זינוק של אמונה – פרק ט"ז

31/07/2005

כשפקחתי את עיני השעון הראה 12:42.

"אוח…" גנחתי "איזה כאב ראש, אני מתפוצצת" נהמתי לאוויר.
איך הגעתי לכאן? חשבתי לעצמי. הדבר האחרון שזכרתי בזמן ניסיונות נואשים לנער את קורי השינה מעיני הוא התקרית המביכה למדי עם 'תואמת רומי' שהובילה אותי לחפש מפלט בתחתית הבקבוק ואחר כך הדברים נראו כמו תמונות שהכניסו אותן לבלנדר וערבבו.

אחרי כמה דקות קשות של ניסיון לקום, הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה לשירותים ואחר כך למקלחת יסודית כדי לשטוף את תחושת הכבדות והמרירות שיש לי בפה (מהקיא כנראה) ובלב.

יצאתי מהמקלחת קצת פחות שבר כלי משנכנסתי והרתחתי מים לתה. קפה לא בדיוק התאים לבטני המוחה על המאמץ שאילצתי אותה לעבור אתמול כשרוקנתי אותה עד תום.

כשישבתי על הכסא בשולחן המטבח עם כוס של תה קמומיל מהביל כדי להרגיע את עצבי ובטני, פלאשים של אתמול בערב קפצו למוחי כאורחים לא קרואים וחיברו לי, פחות או יותר, את הפרטים החסרים.

צלצול טלפון חתך את האוויר ואיים לשתק אותי בעוצמתו היוצאת דופן פתאום. כנראה כשסובלים מחמרמורת, הכל נראה חזק וצורמני יותר.

"כן!" נבחתי לאפרכסת. "וואוו, איזה זעפני, זו רק אני". "אוסי, סליחה אני קצת הפוכה, הראש מתפוצץ לי ויש לי חשש שעשיתי מעצמי קצת צחוק אתמול" נאנחתי.

"זה בסדר חומד, אני מבינה. לא קרה כלום קצת השתכרת אבל הצלחנו להוציא אותך משם לפני שהספקת ממש לעשות מעצמך צחוק למרות שעל ריקוד הטופלס על הבר היה כדאי לוותר, אפילו אם החבר'ה התלהבו והחלו לזרוק לך שטרות" "מההההההה!!???" הזדעקתי "תגידי לי שזה לא נכון?!" פני התכסו אודם, ראשי איים להתפוצץ לחתיכות והטמפרטורה בחדר עלתה מרגע לרגע.

צחוקה מעברו השני של הקו הכעיס אותי יותר.
"מה כל כך מצחיק??!! למה נתת לי לעשות את זה אלוהים" הטחתי ידי על מצחי בפוזה של 'איזו אדיוטית אני', שוכחת שתנועה כזו היא כהלם עשרות פטישים על ראשי המסכן.
"הירגעי מותק, סתם צחקתי איתך" "יש לך הומור קצת אכזרי במיוחד כלפי מישהי שמרגישה כאילו 20 פועלים תאילנדים דופקים לה בתוך הראש" "אני מצטערת, רציתי להוציא אותך מהכבדות, את יודעת שיש לי הומור מרושע על גבול המקאברי".

אני לוקחת לי כמה שניות של שקט כדי לאסוף את עצמי ולהירגע. אוסי, כמתוך הסכמה הדדית לא פורמלית, מעניקה לי אותן ומחזירה את הכדור למגרש שלי.

"אוסי, אני מצטערת אם התנהגתי לא כמו שצריך, אני זוכרת שנישקתי אותך אתמול, זה לא היה במקום, אין לי ממש הסבר למה עשיתי זאת, כנראה האלכוהול השפיע עלי יותר מידי. החברות שלך חושבות שאני בטח דפוקה על כל הראש" שוב כמה שניות שקטות, נותנת למילותיי לשקוע ואולי קצת זמן מחשבה לאוסי על תגובה מתאימה.

"זה בסדר, קורה לכל אחד שהוא קצת מתחרפן. אולי לא הייתי צריכה להכריח אותך לבוא, פשוט רציתי שתצאי קצת ותנסי לשכוח את הימים האחרונים. אני בטוחה שלא היה קל להיפרד מרומי, ראו עלייך שאהבת אותה ואפשר להבין למה, רק מהפעמיים היחידות שפגשתי אותה ראיתי שמדובר בבחורה מקסימה, איכותית וכמובן סקסית להחריד ושאתן מאוד מאוהבות. אני חייבת לדעת, מה גרם לך לחתוך עניינים? זה לא מה שחשבת?"

לחתוך עניינים, ניסוח מעניין בהתחשב במצב ויכול היה לפתור לא מעט בעיות מוחי נדד למספר רגעים אך משהו שהיא אמרה הקפיץ אותי לרגע.

מה זאת אומרת זה לא מה שחשבתי?" נכנסתי לפניקה. איך היא יודעת לא אמרתי מילה לאף אחד למעט אימא ואורטל והן בטח לא יאמרו דבר מוחי הפרנואידי מתעתע בי שוב.

"הלו, אני מדברת אלייך, שוב את נעלמת לי? גם אתמול זה קרה לך הרבה. דברי איתי ילדונת, אני מרגישה שמשהו מכביד עלייך. אני פה".

הבנתי שכנראה סף הרגישות שלי הוא על אובר ושהיא לא יודעת, סתם פירשתי את שאלתה מעבר למה שהיא. אילו רק היית יודעת שזו לא בחורה אלא בחור רע, אולי לא היית כל כך מחבבת אותה חשבתי במרירות.

"אני לא יודעת מה לומר" בלעתי את הרוק והרגשתי את הגוש בגרון מנסה לעצור את הרגשות העולים.
"תראי, אני לא אכריח אותך לדבר אבל אני פה בשבילך, לפעמים זה עוזר קצת לשפוך ואני לא צריכה להגיד לך את זה".

לומר לה או לא לומר, זאת השאלה חשבתי ספק בהלצה וספק עוד יותר גדול ברצינות. מה אני אעשה? אני אראה כמו מטומטמת אם אספר לה על זה שיצאתי עם בחורה 9 וחצי שבועות של שכרון חושים ולא ידעתי שהיא גבר. היא תבין שלא היינו אינטימיות ותתחיל לחקור. המחשבות התרוצצו כמו נמלים חרוצות ביום עבודה.

"ריבי??" היא דחקה בי.

לקחתי נשימה עמוקה דרך האף ונשפתי דרך הפה, כמו שפעם למדו אותי כטכניקה להרגעה.

"אם אני אספר לך משהו את מבטיחה שלא לפצות את הפה לנפש חיה?" "ברור, את מכירה אותי מהיום?" "את מבטיחה גם לא לשפוט אותי יותר מידי, אני מספיק מרגישה חרא ושופטת את עצמי". "נו ריבי, מה זה התנאים האלה? את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי שמילה זו מילה ושלמרות הטבע הפטפטני שלי לפעמים, כשצריך אני יודעת יפה מאוד להיות הכותל המערבי לסודות שלך אז יאללה, שפכי".
"טוב, סליחה, לא התכוונתי לפצוע את האגו שלך" הקנטתי.

שוב לקחתי נשימה עמוקה וצללתי פנימה.
"את הולכת לחטוף את שוק חייך" התחלתי במילים אלו כדי להכין אותה מעט למה שאגיד.
"נו מה זה הדרמה הזו, מה כבר יכול להיות? יצאת איתה ונפרדתן. מה קרה, היא בגדה בך?"
"לא, בעצם כן, אבל לא במובן שאת חושבת?" "נוווווווו!! אני עוד מעט אתפוצץ מסקרנות יאלל…" "יש לה זין!!" קטעתי אותה בחדות.

הפעם השקט היה מחריש אוזניים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il