המפגש – פרק ט"ו

28/12/2011

הסתכלתי עליה ועיקמתי את הפרצוף. "אני, בגדים?" צחקתי אבל בסוף הסכמתי

יותר מאוחר במהלך היום אחרי שרוני ואני עבדנו מהבית, החליטה רוני שצריך לצאת החוצה ולהתאוורר. "בואי נצא קצת." ביקשה.
"מה בא לך?" שאלתי אותה.
"בואי נקנה בגדים!" קראה בהתלהבות.
הסתכלתי עליה ועיקמתי את הפרצוף. "אני, בגדים?" צחקתי בקול, "את שוכחת שאני שונאת קניות, ובגדים במיוחד. אני שולחת את אימא שלי לטפל בזה." עניתי, משועשעת.
"טוב, אל תקני לעצמך, רק תארחי לי לחברה." ביקשה רוני, והוסיפה, "מבטיחה לפצות אותך אחרי…" וקרצה בשובבות.
הרגשתי איך חלקים מגופי מתעוררים ורועדים למשמע דברים אלה. "אני אקבל כפיצוי מה שאני רוצה?" שאלתי והדגשתי את דברי.
"מה שאת רוצה!" ענתה לי עם חיוך ענקי על שפתיה.
"נשמע משכנע ומגרה! טוב, בואי, קודם נוציא את מוקה לטיול מעייף וצרכים, ואז נעבור אלינו." הצעתי.
"בהחלט כן!" ענתה רוני. קראנו למוקה שכשכשה בזנבה למראה הרצועה שבידה של רוני, ויצאנו לפארק הקרוב. מוקה עשתה את צרכיה, שיחקה עם הכלבים, ואחרי כשעה החזרנו אותה הביתה, ואני נגררתי בלית ברירה אחרי רוני אל חנות הבגדים הקרובה. היא הסתובבה שם בין הבדים, בוחנת כל בגד, ונכנסת מדי פעם למדוד כשהיא יוצאת ומדגמנת לי את חלקם. אני לעומתה ישבתי משועממת מהמקום. לפתע היא הסיטה את הוילון, "רוצה להיכנס ולראות?" שאלה בשובבות.
"למה לא?" עניתי בשמחה, מחככת את ידי זו בזו, רואה כבר את העתיד לבוא. כשניכסתי אל תא ההלבשה רוני חייכה אלי מבעד לראי כשלגופה תחתונים וחזייה לבנים, תואמים. בלי לחשוב יותר מדי נצמדתי אל גופה, מחבקת אותה אלי, נשענתי על הקיר היא עלי, והמראה מולנו. הבטתי בה, עוצמת את עיניה, מושיטה יד אחורה ונאחזת בצווארי. רגלי נשלחה אל בין רגליה, מפסקת אותן, וידי נעו על כל גופה, נוגעות בעור החלק. העזתי ושלחתי את אצבעותיי אל תוך התחתונים שלבשה, מרגישה את הרטיבות שמקבלת אותן. היא פתחה את שפתיה כדי להשמיע קול אך נזכרה שאנחנו לא בבית, ולכן הפנתה את ראשה אחורה והצמידה את שפתיה לשלי, מביאה ליידי ביטוי את תחושותיה בנשיקה עמוקה.
דקות ארוכות עמדנו כך בתא, נושמות אחת את השנייה, צמודות, כשיד אחת שלי על בטנה והשנייה שקועה עמוק בתוכה, נעה במעגלים. המראה שנגלה אלי מן המראה הסעיר אותי, ומבלי שהבחנתי בכך רוני ניצלה את תנועות גופינו שלחה יד נוספת אחורה ומשכה את בגדינו מטה, מאפשרת לחום שלי להתנגש בשלה. לפתע, מבלי שהבחנו בכך, הוילון הוזז ואחת המוכרות כנראה הביטה בנו בהפתעה, "רוני?" שאלה בתדהמה, ושתינו נפלנו על הרצפה, מבוהלות. "מיכל?" גמגמה רוני, מופתעת כולה.
שתינו קמנו בזריזות והתלבשנו. "רוני, מה את עושה כאן עם בחורה בתא?" שאלה מיכל, כעוסה כולה.
"מה את עושה כאן?" שאלה רוני בתשובה.
"אני עובדת כאן רוני! ובכלל, מה זה אמור להביע? אח שלי במילואים וככה את שומרת לו אמונים?" שאלה.
"מיכל, אני לא חייבת לך דין וחשבון על מה שקורה ביני לבין אחיך!" ענתה לה רוני בבטחה.
"את דווקא כן חייבת לי! את תשלמי על זה ביוקר!" צעקה עליה מיכל בחזרה, שלפה את הפלאפון שלה ויצאה מהתא.
"מה עכשיו?" שאלתי את רוני.
"בואי נשלם על הצמד הזה ונלך הביתה." קבעה.
"אין בעיה" עניתי לה וכך עשינו. יצאנו לאזור הקבלה, שילמנו עבור הסט ויצאנו, לא לפני ששלחתי אל עבר מיכל מבט מאיים בעוד שהיא דיברה בפלאפון. לפי המבט שכיוונה אלי הבנתי שאחיה, החבר של רוני, בצד השני של הקו.
"את בטוחה שאת רוצה הביתה?" שאלתי את רוני כשיצאנו מהחנות.
"האמת שלא, מה שאני רוצה באמת זה שניסע שתינו לחוף הים להביט על הנוף, ולהתכרבל איתך." ענתה לי כשמבט אוהב בעיניה.
"אז זה מה שנעשה." עניתי לה, ותוך זמן קצר ישבנו על החוף, מביטות על הים. רוני ישבה מאחורי, מחבקת אותי, ראשה שקוע בצווארי, ואני נשענתי עליה.
"מה יהיה עכשיו?" שאלתי אותה.
"כמו שאמרתי לך בבוקר קרן, אני אפרד ממנו. עכשיו בטח מיכל תיידע אותו, יהיה בלאגן כמו שאני משערת, אבל הפרידה היא בלתי נמנעת." ענתה לי, והוסיפה, "האמת, אני רק מודאגת מאיך שהוא יתייחס אלייך." ומצצה את תנוך אוזני.
"אמרתי לך כבר שאני אהיה בסדר." עניתי לה בביטחון. המשכנו לשבת שם זמן מה עד שהחלטנו שהגיע הזמן להתאמן, ואז נסענו הביתה להתארגן, ומשם לחדר הכושר.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il