ולפעמים

06/08/2006

כל יום איתך הוא נסיעה ברכבת הרים –
הרפתקה שדוהרת בעליות, בירידות,
זורקת שמאלה וימינה, בודקת את קצה גבול החושים.
כל יום איתך מרים גבוה או מפיל אל הקרשים.

ולהיות איתך זה להרגיש בזוויות חדות –
כוון מצב הרוח לא ברור אף פעם.
כשנגיעה שלך נגמרת בליטוף או בסטירה,
כל צעד לצידך הוא כמו ללכת על קורה.

ולפעמים אני צורח – צורח מאושר או צורח עליך,
ולפעמים כבר אין לי כוח לחיות איתך או בלעדיך.
וכששובר את הכלים אז זה יורד כמו גרדום,
כי אף סליחה כבר לא תחזיר את האמון בך עד תום.

לזרום איתך זה כמו לשחות בתוך נהר סוער –
יותר אדרנלין, יותר סיכוי לטבוע.
לא פעם כשנסחפנו, נשארתי בלי אוויר,
להיסחף איתך זה לשלם מחיר.

ולמילים יש כוח: הן מרימות אותי, ממוטטות אותי –
סוגרות עליי כמו הקראת פסק דין.
ושוב ערעור אחרי הרהור וניסיון נוסף,
עוד מוקש בדרך לאושר הנכסף.

לפעמים אני סופר דמעות שמחה, דמעות כאב,
איך כשאני הכי צריך חיבוק, אתה עוזב.
ואז אני כועס עליי וגם עליך,
כי האמת, נשבר לי כבר איתך ובלעדיך.

כל יום איתך הוא עוד נדבך בבית שבנינו,
והקומות נערמות גבוה לשחקים,
ויש ימים שטוב לנו והחיים יפים,
אך יש ימים שדי ברור שזה מגדל קלפים…

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il