החיים רצופים אכזבות או שוב פעם התאהבתי בסטרייט

04/07/2007

היה זה יום חם, מסוג הימים שאתה בטוח שיש תקלה בתכנון של הכדור הזה. יום כזה שאתה שוחה בזיעה של עצמך ורואה רק שם באופק את קצה הבריכה, או במובן הפחות ציורי, המקלחת של סוף יום העבודה הארוך הזה. ניסיתי את הטריק הזה שלי שלמדתי בצבא – להיכנס למצב אפאתי עד שהזיפת יעבור (מומלץ בחום! תנסו), אבל לא יכולתי כי כאמור עבדתי והייתי צריך מינימום של רמת מודעות לעולם ולמתרחש.

ואז הוא בא, קורן כזה מיופי שאפילו משינה הוא היה מעיר אותי. היה חם אז, אבל חום נעים כזה. שניה לפני שהריר החל לנזול מהפה, עטיתי ארשת איפוק כמו שרק הומו בארון יכול. לקח לי בערך שעה להבין שהכוסון שהתהלך לידי לפני זמן קצר עשוי מאוד להישאר בסביבה. כלומר, הוא עשוי להיות העובד החדש במספרה שליד ולפיכך חלק אינטגרלי מחיי. כה קיוויתי לא לקבל ביקור באותו יום ממלאך החבלה הזה שמנפץ חלומות.

המתנתי בדריכות לראות אי אילו חדשות יגולל עליי היום הזה. מיותר לציין שהזמן עבר ממש בקושי. זאת אומרת, שהאקסיומה הזאת שהזמן תמיד זז והשעון לא מפסיק לתקתק כבר לא הייתי בטוח בנכונותה. ואז שמעתי את המשפט המרנין* בחיי או לפחות בתקופה האחרונה: "תכיר, זה ליאור והוא העובד החדש במספרה". רגע לחיצת היד. (גרררר) נעים מאוד (מגע עורך על עורי). ולאחר מכן היפרדות הידיים הקשה מנשוא (אפשר עוד קצת, מי קבע שלחיצת יד לא יכולה להימשך יותר. שעה נניח). אני לא יודע מה זה שידוד מערכות אבל אני די בטוח שזה קרה לי באותו רגע רווי, מפני שמצאתי את עצמי רגע אחרי במקום אחר נרגש כמו בתולה מתבגרת.

בשלב כזה רצוי שאני אכניס פאוזה לסיפור כדי לגוון את העלילה אבל זה סיפור אגוצנטרי שמספר עליי ועליי בלבד אז אין דמויות אחרות. לא טוב לכם, פתחו ספר טלפונים.

בעודי נרגע אמרתי לעצמי, 'תקווה**, מה ההתרגשות?? כוסונים עוברים פה כל הזמן.' בעודי שואל כבר ידעתי את התשובה (קרוב לוודאי, כי את הדיאלוג מנהל אותו מוח) כי הוא הרבה מעבר לפרצוף יפה. האופי שלו חמוד כזה, חכם, מצחיק, ביישן במידה. מיד שלפתי יומן תצפית כדי לאשש את מה שידע הלב.

בשמחה רבה ובהתלהבות הולכת וגוברת סימנתי וי על כל מאפיין אישיות שחשקתי. הוא הגבר של חיי! אותו אני רוצה!!!

חחחחק (קול חריקה) צף ועלה ממעמקי התודעה, קול שצלח את מחסום ההדחקה הגדול. הקול אמר: אתה יודע.. בנוגע אליו… יש את העניין הזה… הוא צריך להיות מהסוג הנכון, נו אתה יודע, המובחרים, בנבחרת ה10%. עגג(קולה של עוגמת נפש). הייתכן שלא נועדנו להיות ביחד אחרי הכול?

שעת צהריים חמימה, שום סימן באופק שעולמי הולך לעבור טלטלה קשה. דיברנו, אני והוא הוא ואני, היה כיף השיחה קלחה, החיבור היה טוב. עד שבאה אפרת לשיחה. היא לא באה פיזית אלא הועלתה על ידיו. היא האקסית והלב שלו אצלה. הוא המשיך לדבר כה וכה וכה וכה אבל אני לא הקשבתי כי הייתי עסוק בלחשוב לעצמי: זה שוב קרה, שוב פעם התאהבתי בסטרייט…

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il