דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
15/04/2007
הדמעה הזאת שחוזרת כל הזמן
כשאת משחזרת את מה שקרה
משחררת כאב נוסף
של זיכרון רע
וכמה זה כואב כשאת בוכה
וכמה זה עצוב כשאין לך על מי.
את פתאום מרגישה בודדה
ואין מי שיחבק אותך במקומי
השעות שעוברות מזכירות לך אותנו
והלילה שוב מתארך ממחשבות
חסרים הרגעים שהיו שמורים לנו
ואולי הם יחזרו? נגמרו כל התקוות.
הפחד ניצח ועזבת למקום אחר
עם הבטחה שאולי עוד תחזרי
את המילים שלי לא תשמעי יותר
אני שומרת אותן עכשיו.. רק בשבילי.
ביי אהובתי…
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il