דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
15/05/2014
האגדות מספרות שיש אנשים שמצאו חתן באטרף. יש אנשים שמתעקשים שקיימים על פני כדור הארץ זוגות מאושרים שמצאו זה את זה דווקא שם.
לי זה לא קרה, ואני לא מכיר אישית אף יצור אנושי שמצא את אהבת חייו בשוק הבשר הזה, אבל מה אני יודע? אולי זה באמת קרה?
אולי באמת מישהו פרסם תמונה עם צרור נתונים מפתים מתחתיה, ומי שפגש אותו על סמך אותה תמונה ונתונים לא התאכזב ולא חשב ששוב סידרו אותו, ואפילו הופתע לטובה והפגישה נגמרה באהבה גדולה?
אולי, אם הייתי מתמיד ומחפש גם לי זה היה קורה, אבל לא הספקתי כי יום אחד, כשקפצתי לסופר בהפסקה כדי לקנות לי פיצה לארוחת צהרים לפני שאחזור לתיכון לעוד שיעור מתמטיקה משמים, פגשתי את איתמר והכל השתנה.
מי שאשם בכך שראיתי אותו היה עמית שבאותו יום היה נורא לחוץ וביקש ממני שאעשה לו טובה ואקפוץ למחסן לעזור שם לנהג להוריד שקים של קמח מהמשאית מפני ששלומי אחיו עסוק ומרואן חולה והוא ומישה לא יכולים להתפנות, ואם לא אכפת לי…
גאה בשרירים החזקים שטיפחתי לאחרונה ירדתי למחסן שנמצא מתחת לסופר ושאלתי מי צריך עזרה עם שקי הקמח, ואיתמר שעמד בתוך משאית גדולה הוריד לי שק קמח גדול שעמסתי על שכמי וחייך אלי חיוך סקסי שהקפיץ את ליבי. "אתה בטוח שתצליח להסתדר עם זה ילד, זה די כבד?"
"בטח." אמרתי בתקיפות, "ואני לא ילד."
זו לא הייתה התשובה הנכונה לחיוך המתגרה והבטוח ההוא, ואם לא הייתי ילד הייתי יודע את זה, אבל תמיד קל להיות חכם לאחר מעשה, ואני לא יוצא מהכלל בנושא הזה.
עזרתי לבחור הגדול, היפה והחזק הזה להוריד ולסדר את כל השקים, ואז הוא הניח יד על שכמי, חייך אלי חיוך לבן שיניים ומסנוור, אמר לי שאני ממש בסדר ונישק אותי על פי בעודו הודף אותי אל ערמת שקי היוטה המגרדים.
בתקופה ההיא נעשיתי כבר גבוה יותר מאבא ומדודו, ועדיין צמחתי, והאמת, די תפסתי תחת אחרי החוויות שעברו עלי במכון 'שיר השרירים'. אפשר להגיד שהפכתי להיות בחור שחצן והייתי בטוח בעצמי מאוד. בתקופה ההיא של חיי חשבתי שאני חכם גדול ושאף אחד לא יכול עלי, והבחור הזה, שנראה לי בן שלושים בערך, מצא מאוד חן בעיני בעיקר כי היה שונה לגמרי מהגברים השמנמנים ואסירי התודה שמצצו לי בשירותים של המכון, או נשענו על הקיר במקלחות וביקשו בהססנות שאזיין אותם.
הוא היה גבוה ממני, רחב כתפיים וחזק מאוד ולא הייתה בו שמץ של הססנות או הכרת תודה. היו לו עיניים כחולות שהזכירו לי קצת את אלכס, שפם בלונדיני שדגדג אותי בצורה מסעירה כשהצמיד את פיו לפי בלי לבקש רשות קודם, וזין קשה וגדול שהתחכך בצורה מפתה מאוד בגופי מבעד לג'ינס ההדוק שלו.
"אתה ממש בסדר ילד." הוא צחק אחרי שהחזרתי לו נשיקה והתחלתי לפתוח לו את המכנסים, "אבל אני חייב לזוז עכשיו."
נראיתי מאוד מאוכזב כנראה ולכן הוא חייך אמר לי שהוא יחזור לכאן בערב, ומה דעתי להיפגש איתו פה?
"פה אי אפשר כי הם נועלים ורק לבעלי הבית יש מפתחות, אבל יש לי מקום טוב אחר, לא רחוק מכאן."
"בסדר." הסכים הבחור כחול העיניים, נישק אותי שוב, אמר ששמו איתמר וטיפס בקלילות חזרה למשאית שלו, תמרן אותה בזריזות מחוץ לחנייה ונסע לדרכו.
חזרתי ברגליים כושלות חזרה לפינת הפיצה לקחת מסשה הקופאית את הפיצה שלי. סשה הייתה מקסימה – דקה, עדינה ויפה כמו פיה מצוירת על קופסת ממתקים – והחברה של מישה שלמרות שמה הייתה אישה, או אולי צריך להגיד סוג של אישה?
מישה הייתה אמזונה שרירית, אישה חזקה ותקיפה, ולמרות קומתה הנמוכה – היא הגיעה לי בקושי עד לכתף – היו לה זרועות חזקות מאוד, כתפיים איתנות וגזרה מרובעת של מרים משקולות.
היא תמיד התייחסה אלי בחביבות מנומסת ובכל זאת היא הפחידה אותי מעט, ולא רק אותי, כל אחד שבא איתה במגע עשה את זה בזהירות רבה. היה בה משהו קפוץ ומאיים שרק חיפש סיבה להתפרץ ואף אחד לא רצה להיות זה שיגרום לקפיץ המתוח והזועם שבתוכה להשתחרר.
היחידה שלא נראתה כאילו היא נזהרת ממנה הייתה סשה שרק היא הייתה מסוגלת לגרום למישה לחייך.
סשה חייכה אלי את החיוך המתוק הרגיל שלה, נתנה לי את הפיצה שלי ששמרה למעני בשקית אלומיניום כדי לשמור על חומה ושאלה אם איתמר כבר נסע.
"אהה… כן, הוא נסע כרגע, לא ידעתי שאת מכירה אותו."
סשה הסמיקה קצת ואמרה שהיא מכירה אותו ממזמן מפני שיש לו קו חלוקה קבוע לסופר.
"הוא נחמד, נכון?" שאלה בהיסוס ושלחה מבט חטוף לעבר מישה שבדקה משהו בתוך התנור.
"הוא מדליק." קבעתי בפסקנות והעברתי את ידי על שפתי שעדיין דגדגה מעט אחרי מגע שפמו, וסשה חייכה והסכימה איתי שאכן איתמר מדליק, ואחר כך הייתי חייב להיפרד ממנה ולרוץ לשיעור שכמעט שלא איחרתי אליו. לא שזה שינה משהו מפני שכל הזמן חשבתי עליו, על איך הג'ינס הדהוי שלו נמתח על התחת המדהים שלו כשטיפס למשאית, וכמה גדולה וקשה הייתה הבליטה של הזין שלו שנדחקה אל ירכי כשהוא רכן לעברי, מניח יד על כתפי, הודף אותי אל ערמת שקי הקמח ומנשק אותי במין ביטחון עצמי קליל וגברי כזה…
ריחפתי הביתה כחולם והפכתי את כל החדר כדי למצוא את המפתח של הפינה הסודית שלי שכבר זמן רב לא פקדתי.
קימי שמח כי חשב שאני מסדר את החדר סוף סוף, אבל מה שבאמת עניין אותי היה למצוא את המפתח.
סוף סוף דגתי אותו מתוך איזה מגרה ורצתי חזרה לסופר עם ציוד שהיה הכרחי לדעתי כדי להפוך את מרפסת הכביסה הישנה של עמית למקום ראוי לאירוח.
קימי היה מתגאה בי אם היה רואה איך אני מנקה ומסדר הכול, שוטף את הרצפה המאובקת, ופורש שמיכה על המזרון הישן. הבאתי קונדומים ומשחה ומנורת לילה קטנה עם נורה אדומה וקיוויתי לטוב. והטוב אכן הגיע בדמותו של איתמר שבא, אמנם באיחור קל, אבל בא כפי שהבטיח כשהוא רכוב על אופנוע רועש ושחור.
"הרי לא חשבת שאני אבוא עם משאית, מה?" צחק למראה הפתעתי. שמחתי להפתיע אותו בתורי כשהובלתי אותו לפינה הסודית שלי שגרמה לו להרים את גבותיו בהערכה.
"אחלה ילד." אמר, "באמת יופי של מקום סידרת." שיבח אותי ומשך אותי אליו לנשיקה שהותירה אותי חסר נשימה ורועד מחרמנות.
משכתי מעליו את הבגדים ואחר כך מעל עצמי ונשכבתי לצידו על המזרן, מניח לו לעבור על גופי מכף רגל ועד ראש, ללטף, לנשק, לגעת, למעוך ואפילו ללקק.
"אני רוצה לזיין אותך." אמר, "אפשר?"
"כן, בבקשה." הגשתי לו קונדום.
לא אמרתי לו שזו הפעם הראשונה שלי, אבל הוא חש אינסטינקטיבית במתח שלי והיה איטי ורגוע ומשרה ביטחון. אחרי שמרח עלי הרבה חומר סיכה, משתמש במומחיות עדינה באצבעותיו הארוכות כדי להכין אותי למה שיבוא אחר כך חדר לתוכי סוף סוף, מכניס לתוכי לאט לאט את אברו העבה, מכאיב לי כאב מעורבב בעונג, מטריף אותי מהנאה בנשיקותיו ובתנועותיו האיטיות בתוכי.
גמרתי מהר מידי, מייבב לתוך כף ידו שהונחה על פי כדי לחסום את קולי. הוא גמר אחרי בשקט, נרעד לרגע כנגד גופי ומיד חוזר לעצמו.
אחר כך בכיתי קצת וגרמתי לו לזעזוע קל כשהודיתי שעדיין לא מלאו לי שבע עשרה.
"חשבתי שאתה לפחות בן עשרים." אמר, נרגז מעט, "היית צריך להגיד לי."
"פחדתי שאתה תגיד שאני צעיר מידי."
"אתה באמת צעיר מידי. זו הייתה פעם ראשונה?"
"פעם ראשונה ככה, אבל כבר הייתי עם גברים. אל תכעס איתמר, זה היה כל כך טוב, נוכל להיפגש שוב?"
הוא גיחך, "כן, נוכל, אבל אולי כדאי שתכין העתק מהמפתח ותיתן לי אותו, רק ליתר ביטחון."
הסכמתי ובפעם הבאה נתתי לו העתק של המפתח, ובמשך חודשיים בערך נפגשתי איתו לפחות פעם בשבוע, ולפעמים יותר, הולך ומתמכר עוד ועוד לגופו, לידיו, לחיוכו, לריחו, לנשיקות שלו, לתערובת המבלבלת הזו של עונג וכאב שהוא הסב לי במומחיות אגבית כזו שהשאירה אותי צמא לעוד ועוד ממנו.
כל כך התמכרתי אליו עד שגם אחרי שחשתי שהוא הביא לפינה שלנו מישהו אחר לא אמרתי כלום. פחדתי להכעיס אותו, וכבר ידעתי שיש לו פתיל קצר ושהוא לא רואה בי יותר מגוף צעיר שנועד לענג אותו. הוא לא ראה אותי באמת, מה שלא היה חידוש, אבל בניגוד לאחרים הוא לא טרח אפילו להיות מנומס או חביב במיוחד, ובכל זאת, ואולי למרות זאת, רציתי בו עד כאב ושתקתי מפחד לאבד אותו.
המשכתי לשתוק גם אחרי שגיליתי מתחת למזרון צמיד קטן ודק מכסף שידעתי שהוא של סשה – עבודת יד שהזמינה למענה מישה לכבוד יום הולדתה – והמשכתי לשתוק גם כשסשה נעלמה פתאום, משאירה אחריה את מישה המומה וכואבת.
ידעתי מיד שהיא ברחה איתו, ובכל זאת המשכתי לבוא לשם עוד מספר פעמים בתקווה שאולי בכל זאת…
התקווה הזו נכזבה. לא ראיתי יותר לא את איתמר ולא את סשה ובסופו של דבר נואשתי, אספתי את החפצים המעטים שבעזרתם ניסיתי להפוך את הפינה הסודית שלי לקן אהבים והשארתי שם רק את המזרן החשוף ואת הצמיד הדקיק של סשה חבוי מתחתיו.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il