המשגיח

17/11/2000

דרור יצא מהבית, לובש את הבגדים הכי יפים שהיו לו. כבר לא היה אכפת לו יותר אם הם יהרסו בלילה שהולך להיות לו, אם אחד מהשיכורים שם יקיא עליהם או לחילופין הם יקרעו כאשר יתפסו בדלת השירותים. לא אכפת.

הוא יצא החוצה ועלה על האוטובוס הראשון לתל אביב. הוא התיישב ליד בחורה בת 21 בערך שנראתה עסוקה מאוד בלהתאפר מול מראת האיפור הקטנה שלה וחשב…

חשב על ארנון.

ארנון היה המשגיח שלו. הם נפגשנו לפני שנה, ביום ההולדת ה15- של דרור. הוא הלך לאיזשהו באר, וארנון שפך עליו קולה. הם התחילו לדבר. ארנון היה מבוגר ממנו ב9- שנים, וממש בחור יפה.

שיער שחור ארוך בדרך כלל אסוף מאחור, עיניים ירוקות כהות כאלה ופרצוף מעט רציני. אבל הוא היה ממש מושך. דרור הרגיש את זה מהרגע הראשון. לאחר הפגישה הם החליפו מספרי טלפון, ודיברו הרבה. הרבה מאוד.

ארנון עבר איתו את כל המשברים האפשריים להומוסקסואל מתבגר, ותמיד ידע איך לעודד ולעזור. הוא פשוט השגיח על דרור. ודרור… הרגשות שלו היו חזקים יותר ממה שארנון חשב. הוא היה מאוהב כבר שנה בערך. אבל נראה שארנון רצה אותו בתור חבר קרוב בלבד. לא יותר.

דרור כבר היה מיואש. הוא רצה ללכת, לשכוח שארנון לא מחזיר לו אהבה, לשתות, למצוא זיון מזדמן, לפרוק את העול הגדול מעליו ולחזור הביתה. הוא פשוט לא יכל יותר. ובאותו לילה, בפעם הראשונה, זה בדיוק מה שהוא עשה.

המחשבה שלו נקטעה כאשר הוא שם לב שהוא פספס את התחנה. הוא קם במהירות, צעק לנהג שיעצור וירד. התחיל לרדת גשם. הוא נזכר איך בלילה כזה בדיוק הוא הלך לכיוון הבאר ההוא, שבו הוא פגש את ארנון.

היה גשם שוטף, והוא חיפש מקום חמים להיות בו ואולי לפגוש מישהו… והוא ידע שזה היה טיפשי, כי תמיד אמרו לו שאת אהבת חייך לא פוגשים בבארים, אלא ב-בליינד דייט מסורתי. הוא פלט צחקוק מריר. "אולי אני לא אוהב אותו" הוא חשב, ומיד הסתייג מהמחשבה. "אם אני לא אוהב אותו, למה אני מרגיש כל-כך רע עכשיו?".

הוא הגיע לבאר, נכנס, התיישב על אחד הכיסאות וחיכה. לא עברו חמש דקות ובחור אחד התיישב לידו. הוא היה דומה לארנון קצת, אבל לא ממש. היה לו עור חיוור ושיער שטני אסוף מאחור. הוא חייך
.
"מה בחור יפה כמוך עושה פה לבד?"
דרור בלע אנחה שעמדה לפרוץ החוצה, חייך ואמר:
"מחכה לבחור יפה אחר, כמוך למשל."

הבחור חייך שוב, מעט מופתע מהישירות. הוא הזמין בירה לעצמו ולדרור והם התחילו לדבר. דרור לא היה מרוכז במיוחד ורק הנהן. המוח שלו היה מרוכז במשגיח שלו. הוא כל-כך התגעגע. המילים שהבחור אמר נראו כל-כך רחוקות, כל-כך חסרות משמעות לאותו רגע. רק בחור אחד היה בראשו. והבחור הזה לא היה לידו.

כל המחשבות שלו נמוגו כאשר הוא הרגיש שהבחור אחז בידו ולקח אותו לשירותים. הוא לא התנגד. הם נכנסו לתא אחד, והבחור הפשיל את מכנסיו. הוא הסתכל על דרור במבט שאמר "נו? למה אתה מחכה?" דרור פתח את פיו בחוסר רצון. הפעולה הייתה מכנית לחלוטין ונראה שההנאה הייתה חד צדדית.

דרור היה חלש מכדי להתנגד, והוא כל-כך רצה לשכוח את ארנון. הבחור גמר והציף את הפה של דרור בנוזל בעל טעם מגעיל. הוא לבש את מכנסיו, נישק את דרור על הלחי ויצא. ודרור הרגיש פתאום כל-כך ריק.

הוא יצא מהתא, והביט במראה. הוא נראה נורא. שיערו היה סתור, ועיניו נראו כבויות. לפני שהוא קלט הוא התחיל לבכות, בלי קול. הוא יצא מהשירותים בריצה ורץ אל מחוץ לבאר. הראייה שלו הייתה מטושטשת והוא כל-כך רצה לא להיות קיים. ואז משהו תפס אותו וגרר אותו למכונית קרובה. הוא התעלף.

הוא התעורר, שפשף את עיניו והסתכל על השעון. 5:15 בבוקר. הוא היה שכוב על הספה מעור שחור, ושמיכת צמר כבדה כיסתה אותו. אור ורדרד כחלחל חדר דרך התריסים של חדר שינה כלשהו. הייתה לו רטייה חמימה על המצח.

הוא לא זיהה את המקום בהתחלה, ואז נדלקה לו הנורה במוח. "הדירה של ארנון" הוא חשב בייאוש, "הוא יתחקר אותי. מה אני אומר לו?"

ארנון נכנס פתאום לסלון, לובש רק בוקסרים אדומים. הגוף שלו היה כל-כך חלק, זה גרם לדרור לשכוח לרגע הכל. הוא כל-כך אהב אותו. הוא הסב את מבטו לאחר כמה שניות. ארנון הביט אליו בחמלה.

"למה עשית את זה? ביישת אותי. אני אמור להשגיח עלייך".
דרור פלט חיוך קטן. "אני…"
"אל תדבר", אמר ארנון בטון חצי כועס חצי משועשע וכיסה אותו שוב, "יש לך את הזכות לשתוק – שמור עליה".
"זה בדיוק מה שגרם לי להיות במצב הזה" דרור אמר, מופתע שזה יצא בקול רם. ארנון הסתכל עליו.

"למה בדיוק אתה מתכוון?"
דרור הסתכל על ארנון. העיניים שלו התמלאו דמעות שוב.
"מה יש? אמרתי משהו רע?"
"לא!" אמר דרור בקול רם מדי, "אתה פשוט טיפש! אתה לא קולט נכון?"
"קולט מה?" ארנון כיווץ את מצחו. נראה שהוא באמת לא הבין. דרור כבר נחנק מדמעות.

"אני אוהב אותך! מהשנייה הראשונה, עד עכשיו אני אוהב אותך! ואתה לא שם לב אליי בכלל! אתה חושב שאתה עדיין צריך להשגיח עליי! אני כבר לא ילד לעזאזל! למה אתה חושב שעברתי את כל הלילה המטופש הזה הה? בשביל לשכוח אותך! אבל נראה שזה לא עובד. אני אוהב אותך ורק אותך. עד סוף הזמן".

"תרים אותי…" ארנון התחיל לשיר, כאילו לא שמע כלום. דרור המשיך לבכות.
"איך אתה מסוגל להתבדח עכשיו?"
"אני תמיד יכול להתבדח" ארנון אמר, "בייחוד כשנוצר מצב אבסורדי שכזה".

"איזה מצב", דרור אמר בציניות שאמרה נו-הנה-באה-השאלה-הברורה.
ארנון לא אמר כלום. הוא רק חייך, ודמעה נצנצה בזווית עינו. הוא קם וכיסה את דרור שוב, ואז הסתכל עליו. הוא קירב את פניו לדרור, והצמיד את שפתיו לשלו. לאט לאט, ידיו נגעו בפנים של דרור, מלטפות בעדינות. אחרי כמה דקות הוא התנתק.

"לך לישון תינוקי", הוא אמר, "מחר אני אקח אותך הביתה".
ודרור נרדם, עם חיוך גדול על הפנים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il