זינוק של אמונה – פרק כ"ג

02/10/2005

"בסדר, בסדר" הוא אמר בעייפות, כוח הלחימה אזל ממנו "אני מסכים ש…ש…רומן יצטרף" "רומי" רומי תקנה אותו בעדינות, לא במטרה להכעיסו אלא כדי להעביר את המסר.

הם עלו אל המחלקה ואני חיכיתי למטה בקפיטריה. לאחר כשעה, רומי הגיעה, ישבנו לכוס קפה וסנדביץ' שהייתי צריכה כמעט לדחוף לה לפה כיוון שהתאבון נשכח ממנה בשעות האחרונות.

בין ביס מאולץ למשנהו, היא עדכנה אותי בפרטי מצבה הבריאותי של אמה, שעדיין שכבה מחוסרת הכרה אך במצב יציב.

אחותה ואביה התעקשו להישאר איתה את הלילה ו'גרשו' את אחיה הנשוי הטרי ואותה הביתה.

אחיה הציע שהוא יישאר עד שריטה ואביה ילכו הביתה להתרענן ויביאו דברים ללילה ואמר לרומי שהיא יכולה ללכת וכל עדכון היא תקבל מייד כך שאין לה מה לדאוג.

מבע פניה השתנה מהעצבות והדאגה שחרשו קמטוטים זעירים במצחה ועיניה, לזיק של תקווה וחיוך קל כאשר סיפרה לי על חידוש וחיזוק מערכת יחסיה עם אחיה ובמיוחד עם אחותה, שעמה הקשר היה רופף וכמעט לא קיים.

עם אביה עדיין היו התנצחויות שנמשכו אף ליד מיטת החולים של אימה והיה צורך בריסון של רמי וריטה כדי שהם יפסיקו.

"אני חוששת שאף פעם לא נוכל לחדש את היחסים בינינו. היינו פעם כל כך קרובים ועכשיו, הוא אפילו לא יכול להסתכל עלי בלי שתהיה הבעת גועל על פניו". "זה ייקח קצת זמן, רומא לא נבנתה ביום אחד וגם לא רומי" חייכתי, מקווה שהניסיון הביזארי שלי להתבדח יפעל ואכן ראיתי שוב את אותו חיוך מהפנט בזעיר אנפין.
"בבקשה אל תצחיקי אותי אני רצינית, אני רוצה שהדברים ישתנו מעתה, לא עוד להיות שחקנית ספסל, אני רוצה לקחת חלק יותר פעיל במשפחה, להיות מעורבת ולעזור במה שאני יכולה. אני יודעת שאחי ואחותי יתמכו בי אבל זה יהיה בעיה אם אבי לא יוכל להשתחרר מרגשותיו ומההתנהגות הזו, אני עדיין לא יודעת גם מה יהיה עם אימא, יכול להיות שהיא לא תרצה לראות את הפרצוף שלי ולא תרצה בקרבתי ובעזרתי ואז כל הכוונות הטובות והרצונות שלי לא יובאו לידי מעשה. האירוע הזה שהיא עברה גרם לי להבין כמה החיים קצרים, אני כמעט איבדתי אותה בלי שאפילו אמרתי לה איך אני מרגישה, כמה אני אוהבת אותה ורוצה להיות שם בשבילה" האחיזה הרפויה שהייתה לה על שליטתה העצמית זנחה אותה, היא כבשה פניה בידיה וכתפיה רעדו. אני, שלא ידעתי מה לומר, ליטפתי את שערה, מנסה להעביר לה את תחושותיי במגע.

"את רוצה שאני אקח אותך הביתה?" שאלתי אחרי זמן מה. היא הנהנה והזמן הקצר יחסית שאני מכירה אותה, היה מספיק לי לראות שהבעת פניה הראתה כי היא רוצה לומר לי עוד משהו אך משום מה, נמנעה מכך.

"רומי, דברי איתי" אמרתי לה והיא נראתה מופתעת שהצלחתי לקרוא אותה כל כך בקלות.
"אני יודעת שלא מגיע לי אבל.." "את רוצה שאני אבלה איתך את הלילה נכון?" המשכתי את משפטה והיא שוב הנהנה בביישנות. "אני צריכה אותך, אני מבטיחה שלא יהיה שום דבר חוץ מללכת לישון, אני יודעת שאין לי זכות אבל אני צריכה אותך לצידי, אני רוצה להרגיש אותך, אני צריכה את החום והכוח שלך…" מבטה היה שואל "בסדר, בואי נלך" היא חייכה וכמעט חנקה אותי בחיבוקה.

כשהגענו לדירתה, שתינו ספל של תה קמומיל להרגיע את העצבים המרוטים ושוחחנו אל תוך הלילה על הכל כמעט, עם דגש על ה'כמעט'.

עלינו על יצוענו בשעות הקטנות ושכבנו בתנוחת הכפיות כשגבה צמוד לבטני וזרועותיי כרוכות סביב בטנה.

אני חשבתי שהיא כבר ישנה ומחשבותיי החלו לנדוד אל כל התקופה האחרונה שעברה ואיך התהפכו פני הדברים.

הרהורי נקטעו באופן פתאומי לשמע קולה.

"ריבי?" היא הסתובבה אלי. "כן?" "רציתי לומר לך תודה, לא היית חייבת להיות בשבילי במיוחד אחרי כל מה שהיה בינינו" היא הביטה בי במבט כל כך עמוק, כאילו היא מנסה לחדור לנבכיי נשמתי.

"כשיגיע הזמן והרוחות יירגעו נדבר על הכל. אני חושבת שעברנו יום מספיק עמוס, לכי לישון מתוקה" אמרתי ונישקתי אותה על פיה בעדינות. היא ענתה לי באותה רכות של נשיקה שאינה מבקשת לכבוש או לחדור, רק להביע את עומק רגשותיה.

עם מחשבה זו, הלכנו לישון כאשר תנוחת הכפיות, באופן טבעי למדי כהרגלנו בקודש, התהפכה והפעם רומי נכרכה סביבי.

אני מודה שבהתחלה חשתי אי נוחות ועצבנות מה מחשש שארגיש 'בליטה מיותרת' באזור כשהיא חבקה אותי מאחור אך החששות נמוגו עם מגע גופה המוכר והחמים שגרם לי באיטיות משכרת להתמכר לנעימות שהיא רומי ואני, אף פעם לא הרגשתי מוגנת יותר.

עם מחשבות אלו ועם התחושה שיש לנו עוד הרבה עניינים ללבן, הצטרפתי לרומי בעולם החלומות.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il