החדשה – פרק ב'

23/05/2010

בוקר חדש, של יום חדש…

"בוקר טוב לכולן! השעה עכשיו 05:25. קבלו ח"ח!"

"כן, המפקדת!"

אני מעבירה את המבט שלי על כל אחת מהן וסורקת מלמעלה למטה. אחת תופסת את העין שלי, וכבר מעכשיו אני יודעת שבזכותה נגמרו לי הבעיות, בתחום השינה בכל אופן.
אחרי התקרית במקלחת, נופר הזדנבה אחרי לכל מקום במשך כל הערב, כשאני משגיחה עליה. בפני עצמי אני יכולה להודות שזה היה פחות עונש בשבילה ויותר פרס בשבילי. סידרתי לעצמי זמן להתעמק בה ולנסות להבין מה בדיוק קורה פה. בלילה אכלתי צחוקים מהמפקדות האחרות, על זה שמצאתי לי "צעצוע חדש", והלכתי לישון. רק שבניגוד לכל הלילות, הפעם לא היו לי סיוטים שגרמו לי להתעורר בצרחות. לא, היה לי חלום כחול, מה כחול, הארד קור כחול. היה לי חלום כחול על חיילת שלי, על נופר, ובמשך כל הבוקר ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נורמאלי. וחתיכת חלום..שהרגיש כל כך, כל כך מציאותי… אבל אני לא מתחילה עם זה… שוב. לא. אין מצב.
טוב, לפחות זה לא מצריך ביקור אצל קב"ן. אני חושבת.
אחרי שלושה שבועות של קריעה הלכה והתקרבה היציאה הראשונה של המחזור ושלי. בשבועות שחלפו הכרתי את החיילות טוב יותר, וההתנהגות של החיילת נופר הפכה פלרטטנית יותר ויותר. אם זה לא היה מופרך לגמרי הייתי בטוחה שהיא מתחילה איתי, אבל אין מצב שבעולם…פשוט אין מצב שבעולם.
באחד מן הימים יצא לי לשבת עם אחת מהמפקדות האחרות וחברה קרובה שלי, בר, בחדר המשותף שלנו, והנושא עלה.
"מה קורה עם החמודה ההיא, החיילת שלך, נופר?"
"לא קורה איתה כלום וגם לא יקרה, למרות התיאוריות המוטרפות שלך."
"הן לא כל כך מטורפות, את בחורה והיא בחורה…"
"כן, ואני המפקדת שלה והיא טירונית וכל הסיפור הזה ייגמר בכלא צבאי, זה הכל."
"אז את מודה שאת רוצה?" בר קרצה לי בממזריות.
"איך הגעת למסקנה הזו?" אני חצי זועפת. אני עד כדי כך שקופה?
"אני ישנה איתך בחדר או מה? כבר שבועיים שאני לא שומעת אותך מתעוררת בלילה מהסיוטים. בעצם הייתי אומרת שאת ישנה די טוב, ולא כל כך קשה למצוא הסבר לזה."
"זה בכלל לא קשור! וחוץ מזה, אני די בטוחה שהיא סטרייטית כמו סרגל." אני מכחישה בעוז ומסמיקה לגמרי.
"אם ככה… יש משהו שאת צריכה לדעת… אנשים מדברים…" היא פתחה בזהירות.
"מה זאת אומרת, מדברים?" אמרתי בחשד.
"את יודעת, שמועות בבסיס…עליך ועל זה ש… את יודעת…" הקול שלה דעך. היא מכירה אותי ויודעת כמה אני שונאת שנכנסים לי לחיים הפרטיים.

ידעתי מיד על מה היא מדברת, על הסיפור עם יערה. היא הייתה חיילת שלי עוד במחזור הראשון שפיקדתי עליו, והייתי ירוקה וקרובה מאוד בגיל אל החיילות שלי. הייתי הרבה יותר רכה ונוצר מצב, שבו לה ולי היו שיחות אישיות על בסיס יומי. היא סיפרה לי שהיא לסבית ואני שברתי דיסטאנס וסיפרתי גם. ברור לאן זה הוביל ואחרי כמה שבועות כבר חיפשנו מקומות מבודדים בבסיס שנוכל להיות יחד בהם. עשיתי את הטעות הכי גדולה שמפקדת יכולה לעשות והיא לשכב עם אחת החיילות שלה.
לאט לאט היא התחילה לבקש ממני דברים, טובות שרק מפקדת יכולה לתת לה. במילים אחרות, היא ניצלה את המעמד שלי כדי להשיג פטורים ולהתחמק ממשפט אחר משפט. בסופו של דבר לא יכולתי יותר, הרגשתי מנוצלת וגם אמרתי לה את זה. אבל היא ניסתה לסחוט אותי ואמרה שאם אני לא אעזור לה היא תספר עלינו, ואני ידעתי שאם זה יקרה, אני אועף מהתפקיד שלי ישירות לכלא בלי תחנות ביניים. בכל זאת לא נכנעתי לסחיטות שלה כי לא חשבתי שהיא באמת תעשה דבר כזה, אחרי שחשבתי שיש בנינו משהו אמיתי. אבל טעיתי ובגדול.
למחרת היא רצה לסמלת וטענה שהטרדתי אותה מינית. לקח לי חודשים לסגור את הסיפור הזה מבלי לאבד את התפקיד שלי, שעבדתי כל כך קשה בשבילו. למעשה, מי שאיבדה משהו הייתה יערה, שהועברה לקריה לתפקיד פקידותי. מאז ניסיתי לקבור את הסיפור ההוא כמה שיותר עמוק באדמה.

"איך הסיפור זה קשור אליה? את לא חושבת ש…?"
"שהיא שמעה את מה שמספרים וחושבת לביים איזשהו שחזור? בדיוק לזה אני מתכוונת. אני פשוט אומרת ש… תיזהרי."

אחרי השיחה הזו לא יכולתי להפסיק לחשוב על האפשרות, שנופר שמעה על זה שהמפקדת שלה לסבית עם חולשה לחיילות שלה, ואולי היה נדמה לה שאם היא תפלרטט איתי, יצא לה מזה משהו. למרבה הצער, גיליתי שיש גרעין של אמת במחשבה הזו, כי מצאתי את עצמי נותנת לה יחס מועדף. המחשבה הזו הכעיסה אותי כל כך. התביישתי בעצמי על זה שבמהירות שיא נטשתי את העקרונות שלי, ושברתי דיסטאנס בסיסי בשביל חיוך יפה. סוף השבוע שבו יצאנו הביתה הגיע בדיוק בזמן, כדי לאפס אותי בחזרה אל המציאות, שבה אני מפקדת והיא חיילת ובאמצע אין כלום.
שחררתי את החיילות, אבל לא לפני שהעברתי להן תדריך יציאה, שכלל אזהרות כמו: לא לקחת טרמפים, לא לשתות ולנהוג וכדומה. עליתי על א' ונשק ונסעתי הביתה. ישנתי כל הדרך אל הבית ונשפכתי במיטה על מדים עד הערב.
כשהתעוררתי גיליתי 6 שיחות שלא נענו. מסתבר שאני והחברות יוצאות הערב לאיזה פאב מהסוג שלנו, לשבת על כמה בירות, מתאים לי בול. הורדתי את המדים, נעלתי את הנשק ונכנסתי למקלחת. החלטתי ללבוש את החולצה המכופתרת השחורה שלי, להרגיש טוב עם עצמי, עליתי על האופנוע ונסעתי לת"א.
ישבנו בפינה הקבועה שלנו, אפופות עשן, שבע בחורות בתפקיד החברות הכי טובות שלי. מהר מאוד נושא השיחה הפופולארי עלה: בחורות.
"בואנה, תראו את הכוסית הזו על הבר!"
"את יודעת שאני מתה עליך, אבל היא מה זה לא בליגה שלך… חחחחח!"
"היייי!"
"טוב טוב, לא לריב!" בר הרגיעה את הרוחות. "מה יש לכן לומר על הקראש החדש של המ"כית האהובה עלינו?"
"שום קראש." מחיתי מיד.
"זו אחת החיילות במחזור החדש שלנו," בר המשיכה, "והיא נמרחת על המפקדת פה אחושרמוטה, אני רואה אותה מזילה ריר כל מפקד בוקר!"
"גם אם כן, ואני לא מכחישה שהיא בחורה מושכת," שבע זוגות עיניים ננעצו בי בסקרנות, "אין שום מצב. אני לא מתכוונת לחזור על דרמת אתן-יודעות-מי מחדש. אני עם טירוניות סיימתי."
"אגב הפסיכית הזו, שמעתי שיש לה מישהי חדשה עכשיו."
"וואלה? ליערה? איך מישהי יכולה לצאת איתה בכלל? זה מעבר להבנתי." אמרתי במהירות וחשבתי לעצמי שהצלחתי להישמע כאילו זה בכלל לא מעניין אותי.
"מדברים על החמור!"
הסתובבתי במהירות שיא, במבט מהיר על דלת הכניסה ראיתי אותה נכנסת.
הסתובבתי חזרה במהירות, ולפי הבעות הפנים של חברותיי, ידעתי שיערה מתקדמת לכיווננו. בר נראתה בשוק, כאילו היא ראתה רוח רפאים, וזה היה לי מוזר. כי, עם כל הכבוד, זו בסך הכל אקסית שלי, חשבתי לעצמי. ואז שמעתי מאחורי גבי את הקול המלטף שלה:
"היי, מה נשמע, בנות? באתי להכיר לכן את הבת זוג החדשה שלי, מה אתן אומרות? בובה, נכון?" שמעתי את הנימה השחצנית המוכרת בקול שלה, וכבר הרגשתי שעולה לי הסעיף והסתובבתי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il