המירוץ למברשת השיניים

18/03/2009

יש דברים שאתה עושה בלי לחשוב. שרק בדיעבד, כשאתה יושב בבית עם שתי מברשות שיניים, (כי איך אבא שלי אומר כשהוא חוזר מהסופר עם שלוש שקיות מלאות בשמפואים- 'היה מבצע'), אתה מבין מה עשית.
אני לבד כבר חודשיים. אולי קצת פחות, אבל אני מעדיפה שלא לספור את הימים. זה לא נראה לי ממלכתי. לפני זה סבלתי ממחלה נוראית שנקראת מערכות יחסים בלתי נגמרות. ואני לא מגזימה, זו מחלה קשה במיוחד, כי אתה לא יודע שזה קורה לך עד שלא נהיה מאוחר מדי.
עד שלא כל המילים כבר נאמרות, ואתה חוצה את כל גבולות השפיות. עד שלא בכית מרוב צחוק עד שכאבה לך הבטן, עד שלא בכית מכאב אין סופי שמתקיף אותך ישר בחזה. עד שלא הרגשת את הלב שלך מתעורר כמו משוגע לחיים רק מריח אחד, עד שלא התרגשת באמת בתוך תוכך להגיד את שלושת המילים. והסימפטום הקשה מכל, אין לך את היכולת לקום וללכת בזמן. לא, זה לא שאין לך את היכולת, פשוט הזירה הזאת מוכרת מדי. אתה יודע בדיוק איך מרגישה השמאלית של הפרטנר שמולך, אין הפתעות.
אז אתה נשאר ונשאר, עד שמגיע איזה קש קטן, (היא הכירה איזה בחור (!) ששוקל כמעט מאה קילו, אבל לצורך הדימוי נקרא לו קש קטן) ואתה מוכרח ללכת. סוגר את הדלת, אומר יפה שלום, ועוד איזו דרמה קטנה לדרך ונרפא. אמנם לא ביום, כי בהתחלה אתה עדיין מרגיש את האצבעות שלך בוערות מתשוקה לאיזה סמס לוחמני, אבל זה נרגע.
לא מזמן גיליתי שיש תרופת סבתא נושנה לעניין, שנקראת 'למצוא מישהו אחר'. על פני השטח זה עושה את העבודה, אתה מפסיק לחיות בעבר. אבל תופעות הלוואי קשות לפעמים הרבה יותר. אתה מסבך את עצמך, ואת האומלל התורן בואלס ארוך וסוער של מערכת יחסים דפוקה. וזה לא באשמתו, אתה הגעת דפוק לקשר ובינינו, אתה לא כזה רקדן משגע.
בכל אופן, כמו שאמרתי, אני כבר חודשיים לבד, ועשיתי שטות. לא הבנתי את זה עד שלא פרקתי את השקיות וגיליתי עוד מברשת שיניים. מאז היא יושבת פה מולי ומסתכלת עליי. לא, אני לא מדמיינת את זה, היא באמת מסתכלת עליי. שבוע שעבר, לדוגמא, היא הביטה בי במבט זועף ושאלה מתי אני מביאה לה בעלים חדשים. אמרתי לה בנימוס שזה לא תלוי בי, דברים כאלו לוקחים זמן. אבל היא הפנתה את מבטה לתקרה, ניסתה שלא לבכות ואמרה שאני לא מנסה מספיק. שאני חושבת רק על עצמי ולא חושבת עליה בכלל. המשפט הזה ננעץ לי ישר לתוך הלב, בעיקר כי היא הדבר העיקרי שעליו אני חושבת מהרגע שהיא הגיעה.
העניין הוא שאני מאמינה בסימנים. אני חושבת שאין צירופי מקרים בעולם, ואם הגעתי הביתה עם עוד מברשת שיניים זה אומר משהו. אני הולכת לי ברחוב מחויכת, משתעשעת בעובדה שכל אחד יכול להיות הבא בתור. הלב שלי פתוח לרווחה, ולא משנה לי אם זו תהיה איזו בחורה עם נעלי עקב ועיניים צוחקות, או איזה איש הייטק מרובע אבל כותב בסתר מחזה. כשאני אומרת את זה למברשת היא מתפוצצת מצחוק ואומרת שאני כזאת לסבית והיא קלטה אותי מהרגע הראשון. אבל למה? תסבירי.
"כי אני ורודה", היא זורקת לאוויר בלי להעיף בי מבט אפילו.
אני מנסה למחות, יש קצת כחול כהה בצדדים, אבל עכשיו היא רק נותנת בי מבט מגלגל עיניים ומסתגרת בעצמה. למרות הכול, אני מחליטה שאני פותחת את הלב, אולי ייכנס לו בחור רזה כזה וביישן, שיגרום לי להרגיש פרפרים.
שלשום בלילה נשברתי. לא יכולתי לראות יותר את המבט הקרוע שלה בעיניים, כששוב חזרתי ממסיבה בשתיים בלילה לבד. הסתכלתי עליה וברגע אחד הודיתי שאני פשוט לא מרגישה מוכנה. שטוב לי לבד. היא כבר לא יכלה לעצור את הדמעות שהרטיבו את כל הראש הקטן שלה ואמרה בשקט, כאילו לעצמה, ידעתי. ידעתי, ידעתי, ידעתי, ידעתי.
"מה? ידעת מה?"
"ידעתי. ידעתי מהרגע הראשון שראיתי אותך הולכת לך לבד בסופר, פשוט ידעתי. את שרת כזה לעצמך, שקועה לגמרי בעולם משלך. ושאר המברשות הזהירו אותי, אמרו לי שזה לא שאת מאוהבת, זה אושר מסוג אחר. שאת לא נראית אחת שתמצא לי מישהו כל כך מהר ואני ארקב על בארון שלך עוד הרבה- הרבה זמן".
לא היה לי מה לענות. "אני לא יודעת כמה זמן זה ימשך", גמגמתי לבסוף, "אבל בינתיים טוב לי. טוב לי ככה. אבל אל תדאגי, יש כמה כאלו שהיו מתים שתהיי שלהם, הם פשוט מתביישים לעשות את הצעד. וחוץ מזה גם אני אולי מתחילה לגבש לי איזו אסטרטגיה קטנה. אני תמיד מגבשת משהו. אפילו יש לי כמה פייבוריטים במירוץ ועוד מעט זה יבוא. אני יודעת את זה. וזה יהיה מלא חיים ורוח חדשה. מישהו חדש לגמרי, תקופה שעוד לא הכרתי. בושם חדש, התרגשות חדשה- ישנה כזאת. והחיבור יהיה מיידי, בלתי ניתן להפרדה כמעט. וזה ימלא את כולי בטוב ואני אלך בסופר מחויכת, אבל כנראה שבחיוך אחר".
"אבל מי? מי זה יהיה? צריך להתכונן למפגש כזה, זה לא בא ביום", היא קצת נלחצת פתאום.
"זה חלק מהקסם, זה יכול להיות כל אחד. אבל אל תדאגי, אני אודיע לך מראש, הרי אני צריכה לוודא שזה יהיה מישהו מאוד מיוחד כדי שיזכה בך".
היא הולכת לישון עם חיוך קטן, לא לגמרי מאמין, ואני מתבוננת בה נרדמת ומבטיחה בלי קול, שהאהבה הגדולה תגיע כשאני אהיה באמת מוכנה. שמש של תחילת האביב שוטפת את החדר ואני עוצמת עיניים ומחייכת לעצמי חיוך שליו ונפלא ואמיתי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il