השמים נופלים – פרק ט'

07/08/2014

אתה בורח?

חיים חייך חיוך עצוב, שלף והגיש לי אפרסק אחר מהקופסה.
"זה היה המדריך בתנועה. הוא… הוא כנראה הרגיש ש… שאני מתבגר מהר, והזמין אותי אליו כאילו להכין פעולה וכשהיינו אצלו הוא עשה… הוא הכריח אותי… זה…" והשתתק.
דמעות נצצו על ריסיו והחלו לזלוג על לחייו.
ליבי יצא אליו. רציתי לעטוף אותו בחיבוק, אבל נותרתי במקומי, פי קפוץ בזעם, מת לתפוש את המדריך הזה ולחנוק אותו בשתי ידי.
הוא הביט באופק, ואחרי שתיקה ממושכת המשיך.
"אצלנו לא כל כך מדברים על דברים כאלה עם ההורים. ההורים שלי מסורתיים, מהדור הישן והלא פתוח. הסיפור הזה נמשך שנה, עד שהוא התגייס. הוא איים עלי שהוא יספר לכולם שאני פיתיתי אותו. זה היה נורא. הייתה לי תדמית נוראית על עצמי. התחלתי לעסוק בספורט ולהתחזק. שאם אי פעם יקרה לי שוב משהו כזה אהיה חזק. לא חזק בתורה. חזק בגוף וגם בנפש. שאוכל להגן על עצמי ולא להיות כל כך חסר אונים. קראתי המון, שמעתי המון מוזיקה והחלטתי שאם אלוהים לא עזר לי אז, כשזה קרה לי, אז אני לא יכול לאהוב אותו. כלפי חוץ נראיתי טוב בגלל הספורט. הקריאה עזרה לי להשתפר בלימודים. לקח לי המון זמן להתחיל לאהוב את עצמי. תמיד ידעתי שאם אני אראה את הבחור הזה אני הורג אותו ממכות. בנות התחילו איתי, הייתי די אהוב בקרב החברים, אבל כבר לא יכולתי להעמיד פנים שאני דתי ושאני מאמין. הייתי מיואש ולא היה לי אף אחד שיכולתי להרגיש מספיק בטוח כדי לדבר איתו ושזה לא יצא החוצה. זה… כמו… כמו להיות כלוא בתוך עצמך כל הזמן."
אני לא יודע מאיפה שאבתי את כוחות הנפש כדי לעצור את עצמי מלחבק אותו חזק חזק. משום מה הרגשתי שהדבר הנכון באותו רגע הוא פשוט להקשיב ולתת לו לפרוק ולהשתחרר ממה שכלוא בו כל כך הרבה זמן.
חיים נעץ מבטו בעננה לבנה מעל לאופק. הוא מכונס בתוך עצמו, בתוך שתיקה ממושכת. ואז הפנה אלי מבטו. "כבד לך?"
לא יכולתי לדבר. דמעות חנקו את גרוני. הנעתי את ראשי בשלילה. "תמשיך, חיים."
הוא לקח נשימה ארוכה, ושב להביט בים. "הגעתי לצבא. התנדבתי ליחידה קרבית ו… עשיתי הכול כדי לא לחזור בחיים. זה לא הלך לי… כמו שאתה רואה…" חייך את החיוך העצוב. "ואז הגיע הקטע הקשה. בנוסף לכל מה שעברתי גיליתי שאני לא אוהב בנות."
לו היה מסיט את מבטו מהאופק אלי הוא בטח היה רואה שהלסת שלי צנחה.
הושטתי יד ואחזתי בסנטרו וסובבתי את פניו אלי. בהתחלה הוא לא העז להביט בעיני. אבל לא הרפיתי ולאט לאט התרוממו ריסיו שאגלי דמעות תלויים עליהם והוא הביט סוף-סוף בעיני. היה לי קשה לראות בדיוק מה כי מסך דמעות בלתי רצוניות ערפל את עיני.
התרוממתי על רגלי.
"אתה בורח?" הוא לחש בבהלה.
שוב הנעתי את ראשי בשלילה, מחייך אליו מתוך דמעותיי, לקחתי את ידו ומשכתי אותו לעמידה.
"לים!" כשאני אוחז בידו והוא נגרר אחרי הלכנו במים עד גובה המותניים ואז הפלתי את שנינו לתוך המים. ורק אז, כשיצאנו אל פני המים משכתי אותו לחיבוק.
הגבר המדהים הזה התפרק לגמרי. תוך כדי גמגום הוא התנצל שהוא אף פעם לא בכה ככה, ושאף פעם לא דיבר על זה ושפתאום… הכל הציף אותו ככה… ושהוא נורא מצטער ושהוא מקלקל את הבילוי במקום לשמוח ו…" הוא בטח היה ממשיך עוד ועוד. אבל החלטתי לשים לזה סוף, תפשתי את פניו בידי ונישקתי אותו נשיקה עדינה וממושכת.
גל שובב הפך אותנו, וכשיצאנו מהמים נחנקים ונשנקים מהמים שבלענו, הוא התחיל לצחוק, מן צחוק מתגלגל וסוחף וגם אני נדבקתי.
הוא שחה לעברי וחיבק אותי.
"אני לא מאמין איזה מזל ענקי היה לי שפגשתי אותך בטיסה… אתה… לא רואים עליך בכלל… אתה בטוח שאתה גם…"
"הומו? כן. אני בטוח לגמרי. רוצה לבדוק?"
הוא הרצין. "תודה שהקשבת. בחיים לא חשבתי שאני אוכל לספר את זה למישהו. זו כזו הרגשה של בושה, של אשמה, ושל תסכול שליווה אותי כבר כל כך הרבה זמן. פתאום אני מרגיש… נהדר. אתה כזה… כזה מבין ומקשיב ו… מהרגע שראיתי אותך קיוויתי שאני אמצא מישהו כמוך. יפה כזה, מבין, מתחשב… תגיד, גל איך לא תפשו אותך עדיין? איך זה שאין לך מישהו?"
"היה לי. אני מבין שעכשיו תורי?"
"עכשיו תורך."
"חיים, מבטיח לספר לך הכול. בוא נשחה עוד קצת, כזה כיף במים!" שחינו זה בצד זה עד שהוא נעצר. נעמדנו בעומק הים, מניעים רגלינו כדי לצוף. הוא לקח אותי בזרועותיו וחיבק אותי חזק.
הוא נישק אותי וצחק. "אתה יודע שאף פעם עוד לא הייתי ממש עם גבר?"
"מה?!"
"כלומר… עם מישהו שאני אוהב. היו כל מיני… ניסיונות לא ממש מוצלחים, כאלה של אוננות עם תוספות, אבל לא ממש אהבה. היה לי קשה להתנשק עם מישהו… ככה בלי ש… ו…"
"רוצה לבדוק את זה שוב?" חייכתי
הוא שב ונשק לי שוב, נשיקה מתוקה-מלוחה בעוד כדור השמש מתחיל לשקוע בים. הרגשתי שתיכף אנחנו מתרוממים מהים ומתחילים לרחף בשמיים.
"הנה, זה בדוק!" צחקנו. השמש שקעה והיה ממש נעים במים. התחבקנו והתנשקנו ברוך, מידי פעם מלטפים זה לזה את הפנים. התחלנו לשחות לעבר החוף.
אספנו את המגבות, הלכנו להישטף מהמים. אני הייתי חייב להסתיר במגבת את הזקפה שלי. הוא מדהים הבחור הזה…
צעדנו בשתיקה נינוחה, מידי פעם מחייכים זה לזה. כשהגענו לבניין הערב כבר ירד. עלינו במדרגות בריצה, פתחתי את הדלת ואיך שנכנסנו פנימה הוא הצמיד אותי לקיר והחל לנשק אותי כמטורף. על העיניים, על המצח, על האף, מפזר מטר של נשיקות קטנות ונהדרות, ידי על כל גופי, ידי על כל גופו.
"גל… חמוד ('ח' מתוקה כזו…) ויפה שלי, מתוק…" בין נשיקה לנשיקה.
לכדתי את פניו בידי, הוא לכד את פני בידיו והתנשקנו ממושכות. חסרי נשימה כשהנשיקה נעצרה לרגע, הצלחתי לומר: "בוא נתקלח ונאכל משהו. אתה נשאר?"
הוא חייך ואז הרצין. "אני מת להישאר איתך. ולא רק לעכשיו. מהרגע ששוחחנו במשרד של השכרת הרכב אני… פשוט היה לי ברור שזה אתה… הנה תראה," הוא הרים והראה לי את זרועו. עורו היה סמור כעור ברווז. "אבל," הוא המשיך בשקט, משפיל עיניו, "אם אתה חושב שזה מוקדם מידי אז…"
לא עניתי לו. פשוט נשקתי לו שוב ושוב ואז גררתי אותו למקלחת.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il