זינוק של אמונה – פרק כ"ז (ואחרון)

23/11/2005

רומי- אחרי שהלכתי מריבי, ליבי הלם במהירות מפחידה. ידעתי שאני לוקחת סיכון אדיר בכך שאני שמה את עתידי בידיה ולא מחליטה להמשיך הלאה אבל לא יכולתי לעזוב ובכך אולי לפספס את הדבר הכי טוב בחיים שלי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לשכב על ערש דווי ערירית ומרירה על הזדמנות שהתפספסה.
___

עבר כבר שבוע ולמרות שאצבעותיי בערו מהרצון להרים את הטלפון, עצרתי בעד עצמי בכוח לא ללחוץ על הכפתורים. קברתי את עצמי בעבודה, מרוויחה כל שקל בשביל ביצוע הצעד הסופי בתוכניתי לממש את זהותי האמיתית ומלאת פחד מהול בתקווה שריבי תחזור אלי.

העניינים עם אימא והמשפוחה הסתדרו לא רע, אני ואבא פונים זו לזה רק כשצריך ועם אימא אני מתחילה לבנות לאט לאט את הגשרים לחיבור מחדש.

עם אחי ואחותי זה הרבה יותר קל, זו תחושה עמוקה של חזרה הביתה, קבלה, סליחה והמון המון אהבה בעוד שעם אימא הרגשות מבעבעים מתחת לפני השטח לעומת החומות עם אבא.

מי אמר שמשפחה זה קל אה? משפחה באמת לא בוחרים והרבה שנים הצטערתי רבות על האמרה המקוללת הזו וחברים אמיתיים קשה היה לי לרכוש מהפחד לחשוף את חיי ואת עצמי. נשארתי בקורקטיות מקצועית עם עמיתי אך תמיד הקפדתי לשדר יחס ידידותי ולא להיכנס תחת הסטיגמה של 'כלבה פלצנית', 'סנובית יהירה' או משהו אחר מרנין בסגנון.

ערב אחד, אחרי כמעט שבועיים של חיים על קו בית-עבודה ללא תחנות ביניים, צלצול הפלאפון בנעימה 'החיים יפים' צלצל באוזני. צלצול זה שייך רק לאדם אחד או יותר נכון, לבחורה אחת.

"הלו?" "רומי?" שמעתי את הקול שגרם לליבי לפרפר. "ריבי?" "כן, אה…רציתי אה….אוף!!! זה לא הולך לי!!" גיכחתי קלות. צליל קולה הייתה כמו נווה המדבר בעולמי המשמים לאחרונה.

"לאט, לאט" דיברתי בהתנשאות המכוונת שאותה היא כל כך 'אוהבת'. "די! זה לא מצחיק" "אני מצטערת" ניסיתי להישמע רצינית אבל קולה גרם לי לכזו הקלה שהיה לי קשה מאוד להסתיר את תחושת האושר בפני, מזל שאני לבד במשרד אחרת היו מתחילים להציק לי עם חקירות מפה ועד להודעה חדשה.

"רומי, אני יודעת שהייתי מנותקת לאחרונה וזה בגלל שלקחתי את עצתך ברצינות. לקחתי זמן באמת לחשוב על הדברים ו…." "נו?" אמרתי בחוסר סבלנות שאותו ניסיתי להסתיר כדי לא להישמע לחצנית יתר על המידה.

"ו….ועל זה תשמעי כשנפגש מחר בערב" "לא, אל תעשי לי את זה, אני רצינית". ריבי צחקה. "עכשיו את תסבלי קצת בגלל שצחקת עלי, אין מה לעשות,Payback is a bitch, and so am I" "ממש מצחיק" עניתי בזעף. "רגע, תפסתי את עצמי, אם אנחנו ככה מתבדחות, האם זה אומר שאת רוצה לנסות?" החלו עקצוצים של אושר לטפס במעלה איברי. "רומי, בואי לא נכנס לספקולציות למיניהן על התגלגלות טבעית של מהלך השיחה, זה לא שהיינו ברוגז או משהו, נשארנו ביחסים חבריים פשוט החלטנו לתפוס קצת מרחק אחת מהשנייה מסיבות מובנות" קולה נשמע רציני, "אני מעדיפה לעשות את השיחה הזו פנים אל מול פנים, בלי טלפונים, ניידים או מתווכים אחרים. אני חושבת שהידידות שלנו שווה יותר מזה".

לשמע המלה 'ידידות', חשתי כיווצים בשיפולי בטני. אם היא הייתה אומרת 'יחסים' אז אולי הייתי מרגישה אחרת. העובדה שהצלחנו להחליף פינג-פונג הקנטות גרם לי לשאננות שכנראה לא הייתה במקומה.

"אהה" כחכחתי בגרוני כדי להסוות את המחנק הפתאומי. "אז איפה את רוצה להיפגש? אצלי? אצלך? במקום ניטרלי?" "אפשר אצלי או אצלך, אני מעדיפה פרטיות". "שיהיה אצלך ב-20:00, אם זה בסדר". למרות שתמיד מהללים את יתרון המגרש הביתי, העדפתי שנעשה את השיחה הגורלית אצלה על מנת שתהיה לי היכולת לעזוב מתי שארגיש שהקירות סוגרים עלי.

"בסדר גמור, אני אחכה לך" "להתראות" ניתקתי.

I can't wait חשבתי לעצמי במרירות.
__

דפקתי בהססנות על דלת דירתה של ריבי. גופי רועד מציפייה ומפחד. תחושת חוסר הוודאות שיגעה אותי.

הדלת נפתחה אחרי כמה שניות. "הי" אמרה ריבי וזזה על מנת שאוכל להיכנס.

"הי" עניתי קצרות וחלפתי על פניה, לוקחת כמה פסיעות לכיוון הסלון על מנת להתאפס על עצמי. עוד לפני שהבנתי מה הכה בי, הרגשתי עצמי מסוּבבת במהירות ופי נלכד בנשיקה עמוקה ותובענית. נשימתי נעתקה בהפתעה והרגשתי שאני הולכת להתעלף מרוב התרגשות. מזל שריבי אחזה בי בידיים חזקות להפתיע ביחס למידותיה הקטנות.

"וואו!!" אמרתי אחרי כמה שניות. "בהחלט וואו!" היא חייכה בממזרות כובשת. "מהשיחה האחרונה שלנו שלחת מסרים די כפולים. בהתחלה חשבתי שאת רוצה לנסות אבל בסוף השיחה את די ניפצת את זה מה שאומר…" השארתי את המשפט פתוח, זקוקה לשמוע מפיה את המילים הנכונות."רציתי קצת להתעלל בך" "את מרשעת!" הקשתי גבה לנוכח הערה זו ונתתי לה פליק ידידותי על הכתף "אני מודה שכן. תמיד הייתי מכשפונת אבל האמת היא שאני פוחדת" פניה הרצינו. "למרות שליבי זעק לי כן, המוח אמר לי לא להסתכן שוב בפגיעה ובשקרים. איך אני אדע שזה לא יישנה רומי? איך אדע שלא יצוץ עוד שלד בארון, שלא תבגדי שוב באמוני?" "את לא תדעי" אמרתי בכנות. "לפעמים בחיים, כשבאמת רוצים משהו, צריך לבצע זינוק של אמונה בתקווה שאותם רצונות יתממשו על הצד הטוב ביותר. אני יכולה להבטיח לך אהבה ומעתה גם כנות. אני לעולם לא אפגע בך במתכוון ריבי, אני כל כך אוהבת אותך, אף פעם לא הפסקתי, אני לא רק רוצה מערכת יחסים איתך, אני רוצה לבנות איתך חיים, לחלוק הכל. יש לי רק להציע את עצמי ואת אהבתי. האם את חושבת שתוכלי לסלוח לי בליבך ולבצע את אותו זינוק של אמונה?"

ריבי, שגבה היה מופנה אלי, הסתובבה בחזרה וחיבקה אותי בעוצמה שהממה את חושי. שפתיה שוב מצאו את שפתי בצמא, לשונה חדרה אל פי ואני מצצתי את האיבר המתפתל בשקיקה, מוציאה מפיה אנחות מרטיטות.

כאשר גופי החל להגיב לתחושות, ניתקתי ממנה בפתאומיות. "מה קרה?" היא שאלה בהפתעה. "אני..אה…א…אני…" הרכנתי ראשי בבושה ובלי משים, נתתי רמז למבוכתי.

ריבי הסתכלה לאזור חלצי, שאמנם הוחזק היטב ע"י תחתונים ולפיתות מיוחדות אך הראה תזוזות עצמאיות ובלתי נשלטות.

"או…." היא אמרה בשעשוע. "זה לא מצחיק" האדמתי ממבוכה "אני מצטערת" התנצלתי. "אל תצטערי" היא נגעה ברכות בלחיי הימנית בגב אצבעותיה.

רגעים קטנים של שקט עמדו באוויר. חששותיי גברו שהאירוע האחרון המראה באופן ממשי ובולט, תרתי משמע, את מה שגרם לנו להיפרד מלכתחילה, יהווה לנצח חוצץ בל יעבור.

"אני חושבת שכדאי שאלך" התחלתי לנוע לכיוון דלת הכניסה. תיעובי העצמי על כל הפעמים בהן הרגשתי פריקית של הטבע חזר במלוא העוצמה ובאותו רגע הבנתי שזה לא יכול להיות, זה אף פעם לא יוכל להיות. פני התכסו בדמעות וגופי רעד יותר עם כל צעד לכיוון הדלת.

"לא!" קטע קולה את צעדי. "אל תלכי רומי. בבקשה". "אבל איך? איך תוכלי להיות עם מישהי כמוני? אמנם אני מתכוונת בקרוב לעשות את הניתוח הסופי אבל עדיין, איך תוכלי להיות עם מישהי בידיעה שהיא מוזרה, אנדרוגינוס, שהיא הייתה פעם גבר? איך את לא נגעלת?!!" זרקתי אליה את כל השנאה העצמית שלי.

"די רומי!! תפסיקי לקרוא לאישה שלי כך. אני אוהבת אותך ורוצה חיים איתך. היה לי הרבה זמן לעשות חושבים ולמרות הכעס הצלחתי להבין שלא התכוונת לפגוע בי ושלא הייתה לך ברירה, החיים הובילו אותך להתנהגות של חשש לבטוח באנשים. איני מצדיקה את השקר, אך אני מבינה מאיפה זה בא. אני אוהבת אותך את שומעת אותי ואני לא אתן לך ללכת!!"

היא משכה אותי אליה וברגלה הפילה אותי לשטיח ונחתה מעלי.

"ועכשיו אני רוצה שנפסיק לדבר על אהבה ונתחיל לעשות אותה מובן?!!" היא תפסה את ידיי ורתקה אותן לרצפה בכוח בלתי יאומן שנבע כנראה מעודף אדרנלין.

"ריבי?" הבטתי בעיני השקד המהפנטות "את בטוחה?? את מודעת לכך ש…" "כן!" היא קטעה אותי "אני יודעת מה יש לך בין הרגליים, על הזין שלי" "לא, על הזין שלי" קטעתי אותה בבדיחות הדעת "כבר לא אכפת לי יותר, נמאס לי לחכות, אני ר-ו-צ-ה א-ו-ת-ך! מה קשה להבין?" "קשה בהחלט כפי שאת מרגישה" ניסיתי שוב להתבדח "אבל…" ניסיתי לדבר איתה בהגיון. הכל קורה כל כך מהר ואני נלחמת בכוח לא לקחת אותה ברגע זה למה לעזאזל אני נלחמת במה שחלמתי עליו כל הזמן "אבל כלום! נשקי אותי!"

התחלנו להתנשק ותוך כדי כך התהפכנו ואני הייתי מעליה. לאט לאט קילפתי את ריבי מבגדיה תוך כדי נישוק וליקוק כל חלקת עור שנגלתה לעיני. כשהיא החלה להפשיט אותי ולהגיע אל אזור חלצי, עצרתי אותה לרגע. בידיעה שריבי מעדיפה את האנטומיה הנשית, לא רציתי לגרום לה אי נוחות בלראות את איברי ולענג אותי, חשבתי רק לענג אותה ולכן הצעתי "אפשר שנחכה לזה אחרי הניתוח".

היא קרבה את פיה לאוזני, נשקה את התנוך, מה שגרם לנשימתי להתקצר ולחשה בהבל פה מתוק "אני רוצה שזה יהיה הדדי. אני רוצה את הכל, את כולך, אני רוצה אותך בתוכי". גופי נרעד לשמע מלותיה והיא החלה לפרום את מכנסי. "רגע" אמרתי "יש לי קונדומים" "אני רואה שאת מוכנה לכל" היא אמרה בשעשוע. "האמת היא שלמרות שקיננה בי התחושה שלא אצטרך להשתמש בהם, קניתי קופסה וזו הייתה הדרך שלי לשמר זיק של אופטימיות שיום אחד אולי…" השארתי את הכוונה הברורה תלויה באוויר.

למרות המבוכה הכמעט טיפש-עשרית שלי, ריבי הלבישה לי את הקונדום מה שיצר בתוכי חמימות אינטימית טקסית המשותפת לשתינו.

בעדינות רבה חדרתי לתוכה, מעוּדדת מקולות העונג והעידוד, התחלתי לנוע בתוכה, נהנית מאנקותינו המשותפות והחיכוך הגניטלי. "fuck רומיייייי!!" היא גנחה וציפורניה שרטו את גבי. תחושת הכאב מציפורניה המעורבת בעונג להיות בתוכה ומגע גופי בגופה, גרמו לי להגביר את עומק ומהירות חדירותיי כשבמקביל ריבי צבטה בחוזקה את פטמותיי ואז, בתנועה חדה שתפסה אותי בהפתעה, היא הורידה יד במורד גבי, מצאה במהירות את הפתח בין עגבותיי וחדרה עם אצבע אחת בעדינות לתוכי, מוצאת את אותו מקום רגיש, מה שגרם לי לשחרר את מטח תשוקתי בצעקות רמות. אחרי כמה רגעים היא הגיעה לפורקנה ואני התמוטטתי מעליה תשושה ונרעדת.

שפתינו מצאו אחת את השנייה בנשיקה עדינה ומלוחה מזיעה ודמעות של סיפוק והתרגשות.

אחרי כמה רגעים בהם החזקנו אחת את השנייה, כל אחת שקועה במחשבותיה, שמעתי את ריבי לוחשת באוזני בקול צרוד מעט "את אולי מצוידת כמו גבר, אבל את מזיינת כמו אישה אמיתית".

גופי החל לרעוד מצחוק, התגלגלתי עליה שוב, כולאת אותה מתחת לגופי ולחשתי בחזרה באוזנה "זו המחמאה הכי טובה שקבלתי אי פעם" והתחלנו בסיבוב שני מתוך לילה שלם של שכרון חושים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il