התבהרות

01/06/2015

המחשבות על המרצה לא פסקו, "תעשי רק מה שעושה לך טוב" הדהד בי הקול של החברה.

יש לי חבר, החבר הרציני הראשון שלי. בהתחלה גרנו עם ההורים שלי, התחלנו לריב, חשבנו שאולי אם נגור לבד זה ישתפר, אז עברנו לדירה חמודה ברמת גן. הבעלים היא חברה של אבא שלי מישהי שאימא שלי לא כל כך מחבבת. לפנינו גרו בדירה הבת שלה ובעלה עם תינוקת. כשנכנסנו לקח לנו שבועיים רק לנקות ולפנות הכל מהדירה. הם השאירו שם המון חפצים של הסבתא שנפטרה שם.

סידרנו את הדירה והיה לנו נעים ונחמד. עשינו חנוכת בית, באו כל החברים מכל המסגרות והכל נראה מושלם. אחרי כמה חודשים התחילו שוב הריבים, אז הבאנו חתול. החתול הזה נהפך מהר מאוד לבן שלנו. הוא היה רך ונעים ומאוד דעתן. החבר שלי התגייס לצבא קבע, זה היה ידוע מראש, הוא עתודאי וחכם כזה וחמוד וההורים שלי מתים עליו. הוא מקסים ונעים ומכיל אותי עם כל השיגעונות שלי ולא חסרים כאלה ואני אוהבת אותו. הוא חננה כזה, איש מחשבים מחונן, צופים לו עתיד מזהיר וכבר עכשיו הוא נחטף לאיזו חברת סטרט אפ מאוד מצליחה ומרוויח בה המון, אבל משהו לא יושב לי טוב בזוגיות הזאת… ובכל זאת טוב לנו ונחמד ונעים ונוח.
אני שוכבת עם אחד הידידים שלי, אחד שמלווה אותי כבר שנים, יש ביננו יחסים מורכבים, תמיד היה שם המתח המיני. אני זוכרת, שפעם, כשהיינו בני חמש עשרה בערך, היינו אצלי בחדר. שכבנו על השטיח מקיר לקיר והתנשקנו. פתאום הוא שלח יד אל תוך התחתונים שלי, הוא נגע בי במשך כמה דקות וגמרתי. זאת הייתה האורגזמה הראשונה שהייתה לי בחיי שלא עם עצמי. התחלתי לבכות והוא נבהל אבל הסברתי לו שזה בכי טוב, מהתרגשות.
סיפרתי לחבר שלי ששכבתי עם הידיד והוא סלח. המשכנו לגור יחד בדירה החמודה… שכבתי עם עוד ידיד ועם אקס אחד שבינתיים התחתן… עליהם כבר לא סיפרתי.
החיים המשיכו, היו נעימים, רגועים… לא היו ריבים, הכל היה רגיל… גרנו יחד, חיינו יחד, שכבנו מידי פעם, יצאנו עם חברים.
ערב אחד הוא חזר ואמר שיש איזה כנס של אנשי קבע ואפשר להגיע עם אורחים, יהיה מעניין. ההורים שלי החליטו גם הם להצטרף, כבר יש דיבורים על חתונה באופק והם הרי מאוהבים בחתן שלהם. בכנס הציעו לאורחים כל מיני קורסים לאנשי קבע ומשפחות, ביניהם קורס עיצוב הבית עם מעצבת מפורסמת ונחשבת שמעולם לא שמעתי עליה, אבל אימא שלי מאוד התלהבה. פנתה אל אבא שלי וביקשה שיירשם איתה כי המבצע היה אחד פלוס אחד. אבא שלי אמר שזה ממש לא מעניין אותו ואני שראיתי שאימא שלי מאוכזבת אמרתי שלא אכפת לי ללכת איתה ונרשמנו לקורס. האמת שבגיל עשרים ושלוש עיצוב הבית לא ממש עניין אותי, בכל זאת הלכתי רק כדי שיהיה לה עם מי ללכת. ישבתי בשיעורים ולא ממש הקשבתי. זה היה טרום עידן הסמארטפונים, אז פשוט בהיתי באוויר וקשקשתי במחברת.
פתאום ראיתי שהמרצה בוהה בי והיה לי לא נעים אז ניסיתי להקשיב.
פתאום ראיתי שהיא בוהה בי לא מעט. חשבתי לעצמי, "מה היא רוצה ממני?" המשכנו להגיע לשיעורים והמרצה המשיכה לבהות בי. זאת הייתה תקופה שירדתי לא מעט במשקל, הרגשתי בנוח עם הגוף שלי, החבר לא הפסיק לחזר אחריי במרץ והתחלתי להתלבש חשוף יותר. יום אחד לבשתי מכנס קצרצר, מאלה שלובשים רק בגיל עשרים וקצת, גופיה חושפנית בצבע ירוק בקבוק, היו לי סנדלים חומים שהתאימו לג'קט שלבשתי כי בכיתה היה קר ומכנס בצבע בז'.
המרצה נעמדה פתאום באמצע הכיתה באמצע משפט הסתכלה עליי ופתאום אמרה, "אני חייבת להגיד לך שאת ממש חמודה ככה!" לא ממש ידעתי מה לעשות, הרגשתי שאני מסמיקה ומובכת, לא העזתי להסתכל סביב, בטח לא על אימא שלי שישבה לידי.
בהפסקה בשיחה בין המרצה לאימא שלי, הסתבר שהמרצה גרה שני רחובות ממני. אימא שלי שאלה אותה אם יהיה אכפת לה להחזיר אותי בדרך במקום שהיא תחזיר אותי כי היא מיהרה. היא אמרה שברור, אין לה רישיון והיא נוסעת ממקום למקום עם מונית על חשבון המכללה ואין שום בעיה שתחזיר גם אותי אחרי כל שיעור.
הנסיעה הייתה מעט מתוחה מצידי, לא כל כך ידעתי על מה לדבר איתה. ישבתי מאחוריה והיא ליד הנהג, קשקשנו על כל מיני דברים לא חשובים עד שהגענו אליי. הודיתי על הנסיעה ויצאתי מהרכב. התחילו לצוץ לי כל מיני מחשבות לגביה. הרגשתי שאני חייבת לדבר איתה עוד, להתקרב אליה. באחד המפגשים היא סיפרה בבדיחות שהיא גרושה כבר פעם רביעית ומחפשת את החמישי. ניצלתי את ההזדמנות, אמרתי לה שאנסה לשדך לה את דוד שלי (למרות שידעתי שאין סיכוי) ושלצורך זה אני צריכה תמונה שלה כדי לשלוח אליו.
היא הביאה לי תמונה שלה עם הבת שלה שהייתה אז בת שש. הייתי בוהה שעות בתמונה שלה, תוהה מה מסתתר מאחורי המבט. יום אחד היא שאלה אותי בדרך חזרה אם בא לי ללכת לסרט, הייתה איזו הקרנה מיוחדת ולא בא לה ללכת לבד. מיד הסכמתי, לא היה שם היסוס, קבענו איפה ומתי.

לבשתי את השמלה הכי יפה, התאפרתי והתייצבתי במקום בדייקנות לא אופיינית לי. היא הגיעה כולה קופצנית וחייכנית כמו תמיד. נשיקות וחיבוק ונכנסות לסרט. אני בוהה בה מהצד, כמעט ולא רואה את הסרט בכלל. היא מחייכת, צוחקת והעיניים שלה מקבלות קמטוטים בזוויות העיניים. היא מבוגרת ממני בחמש עשרה שנים בערך, נראית אצילית כזו.
אחרי הסרט היא שואלת אם אני רוצה לאכול. אנחנו נכנסות לאיזו מסעדה קרובה, היא מנופפת לצוות, מכירים אותה שם. אנחנו מתיישבות ומגישים לנו מנה כלשהיא עם אורז וצ'ופסטיקס, מעולם לא אכלתי בצ'ופסטיקס. היא צוחקת עליי קצת כשאני מחזיקה אותם בצורה מגושמת ומחליטה ללמד אותי. היא תופסת לי את היד ומראה לי איך לתפוס גרגר אורז, מסבירה שאם אדע לתפוס גרגר אדע לתפוס הכל. אני לא רוצה שתיקח את היד בחזרה אבל היא לוקחת.
הבילוי מסתיים ואנחנו חוזרות במונית. אנחנו מתחילות לצאת יותר ויותר יחד, פעם לפאב, פעם למסעדה, תערוכות עיצוב, כל פעם משהו אחר. תמיד ביוזמתה תמיד לאן שהיא מובילה. ולא אכפת לי שתוביל, העיקר להיות לידה. יום אחד אנחנו קובעות לצאת והיא נאלצת לבטל. אני מתבאסת ובוכה, החבר מנחם אותי, לא מבין למה התגובה הרגשית שלי אליה כל כך חזקה אבל לא שואל.
יש לי חברה טובה, חברה שאני מספרת לה בדרך כלל הכל. לא נפגשנו מעולם אבל כבר שנים רבות שאנחנו מתכתבות. כל מכתב בסביבות השישים עמודים. בערך שנתיים אחרי שהתחלנו להתכתב היא חלתה בסרטן והמצב שלה כבר לא טוב. היא אמרה לי פעם שהיא לא רוצה שנפגש כי אני כמו היומן שלה והיא לא רוצה שהתחושה תיהרס. כבר כמה חודשים לא הצלחתי לכתוב לה. הנחתי שתכעס עליי, על הבגידות בחבר ועכשיו על השטות הזאת, להתאהב באישה. מאיפה הרעיון המטופש הזה?
כתבתי לה, סיפרתי לה הכל. אחרי שבוע הגיע מכתב ממנה. היא נזפה בי על שלא סיפרתי לה עד עכשיו והתמודדתי עם הכל לבד. אמרה שאני צריכה לחיות את החיים כאילו זה הרגע האחרון ולמצות הכל ולעשות רק מה שייעשה לי טוב. חודשיים אחרי היא נפטרה. כשהחבר שלה התקשר להודיע לי הייתי עם אבא שלי בבית קפה. חזרתי הביתה נסערת, החבר ניסה להרגיע אבל זה רק עיצבן אותי יותר. נסעתי לצפון לסוף השבעה. החבר לא הסכים להצטרף אז לקחתי איתי את הידיד, ההוא מגיל חמש עשרה. כשחזרתי משם נפרדתי מהחבר.
המחשבות על המרצה לא פסקו, "תעשי רק מה שעושה לך טוב" הדהד בי הקול של החברה.
עדיין היה לי מוזר לחשוב עליה בצורה מינית, במידה מסוימת אפילו דחה אותי. לילה אחד חלמתי עליה, היינו באמצע אולם ענק, הכל מסביב היה לבן. בחדר הסתובבו עשרות גברים במכנסונים לבנים במרכז האולם היה רכב קטן, היא ישבה על הגג שלו, עירומה כולה, ברגליים מפוסקות וקראה לי להתקרב אליה. התקרבתי ובלי יותר מידי הקדמות ירדתי לה. בבוקר התעוררתי בידיעה שכאילו הגיעה משום מקום שאני לסבית.
רציתי לספר לה, להגיד שאני מאוהבת בה, שאני רוצה לצאת איתה אבל לא ידעתי איך. התחלתי להיכנס לצ'טים של לסביות, לספר את הסיפור ולהתייעץ. בסוף, ערב אחד אזרתי אומץ והתקשרתי אליה. "היי חומד, מה קורה?" ענתה בעליצות הקבועה.

"הכל בסדר, אני צריכה לדבר אתך על משהו." אמרתי בקול לחוץ.

"אין בעיה, אבל אני אחזור אלייך עוד חצי שעה בערך, אני נכנסת לישיבה, אני אתקשר מהדרך." עד שהתקשרה הזמן בקושי זז. שכבתי על המיטה בלי לזוז כמעט, בוהה. פתאום הנייד צלצל. קפצתי מהמיטה התהלכתי בבית והתיישבתי על שפת האמבט עם הרגליים על הקיר ממול. "על מה רצית לדבר חומד?" אני לא נושמת כמעט. כבר לא זוכרת מה בדיוק אמרתי לה, לא ממש הייתי בהכרה. אבל זוכרת שהסברתי מה אני מרגישה בגמגום ושהייתי שמחה לנסות. הייתה שתיקה ארוכה מצידה, שום תגובה. אמרתי לה, "זה השלב שבו את אמורה להגיב."

פתאום היא התגלגלה מצחוק. אמרתי לה שזה לא עוזר למבוכה. "תראי," היא פתחה "את מתוקה אמיתית ואת יפה וסקסית ואני מאוד אוהבת אותך, אבל אני סטרייטית." אחרי השיחה הזאת יצאנו עוד כמה פעמים, אבל לאט לאט התרחקנו. התחלתי לצאת עם נשים אחרות והייתי שלמה עם הדרך שבחרתי. אחרי תקופה שלא התראינו נפגשנו שוב. היא ישבה מולי ואמרה, "איזה קטע שאני סטרייטית וגרמתי לך להבין שאת לא." לאט לאט הקשר התרופף. היום, כמעט חמש עשרה שנים אחרי, אנחנו מסתמסות לעיתים נדירות. בעיקר בימי הולדת או אם אני במקרה ליד הסטודיו שלה, או רואה אותה באיזו פרסומת, אבל תמיד תהיה שמורה אצלי בלב פינה חמה עבורה, האישה ששינתה את חיי בפעם הראשונה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il