונמלטה אל מאחורי הבית, שם היו מתוחים חבלי הכביסה.
סטס הלך אחריה, מתפעל מיפי החיטוב של ישבנה ומותניה. "גלי, אני רוצה להציע לך משהו ואני רוצה שתחשבי טוב לפני שתעני לי."
הם התיישבו על ספסל עץ בלה מזוקן והביטו זה בזה. סטס התקשה להתבטא ועבר מידי פעם לרוסית, עשה הרבה הפסקות וסטיות מהנושא, אבל לבסוף הצליח לשטוח לפני גלי הצעה שהממה אותה לגמרי. "אני כבר בן שלושים ושתיים." אמר לה, "אני בן אדם שהחיים הוציאו ממנו את המיץ גלי, אין לי שום אהבה לתת, לא לילד, לא לעצמי, בטח שלא לאישה, אבל…" הוא נאנח והיסס וגמגם עד שפלט את הצעתו שהוא וגלי ינשאו כדי שלילד תהיה אימא.
"אתה רוצה שנתחתן בשביל הילד?" נדהמה גלי, "ומה אם מחר תתאהב פתאום במישהי?"
"אה…" פלט סטס והניד את ידו בביטול, "אני כבר זקן מידי להתאהב. מעכשיו החיים שלי זה רק עבודה והילד, שום דבר חוץ מזה. אני עם רומנטיקה גמרתי, אני לבד גלי, וגם את לבד, עברת דבר אחד או שניים בחיים, יש לך ניסיון, יש לך לב חם לילד שלי, את צריכה בעל, אני צריך אישה. עזבי את השטויות של הרומנטיקה, נעשה הכל פרקטי לגמרי, את מבינה?"
"לא בדיוק." נדהמה גלי, מה זאת אומרת בלי שטויות?"
"כל אחד ישן במיטה שלו," הסביר סטס, "ואם תמצאי פתאום גבר שתרצי אותו אני אשחרר אותך מיד, אני מבטיח, אבל עד אז… אני פשוט צריך אישה בשביל שתטפל בי ובילד. נעשה שותפות, אני מרוויח לא רע, וגם את מסודרת, וביחד קל יותר מאשר לבד. הבנת?"
"מין נישואים פיקטיביים כאלו?"
"לא פיקטיביים. למה פיקטיביים? נישואים אמיתיים רק בלי סיבוכים, הרי מה זה נישואים? זה שותפות, גבר מצד אחד, אישה מצד שני."
"או שתי נשים, או שני גברים." תקנה אותו גלי.
"בסדר, שני בני אדם שביחד מאחדים כוחות ובונים להם חיים, אוספים קצת רכוש ומגדלים ילדים ו…"
"ומה עם אהבה?"
"אה, שטויות. המצאה של טרובדורים מהמאה השמונה עשרה. רק צרות יש ממנה." פסק סטס.
זיק משועשע נדלק בעיניה של גלי. "אתה לא מאמין באהבה סטס?"
"מאמין, בטח שכן, יש אהבה, אבל היא לא הולכת עם נישואים. חתונה זה דבר רציני, זו שותפות לכל החיים, ואהבה זה פרפרים ופרחים, היום פה, מחר שם. נגיד שאנחנו נורא מאוהבים ומתחתנים והכל יפה, כמה זמן לדעתך זה יחזיק? שנתיים, שלוש, מקסימום שבע, ומה אחר כך? הכל נגמר ומתחילים לחפש מישהו מהצד, ויש סקנדלים ובעיות. את מבינה מה אני אומר?" אחז בידה של גלי שלא ידעה אם לבכות או לצחוק, הנה הגבר שהיא מאוהבת בו מציע לה הצעה שכזו, מה אפשר לענות לדבר כזה?
"אם אפשר להתחתן בלי אהבה אפשר גם לעשות סקס בלי אהבה." אמרה בקור רוח.
מבטיהם נפגשו לרגע ומיד הוסטו העיניים לצדדים.
"אפשר, בטח שאפשר," אמר סטס, "אבל הבעיה עם נשים… זאת אומרת… נשים הן… אה…" הוא הסמיק, התבלבל והתייאש. "הכי טוב שתשכחי מזה." אמר באנחה, "זה היה רעיון טיפשי, סליחה גלי."
"לא, זה לא היה רעיון טיפשי ואני לא אשכח." מחתה גלי, ואז הופיע הילד, קורא בשמה בקולי קולות והם דחו את הדיון לאחר כך.
מאוחר בלילה, אחרי שהילד ישן כבר ובני ודימה יצאו למועדון לחגוג היא התגנבה לחדרו של סטס ששכב על גבו ובהה בתקרה. הוא זינק ממיטתו למראיה, נזכר שהוא רק בתחתונים וחזר להתכסות במבוכה בשמיכה, מסמיק למראה חיוכה של גלי.
"חשבתי על ההצעה שלך סטניסלב והחלטתי שלפני שאני נותנת לך תשובה אני רוצה לבדוק את התיאוריה שלך." אמרה והתיישבה לצידו.
"איך לבדוק?" שאל סטס בחשדנות, מביט בפניה שהיו חפים מאיפור, צחים ובוהקים. גופה היה נתון בכותונת שקופה למחצה שחשפה יותר משהסתירה, והוא הודה לאל שנחפז להתכסות. כבר זמן רב לא היה עם אישה וגלי הייתה רעננה וצעירה וריחנית, ובניגוד לשאר הנשים שבילה במחיצתן לאחרונה לא הייתה שתויה וידעה בדיוק מה היא עושה כשהחליקה מתחת לשמיכה שלו. הם התנשקו פעם, ועוד פעם, והיא רעדה בזרועותיו.
"גלי, את לא חייבת לעשות כלום." אמר בדאגה, מציץ בעיניה וליטף את תלתליה, "את בטוחה שאת רוצה?"
"רק אם אתה רוצה." השיבה מיד.
"איזה שאלה? בטח שאני…" הוא כבש את פניו בין שדיה, "יש לך ריח של וניל חמודה." נאנח בחמדה, "את כל כך חמודה… גלי, את בטוחה שאת…"
אנחה עמוקה ומלאת סיפוק הייתה כל התשובה שנזקק לה ודקה אחר כך עפה הכותונת מהמיטה ואחריה התחתונים. אחר כך היא נרדמה בזרועותיו, מחייכת, והוא נשאר ער, תוהה במה הסתבך, אבל היה מאושר ומסופק מכדי להמשיך לדאוג, ולבסוף כבש את פניו בשערה הריחני ונרדם.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il