ונהיה מוקפים בשקט – פרק ה'

30/07/2015

סופה

מיותר לציין שכמעט לא הצלחתי להתרכז בפגישה, אך לא נראה שמשהו מהנוכחים הרגיש בזה, כנראה שהצטיינתי בטייס אוטומטי. הפגישה ארכה כמחצית השעה, במשרדו של מי שעתיד להיות מפקד המטה המשולב שעומד להיפתח. ממה שכן הצלחתי לקלוט הצלחתי להבין שאני מסומן, כלומר שגם אם אגיד לא לתפקיד הספציפי הזה אמשיך להיות מזומן שוב ושוב עד שאכנע ואסכים לחזור לעבדות המבצעים והמודיעין במטה. זה נשמע מצחיק, למה להם לקחת איש מבצעים צעיר ופחות מנוסה ולהילחם עליו ברמה כזו, אני זוקף לזכות הדבר הזה שתי עובדות חשובות – העבר המשפחתי שלי, וההצלחות שלי במהלך הזמן.

סבי היה סוכן של אחת מסוכנויות המודיעין הראשונות בארץ ישראל, אחריו אבי התגייס לאותה הסוכנות ולאחר מכן התקדם, ושם הכיר את אימי, אבי נהרג תוך כדי פעילות מבצעית מעבר לקווי האויב, אימי בחרה לעזוב את הארץ וכל דבר שהזכיר לה אותו. מיותר לציין שהיא לא פגשה בנו הרבה, וגם כשאבי היה בחיים הם לא היו איתנו  יותר מידי. אח שלי בחר להמשיך את אותה הדרך, באותה סוכנות מודיעין של סבי ואבי, ואני חשבתי שאני מתרחק מהמסלול המשפחתי רחוק ככל האפשר, ובסוף הנה אני מוצא עצמי מועד ועומד ליפול חזרה היישר לתוך התלם. מעבר לייחוס המשפחתי הצלחתי בשנים האחדות שאני בצבא להוביל תהליכים משמעותיים בהקמה של תאי הגנה חדשים, קליטת טכנולוגיות חדשות ושיפור יחסי חוץ עם נציגים מסוכנויות וצבאות זרים, באחד מחוות הדעת שלי הסביר לי הסא"ל שסוד הקסם שלי הוא הניקיון שאני מקרין כלפי חוץ. מורגש שאין סודות, אין דברים שאני מטאטא מתחת לשטיח, כמעט תום של ילד שמתנגש במבט אפור ועצוב, קשה לשפוט אותי באופן מקצועי כי כל מי שיושב מולי מרגיש חיבור בינאישי מיידי ורצון להיות בחברתי, היתרון הזה פוגש אותך גם בדיונים גם בפיקוד על חיילים וגם בשיחות עם רמי מעלה שלא מכירים את הארץ, הוא עודד אותי למצוא את התפקידים שאצליח להתקדם בהם כי לדעתו אני אצליח לקבל דרגות בהיותי צעיר מאוד, ולעזוב את הצבא כדי לפתוח קריירה משמעותית יותר בחוץ, באחת הזרועות הביטחוניות האחרות.

"הצבא קטן עלייך, מה שאתה מצליח לעשות יש היום גם אל"מים שמנסים ללמוד, תצבור דרגות והישגים וצא החוצה, סמוך עליי." כך הוא סיכם את הריאיון שלנו ושלח אותי לתפקיד השדה הראשון שלי, זורק אותי היישר אל תוך זרועותיו המגנות והאהובות של אהובי האמיתי הראשון.

הפגישה נגמרה, הוחלט שאשב בדיוני האיוש של נציגי המטה ויחד אני ואל"מ השדה נבחר את המתאימים לנו לטובת שיתוף הפעולה החיילי, ביום שני של אותו השבוע אגיע לדיון הראשון בהקמה, בו יהיו מעורבים סוציולוגיים ופסיכולוגים רבים שיצליחו להעריך את חוזקה של הקבוצה ויבינו אם תצליח לייצר שיתוף פעולה מפרה בזמן קצר מאוד שיצליח לייצר מכת מחץ בשעת הקרב.

בסוף השיחה לקח אותי מפקד הבסיס שלי לצד, "תשמע, ראיתי שלא היית באמת מעורב בתוך השיחה, אני מניח שזה קשור לסרטון שלך שהפיצו בשעות האחרונות, כדי להרגיע אותך אומר שאני ובטחון שדה וסייבר הורידו כל שארית שלו מכלל הרשת, הופצה ידיעה שהסרטון מכיל וירוס שהורס מכשירי טלפון כך שאנשים לא יעזו להוריד אותו, והמפיץ של הסרטון נתפס, מסתבר שמדובר באחד מהקצינים האקדמיים שחלקו אתך חדר, מהחקירה הראשונית הוא ניסה להסביר שצילם אותך לשימושים פרטיים, והסרטון הופץ בטעות כשמישהו אחר העביר אותו לעצמו וכך הלאה, בכל מקרה החקירה ממשיכה, ואנחנו נמצה את הדין עם האשמים."

לחשתי תודה, ודמעות קטנות ברחו לי מהעיניים.

"עודד," חייך אליי מפקד הבסיס, "זה לא סוף העולם, תוך כמה ימים זה יעבור, בסדר? מעבר לעובדה שממה שהבנתי, אין לך במה להתבייש."

ניסיתי לחייך ללא הצלחה, לחצתי את ידו של מפקד הבסיס והסתובבתי ללכת, ראיתי את אמנון משוחח עם מפקד המטה המשולב והמתנתי בצד, ממה שהצלחתי לשמוע, אמנון שאל אותו על הזמינות שלי במהלך הקמת המטה, ושאל אם זה אפשרי להעתיק את המגורים שלנו למרכז, ובכך לאפשר לי להגיע בכל לילה הביתה. מפקד המטה אמר שעדיף שאעבור לגור במרכז, ועדיף שלא לבד משום שיהיו לילות רבים שלא אראה את הבית וצריך שמישהו יתחזק את הדירה, מעבר לזה שאני אצטרך מישהו שיטפל בי שידאג לבריאות שלי משום שלא יסופקו לאנשי המטה אפשרויות רפואה וטיפול בתנאי שירות, ולכן יהיו אלו הקרובים שלנו שידעו לזהות חולשות, מחלות וירימו דגלים אדומים.

אמנון והמפקד החדש שלי לחצו ידיים ואמנון פגש אותי ליד המעלית, ברגע שדלתות המעלית נפתחו הוא החזיק את ידי ומשך אותי אליו לחיבוק ארוך, "אני כל כך אוהב אותך ילד שלי, אתה לא מצליח להבין כמה, התנפחתי מגאווה לשמוע את החוו"ד שלך, המחשבה שאתה שלי עושה בי נפלאות." הוא העביר את הידיים שלו על הגב שלי מלטף את שערי, מסניף את הריח שלי מעלה בי יצרים ומצליח, למרות כל הבלאגן הזה, לגרום לי להיות מאושר. "אני אוהב אותך נוני, פשוט אוהב אותך ודי."

הוא הסתכל עליי, ממסגר את פני בידיו, "פשוט מושלם." דלתות המעלית נפתחו לחניון, עלינו אל האוטו ונסענו, הייתי בטוח שאנחנו נוסעים בחזרה לבסיס אך מסתבר שלאמנון תכניות אחרות. "נוני, לאן נוסעים?"

"אני רוצה להראות לך דירה, האמת שזו הדירה שלי, ואני רוצה שנעבור לגור בה כשתעבור לתפקיד הבא במטה."

"אמנון? אתה רציני? אני מזכיר לך שרק לפני שלושה ימים לא תקשרנו בצורה זוגית ואתה כבר רוצה שנעבור לגור יחד?"

"דודו, בוא נהיה כנים רגע, אנחנו חיים יחד כבר שנה , מהרגע שנכנסת לתפקיד אנחנו חיים יחד, ונפרדים רק כדי לישון, ופעם ב, לאיזו שבת. אנחנו יכולים לבחור להיות מתחסדים ולהמתין עכשיו שנים עד שנרגיש שמערכת היחסים שלנו מוכנה לזה וכל הקשקוש הזה, אבל האמת היא שאני רוצה אותך כמה שיותר במהלך היום וכמה שיותר בלילה, אתה הולך להיכנס לחתיכת ג'וב מתיש, ואני רוצה להיות שם בשבילך כמה שאפשר, רמת הסיווג שלי לא תאפשר לי להיכנס להיות איתך בפנים, אז לפחות שאוכל לראות אותך כשתגיע הביתה."

"אבל הרי אתה גר בבסיס, ולעשות יומיות לבסיס זה לא עסק, ואתה תסיים הכל נורא מאוחר."

"אני מבקש העברה מידית, כבר התניתי את המעבר שלך במעבר שלי, אני לוקח תפקיד במחלקת מבצעים של חיל המודיעין, התמודדתי על התפקיד הזה לפני התפקיד הנוכחי שלי, והם התלהבו ממני אבל תעדפתי אותם שניים, עכשיו הבחורה שאיישה את התפקיד יוצאת לחופשת לידה כך שהכל מסתדר."

"ומה עם המחלקה שלנו? מי יישאר בה? הרי זה רק אני ואתה."

"לא יודע דודו, לא יודע, אבל לומר לך את האמת, זה פחות חשוב לי, רק אתה מעניין אותי כרגע."

הדירה הייתה מדהימה, דירה גדולה יחסית בצפון תל אביב, עם מרפסת ונוף לים, כרגע הייתה ריקה, אמנון לא רצה להתעסק עם שוכרים והאמת שכסף לא חסר לו, כבר הצלחתי לדמיין את איך ארצה שיראה הבית שלי עם אמנון, הדבר ריגש אותי במיוחד.

נכנסנו לראות את חדר השינה, עמדה בו מיטה ומזרון וחוץ מווילון על החלון החדר היה ריק לחלוטין, התיישבתי על המיטה, ואמנון נעמד מול רגליי, חיבקתי את גופו והנחתי את ראשי על בטנו, מרגיש את חום הגוף שלו עובר אליי, בינתיים אמנון מלטף את ראשי מעביר אצבעות בשיערי. החלטתי להיות יצרי והרשיתי לעצמי להתפרע, פתחתי את חגורתו של אמנון, שהסתכל עליי מופתע, משכתי את מכנסיו ואת תחתוניו ממנו, וטיפלתי באברו שהזדקר בשניות, תוך כדי שאני מנסה לענג את אמנון, הוא דחף אותי לכך שאשכב, הוריד מעליו את המדים, והחל להפשיט אותי תוך כדי נשיקות בכל מקום בגוף שלי, כשהגיע לתחתונים שלי הסתכל עליי וכאילו חיכה לאישור, הוצאתי מפי נהמה חייתית לא ברורה שהוא ראה כסימן חיובי ומשך את התחתונים מעלי והחל להעניק לי את אותו הטיפול שאני נתתי לו. בשלב מסוים הוא הרים את רגליי, והחל מלקק את הכניסה, גנחתי בחייתיות כמו שלא גנחתי מעולם, זה היה פשוט נפלא, כשסיים להרטיב אותי כהוגן הרגשתי אותו מתמקם בכניסה ומוכן לחדירה. הפעם אישרתי והדבר אכן בוצע, בהתחלה זה כאב והוא ניסה לעשות הכל כדי להקל על הכאב אך שנינו היינו חרמנים ונחושים ורצינו להגיע לפורקן, הרגשתי שהוא כובש אותי עם כל נעיצה לתוכי, ממלא אותי עוד ועוד. לא רציתי שיפסיק אפילו לרגע, המשכתי לגנוח והרגשתי שיוצאים ממני קולות שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליח להפיק, אמנון נישק אותי בלי סוף, הרגשתי את השפתיים שלו על כל מקום בגופי, בשלב מסוים הרגשתי שהוא נועץ שיניים בכתף שלי, הרגשתי את הנשימות שלו באוזן שלי, כשהוא לחש לי שהוא עומד לגמור, העברתי את ידיי על הזין שלי, ויחד, בתזמון מושלם, הרגשתי אותו מתפוצץ בתוכי כשאני גומר על החזה והבטן שלי ושלו.

פקחתי את העיניים תוך כדי שאני מסדיר נשימה, והוא גחן מולי, מסתכל היישר לתוך עיניי, הרגשתי את הלב שלי מתנפח ומתמלא בחום, אני אוהב את האיש הזה בצורה יוצאת דופן, הוא הכל שלי, והוא אוהב אותי באמת. התרוממתי ונישקתי אותו על שפתיו. הוא נעמד והרים אותי איתו,

"אתה מדהים, תודה על זה שנתת לי לעשות איתך אהבה." נישקתי אותו פעם נוספת ונרדמנו מחובקים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il