זינוק של אמונה – פרק י"ט

24/08/2005

"אין הסבר או תירוץ ריבי" ענתה רומי לשאלתי אחרי כמה רגעים של שקט ומחשבה.
"אני פחדתי, פשוטו כמשמעו, אף פעם לא פחדתי כל כך לאבד מישהי, אף פעם לא היה לי כל כך אכפת. ניסיון העבר הראה לי שכאשר חשפתי את העובדה, הכל נהרס. בפעמים האחרות פחות היה חשוב לי, אפילו עם הבחורה ההיא אבל איתך, אני… אני לא יכולה להיות בלעדייך, הייתי אומללה בשבועיים האחרונים, התפללתי שבסוף תעני לאחת מהטלפונים שלי ותסכימי לדבר איתי אך משנתבדיתי, איבדתי תקווה".

כששמעתי את המילים האלו, לא יכולתי שלא להתרגש, שלא להינמס אבל קשה לי להיפטר מהכאב, מהכעס, מהחששות ומאוסף השאלות שהתרוצץ במוחי במהירות כמעט מסחררת.

אם בשלב כל כך התחלתי של יחסינו היא לא הייתה כנה איתי, מה זה אומר על ההמשך? האם אני אוכל לקיים המשך עם מישהי שאני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך עליה? היא עדיין לא ממש ענתה לי על שאלתי למה היא חיכתה כל כך הרבה זמן העובדה שגיליתי זאת במקרה, למרות שהיא טענה כי היא תכננה לספר לי… איך אדע שהיא לא משקרת גם הפעם? הפחד מתגובתי לגילוי הרי לא חלף, אני מניחה. אני באמת רוצה להבין, כי בדבר אחד אני בטוחה למדי, היא לא רצתה לשקר לי, זה היה לה קשה מאוד ואני זוכרת שמספר פעמים היא ניסתה לדבר איתי אך היה לה מאוד קל להימלט מזה. מה אני הייתי עושה במצב כזה? הייתי מגלה את האמת ישר? אני לא יודעת, קשה להיכנס לנעליים כאלו מסובכות.

"ריבי?" רומי הקפיצה אותי ממחשבותיי.
"רומי, זה לא תירוץ, את לא יכולה לתת לניסיונות העבר להכתיב לך איך להתנהג בהווה, אפשר ללמוד מהעבר ולא לחזור עליהן כשאת יודעת שזה לא נכון, במיוחד כשמדובר באנשים אחרים. את ידעת שהדבר הנכון הוא לומר לי ואני מבינה את החששות שלך אבל היית אגואיסטית, אני מצטערת אבל זה נכון, חשבת על עצמך ועל כאבך ולא על מה זה יעשה לי, איך זה ישפיע עלי ועל המשך יחסינו".
"את צודקת" אמרה והנהנה בראשה כמובסת בקרב.
"הרי זה היה מתגלה" אני ממשיכה כל עוד אני בשוונג, לא תמיד אני מרגישה נוח לתת לדברים ככה לצאת החוצה באופן ספונטני אבל ככה זה כשמדברים מהבטן.

"בסופו של דבר היינו מגיעות לאינטימיות ביחסינו, לא היית יכולה להסתתר מאחורי זה לנצח"."את צודקת" היא חזרה ונאנחה. "הייתי אנוכית אבל תאמיני לי, האנוכיות הזו קשורה אלייך, לאהבה שלי אלייך ולפחד התהומי לאבד אותך… אני אבין אם… אני אבין אם לא תרצי להמשיך, אחרי שנודעה לך האמת, אחרי ההתנהגות שלי" היא הרכינה ראשה בבושה.

לא ידעתי איך להגיב על דבריה בעצם כן, אני אוהבת אותה, עדיין, למרות הכל, אני לא יכולה להתעלם מזה, אני לא רוצה לתת לה לברוח אבל…
"אני מפחדת" אמרתי לפני שהספקתי לשלוט על זה.
"ממה?" היא אמרה ברכות, מתקרבת אלי, נוגעת לא נוגעת. עיניה החומות משדרות כזו רכות שאני חייבת להפנות את מבטי, לא יכולה להביט בה, מפחדת להישבר, בחיים לא הייתי ככה.

"מאלף דברים. אני מפחדת לבטוח בך אבל מפחדת לאבד אותך. יצאנו רק 9 וחצי שבועות והספקנו לעבור תהפוכות שרוב הזוגות לא עוברים. זה לא השקר הרגיל של כמה מאהבים היו לך, זה אפילו לא השקר ההורס ה'קלאסי' של בגידה, את שיקרת לי על זהותך, על משהו מאוד מהותי בך. איך אני אדע שלא תעשי זאת שוב? שאין לך עוד שפנים בכובע? ש…" "את לא תדעי" היא קטעה אותי. "אני יכולה להבטיח לך שאין לי עוד שלדים בארון אבל עדיין זה לא ירגיע אותך כי חוסר הביטחון הזה עוד קיים, רק הזמן יוכל להראות לך את האמת. אם תתני לי הזדמנות אני מבטיחה לך לעשות הכל כדי להיות שווה את זה. תני לי לאהוב אותך".
"אני לא יכולה לעבור כאב כזה שוב, השבועיים האחרונים היו גיהינום בשבילי גם כן, לא עבר יום בלי שחשבתי עלייך ובלי שאהבתי ושנאתי אותך באותה נשימה. זה נראה לך הגיוני? אני יודעת שהגבול בין אהבה ושנאה מאוד צר אך האם זה אפשרי להרגיש את הרגשות האלו סימולטנית בעוצמה כזו חזקה?"

רומי 'לבשה' את המבט החושב שלה וידעתי שהיא שוקלת את שאלתי.

"בהחלט כן" היא ענתה לאחר כמה רגעים טובים. "אני מאמינה שאפשר בהחלט, במיוחד אם האישה שאת אוהבת פוגעת בך בעוצמות כאלו".

הסתובבתי אליה בחזרה, אחרי שהשגתי קצת שליטה על עצמי. מבטה היה רב משמעות.

"ככה אני מרגישה אלייך. מצד אחד בא לי ממש להרוג אותך על איך שפגעת בי ומצד שני אני רוצה לחבק אותך, ללכת לאיבוד בין זרועותייך". התנשמתי עמוקות.
"מה מנצח, ההרס או האהבה?" היא שאלה.
"זו שאלה טובה, באמת טובה" אמרתי, עדיין לא יודעת בעצמי איך לענות על כך.
"אז לאן ממשיכים מכאן?"

שאלתה של רומי נשארה תלויה באוויר המחניק.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il