דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
06/10/2010
WENDDY
לא ברור למה, אך דחף החיים חזק מכול. הארוס חזק מן הטנאטוס. היום, בעידן קיצורי-הדרך, מציעים CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) מכל עבר. אמנם המגמה הקלינית במחלקות השונות לפסיכולוגיה בישראל נשארה עדיין מעוז פסיכואנליטי איתן ותמצאו בה קורס אחד או שניים ב-CBT, אך תכניות ההשתלמות ב-CBT צצות כפטריות לאחר הגשם. התנהגות אסרטיבית, חשיבה חיובית לפעמים עם פרוזאק ולפעמים בלעדיו ואתה מסודר, שלא לומר מאושר, תוך חודשיים-שלושה.
כשהקיץ הקץ באחת על חלומי להתאנלז ולהתיישר, הגיעה לאוניברסיטה פסיכולוגית התנהגותית אחת, יבוא ישיר מארה"ב, שסלחו לה על הגישה הטיפולית המוקצה בגלל דעותיה הפמיניסטיות, שפרחו באותה תקופה. חוץ מזה, היא הייתה בלונדינית עם מבטא אמריקאי כבד ושגיאות גסות בעברית, שהבטיחו לשים אותנו על מפת הפסיכולוגיה הבינלאומית.
במסגרת מה שמכונה "עיצוב התנהגות" הוצעה גם התניה אברסיבית להומוסקסואלים שרוצים להמיר את נטייתם המינית. כמו אגרת הטלוויזיה והרדיו של רשות השידור, גם טיפול זה מציע "שניים שהם אחת", הן להכחיד את המשיכה לבני אותו מין והן לפתח משיכה לבנות המין השני. מראים לבחור תמונות של חתיכים, נותנים לו שוק חשמלי חלש אך מכאיב ביד וכך אמורה להיווצר התניה בין המשיכה לחתיך ובין הכאב. במילים אחרות, אם תעבור את הטיפול מספיק פעמים, יכאב לך כשתראה בחור חתיך ואז לא תימשך אליו יותר. ואיך תתפתח משיכה לנשים? פשוט מאוד. כשיחלוף הכאב, יראו לבחור תמונה של בחורה חתיכה ואז תיווצר התניה בין התחושה הנעימה של שחרור מהכאב ובין בחורות. סיפור העז.
מעשה שטן, הפסיכולוגית הבלונדינית הייתה כאמור גם פמיניסטית והנוהל הטיפולי הנ"ל לא הלם את עמדותיה הליבראליות ונחשב בעיניה לא אתי. אבל, כל ישראל אחים ואם יש לי חיבה מיוחדת למכות חשמל, אוכל לקבלן אצל קולגה שלה, פסיכולוג התנהגותי, נטול עכבות אתיות כמו שלה. ואולי, אולי למרות עמדותיה הפמיניסטיות הנחרצות, הייתה טכנופובית ולא בא לה להתעסק עם אלקטרודות. מה תעשה אם תפספס את ה-STOP ובעלה לא יהיה בבית, למשל? אולי כפמיניסטית אין לה בעל? לך תדע. מה שברור הוא שהקולגה הוא גבר סטרייט, שלא לומר גבר-גבר, שאין לו בעיות עם ציוד אלקטרוני. יש לקוות, לפחות. אחרת, הכאב יימשך בלי לתת צ'אנס לבחורה החתיכה להציל אותי ולהימשך אליה.
עוד ארוכה הדרך אל האושר, כמאמר המשורר. מהמושבה הגרמנית לספריית האוניברסיטה, משם לרפת של לוחמי הגיטאות, לווילה הפסיכואנליטית הצנועה-לכאורה, לווילה המפוארת והכלל-לא-צנועה של הבלונדינית – ועכשיו לחשמלאי.
פעם, בטיסה לכנס של החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית, נכנסתי למטוס ומולי ניבטה אליי דמותי מבעד מה שהחשבתי למראה. מה גדולה הייתה הפתעתי כשגיליתי שהאיש שחשבתי שהוא אני הוא קולגה, שישב לידי באותה טיסה. כעבור עשר דקות גיליתי עוד חמישה כאלה, כולם חמושים במשקפיים עגולים ונושאים בגבורה את צוק העיתים על כתפיהם הצרות. שתי תעלות שעשו את דרכן מצידי האף לכיוון השפתיים השלימו את הלוק העגמומי.
האיש, שפתח לי את דלת הבית בכפר, נראה דומה יותר לחקלאי מההתיישבות העובדת מאשר לפסיכולוג, ואת מקומן של התעלות העגמומיות תפס שפם עבות כמו זה של יאצק מ"זהו זה", חלוץ ציוני מוטרף, חמוש באקורדיון. מבעד לחלון נשקפה צמחייה פסטוראלית, שעמדה בניגוד משווע לאלקטרודות שהיו על השולחן. הספרות המחקרית בתחום הערכת תוצאות טיפול מעידה על כך שאין הבדל משמעותי בין שיטות הטיפול ומה שמסביר יותר מכול הצלחה בטיפול הוא ההתאמה וטיב הקשר בין המטפל למטופל. לא דובר שם על חשמלאי. ובין החשמלאי וביני, כך הרגשתי, לא עומדים להתפתח יחסי קרבה. קרבה כזו גם לא התפתחה בין הנסיינים של סטנלי מילגרם שבדק בעזרת שוק חשמלי את גבול הציות לסמכות ובין הנבדקים, אבל זה היה ניסוי ו… טוב, בעצם, כשחושבים עכשיו בעיקר בדיעבד גם זה עמד להיות ניסוי, ניסוי שכלל לא הצליח, מסתבר, ובשנת 1994 הכריז האיגוד הפסיכולוגי האמריקני על התניה אברסיבית כטיפול מסוכן ובלתי-יעיל.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il