ולו ילדים – פרק ג'

16/11/2015

הלכתי לישון במחשבה שאני עם מיכה גמרתי, לא עוד טיולי בוקר נחמדים איתו ועם לייקה, לא עוד סקס מענג וחיבוקים חמים, וגמרנו עם מקלחות סקסיות משותפות. נעלבתי ממנו, והתאכזבתי מההתנהגות השפלה שלו, אני כועס עליו ולא רוצה שום קשר איתו יותר, החלטתי, ומיד אחרי שקבעתי פגישה עם מימי ורות – הזוג שפרסם את המודעה שלכדה את תשומת ליבי – כדי שנתחיל לבדוק אם יש מצב להורות משותפת, הלכתי לישון.

בבוקר קמתי עם מצב רוח שונה, העלבון נרגע במשך הלילה וראשי היה צלול יותר. אתה כועס עליו כאילו אתם זוג, אבל הוא הרי אמר לך מההתחלה שזו רק יזיזות, אמנם חמה ונעימה, וכוללת גם חברות, אבל עדיין, רק יזיזות, וזכותו לא לבלות אתך  את החופשה שלו, שחתי לעצמי, מציץ מהחלון בציפייה לראות את לייקה מפזזת על המדרכה, ואת מיכה הפוסע בעקבותיה.

מה זה יעזור לך אם תנתק איתו את הקשרים? שוב תהיה לגמרי לבד, וגם בלי סקס. אם לא תרד אליו עכשיו הוא ידע שאתה ממש נעלב וכועס, מה, אתה חושב שהוא לא הבין את זה עוד קודם? בטח שהבין, מיכה לא מטומטם, אבל מה ייתן לך אם תעשה איתו ברוגז? שום דבר חוץ מכאב ביצים ולב. שחתי לעצמי, מה שאתה צריך לעשות זה להשאיר את הציפיות לכריות, ליהנות מהטוב שיש בקשר שלכם, והכי חשוב, לזכור את העצה של אימא – לא לקפוץ מעל הפופיק

אימא המסכנה שלי, איזה חיים דפוקים היו לה, לא די שבעלה זנח אותה ואת הילד אחרי חמש שנות נישואים בלבד ואף פעם לא טרח לתת לה גט אז גם הבן היחיד שלה יצא הומו, ושנה אחרי שהתאלמנה סוף סוף מהמנוול הזה שלצערי הוא אבא שלי היא חלתה בסרטן אלים שגמר אותה במהירות כמה ימים לפני שמלאו לה ארבעים וחמש. לא די שהיא מתה כל כך צעירה, היא אף פעם לא תזכה לראות ממני נכד… הנה, שוב אתה קופץ מעל הפופיק רונן, מאין לך שהן בכלל ירצו אותך? אולי הן לא מעוניינות באחד כמוך, אשכנזי בהיר ורזה עם ביבי פייס, אולי….

ואז צלצל הטלפון שלי ומיכה היה על הקו. "אתה בא איתנו הבוקר לטיול רונן?" שאל אחרי שבירך אותי בבוקר טוב מנומס, ושאל אם ישנתי טוב.

קולו החם והנעים ונימוסיו הטובים המסו כל שמץ של הסתייגות שעוד נותרה בי, "כן, בטח שאני בא, למה אתה שואל?"

"כי…" מיכה היסס, "אתמול היה לי רושם שאתה נורא כועס עלי, וחשבתי…"

"כועס כן, אבל לא נורא." מיהרתי להרגיע, "אני מודה שנעלבתי, אבל אחרי הכל, הרי אמרת לי עוד בהתחלה שאנחנו רק יזיזים, ואחרי שנרגעתי קצת הבנתי שגם אם קשה לי עם הקטע הזה זו הבעיה שלי."

"אני מצטער מאוד שאני מקשה עליך רונן, אני פשוט…"

"אתה לא חייב לי שום הסברים." נכנסתי בחיפזון לדבריו, "ובין כה וכה עכשיו זה כבר לא חשוב כי ארגנתי לעצמי תוכניות אחרות לחופש."

"באמת? מישהו שאני מכיר?" התעניין מיכה, ולאושרי הרב הוא נשמע מוטרד מעט, אולי אפילו מקנא?

"לא, והעניין עדיין לא מגובש ככה שעדיף לא לדבר עליו." התעטפתי במסתוריות. זה היה קצת נבזי מצידי אבל אחרי הכל אמרתי אך ורק את האמת.

נעלתי נעלי התעמלות וירדתי כמו תמיד למטה, להיפגש עם מיכה ולייקה. הלכנו כרגיל לפארק, ישבנו על ספסל והנחנו ללייקה להשתעשע כדרכה עם מיקה ואלפה, חברותיה הטובות, שתיהן כלבות מעורבות טובות מזג ונמרצות שאהבו לרוץ אחת אחרי השנייה, ולזנק זו על זו במרץ.

"תראה כמה יפה הן משחקות, מעמידות פנים שהן נלחמות, אבל אף פעם לא מכאיבות באמת, הן כאלה חמודות." השתפך מיכה שאהב כלבים בכל ליבו, ואם היה יכול, הודה בפני, היה מגדל להקה שלמה של כלבים.

"אז מה התוכניות שלך לחופש פסח?" שאל כשהתנהלנו לאט בדרך הביתה.

"מיכה, הרי הסברתי לך ש… וחוץ מזה, גם אתה לא סיפרת לי מה התוכניות שלך."

"נכון, אז הנה אני מספר, אחותי החליטה שבגלל המצב הבריאותי של ההורים צריך לשים בצד את המחלוקות מהעבר ולחגוג את פסח יחד."

"זה הכל?" הופתעתי, "חשבתי ש…"

"חשבת שאני יוצא לשבוע של סקס והוללות אי שם בחו"ל." גיחך מיכה, "אבל שכחת שאני כבר לא ילד, ובגילי…"

"מה בגילך? אתה רק בן ארבעים ומשהו, בימינו זה כלום."

מיכה נאנח, "תחזיק חזק, הנה מגיע עוד וידוי, אני בן חמישים ושלוש, ואם היית שואל ישירות הייתי עונה לך, אבל לא שאלת, ומאחר ולא נפגשנו כמו כולם, באטרף, העדפתי להשאיר את הנקודה המביכה הזו מעורפלת."

"מה מביך בגיל שלך?" התקוממתי, "ואגב מיכה, אתה נראה ממש צעיר לגילך, אף אחד לא היה נותן לך אפילו חמישים."

"תודה." אמר מיכה, מעט בעצב. "אבל זה לא אני, זה הגנים הטובים שהורישו לי הורי."

"אחלה, באמת יפה מצידם, אבל מה אתה עושה פרצוף כזה? זו הייתה מחמאה." מרפקתי אותו.

"אני יודע, אבל להיראות צעיר לגילי זה לא כמו להיות באמת צעיר, כמוך." נשאר מיכה עצוב.

"אני כבר בן שלושים וחמש, זה לא ממש צעיר, ובכל מקרה, תחשוב על האופציה, עדיף מבוגר חי מאשר צעיר מת." רק ניסיתי לעודד אותו, אבל הבנתי שיצאתי נעל ונחפזתי לשנות נושא, "אז בחג אתה עם המשפחה, אבל עוד לא הסברת לי מה אתה עושה בחול המועד."

"לא יודע. בהנחה שגרושתי והאחים שלי לא השתנו אני בטח אבלה את כל חול המועד בניסיון להתאושש מהסדר. ומה אתה מתכנן לעשות?"

"להיפגש עם האימהות לעתיד של הילד שיהיה לי." גיליתי לו בחדווה, נהנה לראות אותו מביט בי בתדהמה.

היה ברור שמיכה לא מתלהב מהתשובה שלי, ויש לו הרבה מה להגיד על התוכניות שלי לחופש פסח, אבל שנינו כבר היינו באיחור ונאלצנו לדחות את השיחה לערב.

"אני לא מבין מה עובר עליך?" התלונן, "אז לא מסתדר לי לבלות אתך בחג, אבל אחר כך יש לנו עוד שבוע חופש. לחו"ל אני לא יכול לנסוע בגלל לייקה, אבל אפשר לנסוע לטייל בארץ, יש לי רשימה שלמה של צימרים שמסכימים לארח גם כלבים. בא לך להכיר קצת יותר טוב את רמת הגולן?"

"אתך ועם לייקה?" התלהבתי, "בטח."

"נהדר, אז קבענו?"

"בכיף, ומצידי אפשר לישון גם באוהל, קיבלתי ערכת טיולים נהדרת לראש השנה, נוכל לחנוך אותה יחד."

"אני בעד, אז קדימה, תבטל את הסיפור הזה עם הילד ובוא למיטה."

"לבטל, למה אני צריך לבטל?"

"כי… אבל…" מיכה הביט בי מבולבל, "אתה רציני עם הסיפור הזה של הילד?"

"כן, לגמרי, ואני ממש לא מבין למה זה מפריע לך? זה לא שאנחנו בני זוג, נכון?" לא התאפקתי מלעקוץ אותו קלות.

"אוף, שתוק כבר." התעצבן מיכה, "אין לך מושג מה זה לגדל ילד, כמו כל ההומואים אתה חושב שתינוק זה איזה צעצוע חמוד ומתוק, מין אביזר אופנה נחמד."

"מה, זה לא?" קנטרתי אותו בלגלוג.

"תצחק, תצחק, אני רוצה לראות אותך צוחק אחרי שלא תצליח לישון כמו שצריך במשך שנה שלמה, ואני כבר לא מדבר על לאכול בשקט, או סתם לשבת לראות טלוויזיה, מה שהורים ותיקים לא מספרים להורים בפוטנציה זה שילדים מחרבים לך את החיים ושותים לך את כל הזמן והכסף, ועל סקס אני כבר בכלל לא מדבר, אחרי שהם נולדים אתה יכול לשכוח מסקס."

"תתפלא מיכה, אבל אתה לא מחדש לי כלום, שמעתי את כל ההפחדות האלה כבר קודם, ואם לא היה מדובר בזוג בנות נחמדות שרוצות ממני רק את הגנים שלי ופה ושם ביקורים סמליים כשיהיה לי נוח אולי הייתי לוקח אותן ללב, אבל לשמחתי מדובר בשתי אימהות פעילות ונמרצות שמשתוקקות לעשות לבד את כל העבודה הקשה, וישאירו לי רק את הכיף."

"כיף?" התחדדו פניו של מיכה בדאגה, "אתה מתכוון שתעשה את הילד בדרך הטבעית?"

"אהה… אני…" השאננות העליזה שלי החלה להיסדק קצת לשמע שאלתו הישירה, "עוד לא דיברנו על הפרטים הטכניים." נאלצתי להודות, "אבל אני מבקש שירשם בפרוטוקול שסקס עם נשים לא נחשב אצלי לכיף."

"אז למה הוא נחשב אצלך?" נעץ בי מיכה מבט קשה.

"אהה… לא יודע, למשימה בלתי אפשרית?"

"אתה שואל אותי? מאין לי לדעת? תגיד רונן, היית פעם עם אישה?"

"תתפלא אבל כן, ניסיתי פעם אחת בלבד, בגלל אימא, היא שאלה איך אני יודע שאני הומו אם לא ניסיתי אף פעם להיות עם אישה, אז ניסיתי, הייתי אז רק בן שבע עשרה ואתה יודע איך זה בגיל הזה… הצלחתי במשימה, אבל אם קודם ידעתי רק במאה אחוז שאני הומו, אחרי שניסיתי כבר ידעתי שאני הומו במאתיים אחוז, אני ממש לא מבין איך הצלחת להישאר נשוי כל כך הרבה זמן."

"הייתי נשוי רק שמונה שנים, זה לא כל כך הרבה זמן, ואצל חרדים מספיק שעושים סקס פעם בחודש, אולי פעמיים, ולמזלי גם היא לא ממש התלהבה… עזוב, לא מתחשק לי לדבר על זה."

"אתה התחלת." הזכרתי לו, "לי ממש לא דחוף לדבר על הנושא הזה."

"אין מה לעשות, ילדים וסקס זה משהו שהולך יחד." נאנח מיכה, והניח יד חמימה ומנחמת על כתפי, "למה אתה יושב רחוק כל כך?" משך אותי אליו, "תגיד רונן, למה חשוב לך כל כך להיות אבא?" חקר בעניין.

"לא יודע, אולי כי אני רוצה לעשות תיקון לילדות נטולת האבא שלי?"

"זה היה כל כך נורא, לגדול בלי אבא?"

"תראה, לא היה לי ממש למה להשוות כי אף פעם לא הכרתי אותו באמת, יש לי ממנו רק כמה זיכרונות מעורפלים, אבל תמיד קינאתי בילדים שהיה להם אבא בבית, והצטערתי שלי אין."

"באמת?" נפלו פניו של מיכה, "גם הילדים שלי לא ממש נהנו מאבא אמיתי, הבנים אולי עוד זוכרים אותי קצת, אבל גרושתי סיפרה להם עלי כאלה סיפורי זוועה… מעניין למה היא לא התחתנה שוב אחרי שהתגרשנו? היא הייתה אז בקושי בת שלושים… מסכנה, דפקתי לה את החיים, ובשביל מה? האהבה הענקית שלי החזיקה מעמד בקושי שנתיים, וגם אלו שבאו אחר כך לא היו מציאה גדולה כל כך…" הוא מעך אותי אל גופו הגדול והחם, "דיברנו מספיק, תתפשט ובוא נשתוק קצת יחד."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il