דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
17/10/2016
בית חולים, המקום השנוא עליי בעולם, שהרי אף פעם לא ביקרתי בבית חולים כי משהו משמח קרה, לא חוויתי לידה של מישהי, או התאוששות מניתוח מוצלח, תמיד מישהו היה פצוע, חולה סופני או מת, אף פעם לא משהו טוב. כשהמפקד אמר שאמנון נפצע קל והוא בהתאוששות רצו לי אלף ואחת אופציות שונות לאיך נפצע ומה קרה, תמיד הן כללו המון דם, חתכים וצלקות, לכן אתם יכולים לתאר את ההפתעה שלי כשהגעתי לבית החולים וראיתי את אמנון יושב מחייך ומשוחח עם ילד קטן שעומד להיכנס לניתוח.
בשנייה שהבחין בי החיוך שלו התעצם, הרגשתי כאילו אני מעופף לבין הידיים שלו, אני מניח שזה היה די מוזר לשאר הקהל לראות לובש מדים מייבב כמו ילדון טמבל בין הזרועות של גבר יפה ומרשים אבל לא היה אכפת לי יותר מידי, דאגתי נורא, דמיינתי את הנורא מכל, אי אפשר להאשים אותי חוויתי יותר מידי היעלמויות של אנשים מהחיים שלי, אני תמיד בטוח שבסופו של דבר כולם יעזבו אותי, אבל כנראה שזה לא המקרה הפעם.
"הדאגת אותי." אמרתי לאמנון תוך שאני שם לב שעמוס נע באי נוחות מהבעת האינטימיות בינינו. "דודו, זה הכל היה בקטנה, כמה יריות ואיזה בקת"ב שניים, לא משהו רציני."
איך הוא אוהב להוציא את עצמו גבר גבר גיבור, האמת שיכלתי לראות עליו שהוא עוד מזועזע, אני מתאר לעצמי שהאירוע היה לא פשוט. בכל אופן רציתי לקחת אותו הביתה, לתת לו לנוח במיטה שלנו ולטפל בו, מה גם שלא יכולתי לסבול את הריח של בית החולים, את עומס האנשים ואת ההרגשה הכללית שמעלה בי זכרונות רעים. "עמוס אתה יכול לראות בבקשה מתי נוכל לקחת את נוני הביתה?" שלחתי את עמוס לעשות סבב בין הרופאים, שהרי אף אחד לא מייצר תשובה ברורה.
בינתיים התיישבתי על הכיסא שהיה ליד המיטה של אמנון, וכנראה שנרדמתי, כי כשהתעוררתי מצאתי את עצמי שוכב ליד אמנון במיטה שלנו שלגופי רק גופיה ותחתונים. אמנון שכב עם הפנים אליי השפתיים שלו פשוקות מעט, והשיער היפה והחלק שלו נופל על המצח. הרמתי את ידי לגעת בלחי שלו, ליטפתי את פניו היפים תוך שאני ממשיך לחשוב כמה הוא יפה, וכמה אני אוהב אותו, הדבר היחיד ששיגע אותי היה זה שאני לא זוכר איך הגעתי למיטה. אמנון הרגיש את הליטוף שלי והחל להתעורר, ובעוד שעיניו עצומות נצמד אליי ונשק לשפתיי, "עודד היפה ממחלקת מבצעים, מה אתה עושה במיטה שלי?" צחקקתי אל אמנון תוך כדי שהוא מנשק אותי, ומתהפך עליי, מרתק אותי תחת גופו.
"עוד פעם לא לקחת תרופות עודדי? שוב אתה מסכן את עצמך בשביל העבודה? איך זה הגיוני שאתה בא לבקר אותי ויוצא שאתה זה שבסיכון יותר גבוה הא?" עצמתי את העניים, הבנתי שכנראה חוויתי התקף תוך כדי שינה, שוב לא לקחתי את הכדורים, האמת היא שהתרשלתי בדאגה לעצמי, להגנתי יאמר שהאירוע עם אמנון היה הפתעה לחלוטין והייתי בטוח שאני הולך לבלות שלוש יממות בלי שינה.
"בזמן האירוע קיבלת כמה טלפונים עודדי, אני מקווה שלא מפריע לך שעניתי במקומך." אמר לי אמנון תוך כדי שהוא עדיין שוכב מעליי.
"בטח שזה בסדר, היה משהו חשוב?"
"לא, הכל עבודה, חוץ משיחה אחת משימי, הנציג של חיל הים, זוכר אותו?"
"בטח שאני זוכר הוא שני משרדים לידי, מה הוא רצה?"
"הוא חיפש אותך כי הוא רצה להזמין אותך למסיבת יום ההולדת שלו, ועל הדרך התעניין במי אני והאם אנחנו ביחד, כשסיפרתי לו שכן, הוא אמר שזה מוזר כי אתה כל הזמן עושה לו עיניים." הטענות היו מגוחכות, כלומר שימי בחור ממש יפה, בוגר מסלול חובלים בחור רציני, אבל אני ממש לא עשיתי לו עיניים.
"נו אמנון, אני מקווה שלא האמנת לו, אתה יודע שגם אם אני רוצה אני לא יודע לעשות עיניים."
אמנון חיזק את האחיזה שלו בכתפיים שלי וזה התחיל להכאיב ממש, "אני ממש מקווה עודד שלא, אתה זוכר שאתה שלי נכון? רק שלי!"
"אמנון די, מה עובר עליך אתה מכאיב לי, רד ממני." דחפתי את אמנון מעליי ונכנסתי לשירותים, מול המראה ראיתי שאמנון השאיר עליי סימנים שחורים, אין לי מושג מה עובר עליו, אבל אני מניח שכל היממה האחרונה משבשת קצת את דפוסי ההתנהגות שלו.
יצאתי מהשירותים וחזרתי למיטה, הופך את גבי לאמנון וחזרתי לישון, אמנון ניסה לחבק אותי מאחור, אבל המגע שלו הרגיש לי לא נעים, "אמנון, חם לי, תן לי קצת אוויר." שיקרתי כדי שיעזוב אותי.
"אתה יכול לקחת את כל האוויר שאתה רוצה עודד, אף פעם לא ניסיתי לחנוק אותך." הוא קם לבש ג'ינס ואיזה חולצה ויצא מהבית. לא הספקתי בכלל להגיב, והאמת היא שלא היה לי ממש כוח, הייתי גמור מעייפות, הגוף שלי כואב כרגיל כמו אחרי כל התקף, והתקפת האלימות הזו של אמנון הייתה פשוט הדובדבן שבקצפת. בתוך כל בליל המחשבות נרדמתי שוב, והתעוררתי עם השעון המעורר כשאמנון עדיין לא לידי. תוך שיטוט קצר בבית הבנתי שהוא נרדם על הספה בסלון, עמוס עלה עוד אתמול בערב לגולן. ניסיתי להעיר את אמנון, הוא בתגובה רק צעק עליי צעקה של שיכור וביקש שאתן לו לישון, החלטתי לסיים להתארגן ולצאת לעבודה. השארתי לו פתק על הדלפק בכניסה, "אמנון, אני לא מבין מה קורה, אבל אני אשמח שתספר לי, אתה חייב להבין שאני לא רואה גברים אחרים מאז שאנחנו יחד, מכאן שהתקפי הקנאה האלה היו מיותרים, האלימות שהפגנת כלפיי הייתה לא נעימה, והייתי שמח לקבל הסבר, אני חוזר היום ממש מאוחר, אל תחכה לי, למרות כל הבלגן, אוהב המון."
סימסתי לעמוס מהדרך שאני ואמנון קצת בבלגן, ואולי עדיף שבימים הקרובים הוא יישן בדירה שנתנו לו, הוא בתגובה ניסה להבין מה קורה, אמרתי לו שאעדכן אותו כשאני אבין בעצמי מה קורה, נכנסתי לקומה וטבעתי בתוך העבודה. התרגיל שנקטע אתמול גרר שעות תחקור רבות, חלק אצלנו וחלק במטה החיל. דיון ועוד דיון בלי הפסקה, בדרך כלל אני פורח בימים עמוסים, אבל המחשבות שלי נדדו כל הזמן לאמנון, מה עובר עליו, למה הוא הגיב אליי ככה, וממתי הוא משתכר ונרדם על הספה. יותר מידי שאלות ואף אופציה לתשובה. כשיצאתי מאחד הדיונים ראיתי את שימי, הנציג של חיל הים, הוא חייך אליי כהרגלו והרים יד לשלום, אני בתגובה הורדתי את ראשי לרצפה וניסיתי להימנע מהצטלבות מבטים. הוא אשם הטמבל הזה, מה הוא טוען שאני מנסה לעשות לו עיניים?
כמה שעות אחר כך שימי צץ במשרד שלי, "מה קורה עודדי, הכל בסדר?"
"כן שימי, הכל טוב יום עמוס, נדבר כבר בסד ?" אמרתי בניסיון לגרום לו להבין שאני לא ממש מעוניין לשוחח איתו כרגע.
כנראה ששימי לא היה איש מודיעין מוצלח, ומשום מה הוא מצא בדברים שלי הזמנה להתקרב, "עודד, קרה משהו? עשיתי משהו רע? מה, השיחה שלי עם החבר שלך? עודד אני מצטער, באמת חשבתי שאתה מחבב אותי, לא התכוונתי לייצר בעיות."
"מי אמר שיצרת בעיות שימי? אין שום דבר בעייתי, אני פשוט אעריך אם להבא לא תעליל עליי עלילות שווא, סך הכל הייתי נחמד שימי, לא ניסיתי להתחיל איתך ולא כלום." שימי התקרב אליי יותר והניח יד על כתפי, הכתף ממש כאבה מהאחיזה של אמנון אתמול, רץ לי שטף דם שחור על שטח גדול ממנה, והמגע של שימי הקפיץ אותי.
"וואי עודדי, הכל בסדר? משהו כואב?"
"שימי הכל בסדר, אני… סתם הגזמתי עם המשקולות, עכשיו תפוס לי כל הגוף."
"הבנתי, שמע עודד, בכל אופן לא ידעתי שאתה לא בעניין, מניח שפירשתי לא נכון, אולי כי אני מאוד בעניין, מאוד!" הוא אמר והסתכל לי ישר לתוך העיניים.
לקחתי צעד אחורה משימי, "שמע, זה לא מתאים, יש לי בן זוג, אנחנו אפילו מדברים על חתונה, אתה בחור מדליק שימי, באמת מוצלח ויפה, אבל אני תפוס ואני לא מחפש לייצר בעיות אז בוא נשאיר את זה מקצועי סבבה?"
שימי ליטף לי את הלחי והסיט את השיער שלי אחורה. "עודד, אתה לא רואה שאתה מתפשר, יכול להיות לך הרבה יותר טוב עם מישהו בליגה שלך."
עצבן אותי איך שהוא העז לדבר על אמנון בלי שהוא מכיר אותו בכלל, "שימי, אני לא יודע על מה אתה מדבר ואילו ליגות יש לך בראש, אבל אם כבר זה אני שלא נמצא בליגה של אמנון, לא שזה עניינך."
"עודד, נו באמת, כולם ראו איך הטמבל הזה מאוהב בך מהיום שסיימת השלמה חיילית, כולם מרכלים על הרב סרן שרודף אחרי הילדון ממבצעים, בהתחלה חשבתי שזה פתטי, אבל אחרי שראיתי אותך, טוב גם אני הייתי מוכן לעשות שטויות בשביל לילה איתך."
שימי הגעיל אותי והשיחה הזו נהייתה דוחה ממש, החלטתי להפסיק פה לפני שנרד לפסים מכוערים, "שימי תקשיב, אני לא כזה מבין על מה אתה מדבר ולא כזה רוצה לדעת, יש לי מלא עבודה והשיחה הזו לא נעימה לי, אני ממש אשמח אם נסיים את זה פה, בסדר?"
"אין בעיה כוכב, מניח שאאלץ להסתפק בסרטון שלך עד שתבין מה נכון בשבילך." הוא אמר והלך. וואו הבחור הזה ממש מוזר, מה שבאמת הזוי היה כמה שלא הצלחתי לקרוא אותו כמו שצריך מההתחלה, ואני תופס מעצמי מבין עניין מהר.
עם יותר מידי בלגן בראש יצאתי מאוחר מהמטה הביתה, בגלל שאני ואמנון היינו בסוג של מריבה לא הרגיש לי נכון לקחת את האוטו ולכן המתנתי לאוטובוס כדי לנסוע הביתה, אחרי רבע שעה של המתנה בתחנה פתאום שימי עצר לידי עם הרכב שלו, "צריך טרמפ חתיך?" "לא זה בסדר עוד רגע יש לי אוטובוס תודה."
שימי השתהה עוד כמה דקות עם הרכב, "טוב, אני מבין, זה בסדר… תמסור לחבר ד"ש ממני." ונסע.
הגעתי הביתה גמור מעייפות, ומצאתי את הבית מצוחצח, הצצתי לחדר השינה וראיתי שאמנון כבר ישן, ניגשתי למטבח לקחת משהו לאכול, ועל המיקרוגל מצאתי פתק, "דקה ועשרים שניות והאוכל בדיוק לאכילה." הפעלתי את המיקרו והתיישבתי לאכול את מה שאמנון השאיר לי. נכנסתי להתקלח ויצאתי עירום ישר למיטה, ניסיתי שלא להעיר את אמנון, וחשבתי שהצלחתי עד שהרגשתי את הידיים שלו מקיפות אותי ואת הבל הפה שלו באוזני, "הנה אתה יפה שלי, ניסיתי להישאר ער אבל הייתי גמור."
"זה בסדר נוני, ותודה על האוכל, זה היה ממש במקום."
"דודו אני… אני מצטער, אני לא יודע מה קרה לי אתמול בלילה."
לא כל כך רציתי לשוחח על זה אבל עם התרבות הדברים המוזרים שקורים לי בחיים קפצתי על ההזדמנות לפתור קצת תעלומות, הסתובבתי לאמנון והסתכלתי עליו, "הכאבת לי מאוד אמנון, אבל אני לא יודע מה יותר גרוע, הכתף שכמעט פירקת לי או זה שלא סמכת עליי, באמת חשבת שאני אתחיל עם מישהו?"
דמעות קטנות זלגו על הלחיים של אמנון, "אני מצטער עודד, אני מצטער, אני לא יודע מה קרה לי, השימי הזה, הוא נשמע כל כך בטוח בעצמו, וזה הקפיץ אצלי את כל המקומות הרעים, אני לא יכול לסבול את המחשבה שמישהו יעז לנסות לקחת אותך ממני, אני בטוח שאתה לא מתחיל עם אף אחד אחר, אבל משהו בשיחה הזו גמר אותי, הייתי חייב לתבוע אותך אליי, להפגין בעלות, אני מניח שבגלל זה הכאבתי לך." הסתכלתי על אמנון מבולבל, מצד אחד גילוי הלב שלו היה מקסים, ומצד שני מדאיג מאוד, אני לא שייך לו, אני בוחר שהחיים שלנו יהיו משותפים אבל זה לא עושה אותי לרכוש שלו, לא יודע כמה הוא רציני, בכל אופן זה רק הגדיל את הבלבול שלי.
"כשהבנתי שהכאבתי לך מספיק כדי שלא תרצה שאגע בך רציתי למות, יצאתי ושתיתי כמו חזיר, המחשבה שעשיתי לך משהו רע גמרה אותי, אני כל כך אוהב אותך עודד, אתמול בלילה היה כל כך שחור בלעדייך, כל כך מפחיד."
חיבקתי את אמנון והצמדתי את הראש שלו לחזה שלי, נותן לי להתייפח קצת, נישקתי את הראש שלו שוב ושוב, עד שנרדמנו, כשבפעם הראשונה אני זה שמחבק.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il