המפגש – פרק יא'

09/11/2011

הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו הביתה היה לקרוא למוקה. התיישבתי מולה וחיבקתי אותה חזק בין ידי, קוברת את פני בפרוותה ומשחררת את הדמעות שכה רצו לצאת. מוקה ישבה בשקט, מיללת מעט, לא מבינה למה אני עצובה, אבל לא שופטת אותי, ומלקקת את דמעותיי בשקט.
רוני התיישבה מאחורי מחבקת ומושכת אותנו להישען אחורה על הקיר. היא הניחה את ראשה על כתפי, מנשקת את צווארי, ומלטפת את גופי בעדינות, לא מאיצה בי. איני יודעת כמה זמן ישבנו כך שלושתנו, רוני, מוקה ואני. לקחתי את הזמן ושחררתי מועקות עד שהחלטתי שדי, הגיע הזמן להתקלח, אולי זה יקל עלי.
קמתי ורוני אחרי, מוקה המשיכה לבחון אותי בעיניה הטובות ועברה בשקט לספה החביבה עליה, לועסת עצם. רוני התפשטה ראשונה ונכנסה להתקלח. בעודה מתקלחת בזריזות התפשטתי והצטרפתי אליה. תחילה עמדנו כך שתינו חבוקות תחת זרם המים החמים, אני משעינה את ראשי על כתפה. היא ליטפה את גופי ונשקה למצחי, אפי, עיני הדומעות וקינחה בשפתי, מנשימה אותי בטעמה, מחזיקה אותי מעל הגלים הגועשים ששריתי בהם. ידי אחזו בגופה וליטפו את עורה. התחלתי מכתפיה, משם ירדתי לבטנה, וכשנשענו על דופן הקרמיקה שלחתי את אצבעותיי ונכנסתי בין רגליה, מתנחמת ומתפעלת מהרטיבות של גופה שתמיד, אפילו ברגעים אלה, היה מוכן לקראתי, מקבל אותי ללא עוררין.
החלקנו אל הרצפה והתחבקנו בידנו וברגלנו בעודי נעה בתוכה, והיא רועדת עלי, נצמדת, משכיבה אותנו על הרצפה, ומעלינו המים זורמים בלי הפסק. אחרי זמן מה הצלחנו רוני ואני להגיע לסיפוק אותו רצתה כל כך, דבר שהסב לי מעט אושר וכמה דקות של שכחה משברון הלב שלי, ובעיקר נחמה רבה.
כהכרת תודה רוני החלה מסבנת ומעסה את גופי, לא מוותרת על עיסוי הקרקפת, יודעת עד כמה זה הפינוק החביב עלי. כשיצאנו רוני ניגבה תחילה את גופי, ורק לאחר מכן את גופה. אחרי שהתלבשנו הגשתי למוקה את ארוחת הערב שלה, ואילו רוני ניגשה למטבח להכין את ארוחת הערב האנושית שלנו. ארוחת הערב עצמה עברה בשקט. יכולתי לעכל את מהלך היום עם עצמי אבל להרגיש את רוני היכן שרק הייתי צריכה. זמן מה אחרי הארוחה רוני יצאה עם מוקה לטיול צרכים וקצת פריקת אנרגיה. אני נשארתי בדירה, רואה חדשות, ומהרהרת איך לפעול בהמשך, ואז צלצל הפלאפון שלי ועליו התנוסס בגאון המספר של הדס.
"ערב טוב!" אמרה באושר כאילו זכתה בלוטו.
"גם לך." עניתי, מנסה לשוות לקולי גוון אדיש ולא אכפתי, מנוגד לחלוטין לסערה שהתחוללה בתוכי.
"חברה חמודה יש לך… הרוני הזאת…"אמרה, אבל יכולתי לשמוע שאין כאן טיפת פרגון.
"היא מקסימה!" עניתי להדס בביטחון "איך אפשר לעזור לך?" הוספתי כשאני מנסה לקצר עניינים.
"אמרתי לך שאני רוצה דאבל דייט, נכון?" ענתה בחיוך.
"אמרת את זה רק היום אחה"צ ואת כבר רוצה לגבות חוב?" שאלתי, מעט צינית.
"היי, תפסיקי להיות צינית קרן, די!"
"מה את באה אלי בתלונות? את עזבת אותי! אמרת שאת סטרייטית ועכשיו את מופיעה לי משום מקום ועוד אומרת שיש לך חברה, אל תצפי ממני להיות נחמדה איתך הדס!" ירקתי הכל החוצה, לא חשבתי, פשוט צעקתי.
"כבר כמעט שכחתי שאת זוכרת לאנשים…" מלמלה בשקט, "חשבתי שעברת את זה."
"הדס, אופי של בן אדם לא משתנה! אולי קצת לכאן או לשם, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס לטוב ולרע, את ידעת כמה אני רגישה וניצלת את זה!" יריתי כלפיה שוב בלי סינון.
בינתיים רוני חזרה עם מוקה לדירה והתיישבה לידי, מחבקת בעוד שמוקה קפצה על שתינו, מחממת אותי. על פי טון דיבורי והבעות פני רוני הבינה שאני עם הדס.
"מה היא רוצה?" שאלה אותי רוני בלחש.
"היא רוצה לגבות את חוב הדאבל דייט." שרבטתי לרוני על בלוק ההודעות שהיה מולנו.
"תביאי לי אותה." לחשה, מבלי להתווכח כלל הושטתי לרוני את הפלאפון.
"הדס? זו רוני, האישה של קרן! אני מבינה שאת רוצה דאבל דייט אז מחר בעשר בפאב שליד הדירה שלי." קבעה רוני עובדה, הוסיפה את הכתובת וניתקה.
הסתכלתי על רוני המומה. "אל תדאגי קרן, היא עוד תתחרט על הרגע שנולדה ובטח ובטח על הרגע שויתרה עלייך, אבל מה שבטוח הוא שאני הרווחתי אותך!" הוסיפה, ונישקה עמוקות לשפתי בעודה מושכת אותי לצחצח שייניים ולישון איתה, מכורבלות וצמודות.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il