דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
09/03/2005
שוב הרגשתי את הבערה הזו שאני חשה כשהעניינים מתחממים. עדיין לא היינו אינטימיות ומתתי לגעת בה.
הכנסתי את ידי מתחת לסוודר שלבשה והאנחה שלה נבלעה בתוך פי. זה היה סקסי בטרוף ועניתי לה באנחה קטנטונת משלי.
איכשהו הגענו לתנוחת שכיבה על הספה, אני מעליה, משרטטת עם קצות אצבעותיי את תווי פניה החל מהעפעפיים, האף הרומאי (יכול להיות שמכאן מקור שמה? חשבתי בהלצה), עצמות הלחיים הגבוהות ועוקבת עם שפתי אחרי אצבעותיי, נחה בכל תחנה עם נשיקה קלה ומרפרפת. "את כל כך יפה" לחשתי.
הייתי נרגשת לאללה, זו הולכת להיות הפעם הראשונה שלי איתה ובאותו רגע, בגלל הציפייה, התרגשתי כמו אחת חסרת ניסיון באהבת נשים. מוזר אה? כנראה ככה זה כשאוהבים ואני ידעתי, שלמרות שעברו רק חודשיים ומילים עוד לא נאמרו, שרגשותיי עמוקים מאוד ושאני הולכת ומתאהבת.
הרמתי את חולצתה לאט לאט. "את כל כך יפה" חזרתי על מילותיי, מרגישה חסרת יכולת לתאר את עומק רגשותיי. הסתכלתי בבטנה המוצקה ובפופיק שמתחנן לליקוק וכך עשיתי. יורדת לכיוון מטה, מתחילה לפתוח את אבזם החגורה ומרגישה אותה קופאת פתאום וכף ידה אוחזת במפרקי.
"מה קרה?" הרמתי את הראש, מביטה בה במבט מודאג, לא רוצה לגרום לה אי נוחות.
"אני לא יכולה" היא לא הביטה בי ,"אני מצטערת, אני לא ממש מוכנה לזה" עיניה לא פוגשות את מבטי, קולה נשמע קרוב לבכי.
היא קמה ממני, סדרה את הופעתה ואני עוד יושבת על הספה, לא יודעת מה לומר.
לבסוף אני קמה אליה והיא מסובבת אליי את הגב.
"מה קרה, ספרי לי" אני מפצירה בה.
"אני חייבת לספר לך משהו, זה יכול לשנות הכל אבל חשוב שתדעי זאת אחרת דברים לא יוכלו להתקדם בינינו. אף אחד חוץ ממשפחתי לא יודע את זה ורק אחי הגדול נשאר בקשר איתי" אמרה בנשימה אחת.
"בגלל זה?" מה ש'זה' לא יהיה. "כן" אישרה.
"ספרי לי, זה לא ישנה את דעתי, שום דבר לא ישנה את העובדה שאני רוצה אותך" הבטחתי לה. "אל תהיי בטוחה" אמרה בטון שגרם לי מעט לפחד. מה יכול להיות כזה נורא אני חושבת לעצמי ומנסה להעלות כל מיני תסריטים במוחי. היא באה ממשפחה דתייה, חזרה בשאלה ומשפחתה נידתה אותה? נידו אותה בגלל אהבתה לנשים? היא מכוכב אחר? מה?
באותו רגע צלצל הנייד שלי וקטע אותה בדיוק שהיא עמדה לפתוח את הפה.
"אוףףףףףףףף!!!" התעצבנתי "למה לעזאזל לא סגרתי אותו" סיננתי לעצמי, "שהתא הקולי שלי יענה, אני שומעת". "לא, זה בסדר" היא נראתה כמעט אסירת תודה להפסקה הזו שכאילו היוותה פתח מילוט עבורה.
באי רצון מוחלט לחצתי על ה-send, "מה!" נבחתי. "הי אורטל'וש, מה שלומך מותק" מיד ריככתי את קולי, אחותי הקטנה לא אשמה שהתזמון שלה מחורבן.
"מצטערת, תפסת אותי קצת ברגע לא טוב…לא, בסדר, דברי…כן, אז מה הבעיה, שוב אימא מנדנדת? "צחקקתי קלות, זיכרונות מלפני כמה שנים עלו במוחי.
אימא שלי יכולה להיות לחוצה לפעמים במיוחד אחרי שאבא מת בתאונת דרכים. אני מניחה שאני יכולה להבין אותה אבל לחנוק את הבת שלה לא יעזור לאף אחד, זה רק יגרום לקרע ביניהן, אני גם עברתי את זה ואיכשהו שרדתי.
"מה אני יכולה לעשות בדיוק, את רוצה שאדבר איתה ביום שישי בארוחה? רק רגע" חסמתי את הפומית ולחשתי לרומי "מה דעתך לבוא לארוחה ביום שישי? עד עכשיו נמנעת מלפגוש את אימאל'ה ואחרי חודשיים הגיע הזמן את לא חושבת?"
אחרי היסוס ראיתי שהיא מהנהנת לחיוב. "יש!" לחשתי בקול ונישקתי לה את האף. היא צחקה ונענעה בראשה בפרצוף שאומר 'את כזאת ילדה לפעמים'. אני בתגובה הוצאתי לשון. אם אני ילדה, אז עד הסוף.
"הלו? ריבי, את שם?" אורטל הוציאה אותי ממצב הרוח האינפנטילי שנכנסתי אליו. "כן אורטלו'ש. תגידי לאימא שתכין עוד מקום ליד השולחן" חייכתי כי ידעתי שאחרי הצהרה כזו
ינחת עלי צרור של שאלות.
"כן…אהה…כבר חודשיים…ככה, כי רק עכשיו התחשק לי לומר ודי עם החקירות" אמרתי בטון מקניט "תפגשי אותה ביום שישי. אני אביא יין טוב ואת העוגה שלי" הבטחתי כי אני יודעת כמה אורטל אוהבת את עוגת הגבינה שלי. "אל תדאגי, אני אדבר איתה על הטיול עם החבר'ה אבל אל תהיי בטוחה שזה יותר מידי יעזור…Love you too. ביי" ניתקתי.
רומי נראתה כחוששת מהמפגש הזה ואני מנחה שזה קשור הרבה להתנהגות המשפחה שלה, לפחות ככה נראה לי, עוד לא היו לי ממש פרטים אך האינטואיציה שלי אותתה לי שה'זה' קשור במשפחה.
את האח הגדול פגשתי והוא דווקא אחלה. הוא נשוי טרי ועובד במפעל לרכיבים אלקטרוניים כמפקח צוות. די הצחיק אותי שקראו לו רמי ולה רומי, כאילו הם זוג תאומים. הוא היחיד שנשאר איתה בקשר טוב ומעדכן אותה בכל הרכילויות.
יש לה גם אחות קטנה, סטודנטית שגרה בבית מטעמים כלכליים והיא לקראת סיום התואר במנהל עסקים.
"הלו? ריבי, לאן הלכת?" "סתם, חלמתי בהקיץ" אמרתי בביטול ולא פרטתי על מה, נושא המשפחה כאוב אצלה ולא רציתי להעציב אותה.
"את לא רצית להגיד לי משהו?" נזכרתי פתאום.
"שום דבר, נדבר בהזדמנות אחרת, אני צריכה לרוץ, יש לי פגישה מוקדמת מחר בבוקר, ביי". הסתכלתי עליה כאילו היא נפלה מהירח, כנראה היא באמת לחוצה.
"רומי, אנחנו בבית שלך, אני זאת שצריכה לעזוב".
לרגע אחד הסתכלנו אחת על השנייה ואז פרצנו בצחוק מתגלגל.
"שיואו, אני כזאת מבולבלת" אמרה. "זה בסדר, אני גם צריכה לקום מוקדם, נדבר מחר אוקי מתוקה? יהיה בסדר, אל תלחצי, כשתרגישי נוח, תספרי לי". "תודה" היא אמרה ונשקה אותי קלות בפה. אני שוב לא נתתי לה להימלט בקלות ללא נשיקה כמו שצריך.
ראיתי שהיא מוטרדת אבל החלטתי באותו רגע לא ללחוץ על הנושא, קיוויתי שהיא תפתח אלי כשתרגיש נוח. בינתיים יש לנו לעבור את יום שישי עם האינקוויזיציה של אימא שזו משימה לא קלה בפני עצמה.
אוח חשבתי לעצמי חסר לה שהיא תהרוס לי את זה ומחשבות מטרידות אלו בנוסף לסקרנות לגבי מה שמטריד את רומי ליוו אותי בדרך הביתה וגם אחר כך עד שהלכתי לישון.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il