זינוק של אמונה – פרק ז'

04/05/2005

בדרך הביתה, החלטנו לא ללכת ישר לאוטו אלא להסתובב קצת באזור, להוריד את האוכל ולשאוף את אויר העיר 'צלול כפיח'.

"זה לא היה כל כך נורא נכון?" ניסיתי לבדוק איך היא הרגישה כלפי הערב. "לא" היא חייכה "אימא שלך מאוד נחמדה ואחותך ממש מאמי" "עם זה אני מסכימה" אישרתי. הלכנו עוד קצת, נכנסנו לאזור שקט יותר וישבנו על ספסל.

אחרי כמה שניות של שקט, ראיתי מזווית עיני שרומי מגחכת. "מה?" שאלתי לשמע התנהגותה המוזרה, "רבקה אה?" "אוח, אל תזכירי לי" אמרתי עם הבעה של גועל על פני.

ישבנו עוד כמה רגעים, נהנות מהשלווה והאוויר הקריר המרענן את חמימות הלילה, ראשי שעון על כתפה.

"איך הייתה השיחה עם אחותך, הכל בסדר?" היא שברה את השקט.

"טובה, אפילו טובה מאוד, אני שמחה שלא דחיתי את זה, אני שונאת לדחות דברים אבל יש מקרים שמרוב פחד, את פוחדת לגשת ישר לעניין…" עצרתי את עצמי ופתאום נזכרתי שאני לא היחידה. "בנוגע לדחיית דברים…אין איזה משהו שאת רוצה לדבר עליו?" הרמתי ראשי מכתפה, מקשיתה גבי בשאלה.

רומי החלה לנוע באי נוחות וגמגמה קלות "אה…מה דעתך שנדבר על זה בפעם אחרת, הערב היה כזה נחמד ושליו והאמת שאין לי כוחות להיכנס לזה עכשיו, אני מבטיחה לך שבקרוב…" "זה בסדר" קטעתי אותה, ראיתי כמה הנושא לא נוח לה ולא רציתי ללחוץ, אני מאמינה שדברים צריכים להיאמר ולעשות כשהאדם מרגיש נוח אחרת זה לא יוצא טוב ויכול לגרום נזק.

"את בטוחה?" שאלה "כן" אמרתי בחיוך מרגיע. "אכפת לך שנחזור לנושא הקודם?" שאלתי "כן, למה לא, עם זה אני יכולה להתמודד" היא קרצה. "דיברתי עם אורטל על העובדה שאימא נכנסה למעגל הדייטים ועל הגבר הפוטנציאלי שאיתו היא יוצאת. ראיתי שזה מאוד קשה לה והאמת גם לי באיזשהו מקום. נכון שאני כבר אישה בוגרת אבל עדיין, יש בי את הילדה הקטנה שמתגעגעת לאבא ולא יכולה למצוא לו תחליף" רומי הנהנה בהבנה ואז הוסיפה "אני מבינה את רגשותיכן אבל אתן מקדימות את המאוחר, אימא שלך רק התחילה לצאת איתו וחוץ מזה, אני מבינה שאבא שלך נהרג לפני כמה שנים נכון?" "כן" הנהנתי בעצב והשפלתי ראשי, הכאב פעפע מבפנים.

שתי אצבעות ארוכות הרימו את סנטרי ועיניים חומות הביטו בי בחום ורכות מבינה. "לפעמים קשה להפריד בין מה שהשכל יודע ובין מה שהלב מבין. את מבינה את אימא שלך אבל עדיין יש בך רגשות מסוימים שיהיו מנת חלקה של הילדה הקטנה שגדלה להיות אישה אינטיליגנטית וחמה שדואגת לאחותה כמו אימא שנייה".

דמעות נצצו בעיני, נדהמתי מחדות האבחנה של האישה הזו שיושבת מולי ואינה מודעת עד כמה הרגישות והחריפות שלה הן שילוב קטלני, היא כל כך מיוחדת אך מתנהגת כאחד האדם. מחשבות אלו באותו רגע גרמו לי להרגיש כאילו גיליתי סוד שאף אחד אינו יודע. חיבקתי אותה בחום ולחשתי "אין לי שום דבר עלייך מתוקה שלי, את המדהימה מבינינו" נשקתי קלות לצווארה מתחת לאוזן הקטנה.

היא הדקה אחיזתה בי וכך ישבנו במשך זמן מה, ללא אכפתיות אם מישהו יראה אותנו ומתפלשות ברגשות החמימים שעטפו אותנו, נהנות זו ממגעה של זו עד שהרמתי ראשי מצווארה, אך לא יצאתי ממעגל זרועותיה ואמרתי לה "מה דעתך שנתקפל אלי הביתה?" היא נראתה מהססת "רק לישון" הבטחתי. ידעתי שעד שמרצע לא יצא מהשק, היא לא תרגיש נוח לקחת את מערכת היחסים הזאת קדימה ואני כיבדתי את רצונה.

הלכנו למכונית ונסענו הביתה לישון את הלילה הראשון שלנו ביחד וההתרגשות שאחזה בי הייתה משכרת, ציפיתי לרגע בו זרועותיה החזקות יעטפו אותי בתנוחת הכפיות עד להגעתם של חלומות מתוקים על עיניים חומות מנוקדות בזהוב וחיוך מלאכי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il