דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
28/09/2011
את הדרך לצער בעלי חיים בבאר שבע העברנו רוני ואני באוטו, כשאנחנו לא מפסיקות לגעת אחת בשניה ולהביט בערגה. ברקע התנגן הרדיו, משמיע פוליטיקה ושאר דיבורים, עד שרוני הרגישה שנמאס לי לשמוע דעות שמעצבנות אותי והעבירה למוסיקה. התנגנו שירים רומנטיים וחושניים רבים שאני נוהגת לשמוע הרבה. האווירה התחממה ושלחתי את ידי לעברה. תחילה ליטפתי את ידה, המונחת על מוט ההילוכים, משלבת את אצבעותי באצבעותיה ומהדקת את האחיזה בה. משם המשכתי במעלה זרועה מעסה בעדינות עד שהגעתי אל צווארה. הזזתי בעדינות את שיערה הצידה ועיסיתי את האזור היטב, עוברת נקודה-נקודה. התגובה לא איחרה לבוא ורוני נאנחה והתמסרה למגעי. מצווארה ירדתי לחזה ונגעתי בו ברפרוף, מובילה את ידי מטה אל בטנה ומשם אל ירכה חשה בחום המצטבר. רוני שלחה אלי מבטים עמוקים, משתפת אותי בתחושותיה. שיחקתי על הגבול שבין מדליק ומגרה, אך לא מסוכן מדי. לא רציתי שתאבד את הריכוז וחס וחלילה נעשה תאונה. לאחר כעשרים דקות של נסיעה, הגענו לעמותה והתחלנו להסתובב בין הכלובים שלובות זרועות. עד שניגשה אלינו מתנדבת בשם דפנה ושאלה מה אנחנו מחפשות. מבט מרוני אישר לי שאני המחליטה והבוחרת ולכן עניתי למתנדבת החייכנית: "כלב גדול! גולדן רטריבר, לברדור, רועה גרמני, האסקי סיבירי, זאב, מלמוט, כל כלב ענק שיש לך!"
"אין בעיה! יש לי משהו בדיוק בשבילכן!" דפנה ענתה והובילה אותנו לכלוב מספר עשרים. בכלוב מספר עשרים שכנה כלבה מעורבת כבת שנה, העונה לשם מוקה. לדברי דפנה, מוקה מעורבת מגזעים שציינתי, מחוסנת ומעוקרת, הייתה אצל משפחה עד שהחליטו לזנוח אותה ושהתה בעמותה מגיל חצי שנה. משהו במבט של מוקה תפס אותי. רוני קלטה את העניין מהר וביקשה שנוציא את מוקה לסיבוב. מוקה הוצאה, קיבלנו רצועה ופנינו ללכת. עוד כשהוגשה לנו הרצועה ליד שמנו לב כי מוקה קשקשה בזנבה והתיישבה ביני ובין רוני באושר. חייכנו אחת לשניה, הגנבנו נשיקה, עוד חיוך מנומס לדפנה ויצאנו לסיבוב. מוקה התהלכה בסבלנות ושמחה לידינו, לא מושכת ולו טיפה. בשלב מסויים התיישבנו על ספסל והתחבקנו. מוקה החליטה לעלות והשתרעה על ברכינו, נרדמת תחת השמש הנעימה. התחבקנו מצד אחד וליטפנו את מוקה בידינו הפנויות. נהנות מפרוותה הרכה של מוקה ומן הרכות והחום שבינינו. תוך כמה רגעים מצאנו את עצמנו מתנשקות ברכות ובתשוקה כשמוקה מנמנמת, מרגישה את השלווה השורה בינינו. פתאום, מבלי שציפיתי לכך, רוני התנתקה משפתי והביטה עמוק בעיני.
"קרן, אני חושבת שאני אוהבת אותך." יצאו המילים ממנה וסומק עז צבע את לחייה.
חייכתי ונישקתי אותה בחזרה וכל מה שהצלחתי לומר היה: "אני אוהבת אותך גם, רוני שלי."
כשבין כל מילה הפרידה נשיקה עדינה שהדבקנו אחת לשניה. היה זה רגע פלאי עבור שתינו. ידענו שדברים הולכים להשתנות. אחרי כמה דקות של בהייה הדדית אמרתי: "טוב, את לא חושבת שהגיע זמן הניירת?"
"צודקת! קרן שלי! בואי נחזור לעמותה ונחתום!"
לקחנו את מוקה, שלא הבינה למה קמים ופיהקה בעצב, וחזרנו לעמותה. שם רוני רשמה את מוקה על שמה, מילאה טפסים וקנתה ציוד ראשוני. ליתר בטחון נרשמתי גם אני כבעלים של מוקה. ואחרי כל זה הכנסנו את מוקה לרכב מאחורה ונסענו חזרה. אני חזרתי לעבודה ורוני נסעה עם מוקה בחזרה הביתה. בערב קיבלתי סמס שהנסיעה עברה בסדר גמור, מוקה נרדמה ושהחבר מבסוט מהבחירה. והכי חשוב, בקרוב מאוד ניפגש מוקה, רוני ואני שוב! בתחושת סיפוק זו פרשתי לשינה מתוקה מלאת ציפיות לעתיד.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il