ונהיה מוקפים בשקט – פרק ד'

20/07/2015

לבד ביחד

"אבל למה? למה שלא תישאר איתי? מה הסיפור? אתה יודע שאתה נחוץ גם פה, ואתה יודע כמה קשה יהיה לנו לתפעל את זה מתוך הבור."

"לתפעל את זה? את מה אמנון? את מה אנחנו מתפעלים? אנחנו מנסים לבנות משהו בריא, ואתה, אם אתה אוהב אותי כמו שאתה אומר, צריך לרצות את הטוב ביותר בשבילי, אתה יודע שהתפקיד הזה זה הזדמנות מטורפת, מעבר לעובדה שלסרב זה להגיד בקול שאני מתעדף ת"ש וצרכים אישיים על פני המשימה."

הייתי כל כך מבוהל שכל מה שהצלחתי לעשות היה לצעוק בחזרה, כבר שעתיים שאנחנו רבים ככה, מתווכחים בקול ונרגעים, מעלים טורים ושותקים, אני בוכה, ואז הוא נרגע ומרגיע אותי, לוחש לי מילות אהבה באוזן ומחליק פנימה בקשות ותחינות על כך שאשאר איתו, שלא אעבור אל המטה, שאהיה איתו בכל דקה של היום.

"דודו אתה לא מבין, אני אמות בלעדייך, המחלקה תתפורר, ואני לא אצליח לקום בבוקר, עודד אני לא רואה את עצמי ממשיך בלי שתהיה לידי כל בוקר, הרי סיפרתי לך כבר שכל התקופה לפניך הייתי גמור, ואם לא החוזה שאני חתום עליו הייתי משתחרר ונעלם לאנשהו… אני חייב אותך עודד, חייב!"

לא ידעתי מה אני אמור לעשות כנגד התחינות והבקשות שלו, זה היה נראה לי תלוש, ההיפוך כוחות ותפקידים המוזר הזה, פתאום אני החזק, אני שולט במערכת יחסים הזו, הרי תמיד התקפלתי לטובת הרצונות של אמנון, מצד אחד הוא היה המפקד שלי כך שמקצועית לא היה הרבה מה לעשות, וגם בבין אישי תמיד הרגשתי שהוא בוגר יותר ממני ושאני צריך לכבד את מה שהוא אומר, כי סך הכל הוא מנוסה יותר, יכול להיות שזה היה יותר נח.

"שמע נוני, בוא סע איתי ועם המב"ס למטה, שב איתנו בפגישה, תשמע הכל, כמפקד שלי אני חושב שזו דרישה הגיונית שתהיה שם, במידה ונחשוב יחד שזה גדול עליי ועלינו, נחשוב את זה מחדש בסדר?"

"לא יודע… אני לא מבין, עד שסוף סוף גרמתי לך להסתכל עלי, עודד אני… אני חולם אותך בכל דקה של כל יום, אני לא רוצה לסכן את זה, אתה מבין?"

מבין? הוא שואל אותי אם אני מבין, הרי זה הייתי אני שהחזקתי את עצמי כל כך חזק כדי לא לגעת בו, לא לחבק אותו בכל בוקר, לא לנשק אותו כשהייתי מעיר אותו כשהיה נרדם על הכיסא שלו במשרד, הגוף שלי הרי מחובר לשלו, אני מגיב אליו בצורה אוטומטית, כל חלק בגוף שלי מתכוונן אליו כשהוא נכנס לחדר, אז הוא שואל אם אני מבין?

"תאמין לי שיש לי מושג טוב על מה אתה מדבר נוני, אבל אתה חייב להבין אותי, אני לא יכול לשלול את זה עוד לפני שאני יודע מה זה, אתה בחיים לא היית שולל דבר כזה."

"אתה צודק, אין לי מה לומר, אני אבקש מהרל"שית שנסע יחד ונפגוש את המב"ס שם, אני מזהיר אותך דודו, פגישות במוצ"ש אף פעם לא נגמרות טוב…"

התארגנו לצאת ותוך כדי קיבלתי הודעה לנייד, ההודעה הייתה מאיתן, "שמע דודו, אני מגיע לבסיס עוד מעט, אתה צריך משהו מהדרך? הבנתי שאתה סוגר קצינתו."

הראיתי את ההודעה לאמנון שהסתכל אליי מוזר, "לא יודע מה להגיב על זה דודו."

כתבתי לאיתן, "לא זה בסדר, יש לי הכל, האמת שיש מצב שתוכל לעזור לי, אם תרצה…"

"דבר אליי, הרי יש לי עוד המון לכפר עליו."

"אין לך דבר לכפר עליו איתן, אבל עזוב, נדבר על זה בהמשך, בקשר לטובה, יש לי שיחה במטה במוצ"ש עם המב"ס והאמת שהיה לי פה קצת בלאגן ולא הצלחתי למצוא קצין שייקח לי את הקצינתו, יש מצב שתעזור לי?"

"ברור, אין בעיה, אני גם ככה קצינתו מחר, אני עוד עשר דקות בשער, תודיע לחמ"ל החלפה, ותשאיר לי את התיק והדברים בחדר אני כבר אקח הכל."

"וואו איתן תודה, אתה מציל אותי!"

"מה לא עושים בשביל הכוכב של הבסיס הא?"

ההודעה האחרונה הייתה לי מוזרה, אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה, איתן נפל לי משמיים, התקשרתי לחמ"ל הודעתי העברה, הסמב"צית כבר הייתה גמורה לפי הקול שלה, כנראה בגלל האירועים שהיו לנו השבת, עודדתי אותה שמחר היא יוצאת לאפטר והיא צחקקה לי בטלפון, שאלה אותי אם גם אני יוצא מחר, ואמרתי לה שאני לא לוקח אפטרים באמצע שבוע, זה סתם שובר את השגרה, הרגשתי שמאיזו שהיא סיבה היא מנסה למשוך את השיחה והייתי חייב להתארגן, אז סיימתי את העסק, והיא שאלה אם ארצה שנתראה פעם בשקם או משהו, אמרתי לה שבשמחה, וניתקתי, עוד שיחה מוזרה שרצה, ועדיין אין לי זמן להרהר בזה.

שמתי את כל הציוד של הקצין תורן בחדר, אמנון בא לאסוף אותי ויצאנו אל עבר המטה, נסיעה של שעתיים פחות או יותר, בדרך הודעתי כבר לאמנון שאני רוצה לישון כי תכלס לא ישנתי טוב בסופש הזה בכלל, אירוע רודף אירוע, כל הזמן הודעות והזנקות ושטויות, בקיצור, סופ"ש עמוס, משהו כמו עשרים דקות אחרי שיצאנו כבר נרדמתי.

אחרי מעט מידי זמן הרגשתי שהאוטו עוצר ופתחתי את העיניים, הסתכלתי החוצה וראיתי שאנחנו באמצע שום מקום, "אמנון למה עצרת?"

"שמע דודו, שלחו איזו הודעה בקבוצה של הקצינים, נראה לי שאתה צריך לראות."

לקחתי את הפלאפון שלי ודפדפתי אחורה, היו בקבוצה משהו כמו תשעים הודעות חדשות, הכל כתגובה על איזה סרטון, המכשיר העייף שלי התעכב בהורדת הסרטון, ובינתיים הסתכלתי על אמנון, שהסתכל עליי חצי כועס חצי מודאג, התחלתי להתעצבן מהמהירות של המכשיר שלי ושאלתי אותו מה זה?

"אני מעדיף שתסתכל בעצמך, ואל תלחץ אנחנו נטפל בזה."

הסרטון ירד, ופתחתי אותו, הרוב היה חשוך ולא הצלחתי לראות בדיוק מה קורה, עד שהמצלמה נעצרה והתבייתה על בחור ששוכב במיטה בעירום ומשחק בעצמו, רואים שמי שצילם צילם בלי שהבחור יודע, כי לא לרגע נוצר קשר עין עם המצלמה, הבחור המשיך לשחק עם עצמו, ופתאום קלטתי שאני מזהה את התחתונים שמופשלים לרגליו, וגם הצלקת בצד הגוף מוכרת לי, והנה מאחורה זה הקיר של החדר של..

ופתאום תפסתי, זה אני בסרטון. מישהו צילם אותי בלי ידיעתי כשאני מביא ביד והפיץ את זה לאנשים, הדם התחיל לרתוח בתוכי, לא ידעתי איך להגיב, לא הצלחתי להוציא מילה מהפה והרגשתי בחילה נוראית,

הסתכלתי על אמנון שהסתכל אליי, "ברגע שנגיע למטה נגיש תלונה, יחקרו ויבינו מי צילם ומי הפיץ ברור?"

הנהנתי תוך שדמעות זולגות לי מהעיניים, המשכנו לנסוע, כיביתי את הפלאפון עד שנכנסנו למטה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il