זינוק של אמונה – פרק כ"א

11/09/2005

הדרך לבית החולים הייתה שקטה, ידי אחזה בידה לאורך כל הנסיעה.
לפעמים מגע פיזי שווה יותר מאלף מילים והרגשתי שזה מה שהיא צריכה, לא שאלות או הצקות רק כדי לחתוך את השקט הכבד.

הורדתי אותה מול הכניסה והלכתי לחפש חנייה.

אחרי רבע שעה כמעט, הצלחתי להשחיל את הפיאט שלי לחנייה שבדרך נס התפנתה בדיוק כשהגעתי אך חוק מרפי זקף את ראשו המרגיז כשבדרך לכניסה הייתה חנייה מרווחת מטרים ספורים ממנה.

לא יכולתי להוציא את רומי ממחשבתי, כל חילופי המילים, הקצוות הפתוחות שנותרו ללא מענה לאור מהלך האירועים.
הכל קרה מהר מידי.

נכנסתי פנימה וניגשתי לדלפק המודיעין. זכרתי שרמי אמר שאמו בטיפול נמרץ אבל דברים
יכולים להשתנות במהירות במקרים כאלו כך שהעדפתי להיות בטוחה.

"סליחה, רציתי לדעת היכן נמצאת חולה בשם אידית קליינר. היא הובאה אליכם לפני כמה שעות כמדומני ואמרו לי שהיא בטיפול נמרץ".
הפקידה הסתכלה אלי מעט בתמיהה ואמרה "מוזר, לפני מספר דקות הגיעה גברת צעירה ונסערת מאוד ושאלה עליה גם כן. היא אמרה שהיא בתה". "כן, נסענו יחד ורק עכשיו מצאתי חנייה".

הפקידה חייכה אלי בהבנה , נראה כי בעיות החנייה ומקרים מעין אלו מוכרים לה כנראה.
"החולה עדיין בטיפול נמרץ, מספר המבקרים מוגבל, במיוחד אלו שאינם מהמשפחה המיידית ורק משפחה מדרגה ראשונה כהורים, אחים וילדים רשאים להיכנס אל החולה אחד בכל פעם. מהי קרבתך לחולה?" "אני חברה טובה של המשפחה" שיקרתי אך במקרה זה לדעתי, המטרה מקדשת את האמצעים.
"תלכי ימינה עד סוף המסדרון ושמאלה". "תודה". חייכתי בחמימות.

כשהגעתי למקום, ראיתי אותה עם הגב אלי. נגעתי קלות בכתפה, על מנת לא להבהיל אותה והיא, שכנראה מכירה את מגעי, הסתובבה אלי והשתילה את גופה אל שלי בחיבוק עז.
כתפיה רעדו וצווארון חולצתי נהיה לח.
"ששש….יהיה בסדר" אמרתי בטון מרגיע, ידי משפשפת את גבה בתנועות מעגליות. נותנת למגע לתקשר בשבילי.
אחרי מספר רגעים היא נתקה ממני והביטה בי במבט חסר אונים.

"הם מנסים לייצב אותה, אין עוד תשובות חד משמעיות לגבי מה יש לה. זה כל מה שרמי יכול היה לומר. הרופא עוד לא יצא". "תשתדלי לחשוב חיובי" ניסיתי להרגיעה. "אמרו לך מה קרה?" "אח שלי קפץ להורים אחרי העבודה לאכול ארוחת ערב. הם ישבו מסביב לשולחן, הכל היה כרגיל ופתאום היא התמוטטה. ככה סתם". היא נענעה ראשה לשלילה כלא מבינה.

"אני לא מעכלת איך זה אפשרי, היא תמיד הייתה בריאה וידעה לשמור על עצמה". "אני למדתי שטבע האדם הוא להבין ולחפש תשובות אך לעיתים אין תשובות, דברים קורים בלי שום סיבה ומה שחשוב הוא שהביאו אותה לטיפול מהר" ניסיתי לשכנע אותה כשאני לא משוכנעת שהדברים יסתדרו אבל העדפתי לא לומר לה שהיא תצא מזה, אי אפשר להבטיח הבטחות כאלו, זה כמו לתת צ'ק ללא ידיעה אם יהיה לו כיסוי.
רמי הגיע עם כמה כוסות קפה. בחורה צעירה ונאה עד מאוד לקחה ממנו את הכוס בחיוך קלוש ונשקה לו על הלחי. לא קשה לראות את הדמיון המשפחתי. שוב חזר מוחי לבחירת השמות המשעשעת של ההורים קליינר. רמי ורומי שנשמעו כמו אחים תאומים וכמובן רמי וריטה, פה אין צורך לפרט.

רמי ניגש אלינו והציע לנו קפה. אנחנו לקחנו הכוסות החד-פעמיות המהבילות בהכרת תודה.
"ממממ, זה בדיוק מה שהייתי צריכה" אמרה רומי אחרי לגימה מכובדת וחיבוק לאחיה. "תודה, אתה מציל חיים" הוספתי בהלצה, מנסה להקל מעט את המתח באוויר.
"הי בנות" הצטרפה דליה, אשתו הטרייה של רמי למעגל הקטן שיצרנו. "הי דליה" רומי חבקה אותה ואני לחצתי לה את היד. היא באמת בחורה מקסימה, הם זוג כל כך חמוד.
מזווית עיני ראיתי את ריטה, האחות הקטנה שחזרה עם האבא ממה שנראה כדלפק האחיות.

היא הייתה יותר מרוחקת מרומי מאשר אחיה אך כשרומי לא הייתה מסתכלת, תפסתי אותה מביטה בה במבט מלא רגש והתחושה שלי הייתה שהיא מתמודדת עם רגשות סותרים, כאילו נקלעה לקו האש בין רומי והוריה ולא ידעה באיזה צד לבחור. האבא, יצחק קליינר הידוע בכינוייו אייזק, החליט לשבת בצד ללא תגובה ולהסתכל עלינו בקרירות מקפיאה.
רומי הסתכלה על אחותה במבט מתחנן.

"ריטה…" קולה היה חנוק.
ריטה הסבה את פניה, כאילו מנסה להסתיר את דמעותיה.
"בבקשה" רומי ניגשה אליה. "בואי ננסה, בשביל אימא". "לך מפה, יא סוטה, אני לא רוצה שתזהם את הילדים שלי!" "אבא, איך אתה מדבר, תפסיק עם זה מיד! עכשיו זה לא הזמן המתאים!!" נבח עליו רמי, התסכול מהציפייה מתחיל להשפיע עליו. "אחרי שנים שהדבר הזה לא בקשר איתנו, אתה מצפה שאני אתייחס אליו, אליה, מה שזה לא יהיה" "אני הבת שלך" הדגישה רומי. "אתה יודע טוב מאוד שזו לא רק אשמתי הניתוק הזה. אתם לא רציתם קשר איתי" "מה אתה מצפה?!" הוא קטע את רומי בחריפות "הבן שלי בא אומר לי שהוא רוצה להפוך לבחורה ואני צריך לקבל את זה?! ובכן, יש לי כבר בת ואני לא צריך יותר. מבחינתי, יש לי רק שני ילדים".

אני עמדתי בצד, מוכה אלם והלם טוטלי, רק עכשיו מתחילה להצטייר בעיני תמונה על קצה המזלג של מה שעבר על רומי והערכתי אליה, שהמשיכה בדרכה ולא נתנה לאף אחד ושום דבר להרתיע אותה, גדלה פי כמה מונים.

"אבא, תקבל את זה כמו שאני קיבלתי וגם את" רמי העיף מבט נוקב באחותו.
מזל גדול שהכל קרה בחדר המתנה שהיה במפתיע ריק באותה שעה, אני לא מאמינה שהמשפחה הייתה 'מאווררת' את 'הכביסה המלוכלכת' שלה במקום הומה אדם.
ריטה פצתה את פיה למענה אך באותו רגע נכנס הרופא.
"אתם משפחת קליינר?"

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il