זינוק של אמונה – פרק כ"ו

13/11/2005

ריבי– ב-18:00 לערך, פעמון ביתי צלצל. אני, שלא ציפיתי למבקרים, תיארתי לעצמי שזו רומי, באה לעדכן אותי ואולי קצת להתנחם בזרועותיי.

"הי" פתחתי לה את הדלת ואחזתי אותה בחיבוק מתוח ונוקשה מעט. חיוכה היה מהוסס.

"בואי, תכנסי" זזתי הצידה, נותנת לה מקום להשתחל פנימה, מרגישה את גופה מתחכך בגופי, מה שמעביר בי זרמים רדומים. לא יכולתי שלא להביט בסקרנות לעבר השקית הכבדה למדי למראה שאחזה בידה.

"להביא לך לשתות משהו? הרתחתי מים לקפה או אולי תה קמומיל, זה ירגיע אותך". "תה יהיה נחמד תודה, את צריכה עזרה אולי?" "לא זה בסדר. שבי בסלון ותתרווחי לך, אני כבר אשוב".

אחרי מספר דקות, הגעתי לסלון עם מגש מהביל של 2 מאגים ריחניים של תה וצלוחית אלפחורס טרייה מבית אימא. הגשתי לה את הספל הימני עם 2 הכפיות בעוד אני שותה עם כפית סוכר ושקית אחת של Sweet and Low. לא אשכח את הגיחוך של רומי למשמע הצירוף המוזר. 'אני אוהבת קצת מכל דבר' אמרתי לה בפרצוף שמתנסה להתחזות לזועף.

"ריבי?" "כן" קפצתי מחלומותיי בהקיצס, "אני איתך. מה קורה רומי, הכל בסדר?" "דיברתי עם אימא. את צריכה לראות אותה, היא כל כך חלושה ושברירית. הדיבור שלה קצת מסורבל ופניה, כאילו הזדקנו בעשור" הכאב היה עמוק בקולה ובעיניה הייתה לחלוחית. "ומה קרה? האם דברת איתה על מה שרצית?" "כן, היא הייתה מאוד מהוססת, בהתחלה הייתה קצת מרוחקת וקרה אבל הצלחתי לחדור מבעד לחומה שהציבה במשך שנים. היא מאוד חששה איך זה יסתדר עם אבא אבל גייסתי לעזרתי את אחי ואחותי וביחד עם הנכונות של אימא, הגענו להסכמה להיות לפחות מנומסים אחד כלפי השני, על מנת שהסידור הזה ילך. הכי חשוב שיהיה טוב לאימא. אני חושבת שהחוויה הלא נעימה הזו ערערה אצל כולנו את אמות הסיפים לגבי מה באמת חשוב". "את צודקת לחלוטין ואני ממש שמחה שאימא שלך והשאר ראו סוף סוף את האור" הפעם אמרתי זאת בחיוך מלא, ללא הנוקשות ההתחלתית ועטפתי את רומי בחיבוק דוב, משדרת לה עם מעשים, יותר ממילים, את רגשותיי, יודעת כי המילים הן הצד היותר חזק שלה.

אחרי מספר דקות של מגע גוף ממכר, ניתקנו אחת עם השנייה וכל אחת שתתה את שארית התה בשקט מופתי, סגורה בהרהוריה.

"ריבי, הגיע הזמן שנדבר על מה שאנחנו מנסות כל כך הרבה זמן לברוח ממנו" "זה לא בדיוק ככה, היו הרבה דברים באמצע ש…" "אני לא שופטת או מאשימה" היא קטעה אותי לפני שאפרש דברים לא נכון או אנסה שוב להימלט. "אני מציינת עובדה שבה גם לנו וגם לנסיבות חיצוניות יש חלק בה". "את צודקת" מה שנכון נכון, עם עובדות לא מתווכחים אבל עדיין תהיתי ביני לבין עצמי מתי היוצרות התהפכו ואני נשמעת כמתגוננת ולפתע פוחדת לדבר ולפתוח את הקלפים על השולחן. מוזר.

"אני רוצה להראות לך משהו" היא הרימה את השקית מהשטיח לספה והוציאה אלבום עב כרס ששכבת אבק דקיקה זגגה אותו. אחרי נשיפה קלה, היא פתחה אותו והפנתה את תוכנו כלפי. לבסוף הסקרנות שבערה בי מתחילת הגעתה באה לסיפוקה.

"תכירי, זה רומן, מישהו מאוד חשוב לי" היא אמרה ברצינות רבה, בתחילה חשבתי שהיא צוחקת עלי.
מול עיני נשקפה סדרת תמונות משנים שונות של בחור נאה ועדין עד מאוד בעל צדודית מוכרת עם מבט חם, אך מבולבל ואבוד. היה לי מוזר אך גם באותה עת, נוספו לי עוד כמה חתיכות לפאזל המופלא הזה שקוראים לו רומי.

"היית בחור נאה" אמרתי בלי ציניות. "אני אשמח לשמוע עליו כמה מילים" עודדתי אותה לדבר ולחשוף את עצמה מולי. "רומן נולד באוסטריה ובגיל 4 עקר עם משפחתו לירושלים. בשנים הראשונות המשפחה הייתה בקשיים כלכליים עד שהאב מצא עבודה בחברת מחשבים שעם השנים פתחה סניפים במרכז הארץ והאב, שהיה בעמדה בכירה, נשלח לשם כדי לנהל את הכל ואז המשפחה עברה למרכז. רומן היה ילד ביישן ומופנם שחש תמיד כאילו משהו חסר, לא בסדר. הוא אהב לבלות עם הבנות ולשחק במשחקיהן, אהב להתנסות עם האיפור של אימא וללבוש את הכותנות שלה. נכון שהרבה עוברים שלב כזה אבל אצלו זה היה טבע שני ונמשך הרבה מעבר למה ש'מקובל'. אחותו הקטנה הייתה החברה הכי טובה שלו ואפילו בשירותים הוא השתין בישיבה למרות שזה היה קצת מסובך ולעיתים כואב אבל עם הזמן הוא השתכלל" היא חייכה קלות ואני הרמתי גבה משועשעת.

"בהמשך, כשהתחושות התחזקו" היא המשיכה "הוא המציא שפה ניטרלית והשתדל לדבר על עצמו בגוף שלישי כדי שלא יצטרך להתייחס אל עצמו בלשון זכר. הוא פשוט הרגיש בת. בגיל צעיר הוריו הרשו לו להתנהג חופשי כי בהתייעצות עם פסיכולוגים וקורסים שונים שהאם לקחה במכון אדלר אמרו לה שזה טבעי והכי חשוב לתת לילד לזרום. משלא חלפו ה'סימפטומים', הוריו, שחששו שהבן שלהם 'ייצא' הומו, החלו להגביל אותו מהתנהגויותיו הנשיות ודחפו אותו כל הזמן לשחק כדורגל וללכת לחוג ג'ודו.

עם השנים, הכעס, התסכול וההתמרמרות שלו גדלו עד שהחליט לעשות מעשה, ובעקבות תהליך ארוך של ייעוץ, תמיכה וכסף שהרוויח מעבודות מזדמנות, הוא החל בתהליך להפוך לבחורה כבר מגיל התיכון. השינוי החל מדברים קטנים עוד בתקופת הצבא והצבא, שלא היה מוכן לקבל 'משהו באמצע', החליט לשחרר את 'האנדרוגינוס הזה' לפי איך שאביו הגדיר זאת, משירות מילואים.

מגיל ההתבגרות לערך, רומן, שמסטיגמות והידע המועט שהיה בידו, שמע כי הקוקסינלים והטרנסים למיניהם תמיד היו הומואים, התפלא לגלות כי הוא לא רק רוצה להיות בת, הוא גם נמשך מינית לבנות. אחרי קריאה ומחקר נרחבים בנושא הוא גילה שאומנם באוכלוסייה הרחבה הוא שייך לזן נדיר אך אינו ציפור משונה. טרנסג'נדרים רבים נמשכים לבני המין אליו רוצים להשתנות והופכים בעצם מ'סטרייטים' להומואים או לסביות. במילים אחרות, הוריו לא היו צריכם לחשוש שיהפוך להומו אלא ללסבית וכך זה קרה; סדרה מפרכת וכואבת של ניתוחים, ייעוץ פסיכולוגי, טיפול הורמונלי וסוללה נכבדת של אנשי מקצוע שונים בתחום יצרו את מה שאת רואה כיום חוץ מהחיתוך הסופי, שאותו אעבור בחו"ל כשיהיה לי מספיק כסף כיוון שבארץ הפרוצדורה יותר מידי מייגעת ועלולה לקחת עוד שנים. רגשית אני מוכנה כבר עידן ועידנים, איני יכולה לחכות יותר, לא ירחק היום ואני אוכל כלכלית לסיים את מה שהמוהל התחיל". היא קרצה, ניסתה להקל את מצב הרוח הכבד ששר באוויר בעקבות המונולוג.

אני הייתי בשוק ולרגע מסויים תהיתי אם אני בוורסיה ישראלית ל"המופע של טרומן" כי בדמיון הכי מופרע שלי לא חשבתי שאני אי פעם אשמע משהו כזה. נכון שחלק מהדברים שמעתי לפני זמן מה שדברנו אבל עדיין, לשמוע את כל הסיפור, הסאגה הגדולה והמתמשכת הזו שהגיבור/ה שלה מסרב/ת להיות טראגית הייתה, זה פשוט לא יאומן.

האוויר בחדר דמם אך מנועי מוחי קדחו במרץ, חוככת בדעתי מה לומר ואיך ואז החלטתי שהגישה הישירה היא הכי טובה.

"רומי, אני חייבת לשאול אותך משהו" "בבקשה". "למה את מספרת את הדברים כאילו זה סיפור או תפקיד בהצגה. האם בשינוי שלך רומן 'מת'? האם מחקת אותו ממך ולכן את מדברת אליו כאל אדם זר בגוף שלישי כאילו זה לא את, או לפחות היית את?" "לא ריבי, רומן הוא חלק ממני ותמיד יהיה אך כשאני מדברת עליו, על הבחור שהוא היה, אני מרגישה שאני מדברת על מישהו אחר, מישהו קרוב אלי שהוא חלק ממני, כמו אח תאום שאני מרגישה אותו בקרבי כי מי שאני באמת מרגישה מאז ומתמיד היא רומי, בחורה לסבית רגילה שרק רוצה להתאהב ולהיות מאושרת"."אפשר לומר עלייך הרבה דברים אבל מאף בחינה את לא רגילה" שתינו צחקנו.

"אני רוצה לשמוע אותך ריבי, איך את מרגישה? עכשיו שאת יודעת את האמת וכל האמת לאמיתה, האם את חושבת שתוכלי לקבל את זה, לקבל אותי ומשם נוכל להמשיך ביחד ולאהוב?" "אני לא יודעת מה לומר לך רומי. אני מעריכה ואוהבת אותך עוד יותר על היכולת שלך לחשוף את האמת הערומה על כל עצביה הכואבים אבל לא תמיד אהבה זה מספיק, חשוב שיהיה אמון ואני לא יודעת אם אוכל לבנות איתך מערכת יחסים כשאני לא בטוחה אם אני יכולה לבטוח בך ואני מודה שהסיפור הזה קצת כבד עלי, זה הרבה לעכל בבת אחת" ראשה נשמט והיא נאנחה עמוקות.

"אני לא רוצה לפגוע בך, כל כך אכפת לי ממך אבל יש לי הרבה על מה לחשוב" "אז זה לא שלילי?" "לא, זה לא אבל זה לא הוגן כלפייך, אל תשימי את חייך על Hold בשבילי, אני בטוחה שתמצאי לך בחורה אחרת שאולי תזרום יותר רק אל תעשי לה את קטע 'משחק הדמעות' כמו שהיה לנו" אמרתי זאת בספק שחוק על מנת לשכך כאבה אך גם גרעין של אמת היה בדברי.

"אני לא מסכימה, Good things come to those who wait" היא צטטה לי מאחד מאותם הסרטים הישנים שהיא כה אוהבת "אני רוצה שתיקחי את הזמן הזה לחשוב באמת מה את רוצה, אני אחכה לך עד שתחליטי, לא אכפת לי מתי. אני לא אאבד אותך". באותו הרגע התחשק לי לברוח למקלט זרועותיה אך עדיין משהו עצר בעדי, לא יכולתי.

"רומי אני…אל תעשי זאת, זה יגרום לי להרגיש ממש רע ויותר מידי אכפת לי ממך מאשר לתת לך לחכות לי". "לא אכפת לי" ענתה נחרצות, "אני מבטיחה לא להשאיר אותך תלויה באוויר הרבה זמן" "דימוי מלבב, אני שמחה לדעת, אחרת אני עלולה להתייבש" ענתה בחצי חיוך "שתינו צריכות להמשיך בחיינו כך או אחרת" המשכתי בעצב של הבנה."כך או אחרת" היא חזרה על דברי בטון שבור גם כן.

אני רוצה שתדעי שלא משנה מה, אני רוצה אותך בחיי, אני לא רוצה לאבד אותך" ביקשתי ממנה "את לא תאבדי אותי, גם אם לא תרצי אותי כמאהבת, אני אקח את מה שתתני לי, עד כדי כך את חשובה לי".

אחרי מילים אלו שחדרו את לוח ליבי, רומי קמה, מבט נחוש בעיניה "אני אחכה לך, אני לא מוותרת עלייך כל כך בקלות וזו הבטחה" היא נשקה לשפתי בתשוקה נואשת, כמו בפעם האחרונה, טובעת בי את מהותה ואני כמעט משכתי אותה אל גופי להעמקת הנשיקה אך נמלכתי בדעתי ברגע האחרון.

היא פתחה את הדלת.

"את כזו עקשנית" זרקתי אליה בבדיחות הדעת. היא הסתובבה אלי חזרה והנצנוץ הקונדסי המוכר חזר לעיניה "נכון, ואני לא מתכוונת להשתנות" הפריחה נשיקה באוויר ויצאה.

"אוחחחחחחחחחחחחחח רומי!!! מה את עושה לי!!!!" צעקתי בהתבכיינות אחרי שישבתי על הספה כמה דקות, המומה מחילופי האירועים האחרונים.

שלא תעיזי להשתנות לי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il