דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
13/10/2014
כמה שבועות אחר כך הדירה של באבי וסמי החליפה את דמותה הבלויה – הקירות נצבעו לבן, הרצפות היו מצוחצחות למשעי, המטבח הבריק מניקיון, החלונות בהקו וכמעט כל הרהיטים הוחלפו בחדשים – רק המיטה הזוגית הגדולה והמוצקה של באבי וסמי נותרה כשהייתה – גם השולחן הסלוני המוצק והשרוט ניצל ברגע האחרון מידיו של קונה הגרוטאות. השניים סרבו בכל תוקף לספר לאנטון מדוע דווקא השולחן השרוט והמגושם הזה יקר כל כך לליבם, אבל הם התעקשו והוא נאלץ לוותר.
השולחן שויף ונצבע מחדש, ואחר הוחזר למקומו באמצע הסלון ההדור, ניצב על שטיח צבעוני עם דוגמא מסובכת שהייתה גורמת לבאבי לחוש בראשו כל פעם שהתבונן בה יותר מידי. באבי לא אהב את החידושים, אבל סמי היה שבע רצון, והנער היה חרוץ, ישר ושקט מאוד. דומה שהכל בא על מקומו בשלום והוא השלים עם המצב ולא התלונן.
באבי ישב כל יום שעות מול המחשב. קורא ולומד, מתעמק בתיאוריות שונות ומשונות. הוא עיין בסיפורי פנטזיות שחלקם גרמו לו בחילה, וחלקם גרמו לו להניח למקלדת ולעכבר ולהסתער על סמי שהיה נוהג להביט בו גולש עד שהיה נרדם על הספה החדשה והיפה שאף פעם לא הצליחה להיות נוחה כל כך כמו הישנה, המרוטה והדהויה שהושלכה לפח. עד מהרה שב שולחן הסלון המחודש ואסף מבחר חדש של שריטות, ואנטון שנהג להבריק אותו כל יום שישי היה מביט בהן ומחייך חרש לעצמו.
באבי, בדרכו האיטית והיסודית, בחן בקפידה אתרים שונים ומשונים שחלקם הפליאו אותו וחלקם זעזעו אותו, ואף אחד מהם לא נראה לו קשור למה שקורה בינו לבין לסמי. הוא עיכל את מה שיכול היה, שכח את מה ששעמם אותו, דילג על מה שלא נראה לו קשור אליו – בעיקר סיפורים על נשים – ונדהם עד עמקי נשמתו כשטעה ונכנס לממלכת הפאדום וראה גברים שכל חפצם הוא להירמס תחת רגלי נשים חצופות במגפיים שחורים.
בימים הראשונים ישב סמי המודאג לצידו, חושש מההשפעה המזיקה שתהיה לכל המידע המפורט הזה על נשמתו התמימה, אבל מוחו המעשי של באבי היה מחוסן כנגד הגזמות ופנטזיות חסרות שחר וכל מידע מזיק ומיותר כאילו נשר מעליו ונשכח מיד. "אתה לא רוצה לקנות אזיקים ושוטים כאלו?" החווה סמי על מבחר מפתה של צעצועי עינויים במחיר מציאה. "לא." אמר באבי, "אני פוחד להסתבך עם מפתחות, הם תמיד הולכים לאיבוד כשצריך אותם, והשוטים נורא יקרים. מה רע בסתם חגורה וכמה חבלים?"
"ומה דעתך על התיאוריה שדנה בהשפעה שיש לדמות האב על ההעדפות המיניות של הנשלטים והשולטים?" נדנד סמי.
"לא יודע. לא גמרתי לקרוא את המאמר. הוא נורא משעמם ואני לא רוצה לחשוב על ההורים שלי ועל סקס באותו הזמן." משך באבי את סמי אליו והורידו על ברכיו בעודו פותח את החנות שלו. "אתה מדבר יותר מידי סמי. בוא תעשה משהו מועיל עם הפה שלך." כיוון את ראשו של השמן אל בין ירכיו.
"אתה עוד חולם על אנטון?" חקר אותו באבי אחרי שגמרו. בוחן בדאגה את השריטות החדשות על שולחן הסלון שהחל להראות שוב ישן ומרוט.
"כן." אמר באבי קצרות ומשך אחריו את סמי למקלחת.
"אתה יכול… עם אנטון זאת אומרת. לא אכפת לי אם אתה והוא…"
"סתום כבר סמי!" התפרץ באבי בזעף. "אני לא רוצה אותו. הוא צעיר מידי ויפה מידי, וחוץ מזה אני אתך, אז תסתום. אם הוא כל כך מוצא חן בעיניך תזיין אותו אתה. בין כה וכה אתה כל הזמן מדבר איתו."
"אתה מקנא באבי?" צבט סמי את עכוזו וצחק.
"תפסיק!" התפרץ באבי בזעם וחבט בסמי במגבתו הרטובה.
"ואם לא?" התגרה סמי ונמלט לחדר השינה.
באבי השיג אותו בקלות, הטיל אותו על המיטה, גלגל אותו על בטנו וקשר בזריזות מדהימה את זרועותיו מאחורי גבו, מצמיד אותן זו לזו מהמרפקים ועד לפרקי הידיים. אחר שב וגלגל אותו על צידו וחדר לתוכו כשהוא עומד על רגליו בצד המיטה, ידו האחת לופתת את כתפו של סמי הנאנק, וידו השנייה את אברו. הם היו שקועים כל כך במעשיהם עד שלא הבחינו כלל באנטון שחזר בינתיים הביתה והציץ בהם מבעד לדלת שנותרה פתוחה מעט.
הוא ידע שמעשיו פסולים ומגונים, אבל לא יכול היה להתאפק. השניים משכו אותו כבחבלי קסם וחלומו הכמוס ביותר היה להיות עם שניהם במיטה.
פנטזיה מתוקה שהוא חשש שתישאר בגדר חלום לנצח.
הם התייחסו אליו כאל ילד שיש לגונן עליו, משגיחים עליו שלא יעבוד קשה, מידי, מפצירים בו לנקות פחות וללמוד יותר. ממטירים עליו דמי כיס.
כל חפצו היה לשרת אותם, לדאוג להם, להעמיד את עצמו לרשותם, אבל הם לא היו מודעים לכך כלל, והוא לא ידע איך להסביר להם מה הוא רוצה.
בלילות היה חולם חלומות רטובים ומהבילים איך באבי מציית לפקודותיו של סמי, קושר אותו ומעניש אותו. איך סמי דוחף לפיו את אברו העבה ומלטף ברוך את ראשו, בעוד באבי חודר אליו מאחור ומצליף בישבנו כל פעם שהוא מנסה להתמרד.
הוא היה מתעורר מהחלומות הללו מגורה עד כאב והולך להציץ בבאבי ובסמי הישנים חבוקים ומשתוקק להידחף ולישון ברווח שבין גופותיהם. במקום הוא היה שוכב לרגלי מיטתם, מדמיין איך הם מודיעים לו שהוא מעכשיו עבד הבית שלהם, ומעטרים את צווארו בקולר מתכת עם מנעול שמפתחותיו שמורים רק אצלם.
במציאות היה עליו להתחנן לפני באבי שיניח לו לעסות את כתפיו הכואבות אחרי יום עבודה ארוך, וכשניסה יום אחד לחלוץ את נעליו כדי לפנק את כפות רגליו נמלט באבי למקלחת עוד בטרם הספיק לגעת בגרביו.
אם היה יודע שבאבי נעמד אחר כך מתחת למים הזורמים, מלטף ביד מסובנת את אברו ומפנטז איך אנטון כורע לפניו על ברכיו ומוצץ את אברו בעוד המים נוטפים משערו הרטוב על גבו הזהוב, היה בטח מתעודד מעט, אבל הוא לא ידע ובאבי היה מעדיף למות ולא לספר על הפנטזיות שלו לאיש. אחרי כמה שבועות מענים שכאלו החליט אנטון שהוא חייב לעשות מעשה או שיצא מדעתו. הוא הפסיק לצאת עם חבריו, שכעת עצבנו אותו בטיפשותם הצעקנית, הפסיק לבקר אצל הוריו ששבו והציקו לו כל פעם מחדש מתי תהייה לו כבר חברה, והעדיף להתרכז בלימודיו. הקורס החדש היה מרתק ביותר, ומאחר וכעת לא היו לו בעיות כספיות יכול היה להקדיש לו את כל תשומת ליבו.
בשאר הזמן השתדל להיות לעזר למארחיו – הוא למד לבשל, התמחה בכביסה וניקיון, וחרש את האינטרנט, מתעמק וקורא מאמרים וסיפורים בנושא שריתק אותו יותר מכל, הסקס הבדס"מי, ובעיקר ניסה להבין לעומק את נושא השליטה והקשירה אצל גברים וככול שהבין יותר כך התפעל יותר מבאבי ומסמי ומהיחסים שלהם שכללו קצת מכל דבר בתוספת הרבה כבוד ואהבה אחד לשני. אם רק היה יודע איך יוכל למצוא את מקומו בקשר הזה היה המאושר באדם.
ההזדמנות נפלה לידיו יום אחד כשסמי חזר לפני באבי מהעבודה.
"עייף?" שאל אנטון במאור פנים את סמי.
"הרוס." נאנח סמי וצנח על הספה, עוצם את עיניו ופושט לפניו את רגליו הכואבות.
"כל היום התרוצצתי. אני גמור."
רועד מהתרגשות כרע אנטון לפניו והחל לחלוץ את נעליו. סמי לא מחה והניח לו להוריד נעל אחת וגם את השנייה, ואז לפשוט מעליו את הגרביים.
בלי לבקש רשות, צמרמורות של פחד חורשות בגבו, החל אנטון לעסות את כפות רגליו של סמי שגנח בהנאה ושמט את ראשו לאחור.
"נעים לך סמי?" שאל אנטון בחשש.
"נעים מאוד חמוד. אתה ממש מומחה." הצטחק סמי. "אולי תטפל אחר כך בבאבי, גם הוא יחזור עייף מאוד מהעבודה."
"הוא לא יסכים. הוא לא אוהב אותי." הסמיק אנטון. "ניסיתי כבר והוא לא אהב את זה."
"או שאולי הוא אהב את זה יותר מידי?" הצטחק סמי ומבטו המבודח פגש את עיניו של אנטון שהסמיק וכבש את ראשו ברצפה.
"בפעם הבאה שתציץ לנו אנטון אולי כדאי שתהייה קצת פחות זהיר. תן לבאבי הזדמנות לתפוס אותך, אולי זה ישבור את הקרח בין שניכם." אמר סמי.
אנטון לא ידע את נפשו מרוב מבוכה והתחיל לגמגם התנצלויות.
"אנטון יקירי," הפסיק אותו סמי, מלטף את שערו הבהיר והארוך, "למה אתה חושב שהזמנתי אותך לגור אתנו?"
"כדי לעזור לי. כי רצית לעשות מעשה טוב, וכדי שיהיה מי שיטפל לכם בדירה." ענה אנטון.
"נכון. כל התשובות שלך נכונות, אבל הסיבה העיקרית היא שרציתי לתת לבאבי הזדמנות להיות עם מישהו צעיר ויפה כמוך. רציתי שלפחות פעם אחת הוא יבין שהוא לא כל כך מכוער, שגם אחד כמוך יכול להמשך אליו, ואולי הוא יפסיק לשנוא את עצמו."
"אבל באבי אוהב אותך סמי, ואתה אותו. לא?"
"כן, אנחנו אוהבים, אבל…" הוא החווה בידיו כלפי גופו הגדול והעגלגל. "תראה אותי, לא צעיר, לא חטוב, לא…"
"זה לא נכון. אתה נהדר סמי!" מחה אנטון, הטיל עצמו על הגבר המבוגר וחיבק אותו בכוח, מצמיד את פניו החלקים והיפים אל כתפו הרכה. אתה האיש הכי חכם שאני מכיר ואתה… אתה בן אדם נהדר סמי, וגם באבי, ושניכם יחד… אני רוצה להיות שלכם… אני רוצה להיות שייך לכם ושתאהבו אותי, וש… " הוא הסמיק וכבש את פניו הלוהטים בחזהו של סמי.
"ושמה? מה אתה רוצה שנעשה אתך ילד יפה?" שאל סמי ברוך.
"שתאהבו אותי שניכם, שתשתמשו בי שניכם ביחד." רעד אנטון בזרועותיו של סמי בעודו מתוודה על חלומו הכמוס ביותר. סמי ליטף אותו, הבטיח לו שהכל יהיה בסדר ושלח אותו להכין ארוחת ערב. באותו ערב פרש הנער למיטתו מוקדם מהרגיל, ומיד אחרי שדלת חדרו נסגרה מאחורי גבו התנפל באבי על סמי ששב ולבש את הטרנינג הצהוב השנוא עליו, ולאחר שהפשיט אותו מהבגד המרוט העמיד אותו על השולחן המחודש, שהלך והתבלה במהירות מבהילה, חבט בישבנו בכפו הגדולה ולקח אותו למיטה, להוט לנסות עליו את החבל החדש שקנה בחנות למטייל. חבל רחב, מצופה כותנה מחוספסת שנועד להגביר את התחושה בלי לסכן את הנקשר.
הוא כפת את סמי בתנוחה מיוחדת שראה באינטרנט – ידיו ורגליו קשורות זו לזו מאחורי גבו, והחל פושט את מכנסיו, כשלפתע סמי ביקש ממנו בלחש לבדוק מי נמצא מאחורי הדלת, מתעקש ששמע משהו זז.
באבי פתח את הדלת וגילה את אנטון עומד על הסף, אדום מהתרגשות, יד ימינו טמונה במכנסיו. בלי מילה מיותרת הוא גרר פנימה את הנער, סטר לו כמה פעמים על לחייו, ואז משך מעליו את מכנסיו והשכיבו על ברכיו, פניו למטה וישבנו החשוף פונה אל על.
"זו לא הפעם הראשונה שאתה מרגל אחרינו אנטון, נכון?" שאל בקול מאיים.
"לא באבי, אני… סליחה באבי." גמגם אנטון שכעת היה כבר מבוהל מעט.
"כמה פעמים עשית את זה?" המשיך באבי בחקירה.
"לא זוכר. אוי! זה כואב!" צעק הנער כשמכת חגורה ניחתה על עכוזו העגלגל.
"כמה פעמים ילד?" התעקש באבי.
"לא זוכר. אולי, אולי עשר פעמים." התייפח אנטון וניסה לפגוש את מבטו של סמי ששכב כבול על המיטה, אבל עיניו של סמי היו עצומות ופניו נראו כפני אדם השקוע אי שם בעולם אחר.
"תקבל עשר מכות בתחת על זה, ועוד חמש כדי להזכיר לך לא לרגל אחרינו." נהם באבי.
אנטון התכווץ מפחד. המעמד לא היה כפי שדמיין. הוא פחד באמת, ובאבי היה חזק כל כך. זה כלל לא היה מגרה או נעים, והכאב היה צורב ומשפיל.
הוא החל ליבב בבהלה, מתחרט על שהסכים לרעיון של סמי.
"באבי." אמר סמי חרש, עיניו עדיין עצומות, "הוא רק ילד. לא בחגורה."
"אני יודע סמי." אמר באבי בנחת ושלף מהמגרה מטקה קטנה מעץ. הוא חבט בה בעדינות על ישבנו של אנטון שגילה לשמחתו שכעת הכאב נסבל יותר, ואפילו כאב הצריבה ממכת החגורה היחידה שספג לא נורא כל כך.
אחרי שקיבל את עונשו העמיד אותו באבי על ארבע וציווה עליו למצוץ את אברו של סמי. דבר שהוא עשה בשמחה רבה, הוא התחיל ליהנות עד שחש את אצבעותיו של באבי מגששות בחריץ עכוזו. אנטון המבוהל ניסה להתנגד, אבל לשווא, באבי היה חזק מידי וסמי שכב עצום עיניים ולא התערב.
אצבעו העבה והתקיפה של באבי פילסה את דרכה בתוך פי הטבעת ההדוק שלו, משמנת אותו בזהירות אך בלי פשרות.
בתגובה למחאותיו הקלושות אמר לו באבי שינסה להירגע ולהתרפות, ושינשום עמוק. הוא נשם עמוק, משדר לשריריו הדואבים פקודה להתרפות, ואז החל הזין של באבי לפלס את דרכו לתוך עכוזו. קודם מגשש בעדינות בפתח, ואחר נעשה נועז יותר וחודר פנימה. הוא חדר עוד ועוד והיה ארוך כל כך עד שאנטון הרגיש כאילו עוד רגע יפרוץ לגרונו.
הרגעים הראשונים הללו היו מכאיבים למדי, אבל אז סמי התפתל והצליח לקחת את אברו הזקור למחצה בפיו החם, והכאב הפך לעונג. הוא התרפה לאט לאט ונרגע והחל ליהנות. הלחץ בישבנו היה חזק, אבל לא מכאיב, ולמרות שלא ראה את באבי שעמד מאחוריו הוא חש איך הגבר המגודל מרסן את כוחו ומתאפק לא להכאיב לו, ומתוך התחשבות בחוסר ניסיונו נוהג בו בשילוב של תקיפות ורוך. הוא גילה שהוא אוהב לחוש על גופו את מגע ידיו של באבי שהיו חזקות מחוספסות ועם זאת אחזו בו בעדינות, לוחצות אבל לא מכאיבות. הוא חש נשיכות עדינות ומגרות על עורפו, וצביטות קלילות גירו את פטמותיו. הקצב הלך והתגבר, קול נשימתו המאומצת של באבי מאחוריו וגניחות העונג של סמי המוטל לפניו גירו אותו ללא נשוא. אנטון החל לגמור. בלי שיוכל לעצור בעצמו נפלטה צעקה חדה מפיו וזרעו ניתז לתוך פיו של סמי. מיד אחר כך הוא התמוטט עליו, פורץ בבכי של הקלה והתרגשות.
אחר שכב בשקט והביט נרגש בשני הגברים המבוגרים ממנו שהמשיכו להתעלס זה עם זה, מתקרבים מידי פעם אל השיא ושוב דוחים אותו, עד שלבסוף גם הם התעייפו, גמרו והלכו להתקלח. "אני מקווה שעכשיו אתה מרוצה סמי." אמר באבי, מקציף את שערו של סמי בשמפו ריחני, מעסה באצבעותיו החזקות את קרקפתו. סמי עצם בעונג את עיניו, מתמכר לתענוג. הם נהגו להתבדח לפעמים על אהבתם למקלחות משותפות, והבטיחו זה לזה שגם כשיהיו זקנים אימפוטנטים הם ימשיכו להתרחץ יחד. "אני תמיד מרוצה אחרי זיון באבי." הצטחק סמי, מעביר את ידיו על חזהו השעיר של באבי, מסבן אותו לאט לאט, מתענג על מגע השרירים החזקים שנעו מתחת לעור השחום.
"ועכשיו גם אנטון המסכן מרוצה. סוף סוף הוא קיבל את מה שרצה מהרגע הראשון שפגש אותך, וגם אתה רצית את זה באבי, אחרת לא היית כועס עליו כל כך בפעם הראשונה שנפגשתם, ולא היית מנסה לנשק אותו."
"נניח שאתה צודק." כיווץ באבי את גבותיו בחומרה. "אז מה? כל מה שמתחשק לי אני צריך לקפוץ ולעשות. צריך לדעת להתאפק לפעמים."
"אנחנו מתאפקים מספיק בחיים, לא צריך להוסיף עוד איפוקים מיותרים." חייך סמי והחל לשטוף מעליו את הסבון.
"הדרך הכי טובה להתגבר על פיתוי באבי היא להיכנע לו, והפיתוי הזה של אנטון היה באמת פיתוי רציני, גם בשבילי, אני מודה."
"הדרך הכי טובה להתגבר על פיתוי היא להיכנע לו." הרהר באבי בקול, משפשף את גבו של סמי במגבת. "מאיפה הבאת את זה? נשמע כמו פתגם סיני עתיק."
"לא חמוד." צחק סמי. "זה משהו שאוסקר ויילד אמר, והוא היה אדם שידע דבר אחד או שניים על פיתויים."
"אבל לא על התגברות עליהם." גיחך באבי, "ומה נעשה עם הפיתוי הפרטי שלנו?"
"נמשיך להיכנע לו עד שהוא יתבגר וילך לדרכו באבי, ואני מבטיח לך שמתי שזה לא יקרה תרגיש שזה קרה מהר מידי ותתגעגע אליו."
הם חייכו זה אל זה וחזרו למיטה, מביטים בחיבה בנער המותש שישן במרכזה. אנטון נראה להם כמו חלום שהתגשם – צעיר דק ויפה, זהוב עור ושיער ותכול עיניים שרק רצה להשתייך אליהם ולהשביע את רצונם. הם נשכבו משני צדדיו ועד מהרה היו שלושתם ישנים בשלווה, מתרפקים מתוך שינה זה על זה כשלושה ילדים עייפים.
שנה אחר כך
הם שמרו על חזות אמיצה ואופטימית עד שאנטון נעלם בבטן המטוס שלקח אותו הרחק הרחק מהם. רק אז הרשו לעצמם להתנהג בטבעיות וניגבו דמעה סוררת, מחייכים זה לזה. "הוא יהיה בסדר גמור באבי." נזף סמי, "הוא כבר לא ילד קטן, הוא גמר את הלימודים בהצטיינות והעבודה הזו היא הזדמנות נהדרת בשבילו באבי, הוא היה טיפש אם היה מוותר עליה."
"אני יודע, אני יודע, אני רק… "באבי נאנח. "התרגלתי אליו סמי. לקראת הסוף הוא אפילו בישל טוב כמוך. הצלחתי אפילו להתרגל לישון איתו ו… בחיים לא נמצא מישהו שינקה ויסדר כל כך טוב את הבית."
"ובמיטה הוא לא יחסר לך באבי." גיחך סמי, "לא תשתעמם רק עם סמי השמן והזקן שלך?" הם הביטו זה בזה וצחקו.
"נו, טוב. זה דווקא… אני כבר מתחיל להיות זקן מידי לעשות סקס שלוש פעמים בלילה. יהיה נחמד להירגע קצת ולנוח מכל ההתרגשות." הודה באבי.
"אתה צודק בהחלט באבי." הסכים סמי וליטף את ברכו של חבר, "כדאי שננוח קצת, אחרי השנה האחרונה זה לא יזיק לנו ו… אוי, באבי, תראה איזה טרמפיסט חמוד! הוא נראה כאילו שהוא צריך מישהו שיטפל בו. תעצור, ניקח אותו איתנו."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il