הפריק

15/11/2006

ראוי לציין כי אם אתם סולדים מתאורי מין כפוי קשים, עברו לסיפור אחר

"תראה את זה."
"מי? אה, כן. אוי, הוא חמוד. תאט, תאט."
"בסדר, תירגע. הוא לא הולך לשום מקום. היי, בחור. מה קורה?"

הנער מחייך. יש זיעה על הפנים שלו, ולא נראה שהוא מודע לכך במיוחד. לפי העור הסמוק על פניו, הוא כנראה מחכה כבר זמן רב לטרמפ בדרך האפר הנטושה הזאת.
"תודה שעצרתם," הוא אומר, עדיין מחייך. יש לו שתי גומות עמוקות במרכז הלחיים. שפתיים ורודות ודקות. אף חמוד. עיניים חומות וגדולות. שיער ארוך ומעט מתולתל. הוא לבוש בבגדים שחורים וגדולים מדי. פריק טיפוסי, או רוקר, או משהו.
"אפשר לקרוא לך פריק?" שואל דם.
"מה?"
"כן, פריק." מסכים עצם.
"אבל זה לא השם שלי…" ממלמל הנער, ומבט בלבול נראה על פניו.
"אנחנו יודעים את זה," אומר דם. "אבל סתם, כינוי. מה אתה אומר?"
"אממ… בסדר. נראה לי. אז… לאן אתם מגיעים?"
"לאן אתה צריך, פריק?"
"טוב, בעיקרון אני בדרך לתל אביב."
"באמת? זה קצת רחוק מפה, הייתי אומר."
"כן, רחוק מדי. יש להקה שאני אוהב שמופיעה באיזה מועדון."
"אה." דם מהנהן. "איזו להקה?"
"מוגלה. אבל עזוב את השם, הם ממש טובים."
"היי, אם אתה אומר שהם טובים, פריק, אני מאמין. תל אביב אמרת? אין בעיה. קפוץ פנימה."
"באמת? אתם מגיעים לתל אביב?"
"זה מה שאמרנו." עצם מרגיש חסר סבלנות. הוא שונא את ההתחלות, כשהם רק פוגשים את הנערים ומדברים איתם. מבחינתו הדבר הנכון לעשות יהיה לאתר אותם, לתפוס אותם, לשחק איתם, לזיין אותם, להרוג אותם. אבל דם לא היה מוכן לזה, אמר שזה טכני מדי, קר מדי. עצם נאלץ להסכים, מאחר והמסחרית הגדולה הייתה של דם, ולו בכלל היו הביצים להתחיל עם כל העניין.
הפריק קופץ לתוך המסחרית. אין כיסאות מאחור, אז הפריק מתיישב על הרצפה, שמכוסה בשטיח שלא כובס כבר… וואו, המון זמן.
דם ועצם מחליפים חיוך ופותחים בנסיעה.

* * *

הפריק סוקר את פנים המסחרית, נראה מתרשם. ישנם ציורים על הדלתות, של גולגולות, איברים קטועים… דברים כאלה. דם ועצם לא מפסיקים לשלוח לעברו מבטים מהמראה.
"אתה נראה עייף," אומר דם לאחר כמה דקות של נסיעה.
"כן, בערך. עמדתי שם יותר משעתיים, מזיע כמו חזיר."
הזין של דם הולך וצובר גובה בתוך מכנסי הג'ינס הקרועים שלו. הפריק, מסתבר, יודע בדיוק מה לומר בשביל להדליק אותו.
"אתה באמת קצת מסריח," אומר דם.
הפריק פותח וסוגר את פיו, מסמיק. "כן, סליחה. יש מצב שיש לכם קצת דאודורנט?"
דם צוחק. "בשביל מה אתה צריך את זה?"
"טוב… אני מסריח." הפריק מגחך.
"נו, ומה רע בזה? תן לי לשאול אותך משהו. אתה מתבייש בעצמך?"
"מה?"
"מתבייש בעצמך. אל תשחק אותה טיפש."
"אממם… לא, לא נראה לי."
"יופי. אז למה מפריע לך שאתה מסריח מזיעה, אם זיעה היא חלק ממך, ואתה, כמו שאמרת, לא מתבייש בעצמך?"
הפריק נראה מבולבל. זה רק גורם לו להראות חמוד יותר. "יש בזה משהו," הוא ממלמל ומושך בכתפיו. "אבל זה בכל זאת מסריח." הוא צוחק.
"בן כמה אתה?" שואל דם.
"שבע – עשרה. עוד מעט."
"יפה, עוד מעט גבר."
"כן, אה."
"חברה?"
"לא."
"למה?"
נפרדנו."
"אוי, לא נעים. מתי?"
"לפני כמה חודשים."
"פתחת אותה לפחות?"
הפריק בולע רוק. הגרגרת שלו נעה ואת דם זה איכשהו מצליח לגרות. לרגע נראה שהפריק לא הולך לענות על השאלה, אבל אז הנער מנקה את גרונו ואומר, "לא. רצינו לחכות."
דם המום, וכך גם עצם.
"לחכות למה?" דם שואל.
"נו, אתם יודעים, לחתונה."
"של מי?" שואל עצם, מבולבל.
"החתונה שלו, אידיוט. רגע, פריק, אתה רוצה להגיד לי שאתה… בתול?"
הפריק מושך בכתפיו. "כן, אפשר לומר."
דם חושב, זין, יש לנו פה בתול. מצוין. הוא מחליט לשחק קצת עם הנער, לראות עד כמה הוא יכול לגרום לו להסמיק, ואיפה בדיוק עובר הגבול שלו.
"תגיד, פריק," אומר דם, "אתה בחור יפה, חמוד, רזה, לפי הזרועות שלך והפנים הייתי אומר שאתה חלק כמו בחורה… אז למה לעזאזל אתה לא יוצא ומזיין כל מה שזז?"
"מה? אני… לא יודע. סתם. לא מתאים."
"טוב, אתה לפחות מביא ביד?"
הפריק שוב בולע רוק. "כן, בטח. חייבים, אתה יודע…" הוא מגמגם עכשיו, ברור שהיה מעדיף שהשאלות ייפסקו. חבל בשבילו.
"כמה פעמים ביום אתה מביא ביד, פריק?" שואל דם.
"אני… תראו, חבר'ה, מה הקטע עם כל השאלות האישיות האלה? אתם מביכים אותי פה." הפריק מנסה להישמע קליל, כאילו שכולם חברים והכול נשאר ברוח טובה.
"תראה," אומר דם, קולו רציני, אפילו מפחיד מעט. "עשינו לך טובה, אספנו אותך מהחור הזה שחיכית בו כמה שעות, אנחנו הולכים להסיע אותך עד לתל אביב המזוינת, בשביל לראות הופעה של איזו להקה מזוינת, וכל מה שאנחנו מבקשים בתמורה זה שתענה לנו על כמה שאלות קטנות, תעזור לנו לפתח איזו שיחה נחמדה. יותר מדי לבקש, פריק? אה?"
הנער אדום כמו עגבנייה. אולי הוא אפילו מתחיל להזיע שוב. דם לא בטוח.
"אני… אה… מצטער. לא התכוונתי להיות כפוי טובה. מה – מה שאלת?"
"אתה יודע מה שאלתי."
"אה, כן. אני מביא ביד…. בערך… שלוש פעמים ביום."
"איפה?"
"בחדר שלי."
"עם מה?"
"בדרך כלל עם רוק."
"על מה אתה מפנטז?"
"היי, אחי, זה כבר מוגזם."
דם נושך את העור בתוך פיו. הוא מתלבט איך להמשיך מפה. לידו, עצם מתופף עם רגליו על הרצפה, חסר סבלנות. אם זה היה תלוי בו, הפריק כבר היה עירום, בוכה ועם זין תקוע עמוק בתוך התחת. בקרוב, חושב דם ואומר: "סליחה, אחי. זה לא היה במקום. סולח?"
"כן, בטח." הפריק מחייך, נראה רגוע יותר.

הם ממשיכים לנסוע. הפריק מתחיל לנקר, ודם מציע לו לשכב על השטיח ולנמנם. הם כבר יעירו אותו כשיתקרבו לתל אביב. הפריק מהסס, אבל העייפות בסופו של דבר מנצחת. הוא נשכב ונרדם כמעט מיד.
"מה עכשיו?" שואל עצם.
"עכשיו אנחנו פונים פה." דם מכוון את המסחרית לתוך פנייה נסתרת באמצע היער שלידו הם נוסעים כבר יותר מחצי שעה. הם נוסעים עכשיו על דרך עפר משובשת, עד שמגיעים לכביש ישן שכבר שנים לא היה בשימוש, ובעצם לא מוביל לשום מקום. השמש מתחילה לשקוע באופק. יש להם כנראה עוד שעה – שעתיים של אור. הם צריכים להספיק לאסוף עצים למדורה ואז להדליק אותה, כדי שהכול יתקתק בזמן לפעילות הלילה שהם מתכננים בשביל הפריק.
"אני רוצה להתחיל," אומר עצם.
"לא בא לך לשחק איתו עוד קצת קודם?"
"לא. נשחק איתו אחר כך, כשהוא יהיה עירום. אתה יודע שאני לא סובל כשהם עדיין לבושים. למה אתה מענה אותי ככה, אחי?"
"בסדר, בסדר. בלי לחץ. היי, פריק. קום, פריק."
הנער נאנח ומתיישב. עיניו נפוחות משינה. הוא מפהק. "כבר הגענו?"
"לא."
"איפה אנחנו?"
"בדרך. איך המרגש?"
"בסדר." הוא מסתכל מהחלון. "לא נראה לי שהייתי פעם בכביש הזה."
"כי כנראה לא היית. זה כביש די נטוש. כלומר, נטוש לגמרי."
"אז למה אנחנו – "
"כי מתחשק לנו, פריק. זה למה. אולי תהיה נחמד ותעביר לי את הנעליים."
"איזה נעליים?"
"אלה שאתה נועל. אה, וגם את הגרביים. תודה."
"אחי, מה נסגר?"
"תן לי את הנעליים המזוינות כבר!"
"אבל למה?"
"תן לי לעבור אחורנית!" צועק עצם. "תן לי ללמד אותו קצת נימוסים."
דם מניח את ידו על רגלו של עצם. "תירגע, אחי, אני בטוח שהפריק לא רוצה להיות חצוף וחסר כבוד. נכון, פריק?"
"אני… רוצה לרדת. תנו לי לרדת פה. לא אכפת לי איפה אנחנו."
דם צוחק. "למה נראה לך שניתן לך ללכת? אה, ואל תבזבז זמן בניסיונות לקפוץ החוצה – אנחנו מומחים בציד. נתפוס אותך לפני שבכלל תספיק לרוץ אפילו מטר אחד. קדימה, פריק. נעליים וגרביים. הופ – הופ."
הפריק מהסס, נוגס בשפתו התחתונה, שרועדת מעט, ואז חולץ את נעליו ומוריד את גרביו הלבנות. הוא מושיט אותן לעצם, שלוקח אותן ומסניף עמוקות.
"פשש, לפריק יש ריח לא רע. נראה לי שהוא התקלח הבוקר."
דם מעט את המסחרית עד שקצב הנסיעה כמעט מגיע לעשרה קמ"ש. בקרוב הם יגיעו למקום הקבוע שלהם, אולי אפילו נשארו עצים מהפעם הקודמת.
"זה נכון, פריק?" אומר דם. "התקלחת בבוקר?"
"כן."
"הבאת ביד בזמן המקלחת?"
הפריק בולע רוק. יש ניצוץ בעיניו; דמעות, פחד, מעין שילוב מנצח של השניים. "כן," הוא אומר לבסוף.
"כן מה?"
"כן, אוננתי במקלחת. מרוצה?"
"מאוד." דם עוצר את הרכב בפתאומיות. הפריק עף קדימה, אבל ממהר להתייצב. הוא נראה מפוחד יותר משנראה עד כה.
"קדימה," אומר דם לעצם. "אנחנו מגיעים עוד חמש דקות, תכין אותו בינתיים. אני רוצה שישר כשנעצור ניקח אותו לאסוף עצים."
"אין שום בעיה." עצם קופץ החוצה. הפריק ממהר להיצמד לקצה המסחרית. הוא מנסה לחפש ידית, דלת, חלון, משהו בשביל להימלט.
דם מיד חושב על חיה בכלוב, לפני שהיא מובלת לשחיטה. הזין שלו מאיים להישבר בתוך מכנסיו.
כשעצם פותח את דלת המסחרית ומטפס פנימה, הפריק צועק, "תתרחק ממני!" ומרים את ידיו ורגליו להגנה. עצם טורק אחריו את הדלת והחיוך על פניו נפרס מאוזן אחד לשנייה. זמן לטרוף.
"תראה, פריק, אתה יכול לבעוט בי, ואתה גם יכול להכניס לי אגרופים. אבל בשורה התחתונה אני עדיין הולך לגבור עליך, ואתה עדיין תעשה את כל מה שנרצה. עכשיו תחליט אם שווה לך להילחם ולהיפגע, או פשוט לוותר ולהיפגע קצת פחות."
השניות עוברות, והפריק מוריד לאט את ידיו ורגליו. הוא בוכה. מעט נזלת שקופה מבצבצת מנחיריו. הפריק מושך באפו והנזלת חוזרת למחילה.
"מה אתם רוצים?" קולו של הפריק רועד. עיניו המפוחדות עוברות מדם לעצם מדם לעצם.
"בחייך, ילד," אומר עצם. "אתה לא טיפש. תבין לבד מה אנחנו רוצים. בוא הנה."
הפריק מתקרב אליו, מבטו מושפל. עצם תופס בשולי חולצתו של הנער ומושך אותה מעל ראשו. גל של ריח זיעה פוגע בעצם. מקדמת הרכב דם צועק, "תראה לי אותו, תראה את הסחורה."
עצם משעין את הפריק על כפות ידיו, כך שגופו מוטה באלכסון אחורנית. דם עוצר את המסחרית פעם נוספת וסוקר בעיניים רעבות את הגוף שלפניו, וניצב עכשיו בתנוחה מפתה שדורשת זיון, פשוט מתחננת אליו.
העור שלו לבן וחלק, בקושי שערות בודדות מתחת לטבור. הפטמות שלו אדומות/ורודות, וניצני שיער שחור בולטים מזווית בתי השחי שלו. בגלל הזיעה הגוף של הפריק מבריק, כמעט קורן.
"עצם," אומר דם. "הפטמות שלו, טפל בהן עד שנגיע." הוא מסתובב וממשיך בנסיעה.
מאחור, עצם מלחך את שפתיו ואומר לפריק, "פשוט תישאר באותה התנוחה ותהנה."
"בבקשה…"
עצם מאבד סבלנות. יש זמן ומקום לתחנונים, אבל זין, עכשיו זה לא הזמן. הוא מניח את אצבעו על הטבור של הפריק ומחדיר אותה פנימה. הפריק מתחיל לצעוק ועצם מזהיר אותו שבשנייה שהוא זז, אפילו מילימטר, האצבע תחדור לו ישירות לתוך הקיבה.
הפריק לא נע, רק עוצם את עיניו בחוזקה, נושך את שפתיו ובוכה. האצבע גורמת לעור בבטנו להימתח פנימה, ועצם יודע שהכאב משתק. לבסוף הוא מוציא את האצבע החוצה ומצמיד אותה לנחיריו. הריח משכר, כמו סם ממסטל. הוא מעביר את האצבע על אפו של הפריק, כדי שיריח גם את נפלאות הגוף שלו, שיהיה מודע לקסמים שיש בתוכו.
עכשיו, חושב לעצמו עצם, הפטמות. הוא מצמיד את ראשו אל החזה הלבן של הפריק וסוקר מקרוב את שתי הפנינים האדומות והמפתות. טוב, הן בהחלט רדומות. הוא מתחיל לנגוס בהן, ביסים קטנים שגורמות לפריק לנער את ראשו ולמלמל תחתונים. "לא… די… זה ממש כואב… בבקשה." הפטמות מתחילות להזדקף בין שפתיו ושיניו של עצם, ואחרי שהוא מסיים לינוק אותן, הוא מרחיק את ראשו, מרוצה.
מבט מהיר מחוץ לחלון מגלה לעצם שהם עוד מעט מגיעים ליעד שלהם. הוא פותח ארגז קטן ששוכב בצד ומוציא ממנו חבל מלוכלך. הוא יוצר לולאה עם החבל ומניח אותה מסביב לצווארו של הפריק. ברור שהנער רוצה לומר משהו, כנראה להתחנן עוד קצת שיעזבו אותו, שיתנו לו ללכת. אבל הוא שומר לבסוף את התחתונים לעצמו, כנראה יודע שעונש נוסף מחכה לו בדיוק מעבר לפינה.
אז החבל נקשר מסביב לצווארו של הפריק, חזק מספיק בשביל שלא יוכל לברוח, אבל בכל זאת משאיר לו מספיק מקום לנשום.
עצם אומר, "היי, דם, איפה עוד לקשור?"
"תשאיר אותו ככה. הוא צריך עוד לסחוב עצים. אה, ותיפטר מהמכנסיים האלה. תשאיר לו רק תחתונים. יותר מאוחר נראה מה מסתתר מתחת."
עצם מהנהן. הוא מרוצה. סוף כל סוף דברים מתחילים לזוז. המכנסיים יורדות ונשארים רק התחתונים השחורים. תחתוני בוקסר קצרים, איתם קשה לשער מה גודל החבילה שמסתתרת מאחורי הבד.
דם מחנה את הרכב. "תחנה אחרונה," הוא אומר. "על כל הנוסעים לצאת החוצה מיד. עצם?"
"בשמחה, אחי. בשמחה."
עצם פותח את דלת המסחרית, אוחז בחבל שמסביב לצווארו של הפריק וגורר אותו החוצה כמו כלב עקשן. הפריק, שכמובן חייב לעשות בעיות ומנסה להתנגד, נופל כתוצאה על הקרקע החולית. ישנן אבנים קטנות על החול, והן משפשפות ושורטות את עורו החלק של הנער. הפריק עדיין בוכה, ועכשיו הוא ממלמל: "בבקשה, תנו לי ללכת. אני לא אספר לאף אחד, נשבע לכם. רק תשחררו אותי. אני לא בקטע. בבקשה…"
דם ועצם מחליפים מבט. שניהם חושבים על אותו הדבר – עונש.
עצם מכניס את ידיו מתחת לבתי השחי המיוזעים של הפריק ומרים אותו על רגליו. לאחר מכן הוא אוחז בידיו של הפריק מאחורי גבו ושומר אותן שם באחיזת ברזל.
דם נכנס לעמדה ושולח כמה אגרופים לאוויר, בשביל הרושם. עיניו החומות של הפריק מתרחבות והפחד נראה בהן בבירור. "לא," ממלמל הפריק. "לא. לא."
דם שולח אגרוף ישירות לתוך הבטן השטוחה של הפריק, שצורח בתגובה. הצרחה מהדהדת בין ההרים שמסביב, ואז נעלמת לה. דם יודע עד כמה הם מבודדים בעמק הזה, לכן לא מפריע לו לשמוע את הפריק צועק. ההיפך. אגרוף נוסף לאותו המקום. הפריק צועק פעם נוספת ומאבד שיווי משקל. עכשיו עצם הוא הדבר היחיד שמונע ממנו לקרוס על הרצפה.
דם תופס את שערו של הפריק, מרים את ראשו, מתרשם מכמות הדמעות המכובדת, וסוטר לנער בכזו עוצמה שמעיפה טיפות זיעה מפניו.
"מספיק," אומר דם, ועצם משחרר את הפריק, שמיד קורס על הרצפה ולא זז.

* * *

הם שוקלים להשתין עליו. זה כנראה יעיר אותו. אבל אז הפריק יסריח, ואף אחד מהם לא רוצה להתמודד עכשיו עם סרחון של שתן. הם מחליטים לסטור לו, כי ככה יותר כיף להעיר אותם.
"הוא ממש חמוד כשהוא חסר הכרה," אומר עצם. "אפשר ממש לאכול אותו."
"אז תאכל אותו. אחר כך. קדימה, בוא נעיר אותו."
הפריק מתעורר לאחר שלוש סטירות. הוא נראה מטושטש וחיוור. הוא ממצמץ בעיניו היפות, מעביר את מבטו ובין דם לעצם, ומיד מנסה לברוח.
דם נותן לו כמה שניות להתרחק ואז תופס בקצה החבל ומושך. הפריק צועק ומתרסק על הקרקע בחבטה. ענן אבק ממריא סביבו ונעלם. הוא מתחיל להשתעל ומנסה לשחרר את עצמו מהחבל. אבל עצם מפורסם בקשירות שלו, ולפריק אין באמת סיכוי.
דם ועצם מחליפים מבטים והולכים אל הפריק, שעדיין שוכב על הקרקע, משתעל ובוכה. הוא בהחלט טיפוס בכיין, חושב לעצמו דם ומתיישב על הבטן של הפריק.
"היי, אחי," אומר דם. "אתה ממש נוח, ידעת את זה?" הוא מקפץ על הבטן, כאילו בודק את הקפיצים.
הפריק שולח את ידיו לפנים ומנסה להעיף ממנו את דם. הוא משתמש באגרופים ובסטירות, ובין לבין הוא מצליח לשחרר קללה או יריקה.
דם לא אוהב כשהם מקללים. בסדר, אז הולכים לאנוס אותך, להתעלל בך, כנראה גם להרוג אותך… אבל זה באמת מספיק בשביל לזרוק את הנימוסים לפח?
עצם מתמקם מאחורי ראשו של הפריק ותופס את ידיו. הוא מרתק אותן לקרקע.
הפריק ממשיך לקלל ולירוק.
ברגע שטיפת רוק פוגעת בפניו של דם, הוא מאבד את סבלנותו. אגרוף לרקתו של הפריק מצליח להשתיק אותו. נשאר רק הבכי. בתנוחה הזאת, כשהוא שוכב על האדמה, ידיו מעל ראשו, לבוש רק בתחתונים, דם יכול לראות את גופו של הפריק מקרוב, ממש להריח את הזיעה והחמימות מהגוף הכואב והיפה שנמצא מתחתיו ובשליטתו.
הוא מרכין את ראשו ומצמיד נשיקה רטובה למרכז החזה החלק של הפריק. גופו של הפריק מגיב מיד ושריריו נדרכים. אבל זה הכול. הילד כנראה תשוש, חושב דם, אין לו כוח להלחם. דם מתחיל ללקק את הזיעה החמה מהחזה של הפריק, מרגיש את המליחות הלחה על לשונו ועל בלוטות הטעם שלו. כשהוא מגיע לפטמות הוא מעביר את לשונו באיטיות מסביב לפנינים האדומות והמקסימות, ואז נושף רוח חמימה כדי לגרום להן להזדקף עד הסוף. התוצאה כמעט מידית, והפטמות הן היפות ביותר שדם ראה כבר הרבה מאוד זמן. הוא נוגס בפטמות, נגיסות קטנות שכנראה גורמות לפריק להרגיש שמחטים חודרות מתחת לעורו. אבל הפריק שומר על שתיקה, רק יבבות חלשות מעידות על כך שהוא עדיין ער.
דם מחליט להניח מעט לפטמות, מאחר שהן כבר נראות נפוחות ועל סף דימום. הוא לש את החזה של הפריק בידיו, מרגיש את העור החלק כאילו נמס בין אצבעותיו. שערות בית השחי של הפריק רטובות וצמודות אחת לשנייה, ובכלל, הוא די חלק באזור הזה. דם מעביר את לשונו לכל אורך בית השחי והשרירים בידיו של הפריק מתהדקים ונדרכים. "תפסנו אחד שרגיש לדגדוגים," אומר דם, טעם הזיעה המלוחה עדיין על לשונו. "אפשר להשתמש בזה."
"בטח שנשתמש בזה."
"היי, פריק, הכול בסדר איתך?"
"סוטים!"
דם ועצם פורצים בצחוק. דם מניח את ידיו על החזה של הפריק וממשיך ללוש אותו. "קדימה," הוא אומר, "תן לי קצת חלב, קצת חלב בשביל כוס קפה. אוי, איזה כוסית עם שדיים יש לי פה… כן, כוסית חמה שהולכת לתת לי חלב."
עצם צוחק. הפריק מושך באפו, נוגס בשפתיו, פניו אדומות ומצחו מיוזע.
"עכשיו," אומר דם ומוציא חפיסת סיגריות מכיס במכנסיו. "אתה מעשן, פריק?"
"לא."
"בטוח?"
"כן."
"סגור על זה?"
"כן!"
דם מצית את הסיגריה. הוא סותם ביד אחת את פיו של הפריק ונושף סילון עשן ישירות לתוך נחיריו.
הפריק משתעל, שיעול עמוק מלא בליחה. דם ממשיך לנשוף עשן מסריח לתוך הנחיריים עוד כמה פעמים, ופניו של הפריק מתחילות לקבל גוון אפרפר ומחליא.
"פסס…" עצם מסמן בראשו לכיוון העצים ודם משיב בהנהון. הם באמת נסחפו קצת עם כל המשחקים האלה. צריך לשלוח את הפריק לאסוף עצים למדורה.
עוד דבר אחרון, אומר לעצמו דם. יד אחת שלו כבר מכסה את פיו של הפריק. הוא מניח את ידו השנייה על אפו של הפריק, סותם את נחיריו ופחות או יותר חונק אותו.
לפריק לוקח כמה שניות להבין מה נעשה לו, אבל כשהוא מבין, הוא מתחיל להשתולל. החיוכים מרוחים על פניהם של דם ועצם, כשהנער היפה מנסה לנשום בכוח, מנסה להשתחרר מאחיזת הברזל שמרתקת את גופו לקרקע.
בשלב מסוים הפריק מפסיק להתנגד ועיניו מאבדות מיקוד. למרות הקושי, דם מוריד את ידיו ואוויר מצליח לחדור לתוך גופו של הפריק, שמתחיל להשתעל מיד ולקחת נשימות עמוקות.
דם קם ממנו ועצם משחרר את אחיזתו מידיו של הפריק.
"הוא כל כך חמוד," אומר דם במעין אנחה.
"לקחת אותו להביא עצים?"
"רגע, אחי, תן לבחור שלנו פה להירגע קודם. היי, פריק, איך החיים?"
הפריק לא עונה. הוא עדיין שוכב על הקרקע, זרועותיו לצד גופו וראשו מוטה הצידה. החזה שלו עולה ויורד במהירות, כאילו מנוע שחבוי מתחת לעורו פועל בשיא העוצמה.
לאחר כשתי דקות דם מסכים שעצם ייקח את הפריק להביא הספקה של עצים. בינתיים דם יכין שטח מתאים למדורה.
"א

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il