השמן והרזה – פרק א'

06/11/2014

בני הרזה ואריק השמן השתחררו מהצבא בשלהי שנות השמונים, וכמה שבועות אחר כך עזבו את בית אבא אימא (בני את המושב בצפון ואריק את הקיבוץ בדרום) ושכרו דירה בתל אביב. בלי שהכירו זה את זה קודם הם שכרו דירות ברחובות סמוכים, והבינו די מהר, כל אחד לחוד, שכדי שיצליחו בחיי האהבה והחברה שלהם עליהם לשפר את הופעתם. כתוצאה מכך הם נפגשו לראשונה בחייהם בערב בהיר אחד במכון כושר שנפתח לא מכבר, ומיד התאהבו.

לא, לא זה בזה, אלא באסף החתיך, מדריך הכושר המשותף שלהם שגם הוא כמותם הגיע לתל אביב אחרי הצבא, אלא שבניגוד להם הוא היה שרירי, יפה תואר ומלא ביטחון עצמי.

אריק ובני שטרחו ושפכו זיעה וכסף במכון הכושר, שהיה אז חדש ויוקרתי, לטשו בו עיניים מעריצות, נאנחו למראה שריריו התפוחים ושאפו בכל ליבם להיראות כמוהו, או לפחות לזכות ללטף את עורו השחום והחלק שעטף את גופו החטוב לתפארה. בשנים הראשונות שלהם בתל אביב שניהם עשו מאמצים גדולים לנצח את הגנטיקה הלקויה שלהם כדי למצוא חן בעיניו, או בעיני בחורים שווים כמותו.

אחרי כמה חודשים של דיאטה קפדנית, והשקעה כבירה של אנרגיה וזמן בשיפור הופעתם אריק הצליח לשטח מעט את בטנו העגלגלה ולצבור מעט שרירים על כתפיו וחזהו, ורגליו הדקות של בני התעבו ונעשו שריריות למדי. הוא הצליח אפילו (אחרי ששתה שייק חלבונים יקר להחריד ובעל טעם נתעב) להעלות מעט בשר על גופו הצנום.

אסף, מדריך הכושר החביב שלהם, שטרח ומדד את גופם ושקל אותם בנאמנות כל שבוע, רשם את הישגיהם בכרטיס המיועד לכך ושפע מחמאות לשניהם, אבל דחה בחביבות מתורגלת היטב את חיזוריהם, ועוד הגדיל לעשות והלך והתחתן עם אישה דווקא. עוד בטרם התגברו בני ואריק – כל אחד לחוד – על האכזבה וכאב הלב שהסב להם הוא כבר עזב את המכון והפליג למחוזות מייגעים פחות, מפקיר אותם לקסמיו של מחליפו, יוני החמוד בעל העיניים הכחולות שנהג ללבוש מכנסי התעמלות מבריקים, הדוקים על ישבנו הנהדר.

רק שנים רבות אחר כך, כששניהם כבר היו מבוגרים וחכמים הרבה יותר, הם הבינו למה כל מדריכי הכושר שלהם היו בחורים כל כך צעירים וסקסיים. מסתבר שבעל מכון הכושר רצה למשוך לעסק שלו חובבי גברים שמוכנים להשקיע הרבה בהופעתם ולכן בחר את מדריכי הכושר לא לפי כישוריהם והמסירות שלהם לעבודה אלא על פי הופעתם הנאה.

עד עריקתו של אסף הם כבר צברו די ביטחון והרוויחו די כסף כדי להרשות לעצמם להתחיל לצאת למסיבות ולפאבים, עדיין כל אחד לחוד, אם כי הם שבו ונפגשו כל פעם באותם המקומות, מאחר שבתקופה ההיא, תחילת שנות התשעים, תל אביב הייתה עדיין דלה במקומות בילוי לגייז.

כך קרה שהקראש הבא המשותף לשניהם – עד אז הם כבר התחילו להבדיל בין קראש להתאהבות – היה נמרוד הברמן שהתהדר בזיפים הורסים ובחיוך צחור שיניים, ונהג ללכת בקיץ עטוי ווסט עור סקסי על גופו החשוף. שרירי זרועותיו המדהימים, המקושטים בקעקועי ערבסקות אקזוטיים, הרטיטו את ליבם של בני ואריק ושל עוד כמה עשרות גברים צעירים וחרמנים שבאו לפאב ההוא רק כדי להביט בנמרוד היפה, והיו כל כך מוקסמים ממנו עד שאפילו לא הרגישו שהוא מוהל להם מים בוודקה.

אחרי נמרוד, (שנפטר מאיידס שנה לפני שהמציאו את הקוקטייל המושיע), באו עוד ועוד עלמי חן חטובי עכוז ותפוחי קיבורת, כולם צעירים, טובי מראה ויפי תואר. "חלקם היו אפילו הומואים." צחק בני כשהם התרווחו להם בדירתם המשותפת, חוגגים את סוף השיפוץ המתיש שהתרחש, בעיתוי מופלא, בדיוק בתחילת המילניום החדש, והעלו זיכרונות מפגישתם הראשונה. למרות כל מאמציהם הם לא הצליחו להיזכר מתי בדיוק הפסיקו לברך זה לאת זה לשלום במנוד ראש מנומס והפכו מסתם מכרים לידידים ולשותפים לדירה. בני טען בחום שזה היה במסיבת ואלנטיין של שנת תשעים וארבעה, ואילו אריק היה משוכנע שזה קרה אמנם באותה שנה, אבל במסיבת סילווסטר.

כך או כך שניהם הסכימו שהם התחילו לדבר זה עם זה במסיבה חורפית רועשת ורוויות אלכוהול שבה שניהם שתו יותר מידי, כל אחד מסיבותיו הוא – אריק שתה כדי שיצליח לאזור די אומץ לרקוד ליד בחור אחד, יפה בלורית וגופיה, שהוא חשק בו עד שיגעון באותו חורף (והספיק לשכוח את שמו עד הקיץ), ובני, שגופו הצנום לא היטב להתמודד עם כל כך הרבה וודקה, שתה עד ד'לאידע כי נפרד יום קודם משלומי השחום ושחור התלתלים שזכה להיות האקס המיתולוגי שלו. הקשר בין בני לשלומי התחיל כעוד קראש שגרתי בחדר הכושר הזכור לטוב, המשיך בסטוץ לא צפוי ומרגש מאוד בחדר ההלבשה, ונמשך לאורך כמה חודשים קסומים, רוויי סקס ואושר בהם הצליח שלומי לגרום לבני להרגיש, לראשונה בחייו, נוח בתוך גופו השדוף ולהפסיק לסבול מתחושת נחיתות בגלל קומתו שלא הצליחה להיתמר מעל למטר שבעים ושתיים.

למרבה פליאתו של בני אסיר התודה התברר ששלומי נמשך דווקא לבחורים צנומים וקטני קומה כמוהו, והוא לא חושב שהזין שלו קטן מידי, או שהוא שעיר מידי. שלומי טוב הלב ונעים ההליכות החמיא לבני על עיניו היפות, התפעל מחיוכו המתוק, ליטף ופינק, ושפע כלפיו תשומת לב וחיבה – אם כי מעולם לא אמר לו שהוא אוהב אותו – ואז, יום נורא אחד, בלי שום אזהרה מראש הודיע שלומי לבני ההמום שהוא היה רק ריבאונד שנועד לאושש את שלומי משברון הלב שגרם לו יובל, האקס ההורס שלו שנפרד ממנו לפני שנסע לשוטט במזרח הרחוק. יובל שהיה יפה תואר ומדהים כמו שלומי, ואולי אפילו עוד יותר, חזר מהטיול אחרי חצי שנה ומיד התמלא קנאה כשראה ששלומי ממשיך את חייו בלעדיו ועכשיו הוא רוצה, למרבה המזל, שהם יחזרו.

"אבל… אבל…" מלמל בני, "אבל אני אוהב אותך נורא שלומי."

"כן, אני יודע, מצטער, לא נורא מאמי, יעבור לך." נישק אותו שלומי על מצחו, ליקט את החפצים שפיזר פה ושם בדירתו של בני, הפטיר עוד מצטער קלוש לעברו, הבטיח שהם תמיד יישארו ידידים ופרח לדרכו.

בני המסכן בכה לילה שלם, מרטיב את הכרית בדמעותיו, ולמחרת, הלום צער ומתודלק בבירה, הלך בגפו למסיבת הסילבסטר או הוואלנטיין – מי זוכר? – והמשיך לשתות אלכוהול מכל הבא ליד. הוא לגם בלי אבחנה וודקה ובירה, וגם בוויסקי לא בחל, עד שלבסוף איבד את הכרתו בשירותים המצחינים של המועדון ושם נתקל בו אריק, שהלך לתומו להשתין, ובמקום ללכת לחזר אחרי העלם הצעיר, שגופו מילא כה יפה את גופייתו הלבנה, עמס את בני השתוי על שכמו, ולקח אותו אליו הביתה, שם שמט אותו על הספה, כיסה אותו בשמיכה, והלך לנחור במיטתו.

בני קם בבוקר מבולבל ונבוך, הקיא את נשמתו לאסלה של אריק ואחר כך הלך לבדוק מי נוחר שם בחדר השני, וגילה להפתעתו את אריק השמן, שפניו היו מוכרות לו ממכון הכושר ומעוד עשרות מסיבות בהן השתתפו יחד, למרות שמעולם לא החליפו מילה.

"הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כדי לשכוח את הבן זונה זה להחליף דירה." אמר אריק לבני אחרי ששמע, על הקפה של הבוקר, את הסיבות להתנהגותו יוצאת הדופן של בני.

"להחליף דירה?" התפלא בני, "אתה חושב שזה מה שיעזור לי להתגבר עליו?"

"כן." פסק אריק, "אם תישאר לגור באותה דירה תיזכר בו כל הזמן, וחוץ מזה משנה מקום משנה מזל, מתי נגמר לך החוזה על הדירה?"

"בעוד חודשיים, אבל אני בטח אחדש אותו שוב, אלא אם כן הבעל בית יעלה לי גם השנה את השכר דירה. כל שנה הוא עושה לי את זה, המניאק הזה, אבל השנה החלטתי לא לשתוק לו, אם הוא שוב מנסה לדפוק אותי במחיר אני אסתלק מהדירה המעפנית שלו וזין עליו, וגם על שלומי!" הצהיר בני בגסות מאוד לא אופיינית לו, "זין על כל הגברים!" פסק, והצליח אפילו להתעלם מראשו הכואב ולחייך.

"לגמרי." עודד אותו אריק, ומיד אחר כך גילה לבני שהחל להתאושש מהחמרמרת שתקפה אותו שמצא דירה מדהימה ממש באמצע העיר, קרובה לכל מקום, ויש בה שלושה חדרי שינה, סלון ענק שנפתח למרפסת מדהימה עם נוף לים, מטבח מאובזר ורחב ידיים, ואם לא די בכך יש לה גם יציאה לגינה מקסימה.

"אבל הדירה גדולה מידי בשביל בן אדם אחד, ונורא יקרה לי, אני ממש רוצה לשכור אותה, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לשלם לבד את המחיר שדורשים עליה, הפתרון היחיד הוא שנשכור אותה יחד, מה דעתך?"

"אני לא יודע." היסס בני, "אני לא ממש מת על שותפים, אבל דירה עם גינה ומרפסת… טוב, נלך לראות, מה כבר יכול להיות? הרי זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות עם עצמי."

עוד באותו יום הלכו בני ואריק לראות את הדירה המדוברת. בני התלהב ממנה פחות מאריק, אבל נפל שדוד בקסמיה של הגינה שעוררה בו לפתע חשק בלתי נשלט לגדל צמחי תבלין, ואולי גם עץ לימון מוקף פטוניות? או אולי יסמין ריחני שיטפס על הגדר?

"אבל קודם אני רוצה שנכתוב הסכם שמפרט בדיוק מה הזכויות ומה החובות של כל אחד." הודיע לאריק, "כי בפעם האחרונה שגרתי עם שתי שותפות זה נגמר במריבה נוראית בגלל איזה יוגורט שאכלתי בטעות."

"אל תדאג, אני לא אריב אתך בגלל יוגורט, מה אני, בחורה? ובכלל, אני לא קונה כמעט אוכל כי אני אוכל בדרך כלל בעבודה. אני פותח את המקרר רק כדי להוציא ממנו בירות קרות."

"ומה אתה עושה בשבתות ובחגים?" תהה בני.

"דיאטה." צחק אריק וליטף את כרסו שלמרות כל מאמציו בחדר הכושר נותרה עגלגלה, ולמראה גבותיו המורמות בפליאה של בני הודה שהוא פשוט אוכל בחוץ, ולכל הרוחות עם הדיאטות המבאסות האלו, מי צריך אותן כשיש בעולם כל כך הרבה גברים חובבי דובים?

"גם אני צריך דיאטה, אבל דיאטה להשמנה, ואני חייב שיהיה לי תמיד אוכל במקרר כי אני עובד בעיקר מהבית, מזל שאני אוהב לבשל." העיר בני, שומר לעצמו בדיפלומטיות את דעתו על גברים שמנים שלא משכו אותו כלל.

"אם ככה אז מה דעתך שאני אתן לך כל חודש כסף ואתה תדאג לקניות ולבישולים בשביל שנינו ותוריד לי מהראש את הניג'וס הזה של בישולים ואוכל?" הציע אריק.

בני, שלמרות גופו הדק דווקא אהב לבשל, הסתכל על הגינה המוזנחת, דמיין את עצמו שותל ומעשב, משקה ועודר, ומגדל בעצמו תבלינים למאכלים שיבשל במטבח הנאה, הביט בפניו העגלגלים וטובי המזג של אריק, והסכים.

וכך קרה שהם שכרו יחד דירה – חותמים כלאחר יד על גם אופציה לקנייתה – המתווך שטיפל בהשכרתה סיפר להם שהדירה שייכת לזוג מבוגר שגר אצל הילדים וספק אם ישוב לגור בה.

המתווך הפטפטן היה בטוח שהם זוג והשניים לא עשו אמרו דבר כדי להפריך את הנחתו, ואפילו צחקו קצת על העניין אחרי שהוא הסתלק, אבל בינם לבין עצמם היה להם ברור שאין מצב והם ישנו בחדרי שינה נפרדים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il