זמן איטלקי – פרק ב'

14/08/2011

אל בית החווה הגיעו אחרי עצירה לקניית מצרכים לארוחת הערב בסופר. שתיהן היו כבר עייפות, והחליטו לשתות קפה אל מול הנוף. בית החווה היה בית בעל שתי קומות, ששימש לפני שנים לול תרנגולות, ושופץ לפני שנים מועטות. היו בו שלוש דירות, זו של ערבה וריקי שפנתה לצד מזרח, דירה בקומה השניה שהתארח בה זוג שוויצרי, ודירה שלישית שנותרה ריקה.
ריקי החזיקה את כוס הקפה, ולגמה בעיניה את הירוק שסביבה. הבריכה הייתה עדיין ריקה ממים, ומכוסה ביריעת פלסטיק, אבל הדשא סביבה היה ירוק ומטופח, מעוטר בפרחים לבנים זעירים. מעבר לגדר החיה שהקיפה את בית החווה היה כרם, ולידו מטע זיתים. הבית הסמוך היה במרחק חמש מאות מטרים מהחווה.
"איזה בני זונות האיטלקים האלה. הם ממש גרים פה. אשכרה כל יום לקום עם הנוף הזה, וללכת לישון איתו." אמרה ריקי.
"הם בטח לא רואים אותו, בגלל שהם רגילים כבר. והמרחבים האלה שבין חווה לחווה. תחשבי, את יכולה להרים את התקרה בצעקות בזמן סקס, וזה לא יפריע לאף אחד." אמרה ערבה.
"טוב, נו, זה לא שיש לי עם מי להרים את התקרה." ענתה מיד ריקי. "אולי כדאי לי להרים איזה איטלקי ולהביא אותו לכאן. זה יכול להיות די מגניב להגיד לעמי שצעקתי בסקס, והוא הפסיד שהוא לא שמע. או שעוד יותר טוב, אני ארים אליו טלפון תוך כדי, שישמע."
ריקי עשתה עצמה מחזיקה שפופרת טלפון, וגונחת לתוכה צווחות תאווה, ושתיהן צחקו. ערבה הסתכלה על ריקי, וניסתה להבין למה הקולות שריקי עושה מערבלים לה את הבטן התחתונה, וטיפה למטה ממנה.
אחרי הקפה ובהייה ארוכה בשקיעה, התחיל הערב להתקרר במהירות. שתיהן נכנסו לתוך הבית, והתחילו להכין ארוחת ערב.
ריקי התנדבה להכין פסטה ורוטב, וערבה קיבלה אחריות על הסלט. ערבה קצצה את הירקות דק-דק, ומדי פעם בחרה חתיכה של עגבניה, מלפפון, או בצל, והניחה אותה בפיה של ריקי. 'אני עושה את זה רק בגלל שהידיים שלה עסוקות בלהכין רוטב, ונורא חשוב לתת לה קצת אנרגיה', תירצה ערבה, אבל לא יכלה להסביר לעצמה את התעלות הרוח, בכל פעם שאצבעותיה נגעו בשפתיה ובלשונה של ריקי.
אחר כך, מול השולחן העטוי במפה לבנה, הסלט הצבעוני המפתה, הפסטה החמה ורוטב העגבניות המבעבע, פתחו בקבוק של קיאנטי שקנו בסופר, והתרווחו ליהנות מעמלן.
תחילה אכלו שתיהן בשתיקה, בשקיקה. במאמץ מרוכז להשקיט את הרעב. עד שריקי אמרה: "רגע. שניה. לא אמרנו זמן איטלקי?" משפט שגרם לערבה לחייך אליה חיוך גדול, ולשתיהן להאט את הקצב, להתרכז בטעם.
"הרוטב שלך מעולה. את מנצחת ביד אחת קשורה מאחורי הגב. עם אפס חומרים ואפס תבלינים, הצלחת להרכיב ארוחה ברמה שמכבדת מסעדה." ערבה הרימה את כוס היין לאות הערכה "סחתיין."
"תודה, גם את די בסדר." ריקי הרגישה חמימות ממלאה אותה, שילוב של הפסטה, היין האדום והמחמאות. היא התיישבה לאחור בכסאה, והסתכלה על ערבה שהעלתה במזלגה פוזילי, הגישה לפיה, ושוב בחרה אחד נוסף, וחוזר חלילה.
"מה? מה עשיתי? למה את צוחקת ככה?"
"כי את מתלבטת מול כל חתיכת פסטה כאילו זו הכרעה הרת גורל." ענתה ריקי, שלא הצליחה להפסיק לחייך.
"זה בגלל" אמרה ערבה, בפה מלא עדיין. "שאני מלאה כל כך, שאין לי מקום לפירור. אבל זה טעים לי כל כך, שאני לא יכולה להגיד לא. דיכוטומיה."
"הא. את מדברת אלי במלים גדולות! חכי חכי, מחר אני אהיה פחות עייפה, ואני אוכל גם לענות לך, כשהמוח הקטן שלי יצליח לתרגם את המלים למשהו יותר קצר." ריקי הייתה עדיין מחויכת, אבל הרגישה שהיין והעייפות עושים את שלהם, והשליטה שלה בלשונה הולכת ופוחתת.
"יש לך קצת. בצד של הפה." הצביעה.
"מה?" ערבה כבר סיימה לאכול, הניחה את הסכין והמזלג בצד הצלחת, ונשענה לאחור כשכוס היין שלה בידה.
ריקי נשענה קדימה על השולחן, ושלחה אצבע אל צדו הימני של הפה של ערבה, מחתה משם שאריות רוטב, ואז ליקקה את אצבעה בלשונה.
ערבה לא זזה ממקומה. גם אחרי שריקי חזרה לשבת לאחור בכסאה, היא המשיכה לראות את השדיים של ריקי נמחצים אל השולחן כשהתמתחה קדימה, את מחשוף החולצה שנפתח, להרגיש את האצבע שנגעה בה, ולשמוע את קול המצמוץ כשנכנסה האצבע לפה של ריקי.
זה היין, היין, היין. תמצאי מהר נושא אחר, ותשמרי על העיניים שלך נעוצות במשקה. "מחר אני מבטיחה לך גלידה. יצאנו ממש לא בסדר שלא אכלנו גלידה היום. זה עוון כבד שירבוץ על מצפוני עד עולם." אמרה ערבה, מרוכזת כולה בכוס היין.
ריקי פיהקה.
"נדמה לי שגם אם הייתה גלידה, לא הייתי אוכלת אותה. אני מלאה מדי, וגם," וכאן נרעדה. "וגם גלידה לא מתאים, כי קר לי נורא. איך מדליקים את החימום בבית הזה?"
שתיהן הסתכלו זו בזו, ונעו בין צחוק לבכי. רק עמי ואלון שמעו את ההסבר מבעלת הבית על החימום ואיך הוא עובד. ובעלת הבית גרה בטברנל, מרחק שש דקות נסיעה.
"אני לא מתכוונת להתקשר לשום מקום בשעה כזו בלילה. נבקש מחר מבעלת הבית שתראה לנו שוב איך להפעיל אותו." אמרה ערבה, החלטית מאד. "בינתיים המקלחת תעזור לנו להתחמם."
ערבה נכנסה ראשונה למקלחת. המים היו חמים לוהטים, והיא השעינה את מצחה על קיר המקלחת, ונתנה להם לזרום מעורפה מטה, נהנית מהעובדה שזו איטליה ואין צורך לחסוך במים, חושבת על מאורעות היום. כשהסתבנה, מצאה את עצמה חושבת על אצבעות. אצבעותיה שהגישו עגבניות לפיה של ריקי, ואצבעותיה של ריקי שמחו ממנה רוטב.
תנועות הסיבון הפכו איטיות יותר, אצבעותיה התקרבו אל אזור מפשעתה, והנשימה שלה כבדה והלכה. הפה של ריקי, פתוח למחצה. הלשון של ריקי מלקקת שפתיים. החזה שלה מתרומם ויורד בנשימה. הצללים הכהים ברווח שבין שדיה, כשנשענה על השולחן.
אצבעות יד ימינה של ערבה עיסו את הדגדגן שלה, ואצבע ידה השמאלית נשלחה לעבר פי הטבעת חלקלקה מסבון, לחפש את הריגוש שבמגע. ערבה חשבה על האצבעות, רק על האצבעות, לא על זו שמחוברת אליהן, אצבעות שנוגעות בה, מגרות אותה, חודרות אליה. היא התנשפה, מרגישה את המתח המוכר זורם בשרירי הירך ולאורך השוקיים.
והקור הזה. הקור הזה שזורם לאורך גופה. ערבה כמעט צעקה בקול רם, ומיהרה וסגרה את הברזים. איך השתנתה טמפרטורת המים בכזו פתאומיות? היא ניסתה לכוון את המים שוב, אבל נראה היה שלא נשארו מים חמים כלל. היא התנגבה בזריזות, ויצאה מהמקלחת.
"אני נורא מצטערת. נורא נורא. לא חשבתי שיהיו כל כך מעט מים חמים. סליחה. אני חושבת שלא תוכלי להתקלח היום. סליחה. נורא נורא סליחה. אני מצטערת." ערבה נראתה כל כך מסכנה, שריקי כמעט ריחמה עליה. כמעט.
"שלושים דקות מקלחת זה די הרבה מים חמים. מה עשית שם?" אמרה, וניסתה להסתיר את הכעס בקולה. היא באמת רצתה להתקלח. להפתעתה ראתה את ערבה מסמיקה, ומתחילה לגמגם.
"לא משנה. נלך לישון. מחר אני אתקלח ראשונה, וככה ישארו מים לשתינו." קטעה ריקי את ההסבר המגומגם באיבו. "הבעיה היא שנורא נורא קר לי, והמיטה הזו קפואה. פשוט קפואה לגמרי. עמי תמיד מחמם לי את המיטה בבית, אבל."
ריקי הסתכלה על המיטה הזוגית הגדולה בחדר השינה, והרגישה את הגעגועים מציפים אותה. הבן זונה היה יכול לפחות להזהיר אותה שהוא מתכוון להיעלם לכדורגל המחורבן שלו, ואז היא הייתה מביאה בקבוק חם. או לפחות פיג'מה.
"אני מצטערת על המקלחת. באמת מצטערת. ומתנצלת. אני יכולה לעזור אולי איכשהו?" ערבה מישמשה באצבעותיה שוב ושוב את שולי המגבת שעטפה אותה, והסתכלה מטה לכיוון הרצפה. "את רוצה שאני אשן איתך הלילה ואחמם אותך קצת? זה יהיה איכשהו פיצוי?"
ריקי משכה בכתפיה, כאומרת לא יודעת, ונכנסה אל המיטה בבגדיה. אחר כך הסתובבה אל הקיר, והסתכלה בצל שהטילה ערבה עליו. הצל הוריד מעליו את המגבת, והשליך אותה לכיוון הרצפה, ואחר כך התקרב למיטה. ואז כבה האור, וריקי שמעה את ערבה נכנסת למיטה.
"בואי, תתקרבי אלי. אני אחמם לך את הגב." ערבה הציעה, וריקי נענתה. היא שכבה על צדה השמאלי, ונתנה לגוף החם של ערבה לעטוף אותה. ערבה הניחה את ידה על בטנה של ריקי, והצמידה את בטנה לגבה של ריקי, ואת סנטרה לכתפה של ריקי. לאט לאט פסקו צמרמורות הקור, וריקי הרגישה את האיברים בגופה נרפים.
"הממ. את נעימה. קצת עירומה מדי בשביל פגישה ראשונה, אבל נעימה." ריקי חשה את העייפות זוחלת במעלה גופה, ואת העיניים שלה מתחילות להעצם.
"כן, זה הטריק שלי בדייט ראשון. כל פעם שאני מנסה להכניס מישהו למיטה אני גומרת לו את המים החמים, ואחר כך מקררת אותו עד שהוא מוכרח להציע לי לשכב איתו." ערבה נשמעה עירנית לגמרי. היא ניסתה להתעלם מהתחושה של הבגדים המחוספסים של ריקי הנוגעים בפטמותיה ומעוררים אותן, ניסתה לשלוט בנשימה שלה ולהשאיר אותה סדורה, ניסתה לשלוט בידיים שלה ולא להניח להן לנדוד.
ריקי חייכה. "זה בסדר. אני סולחת לך. מחר יהיה יותר טוב."
החשכה אפפה אותם. ריקי ניסתה להרדם, אבל לא הצליחה. ערבה אפילו לא ניסתה. היא שכבה בעיניים פקוחות, והקשיבה לנשימות של ריקי, עד שהבינה שלא נראה שהן מוליכות לשינה.
"קשה לך להירדם? את רוצה לדבר איתי עד שתרדמי?" שאלה ערבה.
"כן. אני. קשה לי להרדם. אני רגילה. רגע." ריקי החליטה שחם לה מספיק, היא השתחררה מחיבוק הכפיות האחורי של ערבה, ופשטה את בגדיה. אחר כך הסתובבה כשפניה אל ערבה. בחושך קשה היה לראות את הפנים, רק קוי מתאר.
"יש שתי דרכים שאני נרדמת בהן." המשיכה ריקי, "הרגלים מחורבנים של שנים. אני נרדמת כשאני מניחה אוזן על הגב שלו, באזור של בית החזה. ואז הנשימות שלו. או אולי בעצם פעימות הלב שלו, מרגיעות אותי ואני יכולה להרדם. זה כשאני הולכת לישון אחריו. וכשהוא הולך לישון אחרי, אז הוא מלטף לי את השיער, והמונוטוניות של התנועה מרדימה אותי."
"וכשאתם הולכים לישון ביחד?" שאלה ערבה, וריקי כמעט יכלה לשמוע את החיוך הטמון בשאלה.
"נו, כשאנחנו הולכים לישון יחד, אז אנחנו לא באמת הולכים לישון. ואחרי שאנחנו גומרים לשחק, אז אני נרדמת מאד בקלות." ריקי ענתה, וחייכה גם היא.
"אז איך זה להיות נשואה למישהו שעוד עושים איתו סקס?" ערבה שאלה, "ספרי, ספרי, ואל תחסכי בפרטים, אולי אני יכולה ללמוד משהו."
אחרי מספר שניות הרגישה ריקי את השיער שלה מוסט מן המצח, ויד רכה מלטפת אותו. אצבעות דקות עם כריות חמות עוברות מגשר האף, לאורך הגבה, מאחורי האוזניים ועד העורף. אצבעות ארוכות, איטיות, מתמידות.
"הממ. נעים." ריקי הרגישה את העייפות נופלת עליה מחדש, וניסתה להשתתף בשיחה, אבל לא הייתה בטוחה אם היא מספרת באמת, או שהמלים נשארות בפה, בין השיניים.
"אני מניחה שזה אצל כמו כל הזוגות הנשואים. לפעמים יותר טוב, לפעמים פחות טוב. בשבועות האחרונים יותר טוב. רוב הזמן אנחנו סטנדרטיים לגמרי. רק לפעמים. היה לנו איזה קטע בשבוע שעבר. התיישבתי על הזין שלו, ונורא רציתי לטעום את עצמי ממנו, אז גלשתי למטה וליקקתי אותו, ואז שוב עליתי והתיישבתי עליו ועטפתי את הזין שלו עם הכוס, ואז שוב עם השפתיים. זה כל כך מחרמן לטעום את עצמך על זין שאת אוהבת, להרגיש את הטעם שלו מתערבב בשלך. וכשהוא לא יכל יותר לשאת איך שעיניתי אותו, הוא הפך אותי על הגב שלי, נעץ בי את הזין שלו, ואז הפסיק, וצלל לטעום את עצמו ממני. והצלילים של הרטוב, והידיעה שהוא טועם את עצמו עלי. אוי, זה היה משהו אחר לגמרי."
מתישהו ריקי נרדמה. אולי אפילו יותר מפעם אחת באמצע הסיפור שסיפרה. אבל בבוקר כשקמה לא היה לה מושג אם בכלל סיפרה אותו, וחשפה את עצמה בפני מישהי שהיא מכירה בקושי יומיים, או שכל זה היה רק חלום.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il